משרד הרווחה מפקיר אלפי בני נוער לתעשיית הזנות

משרד הרווחה מפקיר אלפי בני נוער לתעשיית הזנות
מדובר באלפי ילדים שמשרד הרווחה סוחר בהם. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית הזנות.  משרד הרווחה מוציא בכפייה מבתיהם למסגרות רווחה, פנימיות, אומנה, אימוץ, ומפקיר אותם במסגרות אלו. המסגרות משיקוליהם פולטות את הילדים או שהם בורחים עקב התעללות. מכאן הדרך לרחוב, לזנות לסמים ולפשע קצרה ביותר.

הכתבה מי מטפל באלפי בני הנוער המעורבים בזנות , הארץ , 23 במרץ 2013 ,אור קשתי

הסיוע לעוסקים בזנות דורש מעונות, תקציבים ובעיקר אחריות ממלכתית. אך במקומם, הם מקבלים צקצוקי לשון ואולי עוד ועדה שהמלצותיה ייגנזו

בדקות הראשונות בשיחה עם אסף רג'ואן, עד לאחרונה מנהל התוכנית של עמותת עלם, "ערים בלילה", לטיפול בבני נוער המעורבים בזנות, מתברר גודל המחדל. זה מתחיל בהתנערות של המדינה מאחריותה, ויתור מודע שלה על הטיפול בבעיה והטלתו על עמותת עלם, לנוער במצבי סיכון. זה נמשך בהבנה כמה מעט השתנה בפועל מאז הוגשו המלצות הוועדה "לבחינת ניצול מיני מסחרי של קטינים" בשנת 1997; ומסתיים, כמו במקרים רבים אחרים, בהחלטה שלא לתקצב את התוכניות שכבר גובשו.
ואז מתחוור עוד עניין: העיסוק בזנות של בני נוער הוא ריטואל ידוע והוא מורכב משלושה שלבים עיקריים: גילוי וזעזוע, דיון ציבורי קצר המלווה בהבטחות לרוב, ולאחריו שתיקה והשתקה, עד להתפוצצות של הפרשה הבאה המשלבת בין קטינים וזנות.

"אי אפשר להגיד שהתופעה לא ידועה, שאין תוכניות טיפול או שאין אנשי מקצוע מסורים ומצוינים", אומר רג'ואן. "האמת הפשוטה היא שהילדים האלה מופקרים". רג'ואן אינו היחיד שחושב כך. בדיון בכנסת לפני כשנה וחצי אמר הח"כ לשעבר זבולון אורלב (המפד"ל) כי לא רק שמבוגרים מנצלים מינית בני נוער, אלא "גם המדינה עושה כאן מעשה זנות, כשהיא בעצם מפקירה את אותם ילדים".
אפשר לפטור את דבריו של אורלב כהתלהמות של פוליטיקאי, אבל לא בטוח שיש לכך הצדקה. התגובה הקבועה של משרדי ממשלה תחת ביקורת היא קודם כל יצירת רושם שהכל בשליטה: התקציבים אולי קטנים אך מנוצלים ביעילות, הנתונים מראים סימנים לשיפור, ובכלל – הפתרון ממש מעבר לפינה. שטויות. כבר 15 שנים מחכים אלה המנסים לטפל בזנות של קטינים לשינוי בהיקף התקציבים, להגברת האכיפה ולהחמרת הענישה, או לפחות להעלאת המודעות הציבורית.
באותו דיון בכנסת, בנובמבר 2011, נדהם אורלב לגלות ש"לא נעשו פעולות דרמטיות משמעותיות להתמודד עם הסוגיה" מאז הדיון הקודם בנושא, שנה קודם לכן, שגם בו השתתפו נציגים של משרדי ממשלה רבים. ההתרשמות היתה דומה גם בדיון ביולי 2012, שהתמקד בהיעדר מסגרות לנערים המעורבים בזנות. ההצצה הנדירה יחסית שמספק רג'ואן, חלק מהממסד עד לפני כמה שבועות, משלימה את התמונה. כך נראה שירות חברתי שאינו מתפקד ושאף פעם לא תיפקד בהתאם למצוקה הקיימת.
"עשיתי כמיטב יכולתי במשך שלוש שנים, אבל באיזשהו שלב הבנתי שהאתגר המרכזי בעבודה הוא לא טיפולי, אלא להשיג לבני הנוער את המסגרת שאיננה קיימת, את הכסף שלא מגיע", אומר רג'ואן. "לחברה לא אכפת מהילדים האלה ולכן גם לנציגיה בממשלה לא אכפת. רק למעטים אכפת אם ילד בן 15 יחיה מזנות או ימות ממנה. והילדים קולטים את זה. הם כבר מזמן לא מתרגשים מהבטחות וממלים יפות".
חילופי השרים במשרד הרווחה מספקים שביב של תקווה. אולי מאיר כהן מ"יש עתיד" יהיה שונה מקודמיו, מי יודע. העוסקים בתיקון חברתי חייבים לשמור על אופטימיות.

אין נתונים
אחד הביטויים להדחקה רבת השנים של התופעה של בני נוער המעורבים בזנות הוא היעדר נתונים בנושא. כבר ב-1997 הודתה הוועדה הציבורית כי אין ביכולתה "לקבוע את השיעור המדויק של קטינים הנתונים לניצול מיני מסחרי", העריכה כי מדי שנה נחשפים "מאות רבות מאוד של קטינים" לניצול כזה והמליצה לערוך מחקר בנושא. מאז חלפו 16 שנים ועדיין אין מידע על היקף התופעה.
לפני כשנתיים החל משרד הרווחה, בשיתוף המשרד לביטחון פנים, לערוך סקר לבחינת תופעת הזנות בכללותה ובו נבדק גם המצב בקרב בני נוער. ממצאים ראשונים של הסקר היו אמורים להתפרסם כבר לפני כמה חודשים. זה לא קרה. גורמים המעורבים בפרויקט העריכו כי הוא יושלם רק בעוד שנה. "תמיד יש תקציב לסקר וזה בסדר שאנחנו עושים סקרים", אמר ביולי 2012 ח"כ אילן גילאון (מרצ) בדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, "הבעיה היא שאנחנו לא מממנים את פתרון הבעיות שהסקרים האלה מעלים".
ממשרד הרווחה נמסר כי "העבודה על הסקר בעיצומה", אך לא נמסר מתי הוא צפוי להתפרסם.
בהיעדר נתונים של ממש, אין ברירה אלא להסתמך על בדיקות חלקיות, כמו זו שערכה בשנה שעברה עמותת עלם. על פי נתונים שהוצגו בדיון משותף לוועדת המשנה של הכנסת למאבק בסחר בנשים ולוועדה לזכויות הילד, ב-2011 פגשו עובדי עלם 621 בני נוער המעורבים בזנות. כ-75% מתוכם הם נערות. לפי דו"ח שחיבר מרכז המחקר והמידע של הכנסת לקראת הדיון, מחקרים בארץ ובעולם מצאו כי גיל הכניסה לזנות נע בין 11 ל-19 והגיל הממוצע הוא 14-13.  על פי הערכות בעלם, מספר בני הנוער המעורבים בזנות בישראל מסתכם בכמה אלפים.
ניצול מיני מסחרי של קטינים אסור על-פי החוק, כמו גם שידול קטינים לזנות וסרסרות. על פי הדו"ח של מרכז המחקר והמידע בכנסת, בשנת 2008 נפתחו שני תיקים על עבירות של ניצול מיני מסחרי של קטינים, וב-2010-2009 נפתחו שישה תיקים בכל שנה.
במשטרה התקשו למסור נתונים עדכניים יותר, אך לפי נתוני המועצה הלאומית לשלום הילד, ב-2011 נרשם גידול של כ-66% - עד עשרה תיקים. "ברור שהמספרים הנמוכים האלה לא משקפים את ההיקף האמיתי של התופעה", אומר מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן. יתרה מזאת, בסעיף המאפשר להאשים את מי שמשתמש בשירותי זנות של קטין לא נעשה שימוש אפילו פעם אחת. בסך הכל, בין 2000 ל-2009 נפתחו במשטרה 35 תיקים בגין עבירות שקשורות לניצול מיני מסחרי של קטינים, אך יותר ממחציתם (55%) נסגרו. "מהנתונים עולה קושי מסוים בתחום האכיפה", נכתב בדו"ח של מרכז המידע והמחקר. לדברי גורם המכיר מקרוב את הנושא, במשטרה ובפרקליטות מחליפים האשמות מי אחראי למצב עגום זה.

ילדים דחויים
ב-1996 נערך בשוודיה הקונגרס העולמי הראשון נגד ניצול מיני מסחרי של ילדים וישראל השתתפה בו. בעקבות הקונגרס הוקמה ועדה ציבורית, שבראשה עמד ד"ר מייק נפתלי, ממייסדי עלם. "תהיה מדינת ישראל מקדימה בחוקיה, בגישתה, ובדרך טיפולה בנושא ולא מהססת ופוסחת על הסעיפים", נכתב בדו"ח שהגישה הוועדה ב-1997. לדברי ד"ר נפתלי, "מאז פרסום ההמלצות לא נבנתה התשתית לטיפול בתופעה ואני לא חושב שהחברה הישראלית מתמודדת אתה. באירופה שמים דגש גדול על לקוחות תעשיית המין וכאן זו בכלל לא אסטרטגיה קבילה".
רג'ואן (33) למד משפטים ועבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ובשלוש השנים האחרונות הוא ניהל את תוכנית "ערים בלילה" של עלם, שמאתרת בני נוער המעורבים בזנות ומגישה להם סיוע ראשוני. "המדינה הפקירה את הילדים האלה לגורלם", הוא אומר. "'ערים בלילה' הוא הפיילוט שעליו הוחלט בעקבות הוועדה הציבורית שנהפך למענה הכמעט יחיד. אין מסגרות מתאימות לבני נוער שמעורבים בזנות ואין מקומות שאפשר להשתמש בהם אפילו במקרי חירום. בכמה מהמסגרות הקיימות לא מתלהבים לקלוט את בני הנוער המטופלים אצלנו. אנחנו חיים בעולם מופרט, כך שגם אם אתלונן למשרד הרווחה הוא לא יכול להכריח.
"לטפל בילדים בזנות עולה כסף", אומר רג'ואן. "אלה ילדים שמתאבדים בשקט. אחד הנערים אמר לי פעם שהבעיה הכי גדולה שלו היא שהוא לא יצמיד סכין לאף אחד. בני הנוער האלה צריכים לבחור בין לישון בפח זבל לבין לישון אצל מישהו מבוגר יותר. לפי מחקרים, הרוב המוחלט של המעורבים בזנות מעוניינים בסיוע אבל איזה אופציות יש לנו לתת להם? משרד הרווחה היה צריך להילחם על אלפי הילדים האלה. הרי הם לא יצעדו ברחובות ויבקשו שיצילו אותם. גם לא המשפחות שלהם. הממשלה מעדיפה לעשות קמפיין לתיירים גאים מאשר להיאבק בזנות של נערים".

בינואר 2011 נכנס משה כחלון לתפקידו כשר הרווחה והצהיר כי אחת המשימות הראשונות שלקח על עצמו היא שיקום נערים שעזבו את בתיהם ונכנסו למעגל הזנות. "אני אישן טוב יותר בלילה לאחר שאדע שעשינו את מרב המאמצים לעזור לנערים", אמר בכנס במאי 2011. "הנחיתי את הגורמים המקצועיים במשרד להציג את התוכניות כיצד לטפל בתופעה הכל כך כואבת במהרה".
תוכנית כזאת אכן גובשה והוצגה לכחלון, אך לדברי כמה גורמים היא נתקעה בדיונים מול משרד האוצר. העלות הכוללת של התוכנית הסתכמה בכ-27 מיליון שקלים, שישה מתוכם יועדו לקטינים המנוצלים בזנות (אגב, סכום הנמוך מעט מעלות של שלושה סגני שרים). במשרד הרווחה היו מוכנים להתחיל ולהפעיל את הפרויקט גם בתקציב נמוך יותר. לעיתונאים שהתעניינו בנושא לפני כמה חודשים נמסר כי "כרגע התוכנית נמצאת באישור תקציבי". בפועל, לא אושרה תוכנית גדולה ולא קטנה.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "לא התקיים שום דיון מקצועי בתוכנית ולא התקבלה כל דרישה תקציבית ממשרד הרווחה".
יש האומרים שכחלון נכשל במשימה שטרדה את שנתו בלילות, אחרים מאשימים את האוצר. עם הקיצוץ הצפוי בתקציב 2013, גורמי רווחה לא הביעו השבוע אופטימיות באשר לגורל התוכנית.
ממשרד הרווחה נמסר כי הוגשה לכחלון תוכנית והוא אף נפגש עם נציגים ממשרד האוצר כדי לקדם אותה. במקביל, נמסר, הגיש המשרד בקשה לתקציב לשנת 2013, אך זו טרם נדונה. עוד נמסר כי "במסגרת היכולת התקציבית של המשרד, אנו מיישמים תוכניות שונות עד להשלמת המודל הרחב, ובהן הפעלת 'ערים בלילה' בתל אביב, חיפה ואילת והרחבת הפעילות בערים נוספות".

קישורים:
תוויות: , , , , ,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)