תביעה: בני התאבד בגלל מחדל במרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל

צעיר שאושפז בכפייה במרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, שם קץ לחייו בלילה הראשון לאשפוזו. כעת תובעת אמו את המוסד, וטוענת לרשלנות מצד אנשי הצוות

הכתבה תביעה: בני התאבד בגלל מחדל במרכז לבריאות הנפש אורנה נירנפלד | 1/10/2010

אמו של צעיר בשנות השלושים לחייו תבעה בשבוע שעבר את המרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, על סכום של 2.5 מיליון שקלים. הסיבה: בנה, אשר אושפז בכפיה במקום, לא זכה להשגחה ובסופו של דבר התאבד ביומו הראשון במקום, בעזרת סדין שקשר לחלון החדר.

לטענת האם, בנה היה ידוע כסובל מהפרעה נפשית, ואושפז גם הפעם בכפיה. אך רשלנות הצוות המטפל, שלא עשה לטענתה דבר בכדי למנוע את המעשה - היא זו שגרמה למותו.

מכתב התביעה שהגישה האם באמצעות עו"ד אושרי שלוש עולה, כי בדוח בדיקה פנימי שערך המרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, אשר בדק את נסיבות מותו של הצעיר, נחשפה רשימה ארוכה של ליקויים שיכלו למנוע את התאבדותו. מהדוח ניתן לראות, לטענתה, כי רשימת המחדלים החלה כבר בשלב קליטתו של הצעיר בשעות הערב, ועד שנמצא מת לפנות בוקר בחדרו במחלקה.

עוד עולה מכתב התביעה כי את ההודעה על ההידרדרות במצבו הנפשי של בנה מסרה אמו, שהבחינה בכך כאשר במשך שלושה ימים הוא לא אכל, לא ישן והסתגר במקלט. על אף שהאם התריעה על כך שבנה אמר לה שברצונו למות, ואף שבבדיקה פסיכיאטרית שנערכה באותו יום נמסר כי יש לו מחשבות אובדניות - בבית החולים לא עשו את הנדרש בכדי למנוע ממנו את המעשה.

בוצעו פעולות החייאה על ידי הצוות

בכתב התביעה טוען עו"ד שלוש, כי עם קליטתו במרכז הרפואי לבריאות הנפש לא נבדק הצעיר על ידי רופא תורן כנדרש, וכי הרופא שמע על מציאתו של הצעיר בחדרו, רק כשנקרא לסייע בהחייאתו לאחר שזה תלה את עצמו.

גם כשהגיע הרופא התורן לחדר הצעיר, נטען בכתב התביעה, לא מצא לנכון להזמין צוות טיפול נמרץ.
בנוסף עולים מכתב התביעה פרטים נוספים אשר המצביעים על רשלנות, וביניהם העובדה שהאחות שהייתה במשמרת עבדה במשמרת כפולה, עקב היעדרות צוות אחיות במחלקה. דבר זה, טוען שלוש, מנע ממנה לנהל את הרישומים בין החדרים כראוי, וטופס הסבבים בין החדרים באותו לילה בו התאבד הצעיר, לא נרשם כראוי.

מהמרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל נמסר בתגובה: "ביולי 2007 הובא המטופל המנוח לחדר המיון של בית החולים בהוראת בדיקה. עקב כך נבדק על ידי רופא תורן מיון וגם על ידי הכונן - רופא בכיר, שהחליטו על אשפוזו בכפייה במחלקה עקב חומרת מצבו. בבדיקתו בחדר המיון לא התרשמו מצורך בהסתכלות מיוחדת או בהשגחה מיוחדת.

"אכן קיים נוהל בדיקה נוספת על ידי רופא תורן מחלקה, שהינו רופא צעיר יותר. במקרה דנן לא נערכה הבדיקה הנוספת, ייתכן עקב כך שהחולה נכנס למיטתו ונרדם מייד. לצערנו, במסגרת סיבוב בדיקה אותו עורכות האחיות במחלקה, נמצא החולה תלוי על הסורגים ללא רוח חיים.

"בוצעו פעולות החייאה על ידי צוות בית החולים ובהמשך על ידי צוות מד"א שהוזעק למקום, אך לדאבוננו נאלצו לקבוע את מותו של החולה. הנושא נמצא בדיון בבית המשפט וזאת לאחר הגשת כתב תביעה והעברת המשך הטיפול לידי חברת הביטוח ענבל. כמו כן נמצא הנושא בבדיקה של נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות. הנהלת בית החולים מביעה צערה על האסון הכבד".

קישורים:

2 תגובות:

  1. פשוט מזעזע ומצער כל כך. אני רק יכולה לתאר לעצמי מה זה דרש מהאמא לאשפז את בנה בכפייה. היא קיוותה לקבל שם לקבל שם עזרה והגנה על בנה ובסופו של דבר זה מה שקרה. איך ייתכן שדברים נופלים כך בין הכסאות דווקא במקומות כאלה?

    השבמחק
  2. כמה כעס יש על הבית חולים הזה. אני חושבת שכל בית חולים פסיכיאטרי שאני מכירה זוכה לתלונות. האם זה אומר שבתור חברה אנחנו ממשיכים להיות גרועים בקשר עם אנשים שסובלים מהפרעות נפש? הרי מחלקות סגורות ראשונות בעולם ממש היו גרועות יותר מבתי כלא וכך גם היחס... כל מי שבא במגע עם אנשים עם מחלות כאלו יודע כמה קשה יכול להיות להישאר קשור חיובי ולא להיכנע לפחד מול פרנויה ותוקפנות, או לעדישות מול חוסר תיקווה מוחלט ודיכאון. הקושי הגדול של הפרעות נפשיות קשות היא גרימה לבן אדם להתנהל בצורה שבכל מיני צורות גורמת לאנשים להתרחק (במקרה הטוב). המחלה בלתי נסבלת לסובל ממנה ולסובבים ועניין הוא שאנשים שעובדים במחלקות פסיכיאטריות עושים עבודה מאוד מאוד קשה. גם אנשי טיפול בתחום ששואפים לעבודה זו נשרפים ברגע זה או אחר. אין לנו כלים טובים מספיק כדי למנו מאדם שבאמת רוצה לשים קץ לחייו לעשות זאת, כמו שאין ריפוי למחלות נפשיות קשות. מהו צד הבא? מחקר? עוד אנשים שהולכים ללמוד ולעבוד כפסיכיאטרים, פסיכולוגים? כל זה בעיניי טוב יותר מלהמשיך לזעום על נמערכת. ומה היה קורה אם כבר בגנים היינו לומדים חמלה גם לעצמי וגם לאחר - להחזיק את שניהם בו בזמן. חמלה למטפלים ומטופלים כי התמודדות עם מחלות הללו היא קשה מאוד לכולם. מתוך חמלה אפשר להתחיל לראות איך המחלה גורמת גם לאנשים שבאו לרפות אותה להיכשל במשימה זו ויחד למצוא פתרון. אבל לא, מה שמקובל חברתית לעשות זה לזעום,להרוס, להעניש כשאנחנו מרגישים פגועים. אני מאחלת לכולנו שדפוס זה יישתנה בקרוב. ושכולנו נהיה מאושרים.

    השבמחק