יניב בוקר שופט בימ"ש לנוער בית שמש – ניתק אמא מ- 7 ילדיה ללא סיבה ופיזר אותם במוסדות כליאה ברחבי הארץ

מאי 2014 - בית משפט לנוער - תנ"ז 07 - 10 - מדובר באם עובדת ל- 7 ילדים, ללא רבב, ללא בעיה נפשית או בריאותית, אישה קשת יום, אשר רשויות הרווחה בית-שמש (עובדות סוציאליות חנה יודלביץ' וטובה קרעי) אינן מסייעות לה במאום.

יום אחד, עקב דיווחים אלו ואחרים של 'הזנחה', וללא ניסיון ממשי ואפקטיבי לסייע לאם, החליטו רשויות הרווחה בית-שמש, תוך שהן משתמשות ביניב בוקר שופט נוער כחותמת גומי שלהן, לתלוש את הילדים מביתם ואימם, ולפזר את הילדים במוסדות הרווחה השונים מצפון הארץ ועד דרומה.

כדי להחליש את האמא שלא תוכל להתנגד למעשה הפשע ולחשוף את מעשי הפשע שנועד לסחור בשבעת ילדיה, החליטו רשויות הרווחה בית-שמש, תוך שהן משתמשות ביניב בוקר שופט חותמת גומי, למנוע מהאמא לראות את ילדיה, אלא תחת פיקוח משפיל של במרכז הקשר. ראוי להדגיש, כי מרכז הקשר מקבל 600 ש"ח עבור כל ילד המגיע למרכז הקשר.

מעיון בהחלטה הלקונית והשטחית של יניב בוקר, עולים מספר לקויות שכל אזרח במדינה צריך להיות מוטרד מהן.

יניב בוקר שופט בימ"ש שלום לנוער בית שמש, הוציא החלטה ביום 26 במאי 2014, בה הוא מסמיך את פקידת הסעד לבדוק את מצבה הנפשי של האם, בניגוד לדין. השופט לא נימק מדוע על האם לעבור אבחון נפשי. האם היא אישה עובדת כסייעת לגננת. האם יניב בוקר רוצה לתייג את כל ההורים בישראל בבעיות נפשיות ואחרות, או שמא הוא מקבל טובות הנאה כאלו ואחרות מגורמי טיפול של רשויות הרווחה:

"בשלב זה, קשר בין הקטינים ובין המשיבה, יהא אף הוא במרכז הקשר, וזאת על פי אישור מראש של עו"ס לחוק נוער או מי מטעמה אשר תבחן את מצבה הנפשי של המשיבה בטרם הביקור. על המשיבה להציג בפתח הביקור מסמך אודות בדיקה הסמוכה לזמן הביקור."

בדיקת הנפש היא פעולה רפואית מובהקת שסמכותה נתונה לידי רופאים.

הצורך לערוך לאם בדיקה 'נפשית' אינו מובן, שכן ממילא האם פוגשת את ילדיה תחת פיקוח במרכז הקשר. לאם אין רקע של בעיות בתחום הנפש קודם לגירושיה, היא אם טובה, כשירה ומתפקדת. אין חולק על כך, כי האם אינה מסוכנת לילדיה, ועל פי דיווחי טיפת חלב בעירה ודיווחי בית הספר וגני הילדים – האם גידלה בחום ואהבה את ילדיה חרף מצבה הכלכלי הקשה. הבעיה היחידה של האם היא מחסור כלכלי. עם גירושיה ולקיחת ילדיה ממשמורתה, עזבה האם את הדירה השכורה בה התגוררה עם ילדיה, ועברה לגור עם אחותה.

יניב בוקר, שופט נוער, לידיו מתגלגלים מידי יום עשרות תיקים משירותי הרווחה החוטפים ילדים מהורים מוחלשים, מעלילים עלילות כוזבות נגד ההורים במטרה לסחור בילדיהם למוסדות הרווחה – במקום למנות מומחה בתחום בריאות הנפש, הסמיך בניגוד לחוק את פקידת הסעד לבחון את מצבה הנפשי של האם, טרם ביקור האם את ילדיה במרכז קשר תחת פיקוח.

בדיקת מצבה הנפשי של האם בידי אותה עובדת סוציאלית שלקחה את ילדיה של האם, כשהעו"ס חסרת הכשרה רפואית, פוגעת בכבודה של האם, ומתן סמכות לפקידת הסעד היא בניגוד לחוק סדר דין אזרחי, פרק יא', חוות דעת רפואית, הקובעת בסעיף 125 "מומחה רפואי" – רופא בעל תואר מומחה ששמו כלול ברשימת הרופאים שנתפרסמה לפי תקנה 34 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל"ג-1973.

משרד הרווחה עיריית בית שמש, במטרה לסחור בילדיה של האם, הפריד בין ילדיה של האם למוסדות הרווחה השונים, כשהילדים אינם נפגשים ביניהם. אף המפגשים במרכז קשר, הינם עם כל ילד בנפרד.

חני יודלביץ וטובה קרעי, פקידות סעד לחוק הנוער, שלחו את בנותיה של האם לפנימיית 'בית לפליטות' המנוהל ע"י מלכה פרנקל ושרה אייזנשטיין עובדות סוציאליות של הפנימייה.

הילדות תיארו לאם שיגרה נוקשה וקפדנית ועונשים כבדים המוטלים עליהן על כל הפרה של חוקי הפנימיה. בפנימיה אוסרים על הבנות לשוחח טלפונית עם האם ומסיתים את הבנות נגד אמא שלהן.

את ילדיה הקטנים יותר שלחו פקידות הסעד למשפחות אומנה שונות, שם לדברי הקטינים הוכו ונפגעו מינית על ידי אב האומנה. האמא כששמעה את עדויות ילדיה, פרצה בזעקות שבר  נגד העובדים הסוציאליים שלא מונעים פגיעה בילדיה, והמפגש עם ילדיה הופסק.

גרושה של האם שקיבל פטור מתשלום מזונות מביה"ד הרבני, תמך בהחלטות הפוגעות בילדים.

יניב בוקר שופט נוער, במקום לשוחח עם הבנות, לא הפעיל שיקול דעת ושימש חותמת גומי לקביעות פקידת הסעד, וכך החליט:

"לאחר ששוכנעתי כי דרכי הטיפול מיטיבות עם הקטינים, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת צו ההוצאה ממשמורת לגבי הקטינים, למשך שנה מהיום. הקטינים ימשיכו שילובם במסגרות ובמשפחות האומנה. אין להוציא את הקטינים ממקום החסות ללא אישור עו"ס לחוק נוער או מי מטעמה".

בכל החלטת השופט לא ברור מנין הסיק השופט, כי לאם בעיות נפשיות ומדוע הדודה לא תוכל לבקר את אחייניותיה שהביקורים שלה איתן מיטיבים עימן. השופט הטיל הגבלות קיצוניות נגד האם הפוגעות באוטונומיה המשפחתית שלה. האוטונומיה מעוגנת עמוק עמוק בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השופט הסמיך את פקידות הסעד שחטפו את ילדיה של האם, לבצע באם אבחונים, וזאת בניגוד לחוק. פקידת הסעד אינה רופאה, אין לה הכשרה לבצע אבחונים. מדובר בעובדת סוציאלית המונעת מהאם כל קשר עם ילדיה. יוצא איפוא, כי פקידת הסעד שחטפה את ילדיה של האם, הופכת להיות גם מוציאת הילדים וגם המחליטה בהמשך בענייניהם, בניגוד להפרדת הסמכויות כפי שקבעה ועדת סילמן, בחודש מרץ 2014.

הוראת סעיף 17 לחוק טיפול בחולי נפש קובעת: הכלל הוא שאין כופין על אדם שייבדק בדיקה רפואית – נפשית או גופנית – בעל כרחו. חירות היא מחירויותיו היסודיות: ואין החוק גורע מן החירות הזאת אלא על פי עילות מוגדרות אשר לדעת המחוקק שקולות הן כנגדה.

סוף דבר

הנאמנות המוחלטת שגילה יניב בוקר לפקידות הסעד, אינה מפתיעה. הוא לא היסס להטיל דופי באם ולקבוע כי פקידת הסעד 'תאבחן' את האם, למרות שאין  לה כל מומחיות או הכשרה בתחום זה.

לאורך כל הפרוטוקול לא עלה רבב במצבה הנפשי של האם המצריך אבחון נפשי. השופט לא פירט מדוע על האם לעבור אבחון שכזה בידי פקידת הסעד טרם קביעת הסדרי ראיה תחת פיקוח במרכז קשר.

פקידות הסעד הפרו בבוטות את זכויותיה של האם, פעם אחר פעם ובחוסר תום לב משווע, והתעשרו ומתעשרות על חשבון ילדיה הממלאים את מוסדות הרווחה ומספקים תעסוקה ותקציבים על חשבון משלם המסים על גב ילדיה של האם. פקידות הסעד שחטפו את ילדיה של האם, ממשיכות ומטפלות בתיק המשפחה של האם וקובעות ופוסקות בפועל את המשך ההליך המשפטי, בניגוד להפרדת הסמכויות כפי שבאה לידי ביטוי במסקנות ועדת סילמן מחודש מרץ 2014.

החלטת השופט יניב בוקר מזלזלת בכבוד המשפחה ופוגעת בילדים מבחינה נפשית ופיזית. התנהגותו של יניב בוקר, מהווה קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים ותאוות בצע והרס המשפחה מבחינה פיזית, נפשית וכלכלית.