אבי הבנות שנרצחו: הרווחה זבלים, סתם משרד - קונספציית תיק ה"מטופל" שקרסה - לשכת הרווחה רעננה

10 בנובמבר 2010 - בפנים המומות הובל עמוס אלוני (55), אבי הבנות רוני בת 4 ונטלי בת 6 שנרצחו בביתם ברעננה, לתחנת המשטרה. שוטרים גבו ממנו עדות, ובה האשים את שירותי הרווחה בעיריית רעננה בטיפול לקוי. הוא כינה אותם "זבלים" וסיפר כי רק הבוקר (יום ד') התקשר אליהם, על מנת שיטפלו בילדים ובמשפחתו, לשווא. כשהוצא מהבית בליווי שוטר, סינן "זה סתם משרד", בהתייחסו לאנשי הרווחה. הוא שב וקרא "למה, למה".

מנהלת האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, אורנה לשם, סירבה להתייחס לטענות השונות. היא הסכימה לומר רק כי "המקרה מזעזע, מקרה קשה. המשפחה אכן מוכרת לרווחה, טופלה במסירות מרבית וקיבלה כל סיוע. גורמי המשרד והעירייה מלווים ותומכים כעת במשפחה".

מדוע אם כן יש פער בין עמוס אלוני והתוצאה בשטח, לבין ה"מסירות" ע"פ אורנה לשם?

קונספציית תיק המטופל - אבחון תיוג טיפול
העובדות סוציאליות ופקידות סעד בלשכות הרווחה שוקדות על תיקים עבי כרס לכל "מטופל". בתיקים אלו מתויקים "אבחונים" שונים ומשונים לכל מטופל, אבחונים פסיכיאטריים, פסיכולוגים, אבחונים של עובדים סוציאליים, תסקירים שונים, סיכומי דיונים של ועדות החלטה, החלטות שיפוטיות, צווים שיפוטיים, חוות דעת של מסגרות חוץ ביתיות, אשפוז ועוד.
יש התאמה מלאה בין האבחונים חוות הדעת ההחלטות השיפוטיות והחלטות הוועדות. ניתן לומר כי כל ה"מומחים" מדברים תמיד בשפה אחת ודברים אחדים. המטופל מאובחן תחילה אח"כ מתוייג ומקבל את ה"טיפול".
העובדים הסוציאלים ופקידי הסעד מטפחים את התיקים ושומרים עליהם היטב בלשכות בתוך ארונות סגורים. אין פלא מדוע טענה אורנה לשם כי המשפחה טופלה במסירות, התיקים עבי הכרס על המשפחה המטופלת מעידים על כך.

מה רצה עמוס אלוני?
ביום שבו בנותיו נרצחו, ביקש עמוס אלוני לדבר עם העו"סית (טרם הרצח) ולא נענה. הסיבה לכך שלא נענה מן הסתם היא משום שבתיק הטיפול בלשכת הרווחה לא היה רשום שנדרש מענה טלפוני זמין של עובדת סוציאלית למשפחה. המחויבות והאחריות של עובדי הרווחה היא לתיק, לוודא שיש בו את כל המסמכים והאבחונים שיעידו כי עבודתם נעשתה כהלכה.

הלקוח או התיק
נשאלת השאלה למי מקדישים עובדי הרווחה יותר תשומת לב, ללקוח או לתיק, למי היחס יותר רציני, והאם התיק משקף את רצון וצורכי הלקוח. אמירתו של אלוני כי "הרווחה זבלים" מעידה כי הוא סבור שלא קיבל יחס ראוי מהרווחה בלשון המעטה.
התיק לעולם לא ישקף את צורכי הלקוח ורצונותיו משום שהלקוח הוא אדם, סובייקט, מעמיד פנים, צרכיו ורצונותיו משתנים מרגע לרגע. ה"מומחים" ה"מאבחנים" גם הם סובייקטים, אבחוניהם משתנים מאחד לשני, ע"פ אינטרסים, אבחון של ה"מומחה" טוב ככל שיהיה לעולם נכון לרגע נתון אמר גדי לובין ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות. או במילים אחרות תיק ה'מטופל' על כל תכולתו לא שווה כלום.
התיק משרת את פקיד הרווחה, מספק לו התנערות ממחויבות ואחריות כלפי הלקוח, מסית את תשומת הלב מהעיקר, ומעמיס על הלקוח צווים שיפוטיים, טיפולים ועוד עונשים כאלו ואחרים שאין בהם תועלת אלא רק נזק.

מוטב ששירותי הרווחה יתחילו להיות זמינים ללקוחות המפרנסים אותם ויתייחסו אליהם בכבוד במקום להסתתר מאחורי תהליכים ביורוקרטיים כאלו ואחרים.

לילך שם טוב: "צריך להקים קול זעקה ולומר 'די!'. די לעובדים הסוציאליים שלא עושים כלום, די לרווחה שמנפנפת, ודי למחיר הנורא שמשלמים הילדים"
קישורים:

תגובה 1:

  1. הגדרתם את זה יפה, מחויבות לתיק ולא למטופל. זה קצת מזכיר לי ביקורים אצל רופאים כאלו ואחרים שכ"כ משקיעים במסך המחשב לצורך תיעוד הפגישה שהם שוכחים להסתכל עליך. מצד שני, אם עו"סים היו מקבלים יותר תמיכה מהמדינה, אולי המצב היה נראה אחרת.

    השבמחק