הפסיכיאטר פרופ. שמואל טיאנו מכוון להכניס הומואים ולסביות למעגל המאושפזים בפסיכיאטריה

פסיכיאטרים וחברות התרופות מחפשים באופן מתמיד דרכים להרחיב את מעגל המטופלים שלהם. הם רואים בהם לקוחות, צרכנים לכל החיים, אשר ניתן לחלוב מהם כספם ורכושם באמצעות אשפוזים כפויים במוסדות לבריאות הנפש. הפסיכיאטר שמואל טיאנו כתב ספר בו הוא רואה בהומוסוקסואליות הפרעה נפשית ומכאן יש לטפל בה באמצעות סמים פסיכיאטריים. מכאן הדרך לחקיקה בעזרת לוביסטים בכנסת קצרה מאוד...

המאמר פסיכיאטריה ואנכרוניזם , עמליה רוזנבלום 10.02.2012 , הארץ

לפני כחודש וחצי קמה מחאה נגד הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" (אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן, הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב). הספר, שראה אור בגרסתו הנוכחית ב-2010, מציג עמדות אנכרוניסטיות ושגויות נגד הומוסקסואליות. מומחים לבריאות הנפש, אנשי חינוך וחברי הקהילה ההומוסקסואלית מחו על התכנים של הספר שמשתמשים בו בתוכניות לימוד רבות.

זוהי מחאה מוצדקת. ספר לימוד המשמש בהוראת בריאות הנפש בשנת 2012 אינו יכול להציג הומוסקסואליות באופן שבו מתאר אותה פרופ' שמואל טיאנו בפרק שחיבר, היינו כ"הפרעה נפשית" המופיעה, בין היתר, בעקבות "צורך תלותי חזק". טיאנו אף כותב, כי אפשר לטפל בהפרעה הזאת באמצעות טיפולי המרה.

אבל אין די בלובי המכובד שיצא נגד הפן ההומופובי של הספר. אפשר אפילו לומר, שהדיון בהיבט זה מאפיל על גילויים של עמדות חשוכות ומסוכנות לא פחות המופיעות בספר. גם אם נניח לניסוחים בעייתיים בסוגיות כמו טיפול באבלים, בנכים ובאוטיסטים, יש נושאים שבהם סטייה מן האמת אינה רק מביישת את הכותב, היא גם סכנת נפשות.

דוגמה לכך היא הפרק המסביר, כי גילוי עריות בין אב לבת הוא בעצם אשמת האם, הנמנעת מקיום יחסים עם בעלה, או תוצאה של פיתוי האב על ידי בתו. בעניין אחר נכתב, כי רוב הילדים המוכים הם חריגים ובעייתיים. כלומר, לפי הספר, ילדים "נורמליים" לא מוכים.

לעמדות אלו חשופים, בין השאר, סטודנטים לפסיכולוגיה, לפסיכיאטריה, לרפואה ולעבודה סוציאלית. כפי שנטען בעצומה נגד הספר, השפעתו הפוטנציאלית על מטפלים אלה הופכת את התכנים הללו למסוכנים ממש. אבל יש סיבה נוספת, משמעותית לא פחות, לכך שהעמדות המופיעות בספר מסוכנות: "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" נמצא בשימוש נרחב במערכת המשפט ובמערכת הרווחה. סקירה מהירה במאגר המידע המשפטי "נבו" העלתה 32 ציטוטים של "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה". זהו רק קצה הקרחון משום שכתבי תביעה, כתבי הגנה ומקרים המסתיימים בפשרה אינם מופיעים במאגרי המידע המשפטיים.

היה אפשר לצפות, כי בעקבות המחאה נגד הספר ימהרו האחראים לטפל בבעיה. אבל בתגובה שהתפרסמה ב"הארץ" התחמק מנכ"ל הוצאת דיונון מהתמודדות עם הטענות. מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר בתגובה על המחאה: "במסגרת החופש האקדמי (המעוגן בחוק) הנתון למוסדות להשכלה גבוהה, הם אלה הקובעים את הביבליוגרפיות הרלוונטיות לכל תחום ותחום הנלמד במסגרתם".

תגובות אלו אינן הולמות את גודל המחדל. הטענה בדבר חופש אקדמי אינה קבילה במקרה זה. חופש אקדמי אינו חל על תוכן שגוי מבחינה מדעית. בנוסף, חופש זה אינו יכול לחול על תכנים פוגעניים, המצדיקים, בנסיבות מסוימות, אלימות של אב כלפי ילדיו, גילוי עריות וכו'. המינוח המתאים אפוא אינו חופש אקדמי, אלא רשלנות מקצועית.

טוב היה, אם המו"לים והמועצה להשכלה גבוהה היו מקשיבים לצו מצפונם ומושכים את הספר מהמדפים ומתוכניות הלימודים. אבל גם אם הם, והמחברים, אינם מוטרדים מתרומתם לפסיקות המקלות עם עבריינים, כדאי לכל המעורבים לשקול את האפשרות, שהספר חושף אותם לתביעות נזיקין מצד כל מי שנפגעו על ידי האבחנות האנכרוניסטיות, הפטריארכליות והשגויות המופיעות בו.

קישורים:

תגובה 1:

  1. חשבתי שהתקדמנו בהרבה אבל עדיין יש כאלה שמתיחסים לתופעה הזאת כהפרעה נפשית

    השבמחק