הראש הקטן של כרמל סלע והמעשים המגונים של יוסף דיאמנט
אפריל 2012 - רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער מעניקים סמכויות סטטוטוריות לפקידי סעד על אזרחים וילדים בטיפולם. פקיד הסעד יוסף דיאמנט שקיבל סמכות על מבית משפט לנוער בדלתיים סגורות לטפל ולהשגיח על ילד הורשע בביצוע מעשים מגונים. מדובר בעוול אחד מאינספור מקרי עוול קשים הנעשים מידי יום ע"י רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער בשם "עבודת הקודש" ו"טובת הילד". ראש המועצה האזורית ראש הכרמל, כרמל סלע, המשיך בשיטת "הראש הקטן" ודבק בטענתו כי לא ידע כלום חרף התלונות הרבות על התנהגותו המגונה של פקיד הסעד דיאמנט.
במסגרת עבודתו טיפל הנאשם בקטין בן 14. על פי כתב האישום, בשלוש הזדמנויות הוא לקח את הקטין לחוף הים, שם ביצע בגופו מעשים מגונים וחשף את איבר מינו בפניו
סגן נשיאת ביהמ''ש המחוזי בחיפה השופט אילן שיף הרשיע היום (שני) את יוסף דיאמנט, ששימש כעובד סוציאלי ופקיד סעד לפי חוק הנוער במחלקה לשירותים חברתיים במועצה אזורית חוף הכרמל בשתי עבירות של מעשה מגונה, בשתי עבירות של מעשה מגונה בפומבי, בשלוש עבירות של הפרת אמונים, בשלוש עבירות של שימוש לרעה בכוח משרה, בשלוש עבירות של איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה, ובשלוש עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות.
פלייליסט - פדופיל עובד סוציאלי לחוק הנוער יוסי דיאמנט מתרחץ בעירום לאור יום עם ילד בהשגחתו בצו בית משפט לנוער
עפ''י כתב האישום, הנאשם ניצל את תפקידו ואת האמון שנתן בו המתלונן, קטין בן 14, וכן את התלות של המתלונן בו, בכך שבמהלך חודש ספטמבר 2011, בארבעה מועדים שונים, נפגש עמו והסיעו במכוניתו לחופי ים שונים, שם ביצע בגופו מעשים מגונים וחשף את איבר מינו בפניו.
הנאשם הודה כי שימש בתקופה הרלוונטית כעובד סוציאלי וכפקיד סעד ושבמסגרת עבודתו טיפל במתלונן, אך כפר בכך שניצל את תפקידו, את האמון שניתן בו ואת התלות של המתלונן בו וכי ביצע בו מעשים מגונים. הנאשם גרס כי בינו לבין המתלונן התקיימו שלוש פגישות בחוף הים (שתיים במעין צבי ואחת בחוף הבונים) ולא ארבע פגישות. לטענתו, במהלך אותם מפגשים, הסיע את המתלונן לחוף ים, בכולם הרשה לו לנהוג ברכבו (בחלקם הציע לו זאת ביוזמתו), לפרק זמן קצר, בדרך הכורכר הסמוכה לחוף. במפגש הראשון, אישר הנאשם, כי אפשר למתלונן לאחוז בהגה ולהניח את רגלו על דוושת הגז, בעוד הוא (הנאשם) יושב במושב הנהג.
השופט שיף ציין כי הנאשם, המשמש כעובד סוציאלי מעל ל- 30 שנה, טיפל במציאת מסגרת מתאימה למתלונן, נער בעל לקויות, שהגיע מרקע משפחתי קשה ועם קושי במתן אמון במבוגרים. בגין קשייו של הנער והוריו, כל אחד בנפרד ואף ביחד נראה כי ברור היה לנאשם כי המתלונן יוצא מנקודת הנחה שעתידו בפנימייה וסוג הפנימייה, תלויים, בין השאר, בנאשם. המדובר אפוא ב''טרף קל'' מנקודת ראות אובייקטיבית ואין ספק כי מצב זה לא נעלם מעיני הנאשם.
עוד קבע השופט כי אין מחלוקת כי הנאשם לקח את המתלונן לא פחות משלוש פעמים לחוף ים, ברכבו של הנאשם, חרף שיחת נזיפה שנערכה לו ע''י הממונה עליו בשנת 2005 בנוגע להסעת נערים מטופלים ברכבו. באותה שיחה נאסר עליו מפורשות לקיים שיחות טיפוליות מחוץ לחדרי הטיפול. שיחת הנזיפה עם הנאשם קוימה, בין השאר, בגלל דיווח כי הנאשם קיים ''פגישת סיכום בים'' והוא לא הצליח לתת הסבר מהימן לחריגתו מההוראה שקיבל באותה שיחת נזיפה.
השופט קבע כי הנאשם בחר לקיים ''שיחות טיפוליות'' עם המתלונן בים, למרות שלא הייתה כל סיבה מקצועית לכך ולמרות שנאסר עליו מפורשות לקיים שיחות מחוץ לחדרי הטיפולים ועובדה זו כשלעצמה מעלה תהיות וחשדות המתחזקים בפעילותו ובמעשיו .
השופט שיף הבהיר כי אין מחלוקת גם כי בפגישה הראשונה נכנס הנאשם לים כשהוא לבוש בתחתונים ובשתי הפגישות הנוספות התפשט ונכנס לים בערום. טענתו כי מדובר בטעות ובשיקול דעת מוטעה, יכולה הייתה, אולי, להתקבל, לו דובר במפגש אקראי יחיד, אך לא כשמדובר בכמה מפגשים, אשר את כולם הוא יזם לאחר תיאום עם המתלונן. ''התנהלות זו בנוכחות נער מטופל שהנו 'טרף קל' מעצימה את החשד והתהיות בעניינו. הסברו המאוחר והכבוש בביהמ''ש, כי מטרת הרחצה בערום הייתה 'להכין' את המתלונן לחיי הפנימייה נדחתה על ידי השופט, שקבע כי נראה אפוא כי הנאשם הוביל את מטופלו- 'טרפו הקל' לים במסווה של שיחה טיפולית, לפחות פעמיים התרחץ לידו בערום וביקש מהמתלונן להראות לו את איבר מינו.
השופט קבע כי בדרכו אל חוף הים וממנו, איפשר הנאשם למתלונן- קטין כבן 14, לנהוג ברכבו מספר פעמים וכי התנהגותו הפלילית של הנאשם, שאף כתב קודם לכן להוריו של המתלונן, כי יש להציב לו גבולות (לאחר ששתה אלכוהול) הנה מוזרה מאד בלשון המעטה. גם הסיגריה שסיפק לו על מנת שיעשן, בצרוף הצהרת האהבה, בהצטרפותן ליתר הנסיבות, מעוררת תהיות ונראה כי המעשים נעשו כהכנה למעשים מגונים. עוד הבהיר השופט כי אין גם מחלוקת כי במהלך המפגשים שיחק הנאשם עם המתלונן ב''משחק הטבעות'', שמעצם טבעו מחייב מגע והתחככויות, זאת, כאשר הנאשם ערום ופעם אחת כשלגופו תחתונים בלבד.
השופט קבע כי אף בחינת העובדות עליהן אין מחלוקת, מטילה בפני עצמה, צל כבד ביחס לכוונותיו, לאמירותיו ולמעשיו של הנאשם ונראה בעליל, כי אלו היו מיניים (לשם גירוי או סיפוק מיני) . כן העיר כי לשם קיומה של עבירת המעשה המגונה אין צורך להוכיח כלל נגיעות בקורבן העבירה, בפרט לא נגיעות באיברים אינטימיים וכי במקרים הנדונים, לפחות בחלקם, התקיימו גם יסודות של מיניות גלויה, במעשים שאינם הגונים, לא מוסריים ולא צנועים.
השופט שיף קבע כי אינו נדרש להכריע בסוגיית הסחיטה לה טען הנאשם כלפי חברי המתלונן אשר צילמו אותו, שכן הגיע לכלל מסקנה כי בין אם הנאשם נסחט ע''י אחד החברים ובין אם לאו, אין לכך השלכה, בנסיבות העניין, לתיק זה. השופט ציין כי אינו סבור כי גרסת המתלונן בדבר מעשיו של הנאשם בו הנה תולדה של רצונו לסייע בידי חבריו בהיותם חשודים בניסיון סחיטה, או על מנת לאפשר את הסחיטה.
השופט שיף קבע איפוא את הקביעות הבאות: -מחמת הספק קבע כי בין הנאשם לבין המתלונן התקיימו בחופי ים ''רק'' 3 ולא 4 מפגשים - יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירת המעשה המגונה, ככל שהדבר נוגע לאישום הראשון המתייחס למפגש הראשון ולהרשיעו בכל שאר העבירות המתייחסות לאישום זה. - יש להרשיעו בכל המעשים המיוחסים לו באישום השני (מפגש שני), יש לזכותו מהאישום השלישי (שכן נקבע כי מחמת הספק המפגש נשוא אישום זה לא התקיים) ולהרשיעו בכל העבירות המיוחסות לו בפרט האישום הרביעי- הנוגע למפגש הרביעי בינו לבין המתלונן.
קישורים:
ד"ר יוסי זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים - מרץ 2005 - העובד הסוציאלי המומחה ד"ר יוסף זיידר, שהינחה בעבר את תוכנית הייעוץ "קשר משפחתי", הורשע בביצוע מעשים מגונים במטופליו ובמעשים מגונים בנסיבות אונס. גזר הדין - שנתיים בכלא. ד"ר זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים. השופטים הקלו בעונשו בשל העובדה שמשפטו נמשך כחמש שנים. לאחר ששקלו את הנסיבות ואת "הרס עולמו", החליטו לגזור עליו שנתיים וחצי מאסר בפועל, שנתיים וחצי מאסר על תנאי ו-50 אלף שקל פיצוי כספי לאחד המתלוננים בפרשה...
פרשת גדי הררי - המיתוס, ניפוצו, מערכת הרווחה, ובתי משפט לענייני משפחה ונוער - שבע שנים, עשרות עדים, פרקליטות, משטרה, שופטים, פקידי רווחה, ועורכי דין, נדרשו לנפץ את המיתוס שבנו לעצמם מכובדי רווחה ושופטי משפט לנוער על עובד סוציאלי מנהל מעון לחוסים חסרי ישע, גדי הררי, זוכה פרס ראש הממשלה 'מגן הילד' - באפריל 2009 הורשע הררי בהתעללות ותקיפה בחוסים חסרי ישע...
טיפול נמרץ - יחסים מסוכנים של ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן - הכתבה "טיפול נמרץ" , רן רזניק , 7 ימים , ידיעות אחרונות , 02.04.2010 , צילום: אלדד רפאלי - הפרשה שמסעירה את צמרת הממסד הרפואי בישראל: נגד ד"ר שלום ליטמן, מבכירי הפסיכיאטרים בארץ ומי ששירת כראש שירותי בריאות הנפש, הוגשה תלונה של מטופלת, אשר ליטמן ניהל עימה רומן - כולל יחסי מין על ספת הקליניקה...
טיפול בחסות רשויות הרווחה - "מטפל" הרווחה רום הראל ניצל את מצוקתה של הנערה בת 14 - מדובר בנערה בת 14 שעברה פגיעה מינית שהחלה בגיל 13 שנה ובעקבותיה הוכנסה למרכז חירום לטיפול בנערות בסיכון, שם שהתה במשך חצי שנה. בתחילת 2007 השתחררה הנערה, הוחזרה לביתה והייתה אמורה להיכנס לטיפול פסיכולוגי שיתמוך בה וישלב אותה במסגרות התקינות. הנערה נפגשה עם פסיכולוגית בישוב בו הם גרים, אך לאחר מס' פגישות החליטו לחפש משהו אחר והגיעו למטפל אלטרנטיבי (רוםהראל), בעקבות המלצות אישיות שקיבלו מאחותה ובן אחותה של אמה של המתלוננת, שטופלו ע"י המטפל...
ועדת הערר של הביטוח הלאומי סותמת את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. מסתבר שאפילו בית המשפט משלים עם המצב. אז איך ניתן בכלל לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע - זה בלתי אפשרי
אחד מחברי, עסק משך שנים במחקר השוואתי של משפטי מדינות בעולם. אתה יודע באיזו מדינה, ספר החוקים מקנה לאזרחים הכי הרבה זכויות חברתיות, שאל אותי באחד הימים. בוודאי בשבדיה, השבתי בלי היסוס. אתה טועה, אמר לי. באיראן.
אז איך זה שהחיים שם כל כך קשים, הקשיתי. זה משום שהזכויות קיימות אך אי אפשר לממש אותן. הביורוקרטיה הורגת אותן.
למרבה הצער, מצב עגום זה שורר גם בכל הנוגע לביטוח הלאומי שלנו. חוק הביטוח הלאומי מקנה לנו זכויות למכביר. אלא שהזכויות מצומצמות וגם את המצומצם קשה, עד בלתי אפשרי לממש.
תפנו לוועדת ערר א' בן ה- 87 עבר אירוע מוחי שממנו לא החלים. ידו ורגלו השמאליים לא מתפקדות. הוא סובל מתשישות נפש כתוצאה משיטיון וסקולרי.
אשתו שגם היא עברה את גיל ה- 80 עשתה ככל יכולתה כדי לסייע לו, עד שגם כוחותיה נטשו אותה. בלית ברירה, ביקשה לממש את זכותו של בעלה לקצבת סיעוד מלאה.
המוסד לביטוח לאומי שיגר אל ביתם של בני הזוג "מעריכה". המעריכה שוחחה עם אשתו של א'. כמובן שאת א' היא כלל לא בדקה. בסופו של ביקור המעריכה, חסרת כל השכלה רפואית, הכריעה: א' לא זקוק להשגחה מתמדת.
זמן מה לאחר מכן קיבלו בני הזוג מכתב עם הודעה שתביעתם נדחתה. בסוף המכתב נרשם שיש להם אפשרות לערער על ההחלטה בפני "ועדת עררים לעניין מצב תפקודי".
א' האמינה במערכת. בוודאי בוועדת העררים יושבים אנשים עם לב שיודעים לקרוא מסמכים רפואיים ומבינים יותר מה עבר על בעלי. היא פנתה לוועדת העררים.
לא זקוק לקצבה
חברי הוועדה לא יכלו להתכחש לעובדה שא' עבר אירוע מוחי, נותר עם יד ורגל שאינן מתפקדות ועם הפרעות בדיבור ובבליעה. הם גם נוכחו לדעת כי בנוסף למחלת כלי דם ברגליו, הוא סובל מיתר לחץ דם, מסוכרת, מהשמנת יתר ומדמנציה וסקולרית.
הם התרשמו כי א' מתקשה לקום בכוחות עצמו, כי הליכתו אינה פונקציונלית וכי הוא לא מסוגל ללכת בלי ידיים תומכות. חברי הוועדה שוכנעו כי א' תלוי לחלוטין בזולת לצורך הלבשה ורחצה וגם כי הוא לא מסוגל לאכול או לשתות בלי סיוע. למרות כל אלה, הגיעו חברי הוועדה למסקנה כי הוא לא זקוק להשגחה ולכן גם לא זכאי לקצבת סיעוד מלאה.
ברוך השם שיש לנו שופטים, אמרה אשתו של א', חדורת אמונה בצדק הישראלי. הם בוודאי יעזרו לבעלי. א' פנתה לבית הדין לעבודה בבאר שבע.
בבית הדין לעבודה פגשה אשתו של א' בנשיאה, השופטת אורלי סלע. אשתו של הקשיש החלה לפרוס את מצבו של בעלה בפני השופטת. היא בוודאי תבין כי נעשה לבעלי עוול. כי במצבו איש לא יכול לקבוע שהוא לא זקוק להשגחה מתמדת.
אלא שהשופטת סלע עצרה אותה מיד. יש לך טעות, הודיעה השופטת לאשתו של א'. אני לא הולכת לבדוק אם בעלך זקוק להשגחה מתמדת. זה ממש, אבל ממש לא מעניין אותי. אני עוסקת אך ורק בשאלות משפטיות.
למה הכוונה בשאלות משפטיות, ניסתה אשתו של א' להבין.
הוועדה החליטה - אז למה להתערב?
תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה. אבל הוועדה חסכה לי את העבודה. היא קבעה שבעלך לא במצב סיעודי. אז אין טעם שבכלל אפתח את החוק.
ואם הוועדה קובעת שחולה סיעודי אינו סיעודי וברור שהיא טעתה, הקשתה אשתו של א'. בזה אני לא מתערבת, ענתה השופטת סלע, אפילו שיוכח בפני, באותות ובמופתים שהוועדה טעתה. זו טעות עובדתית.
אז מה אני עושה במקרה של טעות כל כך קשה, שאלה אשתו של א', הרי חיינו תלויים בדבר. על טעות עובדתית של וועדת העררים, את יכולה להלין רק בפני ריבונו של עולם. אני לא פה בשביל לעזור לך בזה, השיבה השופטת.
בסופו של הדיון, הנשיאה סלע רשמה בתמצית "לא מצאתי פגם משפטי שמצדיק את התערבות בית הדין" ושילחה את א' ומשפחתו לחיי עוני.
אתם מבינים את זה? בעצם וועדת העררים שהיא וועדה פנימית של הביטוח הלאומי היא פוסקת עליונה ואין מאחוריה ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לך, אתה יכול לערער רק בפני מי שעשה לך את העוול.
עכשיו רק נותר לברר מי שלל מאתנו את הזכות האלמנטרית לערעור ענייני על החלטות כה גורליות בתחום הסיעוד. מי חתום על העוול הזה הגוזר את גורלם של כל כך הרבה קשישים סיעודיים? הצעת החוק הוגשה בחודש דצמבר 2004 במהלך כהונת ממשלתו של אריאל שרון.
אולם כאן יש לדייק. הקמת הוועדות התעכבה משך שנים, עד ששר הרווחה, יצחק הרצוג חתם בחודש יוני 2009 על הצו להקמת הוועדות. בכך סתם סופית את הגולל על עשיית צדק בתחום הסיעוד.
שקרים ודמגוגיה נגד ילדים ומשפחות - פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערד - ערוץ 1- פוליטיקה - יוני 2011, פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערד מאוניברסיטת תל אביב זורה חול בעיני הציבור בראיון בתכנית פוליטיקה בערוץ 1 - דוידזון ששימשה בעברה פקידת סעד לחוק הנוער מציגה כאילו תהליך הוצאת הילדים מהבית הנו שקול ע"י ועדת החלטה וערכאה שיפוטית בעוד שבפועל ועדות ההחלטה מחליטות תמיד פה אחד ואינן מציגות בפני בתי המשפט לנוער את הדילמות והלבטים, בעד ונגד בהחלטותיהן. בנוסף ידוע כי בתי משפט לענייני משפחה ונוער משמשים חותמת גומי לוועדות ההחלטה ולפקידי הסעד לחוק הנוער. ..
תפיסות טוטליטיריות וועדות סטטוטוריות - הלוקשים של שופט העליון חנן מלצר - מאי 2012 - בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית...
נובמבר 2006 - שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, ופקידי סעד מבזים והורסים חיי אזרחים ומשפחות בבתי משפט מאחורי דלתיים סגורות. הם מגלגלים את האחריות אחד על השני אינם מנמקים תחושותיהם והחלטותיהם ההזויות והם מוגנים נגד תביעות ותלונות.
דוגמא מובהקת לכך היא התנהגותו הרשלנית באופן קיצוני (במקרה הטוב) של שמואל בוקובסקי - שופט בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון. בוקובסקי שימש שנים רבות בייעוץ משפטי משרד הרווחה וכן כשופט לענייני משפחה. החלטתו במינוי אפוטרופוס לאישה מינואר 2007 מראה חוסר מקצועיות, רשלנות, הוזלת חיי אדם, ובעלת מאפיינים פאשיסטיים ברורים. הקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה ההליך השיפוטי מעלה תהיות לגבי הנזקים בהחלטות אחרות שמתקבלות בבתי משפט אלו, לרבות השופט שמואל בוקובסקי.
מדובר בהחלטה שניה (ראה תמונת החלטה מצורפת להלן) על מינוי אפוטרופוסים לאישה כאשר הראשונה הזמנית כבר נתקבלה ללא נוכחותה או ידיעתה, במפתיע והביאה הרס וחורבן חייה.
מאפיינים פאשיסטיים מובהקים בהחלטתו הבזויה של שמואל בוקובסקי:
מינוי אפוטרופוס לאישה כבת 60 בגוף וברכוש באופן פתאומי מבלי שראה אותה- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות סעיף 36 קובע: "לפני מינוי האפוטרופוס ישמע בית המשפט את דעת החסוי אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר דעתו". בוקובסקי לא נהג כך. בוקובסקי הוציא צו השולל את חירותה ורכושה של האישה וממנה לה אפוטרופוס בגוף וברכוש. כתוצאה מהצו של בוקובסקי חייה של האשה נהרסו, תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, ירדה במשקל 10 ק"ג תוך חודש עיניה בלטו והיו מפוחדות.
מינוי אפוטרופוס לאישה בגוף וברכוש באופן פתאומי על סמךחוות דעת פסיכיאטרית של פסיכיאטר איתן חברמטעם האפוטרופסים מבלי שבדק אותה - אוסף של הבלים ודברי בלע הרעיל הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה ד"ר איתן חבר על נבדקת שהובאה ע"י בעלה שהופנה ע"י לשכת הרווחה בבת ים. הפסיכיאטר איתן חבר לא בדק את האישה אך עיכס בתעודת רופא ותייג אותה בבדיות ועלילות, וקבע דיאגנוזה וטיפול אשר הרעו את מצבה והרסו את חייה. חוות דעת רוויית תיוגים כאילו הנבדקת נחותה מבע"ח של הפסיכיאטר איתן חבר התרו את דמה של האישה, בוקובסקי התייחס אל חוות הדעת של הפסיכיאטר שנשכר ע"י האפוטרופסים כ"תורה מסיני" והעביר לידיהם של גופה ורכושה של האישה.
חיסיון, דלתיים סגורות - בוקובסקי לא פרסם החלטתו, כמו כן לא ניתן למצוא במאגרי פסקי דין החלטות מעין אלו. העדר הפומביות תוך שמירת פרטיות בעלי דין בנושאים כה רגישים מהווה קרקע פוריה לשחיתות עושק וגזל.
חיפזון שטני ליצירת עובדות בשטח מעל ראשי בעלי דין שלא על דעתו של בוקובסקי - שמואל בוקובסקי הזמין תסקיר של פקידת הסעד מלשכת הרווחה בת יםלאחר מינוי האפוטרופוסים בצו פתאומי. כתוצאה מפתאומיות שינוי מצבה הסוציאלי של האישה השתנה תוך לילה אורח חייה של החסויה, מצבה הפיסי והנפשי התדרדר במהירות, ותוך כחודשיים הפכה להיות שבר כלי, ולא יצאה ממצב זה, אלא מצבה מידרדר מיום ליום.
החלטה לא מנומקת, ללא התייחסות לצד שכנגד (צילום מסמך להלן) - החלטתו של בוקובסקי לקונית חרף העובדה שמדובר בענייני נפשות. בוקובסקי לא התייחס לעובדות וראיות שהציג בנה של האישה, בוקובסקי גם קבע לו הסדרי ראיה לראות את אימו ללא נימוק או בקשה בכתב להסדרים.
שמואל בוקובסקי אימץ בצורה עיוורת המלצות פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי- בוקובסקי פתח החלטתו ב"משפט חותמת הגומי" הידוע: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". בוקובסקי כאמור אימץ בצורה עיוורת המלצות פקידת הסעד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי.
משימת "שמרטף" מזיקה וחסרת תועלת ביוזמת שמואל בוקובסקי - בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.
קביעת הגבלות קשות ומזיקות, הסדרי ראיה לאישה ובנה בענייני נפשות בשרירות לב בניגוד לחוק ולכללים - בוקובסקי קבע הסדר ראיה נוקשה של האישה ובנה להיפגש בביתה בלבד לשעות קבועות וקצובות ע"פ המלצת פקידת הסעד שירה שביט אורגד ונעמי הלימי, ללא בקשה בכתב, מאומתת בתצהיר ע"י מי מבעלי הדין, וללא שום תיאום מראש עם הבן או האישה.
סוף דבר התנהגותו השיפוטית בהליך מינוי האפוטרופסות לאישה הוזילו את חייה וגרמו לה נזקים נפשיים ופיסיים קשים ובלתי הפיכים. תוך חודש לאחר המינוי המופקר האישה ירדה כ- 10 ק"ג ממשקלה, איבדה יכולות דיבור ויכולות קוגנטיביות נוספות, הולעטה בסמים פסיכיאטריים. ההליך השיפוטי בראשותו של בוקובסקי בדלתיים סגורות הנו בעל מאפיינים פאשיסטיים ונעשה בשרירות לב, מהווה קרקע פוריה לשחיתות עושק וגזל, מה שמעלה תהיות לגבי תפקודו של בוקובסקי כשופט וכיועץ משפטי במשרד הרווחה.
שמואל בוקובסקי - החלטת "חותמת גומי" למינוי אפוטרופוס - גזר הרס וחורבן על אישה כבת 60
ציבור נפגעי משרד הרווחה מוזמן לדיון בבית משפט שלום ת"א, ביום 30.4.12, שעה 09:30 לפני השופטת חנה יינון בתיק 24514-10-09: אתי דור דוברובינסקי פק"ס לחוק הנוער ואיגוד העובדים הסוציאליים נגד העיתונאים לורי שם טוב, יעקב בן יששכר והתנועה למען עתיד ילדינו.
המאמר הפסיכיאטר נפסל - זהותו תישאר עלומה , עו"ד חיים קליר ynet , אפריל 2012 פסיכיאטר שנדרש לתת חוות דעת רפואית לגבי גובה הנכות של חולה, במסגרת תביעת ביטוח, החליט "להגדיל ראש", וקבע במסמך מפורט כי אין כל אשמה על הנתבעים. גם השופטת במחוזי וגם השופט בעליון, לא אהבו את התנהגות הפסיכיאטר ופסלו את חוות דעתו, אולם העדיפו להסתיר את שמו
א' עבר תאונת דרכים. הרופאים אבחנו "מצב פוסט טראומטי". בהמשך, מצבו החמיר. האבחנה השתנתה ל"מצב פסיכוטי פעיל". א' אושפז בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל. במחלקה סגורה. הוא סבל ממחשבות אובדניות, חרדות וקולות הזויים. הטיפולים היו קשים וכללו גם בנזעי חשמל. אולם בכך לא באה סאת הייסורים של א' אל קיצה. במהלך אשפוזו באברבנאל, פרצה אש מחומר דליק. א' נכווה קשות. הוא הפך לחסוי.
נציגיו פנו לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה בתביעת פיצויים נגד ביטוח ישיר, חברת ביטוח החובה של הרכב בו נהג א' ונגד בית החולים אברבנאל.
ביטוח ישיר התגוננה בטענה כי התאונה שעבר א' כלל אינה תאונת דרכים, אלא ניסיון התאבדות. גם בית החולים אברבנאל, סירב לקחת אחריות וטען כי הטיפול שלו היה למופת, ללא כל צל של רשלנות.
המומחה שכח את תפקידו
במהלך הדיונים, הציע בית המשפט כי הוא ימנה מומחים רפואיים, לצורך אחד בלבד: כדי שיתנו חוות דעת לגבי גובה הנכות של א'. חוות דעת המומחים, תשמשנה לצרכי פשרה. אם לא תהיה פשרה, ייעשה בחוות הדעת שימוש רק אם בית המשפט יפסוק שמדובר בתאונת דרכים. אם בית המשפט יפסוק שאין מדובר בתאונת דרכים, "לא תשמשנה חוות הדעת בתיק זה בכלל". הצדדים נתנו את הסכמתם להצעת בית המשפט.
בין המומחים שבית המשפט מינה, היה גם פסיכיאטר בעל שם, מנהל בית חולים פסיכיאטרי ידוע. הפסיכיאטר, לא סמך כנראה על מערכת בתי המשפט שתפטור את הקולגות שלו מאחריות. הוא לבש את גלימת השופט וערך לא' משפט שדה, מבלי לשמוע כל ראיות.
ב"פסק הדין" שנתן, פטר הפסיכיאטר את חברת הביטוח ואת בית החולים מכל אחריות. הוא קבע שתאונת הדרכים וההצתה היו בעצם ניסיונות אובדניים ושצוות בית החולים פעל למופת וכלל לא התרשל. רק משימה אחת נשתכחה מליבו של הפסיכיאטר, אותה משימה יחידה שלשמה מונה ועבורה קיבל את שכרו. הוא שכח לקבוע את גובה הנכות של א'.
נציגי ביטוח ישיר וגם נציגי בית החולים צהלו למקרא חוות הדעת. מלאכתם נעשתה בידי הפסיכיאטר. נציגיו של א', לעומתם, קיבלו הלם. הם הבינו שהפסיכיאטר "קבר" את תביעתו של א'. הם פנו לבית המשפט בבקשה לפסול את חוות הדעת. המומחה, כך טענו, חרג באופן בוטה מסמכותו. במקום לקבוע את גובה נכותו של א', המומחה נכנס לתחומים לא לו.
השופטת אסתר שטמר, ראתה בחומרה את התנהלות המומחה והחליטה לפסול את חוות דעתו. "מדובר באחד מאותם מקרים נדירים בהם נדרשת פסילה, מחמת פגם משפטי היורד לשורש העניין". נציגי ביטוח ישיר לא ויתרו ופנו לבית המשפט העליון.
חוות הדעת נפסלה - הזהות נשארה חסויה
השופט צבי זילברטל, היה גם הוא בדעה שיש לפסול את חוות דעתו של הפסיכיאטר. "עצם התייחסותו של הפסיכיאטר לשאלת הרשלנות של בית החולים, שאלה שכלל לא התבקש להתייחס אליה ומסקנתו החד-משמעית בנוגע להיעדר הרשלנות מצד בית החולים, פגמו במראית חוות הדעת כנטולת פניות ואובייקטיבית".
קיים חשש שקביעות המומחה, הוסיף השופט, "צבעו" את התייחסותו לעניינו של א' בצבע מסוים. הדבר עלול לגרום עיוות דין. א' ייאלץ להתמודד עם מומחה, שקבע לגביו קביעות נחרצות, בלי שהתבקש לעשות כן ובלי שכל החומר הרלוונטי הועבר לעיונו.
חוות דעתו של הפסיכיאטר נפסלה אם כן, אבל את זהותו, הציבור הרחב, לא ידע לעולם. מישהו שם למעלה חשש, כנראה, שאם שמו של הפסיכיאטר ייחשף ברבים, תיגרם לו בושה. החלטת הפסילה של השופטת שטמר ניתנה "בדלתיים סגורות". החלטת הפסילה של בית המשפט העליון, לא ניתנה "בדלתיים סגורות", אולם שמו של הפסיכיאטר שנפסל הושמט.
כאשר מונה לשופט, נשא השופט זילברטל נאום בזכות הספקנות והביקורת העצמית כערך אנושי עליון. "טוב לשופט להיות ספקן כלפי בעלי הדין ואף יותר כלפי עצמו ודעותיו", כך אמר, "המובן מאליו הוא אחד האויבים הגדולים של הצודק. הספקנות תביא לכך שההכרעות יהיו משוכללות ומדויקות ככל שאפשר. הספקנות מעוררת ידע, היא כלי עבודה חיוני עבור השופט".
נשאלת כמובן השאלה, איך השופט זילברטל רוצה כשופט עליון, שהשופטים אותם הוא מנהיג, יפעילו את הערך האנושי הנעלה של הספקנות והביקורת, אם שמו של פסיכיאטר שנפסל על ידי הערכאה העליונה נסתר מעיניהם. ואולי אין מדובר אלא בהשמטה מקרית של שם הפסיכיאטר שנפסל, מתוך טעות. הלוואי.
קישורים:
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
פרשת מתן סמים פסיכיאטריים שלא לצורך במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות - משנתו של פרופ. עומר בונה - התחקיר פרשת התרופות הפסיכיאטריות במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות , יאיר אטינגר , אפריל 2012 - הכתבה שעסקה במתן תרופות שלא לצורך רפואי עוררה סערה בקהילות החרדיות ובקרב המטפלים, שיקיימו על כך דיון אתי. האם זה יביא לשינוי? מוקדם לומר - חסיד גור מבני ברק סיפר בכאב על מפגש של משפחתו המורחבת בפורים, לפני חודש וחצי. לסעודת החג באה אחת מבנות המשפחה, נשואה ואם לילדים, אחרי תקופה ארוכה שהסתגרה בביתה. לדברי החסיד, "היינו מזועזעים. בהתחלה בקושי יכולנו לזהות אותה. זו היתה אשה שתמיד התבלטה בחיוניות שלה, אבל כנראה הכדורים גמרו אותה. אנחנו פגשנו אשה אפאתית עם מבט אטום, אשה שהוציאו ממנה את כל החיות"...
הסם הפסיכיאטרי ליתיום (Eskalith) רושמים בדרך כלל לטיפול בהפרעה דו קוטבית. התרופה אינה מרפאת אך מקלה על תסמיני ההפרעה. ליתיום נלקח בדרך כלל שתיים עד ארבע פעמים ביום ומגיע בצורות שונות, כולל כמוסות, וסירופ. תופעות לוואי נפוצות המדווחות כוללות שלשולים, ישנוניות, בחילות.
איך הליתיום - Eskalith עובד? ליתיום הוא יסוד טבעי, כמו אשלגן או סידן. בשנת 1800, מדענים חשבו כי ליתיום יכול להיות טיפול יעיל בצינית (דלקת מפרקים קשה). מאוחר יותר, בשנת 1940, הליתיום שימש כתחליף מלח, אך הורד מהשוק עקב מספר מקרי מוות שנגרמו על ידי רעילות ליתיום. מאוחר יותר, התגלה כי ליתיום עשוי לטפל במאניה (שיגעון). בשנת 1970 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) את התרופה לטיפול בהפרעה דו קוטבית.
הדרך המדויקת שבה פועלת התרופה לטיפול בהפרעה דו קוטבית לא ידוע. ליתיום עשוי להשפיע על כימיקלים שונים במוח הנקראים נוירוטרנסמיטרים, מה שיכול להסביר את יעילותה בטיפול בהפרעה דו קוטבית. טיפול תרופתי אינו מרפא, עם זאת - עוזר להקל בסימפטומים (תסמינים הפרעת דו קוטבית).
תופעות לוואי של ליתיום - Eskalith
ליתיום היא תרופה ישנה לטיפול בהפרעה דו קוטבית, אושרה לפני שנים רבות. עם תרופות חדשות יותר, תופעות לוואי מתועדות בקפידה וידוע השיעור המדויק של אנשים שמפתחים כל תופעת לוואי. לתרופות ישנות יותר כמו ליתיום, מידע על תופעות לוואי פחות ספציפי והאחוזים המדויקים אינם מדווחים.
ברוב המקרים, הרופא המטפל יבצע בדיקת דם כדי לבדוק את רמת ליתיום בדם. אם רמת הליתיום מתאימה ותופעות הלוואי נסבלות, ייתכן שלא יהיה צורך בשום. אם רמת הליתיום גבוהה מדי, או אם תופעות הלוואי מסוכנות או בלתי נסבלות, יש להפחית את מינון הליתיום.
באופן כללי, תופעות הלוואי הבאות הן סימן להרעלה קלה עד מתונה של ליתיום:
רעידות קלות, במיוחד הידיים צמא מוגברת או הטלת שתן תכופה שלשול הקאה נומה חולשת שרירים בעיות קורדינציה.
סימני רעילות חמורים יותר כוללים:
סחרחורת ראייה מטושטשת צלצולים באוזניים (טיניטוס) רעידות קשות התקפים
תופעות לוואי אחרות
כמה תופעות לוואי ליתיום עלולות לא להיות קשורות ברמה של ליתיום בדם. למרות שכמה תופעות הלוואי עלולות להיות רציניות יותר מאחרות, יש ליידע את הרופא המטפל יודע מיד אם נתקלים בכל אחת מהן. למרות שתופעות הלוואי הללו פחות קשורות עם רעילות ליתיום, הן עלולות להעיד על בעיה עם התרופה.
תופעות הלוואי אלו כוללות:
דיבור עילג עוויתות סחרחורת תחושה ספינינג (ורטיגו) בעיית שליטה בשלפוחית השתן או במעיים בעיות אי שקט אובדן תיאבון בחילה יבש או שיער דליל נשירת שיער יובש בפה (ראה ליתיום יובש בפה) ההאפלה הלחשים מתח שרירים חריגה או תנועות קצב לב לא סדיר (הפרעות קצב) קצב לב איטי (ברדיקרדיה) התעלפות בעיות ראייה
מנת יתר של ליתיום אדם עלול ליוטול ליתיום יותר מדי. תופעות מנת יתר תהיה תלויה עד כמה נלקחה והאם היא בשילוב עם אלכוהול או סמים אחרים. התסמינים השכיחים כוללים: רעידות הקאות, ראייה מטושטשת. אם היה מנת יתר לאחרונה, אפשרויות הטיפול עשויות לכלול "שאיבת קיבה", או מתן תרופות מסוימות. אפשרויות אחרות כוללות טיפול דיאליזה.
ליתיוםוהריון במחקריםהקשוריםלליתיוםבזמן הריון, התרופה העלתה את הסיכוןלמומים מולדים, בעיקר מומי לב. כתוצאה מכך, ה-FDA מסווגאת זהכמותרופהקטגוריהההריוןD, כלומר, היא נחשבת ללאבטוחהלשימושבמהלך ההריון.
הרעלת ליתיום אנשיםהנוטליםליתיוםלהפרעה דו קוטביתעלולים לפתח הרעלת ליתיוםכיהמינון האפקטיביקרובלמינוןהרעיל.כדי למנועוכדי לזהותאת זה,הרופאבדרך כללדורשבדיקות דם סדירותהמודדותאת רמתליתיוםבדם.על בסיסבדיקותאלה,המינוןעשוילהיות מותאם.התסמינים שלרעילותכולליםהרעד,מתן שתןמוגבר, בעיות קורדינציה.
ליתיום ונשירת שיער נשירת שיער היא תופעת לוואי אפשרית של ליתיום, למרות שהאחוז המדויק של אנשים אשר פיתחו נשירת שיער בזמן נטילת הסם לא נמסר. בהתחשב נשירת שיער נפוצה בציבור הכללי, קשה לדעת אם זו תופעת לוואי נגרמת על ידי הליתיום או על ידי גורמים אחרים (כמו גנטיקה). בנוסף לנשירת שיער, יובש ודילול השיער הן תופעות לוואי אפשריות של ליתיום.
קישורים:
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
פרשת מתן סמים פסיכיאטריים שלא לצורך במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות - משנתו של פרופ. עומר בונה - התחקיר פרשת התרופות הפסיכיאטריות במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות , יאיר אטינגר , אפריל 2012 - הכתבה שעסקה במתן תרופות שלא לצורך רפואי עוררה סערה בקהילות החרדיות ובקרב המטפלים, שיקיימו על כך דיון אתי. האם זה יביא לשינוי? מוקדם לומר - חסיד גור מבני ברק סיפר בכאב על מפגש של משפחתו המורחבת בפורים, לפני חודש וחצי. לסעודת החג באה אחת מבנות המשפחה, נשואה ואם לילדים, אחרי תקופה ארוכה שהסתגרה בביתה. לדברי החסיד, "היינו מזועזעים. בהתחלה בקושי יכולנו לזהות אותה. זו היתה אשה שתמיד התבלטה בחיוניות שלה, אבל כנראה הכדורים גמרו אותה. אנחנו פגשנו אשה אפאתית עם מבט אטום, אשה שהוציאו ממנה את כל החיות"...
השוק שחור של רפואת הנפש במגזר החרדי - פרופ. עומר בונה , ד"ר אילן רבינוביץ' - המאמר הרבנים מבקשים, הרופאים רושמים: השוק השחור של רפואת הנפש במגזר החרדי הארץ , יאיר אטינגר , אפריל 2012 - כדורים פסיכיאטריים לדיכוי היצר המיני, תרופות הניתנות בלי פיקוח מספק ומרשמים לפי הזמנה. כך הופך הטיפול התרופתי במגזר מענה לכל בעיה - זה לא מדע בדיוני ולא תוכנית ריאליטי. הסיפור הזה קורה בישראל במשך שנים, מתחת לאף. במפתיע איש לא מכחיש את השיטה, לא הפסיכיאטרים שרושמים ולא המטופלים שבולעים. כולם מודים ללא כחל ושרק: תרופות פסיכיאטריות ניתנות לבחורי ישיבות ולאברכים, לנערות סמינר ולנשים נשואות, לפי בקשת המערכת - הרבנים, “המשגיחים”, מדריכי החתנים, הממונים על הסדר בישיבות ובפנימיות...
חסיד גור מבני ברק סיפר בכאב על מפגש של משפחתו המורחבת בפורים, לפני חודש וחצי. לסעודת החג באה אחת מבנות המשפחה, נשואה ואם לילדים, אחרי תקופה ארוכה שהסתגרה בביתה. לדברי החסיד, "היינו מזועזעים. בהתחלה בקושי יכולנו לזהות אותה. זו היתה אשה שתמיד התבלטה בחיוניות שלה, אבל כנראה הכדורים גמרו אותה. אנחנו פגשנו אשה אפאתית עם מבט אטום, אשה שהוציאו ממנה את כל החיות".
לדבריו, המשפחה יודעת זה כמה שנים שהאשה "מופגזת", כלשונו, בכדורים נגד דיכאון וחרדה במינונים גבוהים, שרושם לה פסיכיאטר שעמו היא נפגשת, לטענת החסיד לפי דרישת רבנים ועסקנים. רק עכשיו הם נוכחו בתוצאות הטיפול.
"הסיבה היחידה שהאשה הובאה לפסיכיאטר מלכתחילה, שלא מרצונה, היתה בעיות בשלום בית", או במלים אחרות, יחסים מדורדרים עם בעלה, סיפר. בהתחלה, היא סירבה בתוקף לקחת כדורים שנרשמו לה, אבל "לא היה לה סיכוי מול הלחץ הכבד שהפעילו עליה רבנים".
לדברי החסיד, הבעל בא ממשפחה מקושרת בחסידות, והוא משוכנע כי קרוביו גילגלו את "האחריות" למצב בבית על האשה ודרשו שתיקח כדורים. "אמרו לה בשם הרעבע מגור שהיא צריכה לקחת תרופות, שזה מה שיעזור לשלום בית. אף אחד לא יודע אם הרעבע באמת אמר כזה דבר, אבל זה בסופו של דבר מה ששיכנע אותה".
בעקבות פרסום התחקיר לפני שבועיים ("פיקוח נפש") על מתן תרופות פסיכיאטריות לבקשת רבנים ועסקנים, למטרות המוגדרות "רוחניות" ולאו דווקא רפואיות, אנשים נוספים שברו שתיקה ופנו ל"הארץ השבוע".
החסיד מבני ברק הציב עצמו, בדבריו, כחלק מהמגמה לגיוס קליניקות פסיכיאטריות פרטיות לצרכים קהילתיים פנימיים, וכפי שמתברר גם לצרכים משפחתיים. הדבר נעשה לא פעם בניגוד לרצון המטופלים ובלי שיבינו מה טיב הטיפול. גם פסיכיאטרים ופסיכולוג אחד פנו לעיתון, וסיפרו סיפורים על שימוש בלתי אתי בתרופות.
טובת החולה
בכתבה הובאו עדויות חסידים שטופלו בתרופות, לדבריהם שלא לצורך. הם הציגו מרשמי רופא לכדורים נגד דיכאון וחרדה - מחלות שלדבריהם מעולם לא לקו בהן. בכתבה גם התראיין פרופ' עומר בונה, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. כמו גם פסיכיאטרים אחרים שהוזכרו ושמרבים לטפל בחרדים בפרקטיקה פרטית, גם הוא הבהיר שהוא פועל לפי שיקולים מקצועיים בלבד וללא דופי מבחינה אתית.
עם זאת, פרופ' בונה הציג עמדה מקצועית, שלפיה יש לשקול לרשום תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI לבחורי ישיבות שנוקטים אוננות מוגברת או מקיימים מגע מיני עם בני מינם, גם אם אינם סובלים מדיכאון. פרופ. עומר בונה הצדיק שימוש בתרופות אלו לניצול תופעת הלוואי שלהן - הפחתת הדחף המיני - והטעים כי הדבר נועד לחסוך מהמטופלים קונפליקט הרסני עם המערכת, ובשלב מאוחר יותר אולי גם לחסוך מהם דיכאון.
פסיכיאטר בכיר אף הצדיק בכתבה מתן ליתיום - תרופה לטיפול בהפרעה דו-קוטבית - למקרים מסוימים שבהם גבר או אשה מחליטים במפתיע להתנער ממצוות הדת או לפרק מסגרת משפחתית, כשהדבר לא מוסבר בשינוי תפישתי. לדבריו, ייתכן ששינוי כזה באורח החיים נובע מ"מצב של מאניה".
פרופ. עומר בונה ופסיכיאטרים נוספים אישרו כי חלק ממטופליהם באים לקליניקות מלווים ברבנים, עסקנים רפואיים ו"משגיחים" בישיבות, ולפעמים ללא ידיעת ההורים. הם אישרו כי אותם גורמי סמכות נוכחים לא אחת בפגישות עם הפציינטים.
הכתבה יצרה טלטלה בציבור החרדי ובקהילה הרפואית. יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, הפרופ' אבינועם רכס, אמר ל"הארץ" שהוא שוקל לכנס את הלשכה לדון בממצאים. "תפקיד הרופא הוא לשרת את האינטרסים של המטופל בלבד ולא לשרת שום אינטרסים מערכתיים. במיוחד לא כשהמערכת הזאת שולטת בפרט בחברה החרדית. יש פה פגיעה מובהקת באוטונומיה של הפרט, דיכוי הבחירה החופשית, שלא לדבר על דיכוי היצר המיני שלדעתי זה אחד הכוחות המניעים החשובים.
"זה בעצם תהליך שבו הרבנים, בעזרת אנשי ביניים ולצערי גם רופאים, מעצבים תרופתית את הרצונות וההתנהגויות של הפרט כדי שיתאימו למסגרת החברתית. אני חושב שרופאים שעושים דבר כזה חוטאים לאתיקה הרפואית".
יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, והיו"ר הנכנס של איגוד הפסיכיאטריה, הפרופ' משה קוטלר, אמר כי יכנס בקרוב דיון מקצועי בשני הגופים. "הכתבה היתה מטלטלת ולא נעבור על הממצאים שהובאו בה לסדר היום. אני לא מתכוון ברמה הפרטנית, כי אנחנו לא טריבונל, ואת פרופ' עומר בונה ופרופ' ויצמן (שהוזכרו בכתבה) אני מכיר באופן אישי. אלה אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בכל פרמטר, גם מקצועי וגם אתי. את השלישי אני לא מכיר".
פרופ' קוטלר הוסיף: "אנחנו נדון בשאלה המרכזית - למי חב איש המקצוע את נאמנותו. אין ספק שהמחויבות המרכזית, ללא כל פניות, היא למטופל. איננו סבורים שפסיכיאטריה ותרופות פסיכיאטריות נועדו לעצב התנהגויות שתואמות קהילות או תוכניות טלוויזיה או לכל דבר אחר. זו עמדתנו. אני יכול להבטיח שאם נראה צורך נוציא הנחיות מתאימות או נייר עמדה מתאים".
איש מפתח בפרשה, ששומר על שתיקה רועמת בקשר לגילויים, הוא סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, איש חסידות גור. למרות בקשות חוזרות ונשנות לקבל את תגובת ליצמן לדברים, זו לא התקבלה עד לסגירת הגיליון.
ליצמן אמר בעבר שהוא מעוניין להקים מחלקות פסיכיאטריות מותאמות לציבור החרדי. ל"הארץ" נודע כי משרד הבריאות כבר אישר מימון של 20 מיטות למחלקה פסיכיאטרית נוספת שאמורה להיבנות בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שבה תונהג הפרדה מלאה בין נשים לגברים. פרופ' עומר בונה הוא מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים.
טלטלה בגור
בעוד ליצמן שותק, בחברה החרדית מתנהל דיון ער בעקבות הכתבה, וכך גם בחסידות גור שממנה באו חלק מהעדויות בכתבה. מקורות בחסידות סיפרו כי האדמו"ר מגור עסק רבות בכתבה, אך הם לא צפו שינוי כלשהו במעמד או בדרכי פעולתה של "קרן הצלת דורות", הגוף הפנימי של החסידות שמנהל קשרים עם פסיכיאטרים פרטיים לטובת חברי קהילת גור.
חסידים סיפרו כי בשבוע שעבר, כשאלפי חרדים באו לירושלים ושהו בשביעי של פסח ובשבת הצמודה לחג במחיצת האדמו"ר מגור, פרשת הכדורים היתה שיחת היום. בעוד שרבים ניסו לחשוף מיהם הדוברים שהסתתרו מאחורי השמות הבדויים בכתבה, היו גם מי שהחלו לעסוק בשאלות העקרוניות שעלו בה.
בפורום "בחדרי חרדים", האתר החרדי הפופולרי, גם נפתח אשכול בנושא, שנמחק בתוך זמן קצר. אשכול שני, בשם "הארץ: תחקיר מגויס לטובת אנטישמיות צרופה" שרד וגרר עשרות תגובות ואלפי צפיות.
בפורום הופיעו הודעות כגון: "לא אנטישמי ולא כלום, ביודעי ובמכירי (הטעות במקור) בישיבות גור זה אמת, מידיעה פנימית", וגם "אני שמעתי מאברך גוראי גרוש, שאלו הם פני הדברים בצורה הכי רשמית והכי פשוטה".
לצד הודעות אלו היו משתתפים שקבעו כי כל החומר שהובא בכתבה הוא "אגדות אורבניות". אחד הגולשים גם העתיק לאשכול פוסט של הבלוגר תומר פרסיקו, שטען כי מה שנחשף בכתבה הוא "קריסתו של האתוס החרדי".
דיון נוסף, המוני יותר ועקרוני יותר, מתנהל גם בפורום הדעתני "עצור כאן חושבים" (גם הוא חלק מפורטל "בחדרי חרדים"). בדיון הזה היו שטענו כי יש לגזור גזירה שווה בין מתן כדורים פסיכיאטריים להכאת אדם על פי החלטת בית דין, המוכרת על פי ההלכה כלגיטימית, כדי לגרום למשל לבעל סרבן להעניק גט "מרצון" לאשתו.
סכנה גדולה
האפשרות שהדיונים הללו יביאו לשינוי נשארת בינתיים לא ברורה. נכון לעכשיו, עולם כמנהגו נוהג. פסיכיאטר בכיר, מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש, סיפר ל"הארץ" על מטופל שבא אליו במקרה השבוע, לאחר שטופל בידי פסיכיאטר מוכר אחר.
לדבריו, המטופל בא מלווה בהוריו, עם תלונה על "בעיות בקדושה", כלומר עם בחורים. עם זאת, "הוא בפירוש לא הומוסקסואל, אבל הוא סיפר בישיבה על משהו שקרה לו. המשגיח הביא אותו לפסיכיאטר (שמו שמור במערכת) בלי שההורים ידעו. גורם שלישי סידר את התשלום. הפסיכיאטר ראה אותו בארבע עיניים ונתן לו ריספרדל נגד פסיכוזה וסרוקסט נגד דיכאון. לדברי הבחור, הפסיכיאטר לא הסביר לו למה, אבל אמר כי ‘יש סכנה גדולה אם לא תיקח את התרופות'. השבוע בדקתי את הבחור. לא מגיעה לו אף אחת מהתרופות, לא הראשונה ולא השנייה. הוא לקח את התרופות חודש, ונמאס לו. הוא הרגיש שמשהו לא בסדר, אז הוא בא אלי. הוריו לא יודעים כלום".
איך אתה יודע שהפסיכיאטר הראשון רשם לו את התרופות שלא לצורך?
"ההתוויות לתרופות הן סימני דיכאון ופסיכוזה. בדקתי אותו ואני קובע חד משמעית שאין לו הסימנים האלה. נראה לי שהפסיכיאטר היה בקשר עם האנשים שהביאו אליו את הבחור ונתן טיפול שאינו מוצדק. אני מזדעזע שאנשים עושים את זה. הבחור כמובן לא שילם על הפגישה עם אותו פסיכיאטר, והכל היה בלי ידיעת הוריו".
פסיכיאטרים בכירים ששוחחנו אתם השבוע נתנו תשובות שונות לשאלה מדוע פסיכיאטרים בכירים רושמים תרופות שלא על פי התווייתן המקורית, ולעתים לפי דרישת גורם שלישי. אחד קבע כי "שורש הרע" הוא הרפואה הפרטית, ואחר אמר כי "בתום לב הם מאמינים שהם משרתים את הפציינטים, מונעים מהם צרות ומפחיתים סבל. אבל מזמן עבר העידן שבו הרפואה מטפלת רק במחלות, הרי יש מיליונים שמתגלגלים ברפואה אסתטית. ברור שיש לנו הרבה מאוד תרופות וכימיקלים שיכולים לשנות הרבה דברים אצל בני אדם. האם נשתמש בהן לצרכים שלא נבחנו ולא נשקלו? דעתי מאוד ברורה, אבל אני מאמין שאיכשהו, כשאתה מקבל על עצמך עבודה מלוכלכת, אתה משכנע את עצמך שזו עבודה נקייה". לדברי פרופ' קוטלר - הפסיכיאטר היחיד שהסכים להתראיין בגלוי לכתבה - "יש פה מפגש של סטיגמות בסטיגמות. בחברה החרדית יש סטיגמה שאסור לראות איש מקצוע, ומי שהולך לפסיכיאטר מיד מסומן. מצד שני יש סטיגמות על סוגי התנהגויות שבחברות אחרות לא קיימות. כך מגיעים לערפול תודעתי. למרות שאני רואה את החברה החרדית כחברה שהולכת ונפתחת לבריאות הנפש, הסטיגמות עדיין חזקות. לכן רצוי להבהיר שתרופות הן לא קרדום לחפור בו, הן מיועדות רק לטיפול במצוקות הפרט".
קישורים:
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
הונאות חברות התרופות - איך משווקים מחלות - יולי 2011 - לחברות התרופות יש תפקיד חשוב – סיפוק התרופות להן אנו זקוקים. ואולם חברות התרופות פועלות ע"פ מודלים עיסקיים לעשיית כסף ואינן בוחלות בשום אמצעי, פרסום, שיווק, המצאת מחלות שלא קיימות באמצעות רופאים תשושים ו/או רשלניים על מנת להלעיט אזרחים בתרופות אשר גורמות לסבל ומוות. האם באמת אנו כה חולים כפי שחברות התרופות ורופאים/ פסיכיאטרים מסוימים מנסים למכור לנו? מבט מקרוב יגלה לנו, שהחברות הנ"ל עושות מאמץ לא פחות לשווק את המחלות כמו זה הנעשה לשווק את התרופה.
האם פסיכיאטרים בגרמניה הנאצית רק צייתו לפקודות, או האם מילאו תפקיד בסיסי הרבה יותר?
צפו בפרק 4 של הסרט התיעודי "פסיכיאטריה – תעשיית המוות", המסביר מה היה חלקם של פסיכיאטרים בשואה.
קישורים:
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
תביעה יוצאת דופן, שתחייב את המערכת המשפטית לעוסק שוב בנושא יחסי מטופל ומטפל, הוגשה אתמול לבית משפט המחוזי בירושלים.
התובע, צביקה לבד, תושב בת ים, בן 42, טוען כי נוצל מינית על ידי ד"ר נחמה ויזר, פסיכיאטרית בכירה מבית חולים "גהה". לדבריו, כתוצאה ממערכת יחסי מין שנוצרה בינו לבין ד"ר ויזר נגרם לו נזק נפשי חמור ובלתי הפיך. באמצעות עורכי הדין דורון כספי ודניאל סרור, תובע המטופל מהפסיכיאטרית ומקופת חולים כללית סכום 7,717,000 ש"ח.
הקשר בין ד"ר ויזר לתובע נוצר בשנת 1989. הוא הופנה אליה על ידי קופת חולים שלו, כשהוא סובל מחרדות שונות ומכאבים, שלא נמצא להם הסבר רפואי. באותה תקופה, מספר כתב התביעה, היה התובע נשוי, אב לשניים, בעלים של משרד פרסום מקומי מצליח, פעיל במרכז הליכוד ובמוסדות ציבור שונים.
לקריאה, הקלק על התמונה להגדלה:
לטענת כתב התביעה, אחרי תקופת טיפול קצרה החל ד"ר ויזר נחמה, גרושה ואם לשניים, להזמין את התובע לטיפולים של שעות ארוכות, מחוץ למסגרת ימי הקבלה הרגילים, כמו בימי שישי אחר הצהריים, כשילדיה היו אצל אביהם.
בפגישות אלו היא סיפרה לו פרטים אינטימיים רבים מחייה וניסתה להתקרב אליו. בהמשך נהגה להתקשר אליו פעמים רבות במשך היום ולהשאיר לו הודעות באיתורית, בעיקר בשעות בהן שהה עם בני משפחתו.
התובע טוען, שבאותה תקופה היו חיי המשפחה שלו תקינים לגמרי, ומעולם לא היוו חלק מהבעיות שבגללן הגיע לטיפול.
לפי כתב התביעה, החלו ד"ר ויזר נחמה והמטופל לקיים – ביוזמתה – יחסי מין בתדירות שהלכה וגברה במהלך פגישותיהם. לדברי המטופל, היא הסבירה לו בכל הזדמנות כי חיי הנישואין שלו אינם מאושרים וכי הם הסיבה לכל מה שעובר עליו.
בשלב הבא, טוענת התביעה, שכנעה ד"ר ויזר נחמה את המטופל להיפרד מאשתו ולעבור לגור בביתה של הפסיכיאטרית כשהיא טוענת שזהו הפתרון הטוב ביותר עבורו, והדבר היחיד שיעזור לו להשתקם.
ד"ר ויזר נחמה היתה ספקית התרופות העיקרית של התובע באותו זמן, ולפי טענתו היא ניצלה הן את תלותו בה מבחינה זו והן את חולשתו ואופיו התלותי, שמוגדר ככזה גם בחוות הדעת הפסיכיאטריות המצורפות לתביעה.
לפני עשר שנים הוא תבע את הפסיכיאטרית שלו ד"ר נחמה ויזר, על ניצול מיני, וקיבל 1.2 מיליון שקל פיצויים. את רוב הסכום בזבז בלילה אחד של הימורים, הידרדר לרחוב וניסה להתאבד שוב ושוב. צביקה לבד, שהיה עד אותו טיפול איש משפחה, פעיל ליכוד ובעל משרד משגשג, מנסה היום לשקם את חייו מתוך ההריסות.
אחרי כל מה שעבר, בדיוק כשנראה היה שהחיים שלו מתחילים להסתדר, בא מפגש אקראי אחד ברחוב והעיף את צביקה לבד, חזרה לשוליים. זה היה מפגש עם אישה. אחת משתיים שביניהן ניווט את חייו, מנסה לברוח מצילן אבל נמשך בעקבותיהן שוב ושוב אל מסלול ההרס.
לבד היה הגבר הראשון בישראל שתבע את המטפלת שלו, הפסיכיאטרית ד"ר נחמה ויזר, על חריגה מיחסי מטפל – מטופל, וטען שניצלה את חולשתו לסיפוק צרכיה, בעיקר המיניים. תביעתו נגד הפסיכיאטרית נסגרה בפשרה חסרת תקדים ב- 1995, כשהפסיכיאטרית אינה מודה באחריות, ומשלמת לו 1.2 מיליון ש"ח פיצויים.
הפסיכיאטרית נחמה ויזר, המשיכה לעבוד, והמטופל לבד, אחרי שנים קשות, אמור היה לשקם את חייו.
"קניתי דירה וריהטתי אותה", הוא נזכר עכשיו, "קניתי מיצובישי חדש וחידשתי את הקשר עם המשפחה. התחילה חדוות חיים בלתי רגילה – ארוחות ערב, חברים. היתה לי חברה מקסימה שהיתה לה גם משפחה, בקיצור חיים נהדרים. נהגתי מידי פעם לטייל בכיכר אתרים בתל אביב, מול הים, ליד הגורילה המפורסמת. זה היה הכיף שלי".
עד שיום אחד הוא ראה אותה (את הפסיכיאטרית), באותה כיכר, במקרה. "לא יודע מה עבר עלי באותו רגע. נכנסתי לבלק אאוט. אני יודע רק דבר אחד: בבוקר, כשהתעוררתי מהעילפון, הייתי מופסד מאה אלף דולר".
חודשים מעטים לפני כן נגמל מהימורים, שכילו את כל רכושו והביאו אותו לרחוב. אחרי המפגש הטראומטי הוא חזר להמר: "אין כסף, אין בית, חזרתי לגור ברחוב, לא יודע איפה הסתובבתי. לא דיברתי עם אנשים. נתק מוחלט. אובדן מוחלט של תחושת מציאות. לא חייתי, רק נשמתי. הייתי אוכל מפחי אשפה, או נעמד הרחק מבית הקפה של חבר נעורים, שהיה מוציא לי שקית כי התביישתי להתקרב. הייתי ישן בשוק עלייה, יושב עם נרקומנים".
מלוכלך, מוזנח וחולה, בגדיו קרועים וזקנו פרא, הסתובב לבד ברחובות תל אביב, נושא במזוודה את רכושו היקר ביותר: אלבומי תמונות ומכתבים מחייו הקודמים. "איבדתי עשר שנים מהחיים", הוא אומר, "ואני לא יכול לספר אפילו מה היה".
לבד מתגורר היום בחדרון קטן, מעופש ועלוב בדרום תל אביב. בחדר הזה, הממלכה שלו ושל ליידי כלבתו, ניצבים על שידה קטנה ומעוקמת אלבומים מעידן אחר: כתבות מנוילנות, מכתבים ממשה קצב, מחיים קורפו, מהשופט דב לוין, מלשכת ראש הממשלה, שרים, ח"כים, ראשי ערים.
לבד נולד בבואנוס איירס ומשפחתו היגרה לישראל כשהיה בן שמונה.
לבד נמשך לפוליטיקה כמעט מילדות, מאז שנשרף דגל ישראל לנגד עיניו בארגנטינה. הבית היה ציוני, אביו ומנחם בגין היו ידידי נעורים בליטא. אבל נראה שמקור המשיכה העמוק יותר היה רצונו להיות מוקף באנשים, במרכז הענינים, לתת ולקבל תשומת לב.
ב- 1977, כשעבד בצוות ההקמה של יחידת התקשורת בבנק לאומי, התחיל לארגן מבצעי התרמה, טקסי בר מצווה, טיולים של נוער משכונות מצוקה לירושלים ולבסיסים צבאיים. שלל כתבות מצהיבות ומכתבי הוקרה עתיקים שהוא סוחב איתו לכל מקום מעידים על פעילותו כדובר ההנהלה הארצית של המועצה הלאומית למניעת תאונות וכחבר בוועד העובדים הארצי של בנק לאומי.
במקביל התפקד לתנועת החירות, והיה לחבר בולט ופעיל במוסדות התנועה ובמסעות בחירות. בין מכריו אז הוא מזכיר את בנימין נתניהו, פנחס גולדשטיין, מיכאל רצון, לימור לבנת, דוד לוי, דודי אפל, מאיר שטרית, ישראל כץ. "הייתי פושר, שלא ירא משום דבר". משיחות עם חבריו לדרך הפוליטית מצטייר דיוקן של אדם חזק, אמין, אכפתי, מעורב ומקושר, בעל מוטיבציה אדירה להצליח.
בשנת 1986 הקים לבד משרד פרסום, שעבד עם משרדי ממשלה, עיריות ומועצות מקומיות. "היה לי פול טיים ג'וב, הרווחתי המון כסף. עד אמצע 1989 הרגשתי שהגעתי לכל השיאים האפשריים שרק רציתי: היו לי משפחה נפלאה שהקמתי, אחותי שרה, פוליטיקה והתנדבות. מה יכול אדם לרצות יותר?"
אחותו שרה חלתה בסרטן. "אז בעצם התחילו כל הסימפטומים הנפשיים השליליים שלי. בהתחלה חשבתי שמדובר בבעיות אורגניות. הייתי נופל פתאום בלי שום סיבה, מתעלף. שלחו אותי לבדיקות מקיפות והכל נראה תקין. ואני בתוך תוכי ידעתי מה לא בסדר: שרה. החיים בבית הפכו לגיהנום. לא תפקדתי, הייתי במצב נפשי גרוע. רופאת המשפחה הפנתה אותי לפסיכיאטרית מומחית והתחלתי טיפול פרטי בביתה. כבר בהתחלה הציעה המומחית שאקח תרופות פסיכיאטריות. סמכתי עליה".
כשנוצרו ביניהם יחסי אמון הציעה לו הפסיכיאטרית, כפי שטען לאחר מכן בתביעת המיליונים נגדה, לקיים פגישות ארוכות יותר בימי שישי בקליניקה שבביתה, כשמשפחתה נעדרה. המפגשים קיבלו ממד נוסף, כפי שמספר לבד: "היא הציעה שאשכב על הספה בסלון והיתה מנגנת לי בפסנתר בדיוק את היצירות שאני אוהב. הייתי בוכה ומשתפך, והיא היתה מנגנת ומדברת. כך זה נמשך שעות. כמו תוכנית אטום מניפולטיבית וערמומית היא השתלטה על הנפש שלי. היא ניגנה על המיתר החלש של יחס אימהי וחום, שאני זקוק להם עד היום.
היא זרקה את הפצצה רק אחרי שהרגישה שאני כבר משועבד לה. "אשתך ואתה לא מתאימים. זאת כל הבעיה שלך", היא אמרה, הייתי בהלם אבל ללא יכולת להתנגד. הייתי קשור אליה נפשית מאוד חזק – גם תלוי בה מבחינת התרופות, וכבר הרגשתי ככלי ביד היוצר.
הוא מתאר מערכת יחסים מעוותת: "עברתי לגור אצלה (אצל הפסיכיאטרית) בבית, הייתי חייב לספק את הצרכים המיניים שלה. היו לה פנטזיות סוטות שהיתה מספרת לי עליהן. לא ידעתי דברים כאלה קודם, אני אדם שמרן. מעולם לא הייתי איזה ג'יגולו, אבל היא הכריחה אותי לעשות איתה דברים שאני בעצם לא ידעתי. הייתי תלוי בה ופחדתי ממנה.
הפסיכיאטרית ד"ר נחמה ויזר, שכאמור שילמה פיצויים למר צביקה לבד, כדי לסיים את תביעתו נגדה, ממשיכה ועובדת כפסיכיאטרית בכירה בבית חולים הממשלתי "גהה".
יותר מתמוה כיצד ועדת האתיקה מאפשרת הפקרות שכזו, בו נחמה ויזר, שמתיימרת בתואר פסיכיאטרית מתגלה כמניפולטורית, פירקה לרסיסים את משפחתו של צביקה לבד, גרמה לצביקה לבד להתגרש מאשתו, קיימה יחסי מין עם המטופל שלה, וחמור מכך, שעבדה מטופל שלה לסמים פסיכיאטריים קשים ביותר, שכתוצאה מנטילתן גרמו לו לאובדן זמן, אובדן משפחתו ואובדן חייו למשך עשר שנים.
קישורים:
טיפול נמרץ - יחסים מסוכנים של ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן - הכתבה "טיפול נמרץ" , רן רזניק , 7 ימים , ידיעות אחרונות , 02.04.2010 , צילום: אלדד רפאלי. - הפרשה שמסעירה את צמרת הממסד הרפואי בישראל: נגד ד"ר שלום ליטמן, מבכירי הפסיכיאטרים בארץ ומי ששירת כראש שירותי בריאות הנפש, הוגשה תלונה של מטופלת, אשר ליטמן ניהל עימה רומן - כולל יחסי מין על ספת הקליניקה...
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
ד"ר יוסי זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים. - מרץ 2005 - הכתבה: מנחה "קשר משפחתי" לשנתיים לכלא , ynet , מרץ 2005 , והכתבה מנחה "קשר משפחתי" הורשע במעשים מגונים , ynet , ינואר 2005 - העובד הסוציאלי המומחה ד"ר יוסף זיידר, שהינחה בעבר את תוכנית הייעוץ "קשר משפחתי", הורשע בביצוע מעשים מגונים במטופליו ובמעשים מגונים בנסיבות אונס. גזר הדין - שנתיים בכלא - ד"ר זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים. השופטים הקלו בעונשו בשל העובדה שמשפטו נמשך כחמש שנים. לאחר ששקלו את הנסיבות ואת "הרס עולמו", החליטו לגזור עליו שנתיים וחצי מאסר בפועל, שנתיים וחצי מאסר על תנאי ו-50 אלף שקל פיצוי כספי לאחד המתלוננים בפרשה...
הפאשיסטים חטפו מאות אלפי ילדים ממשפחות מתנגדיהן, ואח"כ חטפו ילדי משפחות שנראו בעיניהם כ"לא מוסריות". מבדיקת השיטה הפשיסטית לחטיפת ילדים עולה כי רשויות הרווחה במדינת ישראל אימצו אחת לאחת את השיטה.
השיטה הפאשיסטית לחטיפת ילדים ע"פ הרודן פרנקו
תינוקות נלקחו מאימותיהן לבדיקות "שגרתיות" ואחרי כמה שעות מסרו להן הנזירות, האחיות בבתי היולדות, שהם מתו. גופות התינוקות נעלמו והאמהות לא הורשו להשתתף ב"קבורתם". השערורייה קשורה הדוקות לכנסיה הקתולית, שבימי פרנקו מילאה פרנקו תפקיד מרכזי בניהול השירותים החברתיים, לרבות בתי חולים, בתי ספר ובתי יתומים. נזירות וכמרים הכינו רשימות המתנה של הורים מאמצים, ורופאים שיקרו לאמהות על אודות גורל ילדיהן.
כדי להסתיר את מעלליהם רשמו הרופאים בתעודות הלידה את התואר "אם אלמונית" – הליך חוקי בספרד שנועד, לכאורה, להגן על אימהות לא נשואות. באחת מהמרפאות אף נשמרה גופת תינוק במקפיא והראו אותה לאימהות כדי להוכיח לספקניות שילדיהן אכן מתו.
מי נהנה מגל החטיפות העצום הזה? ובכן, הראשונים היו פאשיסטים שגידלו את ילדי אויביהם. אחר כך נלקחו ילדים מהורים שנחשבו בעיני החוטפים כבלתי מוסריים או כחסרי יכולת כלכלית לגדל ילדים. התינוקות נמסרו, בהסכמת הכנסייה הקתולית, למשפחות חשוכות ילדים, לרבות כאלה שמחוץ לספרד.
הפושעים מוגנים - חוטפי הילדים לא הועמדו לדין במהלך השנים הרבות שעשו את פשעיהם. בתחילה קיבלו הגנה מלאה מהשלטון הפאשיסטי, ובמעבר לדמוקרטיה הסכימו ביניהן המפלגות על מתן חנינה לאנשי המשטר הפאשיסטי, במטרה להקל על המעבר למשטר דמוקרטי. חוק החנינה חסם, מעשה, את כל ניסיונות לחקור את סחר התינוקות בספרד ופעם אחר פעם דחתה המערכת המשפטית את הניסיונות הללו.
בשנות החמישיםחטיפת ילדי תימן נעשתה בדרך דומה. הילדים נחטפו בלידתם, או במהלך טיפול רפואי שלאחר הלידה. למשפחות נמסר כי התינוק מת. מעולם לא הועמד מי מהפושעים לדין, הפרשה טויחה ע"י ועדת חקירה ממלכתית. ראה סיפורם של גיל גרינבוים, אורי וכטל, דודו דהאן, ועוד. החוטפים הפושעים טוענים כי הם עושים "עבודת קודש", נותנים לתינוק "סיכוי לחיים טובים יותר" פועלים ל"טובת הילד" אולם מה שמניע את המערכת היא טובת הנאה, כסף.
בימינו מדיניות משרד הרווחה להוצאת ילדים/ קשישים בכפייה מביתם פועלת ע"פ אותה שיטה מותאמת לתקופה. חוק הנוער, אימוץ, דיני משפחה מעניקות לפקידי סעד ושופטים סמכויות סטטוטוריות להוציא בכפייה ילד/ קשיש מביתו ומשפחתו באופן זמני או קבוע ללא כפיפות לדיני ראיות או הליך סדר דין כלשהו. רשויות הרווחה משתמשות ב"מומחים רפואיים", פסיכיאטרים, עו"סים, ופסיכולוגים המספקים להם חוות דעת "מקצועיות" לבקשתם. מערכת זאת של פקידי רווחה, שופטים, ו"מומחים" מדברים בשפה אחת ודברים אחדים. מערכת הרווחה פועלת בחיסיון הרחק מהביקורת הציבורית כדי לכסות על פשעיהם ומחדליהם, ומתרצים זאת כשמירה על פרטיות המטופל. הם אינם מפרסמים נתונים סטטיסטים ומאקרו אינפורמטיבים כגון כמה ילדים מוצאים מביתם בשנה בכפייה, כמה צורכים בכפייה סמים פסיכיאטריים ועוד. מערכת הרווחה על כל עסקניה מוגנים מתביעות ותלונות ומכסים אחד על השני. פקידי הרווחה ממשיכים להניע את גלגלי המערכת ודורשים עוד תקנים ותקציבים כדי לאכלס את מאות הפנימיות, משפחות האומנה, מרכזי חירום ועוד, למרות שהם מודים כי ניתן להשאיר ילדים וקשישים בקהילה בפחות מחצי עלות אם היה שירות מינימלי בקהילה אך הם דואגים שלא יהיה. פקידי הרווחה שולטים במחוקקים באמצעות יחצ"נים ולוביסטים בכנסת ואף חבר כנסת לא יעז לעצור אותם. הם מונעים חקיקות חשובות לזכויות ילדים כגון מימוש אמנת זכויות הילד לחקיקה.
טבלת השוואה בין שיטת הרודן הפאשיסטי פרנקו למדיניות משרד הרווחה
מדיניות חברתית ע"פ הרודן הפאשיסטי פרנסיסקו פרנקו
מדיניות משרד הרווחה
סמכויות סטטוטוריות
ע"פ הפאשיזם הסמכויות לשלטון הן טוטליטריות
בפועל הסמכויות לפקידי הסעד הן טוטליטריות, אינם נדרשים להציג ראיות, השופטים משמשים להם חותמת גומי, ורואים המלצותיהם כסוף פסוק.
חיסיון
כדי להסתיר את מעלליהם בחטיפת התינוקות רשמו הרופאים בתעודות הלידה את התואר "אם אלמונית" – הליך חוקי בספרד שנועד, לכאורה, להגן על אימהות לא נשואות
רשויות הרווחה פועלות בחיסיון, הדיונים בבתי משפט מתקיימים בדלתיים סגורות - להגן לכאורה על פרטיות ההורים והילדים
הגנה על הפקידות ה"סוציאלית"
חוטפי הילדים לא הועמדו לדין במהלך השנים הרבות שעשו את פשעיהם. בתחילה קיבלו הגנה מלאה מהשלטון הפאשיסטי, ובמעבר לדמוקרטיה הסכימו ביניהן המפלגות על מתן חנינה לאנשי המשטר הפאשיסטי
פקידי הסעד ומערכת הרווחה פועלים ללא פיקוח ומקבלים גיבוי מלא ממערכת המשפט והמדינה. אף פקיד סעד לא הועמד מעולם לדין על מעשיו.
פקידי הסעד משתמשים בתירוצים כי הם פועלים ל"טובת הילד", "לתת לילד סיכוי"
שימשו בבעלי מקצוע "מכובדים" לביצוע הפשע
הפושעים הפאשיסטים החוטפים השתמשו בנזירות קאתוליות ורופאים שהעם הספרדי מתייחס אליהם בכבוד
פקידות הסעד מנסות לייחס לעצמן מעמד של נזירות קדושות והם משמשות במונחים "עבודת קודש", "עבודה ימים ולילות" למען החברה. פקידות הסעד משתמשות בפסיכיאטרים לקבלת חוות דעת כרצונן הנחשבים כרופאים שהציבור מכבד.
שקרים, זיופים, רמאויות
הפושעים הפאשיסטים שיקרו למשפחות ואמרו שהתינוק מת בלידה, הם גם זייפו מסמכים
בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אינם כפופים לדיני ראיות, פקידי סעד כותבים בתסקירים "עובדות" מבלי ניסיון לאמת או להפריך, השופטים משמשים להם חותמת גומי.
תעשיה שלמה לסחר בילדים ותינוקות
תעשייה שלמה של חטיפת תינוקות ומסחר בהם, תעשייה שהתנהלה בימי הרודנות הצבאית ושהקיפה רבבות תינוקות
תעשיה שלמה של יחצ"נות, לוביסטים בכנסת, כנסי התרמות של עשרות מיליוני שקלים, עמלות תיווך שמנות, ארגונים פילנתרופיים עם משכורות עתק, מאות פנימיות ומלכ"רים, פסיכיאטרים הגורפים הון על דקות אבחון, ועוד... בעוד שהכל מודים שברוב המקרים אפשר להשאיר רוב הילדים בקהילה בפחות מחצי עלות
סוף דבר
נזקי עבודת מערכת הרווחה הישראלית על פקידי הסעד שלה ושופטיה גדולות עשרות מונים מזה של ארגון פשע אפל, מה שמניע את תעשיית הפשע הוא תאוות בצע, ג'ובים, שנור. מערכת הרווחה גורמת סבל לפרט לחברה ולמשפחה ומוטב להתרחק ממנה.
קישורים:
כיצד הפך האזרח כלי משחק לידיהם של פקידי הרווחה - מערך הרווחה בישראל מופקר מושחת ומשחית מזה עשרות שנים. רשויות הרווחה פועלות בחיסיון ללא פקוח אפקטיבי ומשרתות אינטרסים של מלכ"רים פנימיות, משפחות אומנה, תעשיית אימוץ, תוך פגיעה בזכויותיהם, גופם ונפשם של פרטים ומשפחות. בסיפורה של דלית ראינו את רשויות הרווחה מנתקות את דלית ממשפחתה ושולחות אותה לאימוץ סגור, שם עוברת דלית התעללות, ננטשת ממשפחתה המאמצת ומוצאת דרכה למעונות סגורים של משרד הרווחה, שם מתדרדרת. כאשר היא כורעת ללדת מודיעות לה פקידות הסעד כי עוברה ילקח ממנה. סופה של דלית הוא הפקרתה והרצחה. הכישלון של שירותי הרווחה מלווה באכזריות כלפי "מטופליהן". פקידי הרווחה רואים לעיניהם את טובת מערך הרווחה העצמתו והמשך קיומו, פנימיות, משפחות אומנה, מוסד האימוץ ועוד, ולא את טובת האזרח...
"יתומי הרווחה" - מרב בטיטו - ידיעות אחרונות, פברואר 2008
כדורים פסיכיאטריים לדיכוי היצר המיני, תרופות הניתנות בלי פיקוח מספק ומרשמים לפי הזמנה. כך הופך הטיפול התרופתי במגזר מענה לכל בעיה
זה לא מדע בדיוני ולא תוכנית ריאליטי. הסיפור הזה קורה בישראל במשך שנים, מתחת לאף. במפתיע איש לא מכחיש את השיטה, לא הפסיכיאטרים שרושמים ולא המטופלים שבולעים. כולם מודים ללא כחל ושרק: תרופות פסיכיאטריות ניתנות לבחורי ישיבות ולאברכים, לנערות סמינר ולנשים נשואות, לפי בקשת המערכת - הרבנים, “המשגיחים”, מדריכי החתנים, הממונים על הסדר בישיבות ובפנימיות. כדורים לדיכוי הדחף המיני, להפרעות קשב וריכוז, נגד דיכאון וחרדה, נגד מאניה־דיפרסיה, נגד התקפים פסיכוטיים, מה לא. חלק מהכדורים האלה מתגלגלים במעין שוק שחור של גמ”חים המנוהל באופן עצמאי, וחלק אחר מקורו במרשמי רופא חוקיים למהדרין. הפסיכיאטרים שרושמים את התרופות טוענים שהם פועלים על סמך אבחון מקצועי ולטובת המטופל בלבד, אך לא מכחישים את המעורבות הנמרצת והשיטתית של גורמים זרים בהליך קבלת ההחלטות שלהם, גם בתוך הקליניקה הסגורה, שם אמור המטופל בלבד לעמוד לנגד עיניהם.
בכתבה שלפניכם מתאר פסיכיאטר בכיר, מהשורה הראשונה בישראל, המתפרנס באופן פרטי מטיפול בחרדים, מה מתרחש בחדר הטיפולים שלו. הוא מגן על השיטה שבה ניתנות לבחורי ישיבה תרופות כדי למנוע מהם אוננות מוגברת או קיום מגע עם בני מינם, ויש בה מעורבות קבועה של רבנים בקליניקות הפסיכיאטריות הפרטיות הנוצצות במדינה, גם זו שלו.
אותו פסיכיאטר מואשם כאן על ידי עמיתו, גם הוא בכיר במקצוע, בהיותו “משת”פ” המסייע לרבנים לשלוט בצאן מרעיתם. מהעבר השני, “הארץ השבוע” גבה גם עדויות מכחצי תריסר מטופלים ובני משפחותיהם. שמות כולם שמורים במערכת. כמחצית מהמתראיינים הם חרדים מן השורה, המחצית האחרת נטשה את הדת: כולם גוללו סיפורים שונים זה מזה, אבל בכולם חוזרים שוב ושוב שמות אותם פסיכיאטרים בכירים, רבנים ועסקנים. אחד המרואיינים ביקש “לעצור את הפשע הנורא”, אחר התריע כי “מתרסקות נשמות” ונאחר דיבר על “שלטון של בורות ורשע”. אחד האברכים אמר ל”הארץ” כי כבחור ישיבה צעיר קיבל מרשם מרופא, שנועד לדבריו, “למנוע מבן אדם להוציא זרע לבטלה, זו המטרה היחידה”.
סערת “האח הגדול”, שבה התגלה הפסיכיאטר אילן רבינוביץ' שרשם לכאורה כדורים למטופליו כדי לשרת את ההפקה ולאו דווקא אותם, שיכנעה חלק מהמטופלים לדבר ולהציג מרשמים ומסמכים המעידים על שיטה בממדים גדולים הרבה יותר. התופעה מעלה בעיות אתיות, אולי גם חוקיות, וחושפת יחסי גומלין בעייתיים בין התרבות החרדית לבין עולם הפסיכיאטריה, המודרך לכאורה בעקרונות טיפוליים בלבד.
חזרה לתלם
פרופ' עומר בונה. "למנוע קונפליקט בין המטופל למערכת". צילום: אמיל סלמן
בדצמבר האחרון קיים איגוד הפסיכיאטריה יום עיון בירושלים, בנושא “המגזר החרדי כצרכן שירותי בריאות הנפש”. סגן שר הבריאות, איש חסידות גור, יעקב ליצמן הוזמן לנאום, ועמו שורה של פסיכיאטרים המרבים לטפל בפציינטים חרדים, ועסקני רפואה בכירים ומוכרים במגזר. אחד ממארגני הכנס היה מנהל המחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים הדסה עין כרם, פרופ’ עומר בונה, שהרצה על “פסיכיאטריה תלוית תרבות במגזר החרדי”. בונה, רופא ותיק ומוערך, שיבח את הפתיחות הגוברת בחברה החרדית למשלח ידם של הנוכחים באולם. אך בהמשך אמר כמה משפטים שגרמו למקצתם לנוע באי נוחות. במצבים מסוימים, שיתף בונה, הוא סבור כי יש לשקול מתן כדורים נגד דיכאון לבחורי ישיבות, אף שהם אינם סובלים מדיכאון כלל, וזאת במטרה לנצל את תופעת הלוואי של התרופה: דיכוי הדחף המיני. הוא נתן למאזיניו להבין כי הוא עצמו רושם תרופות כאלה למי שסובל מ”בעיה” בתחום המיני, כמו נטיות הומוסקסואליות. הוא אמר, כפי שיסביר גם ל”הארץ השבוע”, שבחור ישיבה שמתנסה ביחסים חד־מיניים או באוננות מוגברת - דינו אחד: קונפליקט מתמיד והרסני בינו למערכת, ובינו לבין עצמו, עד שקיעה בדיכאון בהמשך הדרך. מהדברים השתמע כי פרופ’ בונה אולי מבקש למנוע מהמטופל קונפליקט נפשי, אבל למעשה מחזיר אותו לתלם, דבר העולה בקנה אחד עם האינטרס של הרבנים, שפעמים רבות הם שיוזמים את הפנייה אליו. כדי להגן על עמדתו החריגה, הסביר בונה כי ניסיונו הממושך עם מטופלים חרדים שינה את הגישה שאחז בה שנים רבות. לדברי בונה, “יש התנהגויות שמעמידות חרדים בקונפליקט עם מערכת הערכים שלהם, ומביאות אותם לבעייתיות נפשית, עד כדי דיכאון. העמדה שלי לגבי טיפול תרופתי במקרים אלו השתנתה. למשל, כשהייתי צעיר, אידיאליסט ולא כל כך מנוסה, בכל פעם שהיו באים עם עניין של הומוסקסואליות, או אוננות, או בטרמינולוגיה החביבה על חרדים: ‘כפייתיות במין’, הייתי אומר, ‘הומוסקסואליות זו לא בעיה נפשית, אוננות אין מה לדבר שזו לא בעיה נפשית, זו לא בעיה רפואית. אני לא מטפל באנשים שאין להם בעיה רפואית’. “עם השנים ראיתי שהאנשים שעושים את הדברים ה’נוראיים’ האלה סובלים נורא בגלל המצב הניגודי שבו הם נמצאים. אותם יצרים ודחפים, או אותן התנהגויות, מעמידים אותם בקונפליקטים בלתי אפשריים מול החברה שלהם, ואז הם נכנסים למצבים דיכאוניים. במקרה כזה אני כן אהיה מוכן לתת תרופות כדי למנוע התפתחות מצבים אלו”. בונה מודה שהגישה הזאת חריגה, אבל הוא לא היחיד שאימץ אותה. פסיכיאטרים שעמם שוחחנו אמרו שהם “מזועזעים” מהגישה, שלדבריהם מנוגדת לכללים אתיים מקצועיים. חסידים ששוחחנו עמם אמרו שהם חוששים שהטיפול שהם או חבריהם עברו פגע בהם לצמיתות - דבר שהפסיכיאטרים הרושמים את התרופות מכחישים. מכל מקום, אברך מחסידות גור טוען כי הטיפול התרופתי משיג את המטרה ההפוכה, שתלמידים שנתפסו לאחר התנסות חד־מינית מינורית, או נתפסו מאוננים, מוכתמים לעד כהומוסקסואלים בעיני קהילתם, למרות גילם הצעיר לעתים. פרופסור בונה, מצדו, בטוח כי “אין היום פתרון טוב למצב כזה בחברה שלהם”, כלומר להכלה של נטייה הומוסקסואלית. מדבריו משתמע שפעמים רבות תרופה היא המוצא היחיד.
מודעות עולה פסיכיאטרים שמטפלים בבחורי הישיבה נשכרים כמעט תמיד באופן פרטי. במקרים מסוימים, מי שמשלם על הטיפול הוא רב, משגיח או עסקן רפואי. פסיכיאטרים שהתראיינו לכתבה טוענים כי הקשרים בין הממסד החרדי ובין רופאים פסיכיאטרים מעוררים לכל הפחות שאלות על האופן שבו נשמרים כללי האתיקה, כפי שנוסחו בידי ההסתדרות הרפואית, למשל: הרופא “ישמור על פרטיות המטופל ועל הסודיות הרפואית שלו” ו”לא יקח חלק בכל פעולה הפוגעת בשלמותו הגופנית או הנפשית, או בכבודו של כל אדם”. “לעתים פסיכיאטרים עלולים להפוך להיות שלוחים של הממסד החרדי”, אמר פסיכיאטר אחד, ואחר סיפר על “לחצים” המופעלים על ידי רבנים ועסקנים חרדים, ועל “נאמנות כפולה” שעלולה להתפתח, בקרב רופאים שרואים בכך אפשרות להגדיל את מאגר הפציינטים. מאחורי השאלות האלה מסתתר סוד ידוע בקהילות חרדיות מסוימות, והוא השימוש הנרחב שלהן בפסיכיאטריה מגויסת. בחלק מהמקרים מדובר בתופעה שהפסיכיאטרים מברכים עליה: עלייה במודעות ונכונות לטפל במצוקות נפשיות למרות הסטיגמות (הקיימות עדיין גם בחברה הכללית), והפגיעה האפשרית בשידוכים. המודעות גוברת גם הודות לעיתונות החרדית, שמספקת לקוראים טורי עצות בענייני נפשות. כך למשל ב”מפנקסו של בן ישיבה”, טור קבוע של הרב יעקב ב. פרידמן בשבועון “בקהילה”, המייעץ לבחורים ואברכים במצוקה נפשית, “עצות מהחיים”, פינה ברדיו “קול ברמה”, ובטור שהחל להופיע לפני כמה שנים במוסף הנשים של “המודיע”, מטעם כותבת בשם “הניה” שלא אחת עודדה גם שימוש בתרופות. אבל בראש ובראשונה גוברת המודעות בחדרי חדרים, במסגרת ייעוץ אישי ודיסקרטי שנותנים רבנים, עסקנים ו”משגיחים” בישיבות, ואפילו אדמו”רים בעלי שם כמו הרבי מגור והרבי מאמשנוב, שנחשבים “מבינים” בעולם הנפש וממליצים לחלק מהפונים אליהם על פסיכיאטרים הנהנים מאמונם. חלק מהפונים צריכים לשלם מכיסם על הייעוץ הפסיכיאטרי בעוד אחרים מקבלים מימון מגורמים שמאחורי הקלעים, לעתים ממקורות נסתרים גם למטופל עצמו.
בדיוור ישיר לפני שנים הוקמה בחסידות גור “קרן הצלת דורות”, כדי לסייע לחסידים בטיפולי פוריות. עם השנים, הקרן שייסד הרב יוסף (יוסל) קופרברג, איש סודו הקרוב של האדמו”ר מגור, שהתמנה בינתיים גם לתפקיד יו”ר מרכז אגודת ישראל, החלה לסייע לחסידים רבים יותר ויותר להתמודד גם עם מצוקות נפשיות או הפרעות אחרות. מדי פעם מפרסמת הקרן פנייה לחסידים - באמצעות דיוור ישיר לחסידי גור, או בעיתון “המודיע” בעל האוריינטציה הגוראית - לתרום לקרן. באחד המכתבים שהגיעו לתיבות החסידים בשנים האחרונות נכתב כי הקרן עוסקת “בהעלאת מזור וארוכה לבעיות ומועקות ברפואת הנפש”, וככזו שאין בית בחסידות גור שלא נזקק לשירותיה. במכתב, שהגיע אז לידי “הארץ השבוע”, נכתב כי “כיום ניתן לפתור בעיות סבוכות ביותר על ידי טיפול נאות. עסקני הקרן מקיימים קשר הדוק עם רופאים בכירים ופרופסורים ידועי שם בתחום זה, כאשר על פי אבחנתם המדויקת ניתנים בשעת הצורך תרופות מתאימות שלא מותירות אחריהן כל תופעות לוואי כך שניתן לחזור לחיי שגרה בריאים ומאושרים. וכידוע, עלות התרופות והטיפולים בתחום כאוב זה מסתכמים בהון רב, אותו משלמת קופת הקרן לאלו אשר אין ידם משגת”. עוד נכתב, כי הקרן עוסקת “במתן פתרונות ייעוץ ומימון לאברכים יקרים מאנשי שלומנו הזקוקים לישועה, אשר כמה שנים לאחר שהקימו את ביתם לתפארת על אדני התורה והחסידות, מתהלכים הם כמי שתוחלתם נכזבה, בעיניים כבויות נטולי כל תקווה”. "עם הגידול המבורך בציבור אנשי שלומנו בלי עין הרע, מתמודדת הקרן גם עם ריבוי מקרי הסיוע אשר בשנים האחרונות הוכפלו ואף הושלשו, כך שלכל יחיד מאתנו יש אח או ידיד קרוב שוודאי נתמך על ידינו בדרך זו או אחרת". גור, החסידות הגדולה בישראל, המונה עשרות אלפי נפשות המפוזרות בקהילות גדלות והולכות מחצור הגלילית ועד ערד, חריגה באופיה השמרני גם בנוף החרדי, בעיקר בנוגע למיניות. האדמו”ר הנוכחי, רבי יעקב אריה אלתר, קיבל את השמרנות כמורשת, אבל הוא עצמו ידוע בחשיבות שהוא מייחס לענייני בריאות, ובכלל זה בריאות הנפש. במקביל, בשנים האחרונות התפתחו בחסידות מנגנונים העוסקים בכך, וחסידים מספרים שהטיפול התרופתי נפוץ זה כמה שנים גם בישיבות הקטנות, לגיל התיכון. “הטיפש גרוע יותר מהרשע”, אומר יעקב (שם בדוי) על עסקני החסידות שהקימו את “קרן הצלת דורות” והפכו אותה לאחד הארגונים הפנימיים החזקים בתוך גור. הוא אומר כי פעמים רבות, שלוחי האדמו”ר באמת מתכוונים לסייע לאנשים במצוקה, “אבל בגלל הטפשות שלהם הם רומסים נשמות על גבי נשמות, ואני שואל את עצמי עד כמה הם מודעים לזה”. חיים (שם בדוי), ש–23 שנותיו בחסידות גור היו עשירות בפסיכו־פרמקולוגיה, שהתגרש מאשתו לפני שלוש שנים ועזב את הדת, אמר: “לפעמים הם (המשגיחים או המורים) רוצים לעזור, אבל הם לא יודעים כלום על פסיכולוגיה. מישהו הכניס לשם את הרעיון של תרופות וזה תפס כמו איזה פטנט. הם אוהבים פטנטים”. לדבריו, “זו האהבה החרדית לקיצורי דרך. זו גם הגישה החרדית שאומרת ‘אם הילד לא רוצה להיות דתי, בטוח משהו דפוק לו במערכת’. הם לא חושבים שאולי הילד לא מתאים להתנדנד כל היום מעל גמרא. אפילו במקרה שלי, שכבר יצאתי בשאלה, אבא שלי ממשיך ללכת כל הזמן לאדמו”ר, שאומר לו ‘תשכנע אותו שייקח כדורים’. הוא חושב שהאתאיזם שלי יירפא עם איזה כדור”. הביקורת אינה נחלת המטופלים בלבד, היא נשמעת גם מפי פסיכיאטרים היודעים היטב מה קורה במחלקות בבתי החולים ובקליניקות הפרטיות. ראש מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי, שמטפל בחרדים רבים באזור ירושלים, סיפר על “בחורים בישיבה קטנה (גיל התיכון), נורמטיביים וללא בעיות משמעת, שמתקשים בלימודי גמרא. יש פסיכיאטרים שבלי בעיה רושמים להם ריטלין, הרבה פעמים לפי דרישת הרבנים. אני מזועזע מזה. אנחנו מגיעים למצב שהפסיכיאטר הופך להיות בן ברית ומשת”פ של הרבנים, במקום של המטופלים. אף אחד לא מעלה על דעתו אפשרות שהילד לא מתאים ללמוד כל היום גמרא. יש גם בחורים שנשלחים לטיפול תרופתי כי תפסו אותם עושים משהו במקלחת. הרבה פעמים זה חסר הצדקה”. יודגש כי דבריו אלו מתייחסים לרופאים שונים ולא לאלו המוזכרים בכתבה. פסיכיאטר ידוע אחר אמר כי בעבר קיבל פניות רבות מעסקנים חרדים, אך אלה פחתו ככל שגילה עמידות למה שהגדיר “לחצים” של רבנים לרשום תרופות מסוימות לבחורים ואברכים שהופנו אליו. “הם מצאו אולי פסיכיאטרים אחרים, שכנראה רושמים להם בלי לשאול יותר מדי שאלות”, אמר, והוסיף שהוא רואה זאת בחומרה. “הנושא של פסיכיאטריה מגויסת קיים גם בצבא. שם המערכת מצפה מהרופא, הרבה פעמים, להכריז על הפציינט כבריא. כאן זה לפעמים הפוך, יש אבחון יתר. אם אתה אומר שהשאיפה של האדם בחיים היא לקיים אורח חיים מסוים, לפי ערכים מוגדרים, אז אתה תעשה מה שאתה יכול, גם בעזרת תרופות, כדי לקדם את חבר הקהילה למימוש אותם ערכים. יש בעיה מצד פסיכיאטרים שמחויבים משפטית ואתית לעזור לפרט, והופכים לפעמים לשלוחים של הממסד החרדי עם ערכים אחרים. זה הרבה יותר רחב מאשר קומץ משתתפים באח הגדול”. פסיכיאטר בכיר המטפל בחרדים אמר בשיחה פרטית ל”הארץ השבוע” כי ייתכן שחרדי המאמץ אורח חיים חילוני באופן פתאומי, סובל ממצב מאני. “במצב כזה אנשים מחליטים החלטות לא שקולות, הולכים אחרי יצריהם ואחר דימוי לא מציאותי של העולם החילוני, כאילו שאם הם יהיו חילונים הם יתחילו לקיים יחסים עם כל מה שזז. אם יש למישהו מאניה אני אתן לו ליתיום. אם יש לו מאניה, הליתיום ברוב המקרים יעזור ובדיעבד הוא יבוא ויגיד ‘הייתי במצב שאיבדתי את שיקול דעתי’’. אם אין לו, ובאמת הוא עשה חיפוש פנימי, והחליט באמת (להיות חילוני), הכדור לא ישנה את זה. הכדור לא משנה השקפה”.
למי נאמנים? אז איך זה עובד? במרכז פרשת האח הגדול עומדת הטענה שהפסיכיאטר, ד”ר אילן רבינוביץ, שמר לכאורה אמונים להפקה ולא למטופל. טענה המוכחשת מכל וכל על ידי ד”ר רבינוביץ. במקרה החרדי, הקליניקות הנוצצות ביותר בישראל מגויסות פעמים רבות למערכת החרדית, ביודעין או בלא יודעין - החל באדמו”רים הנחשבים למבינים בתחום הפסיכיאטרי, דרך מטפלים קהילתיים, שאליהם מופנים אנשים עם בעיות ומצוקות נפשיות, וכלה במיני מתווכים נטולי תפקיד רשמי. פרופ' בונה מסביר כי “יש הרבה עסקנים ואנשים שמטפלים ועוזרים בחברה החרדית, וזה לחיוב כמובן, ברמה כזאת שמערכת התמיכה שסביבה חרדית מעמידה היא במרבית המקרים לאין ערוך טובה ממערכת התמיכה שמעמידה סביבה לא חרדית. עד כדי כך שאני חושב שבהרבה מקרים אצל חרדים אפשר למנוע אשפוזים”. בונה מאשר שהמתווכים הם שיוזמים פעמים רבות את הפנייה לפסיכיאטר, ולא המטופל, וכאשר נקבע התור הם מלווים את הטיפול. “נדיר ביותר שאנשי חינוך (במגזרים אחרים) יהיו כל כך מעורבים. מבחינתי זה בגדול לחיוב, מדובר באנשים שהם סומכים עליהם לגמרי. אני לא בא באיזושהי פוזה חשדנית כלפי זה. ברוב המקרים אני חושב שהמטפלים, הרבנים, המורים, המשגיחים, רוצים באמת להיטיב עם המטופל, ובאמת מאמינים שיהיה לו יותר טוב אם יחזור להיות קונפורמי עם המערכת. יש מקרים שלא, לא לכולם אני נותן תרופות. זה לא משהו אוטומטי”. חיה (שם בדוי), חסידת גור לשעבר, עזבה את משפחתה ואת הדת בדרך חתחתים שכללה ערוץ פסיכיאטרי שנפתח כשתבעה לראשונה גט מבעלה, לפני שנים אחדות. “יש עסקנים ומדריכים שחייבים להיות בשליטה מלאה, ואם מישהו לא הולך בתלם, גם מוציאים אותו עם סטיגמה, וגם נותנים לו כדורים שיכולים להזיק לו. יש גם מדריכי חתנים, שמלווים את הגברים תקופה ארוכה אחרי הנישואים, ומחזיקים אצלם תרופות. המקרים הקשים יותר הולכים לפסיכיאטרים. ביום שפתחתי תיק גירושים בבית משפט לענייני משפחה, איימו עלי ‘אם עד מחר ב–12 את לא סוגרת את התיק, ייקחו לך את הילדים. תהיה פה פרשת יוסל’ה שוחמכר 2'. “אבא שלי נסע אחרי לבית המשפט, לוודא שאני סוגרת את התיק”, המשיכה. “הוא אמר לי שיש לו משהו חשוב להגיד לי, ובדרך הסביר לי שיש משהו שהוא מסתיר ממני כבר חודשים, והוא שיש לי מאניה־דפרסיה. אבא היה דמות רצינית בחיים שלי, אם הוא אומר כזה משפט חשבתי שבטוח הוא צודק. בשיא הלחץ והטירוף נסעתי לרופא, פסיכיאטר ידוע במרכז הארץ (חיה ביקשה שלא לנקוב בשמו). רצתי אליו באמונה שיציל לי את החיים. זה חוסר אונים שאני לא מאחלת אותו לאף אחד. כשהגעתי, ראיתי בחור חסידי שטיפל כנראה בתשלום עבורי, כי הרופא אמר לי ש’זה בסדר’. אז זה התחיל להריח לי מסריח. ייתכן שגם הפסיכיאטרים הם סוג של קורבנות, המתווכים משקרים להם ככל העולה על רוחם. אני לא מאשימה את הפסיכיאטר, אלא את העסקנים. הם אלה ששולטים בכל הצדדים. הסיבה היחידה שרשמו לי כדורים היתה בגלל שעסקנים, בשיתוף עם משפחתי, רצו למנוע ממני לבקש גט. לא היה שום רקע נפשי אמיתי לסיפור הזה”. לדברי חיה, “פגשתי את הפסיכיאטר פעם אחת. הוא כתב ‘צריכה מעקב’. בסופו של דבר, אחרי שהתגרשתי, הגעתי לפסיכיאטרית מדהימה שהצילה לי את החיים. לקח לה חצי שנה לשכנע אותי שאין לי מאניה־דפרסיה. זה היה עניין קריטי בשבילי. חשבתי: אם אני חולת נפש, אני לא אקח אחריות על הילדים. היא הכניסה אותי לטיפול. הייתי צריכה להילחם על השפיות שלי ולמצוא לבד פסיכיאטרים שיעזרו לי. היה כפסע ביני ובין האמונה שאני לא שפויה. אני אדם חזק, אבל אני תוהה מה קורה עם נשים יותר פגיעות שמכירות את העולם פחות?”
לא רוחני חיים, שגדל בקהילת גור בצפון, אומר: “אני יודע שיש בחורים שמופצצים בכדורים. אחי הקטן, מגיל 13 או אפילו לפני זה, נתנו לו ריטלין. אבא שלי לא רצה להגיד לו מה זה, שלא ייפגע בשידוכים. הוא גם זכר שאני לא רציתי לקחת כדורים, אז הוא החליט להערים עליו ואמר לו שזה ויטמינים. אבא שלי חסר כל השכלה, אבל בשיתוף עם המורה בחדר הוא איבחן אותו ונתן לו כדורים. מי שמספק את התרופות הוא רופא משפחה, שאם אבא שלי רק יבקש, הוא גם ייתן לאחי הקטן פרוזאק או גלולות נגד הריון”. היום חיים בן 26. הוא חילוני ועצמאי בעולם. עם משפחתו יש לו קשר רופף. הוא מספר כי בניגוד לאחרים, מעולם לא כפו עליו לקחת תרופות, אבל הוא היה בטיפול תרופתי במשך תשע שנים, מגיל 14 ועד 23. היום הוא מאמין שמעולם לא נזקק לתרופות הללו, למעט ריטלין אולי, להפרעות קשב וריכוז. את התרופות והטיפולים הוא קיבל ביוזמה או בתיווך של רבנים ומשגיחים ושל מדריך החתנים שלו באשדוד, שליווה אותו בשנתיים בהן היה נשוי. חיים הציג ל”הארץ” מסמכים ומרשמים המעידים שטופל במשך השנים אצל הפסיכיאטרים ד”ר אילן רבינוביץ, שמעורב כעת בפרשת “האח הגדול”, פרופ’ עומר בונה ופרופ’ אבי ויצמן, בכיר בבית החולים גהה. “יש לי הפרעות למידה והיפר־אקטיביות מגיל אפס, ובגיל 14 בערך המדריך בישיבה אמר לי ‘בוא נעשה טיפולים לא רוחניים, בוא נתחיל ללכת לאנשי מקצוע’. אז זה התחיל. המשגיח בישיבה שלמדתי בה נכנס לשיטה של הכדורים ונדלק על זה. בתוך שנה צצו שמועות בישיבה שאחד מכל שלושה בחורים לוקח פרוזאק או ריטלין. חלק מהתלמידים היו מבקשים חוות דעת מרופא, כמוני. הוא היה שולח אותנו לפסיכיאטר שנותן חוות דעת. הפסיכיאטר היה עושה אבחון בתשלום מלא והבחור והוריו היו משלמים על הפגישה. “אני יודע שהיו חניכים שרמזו להם שיסולקו מהישיבה אם לא ייקחו. צריך להבין שזה אמצעי קיצוני מאוד, שאף פעם כמעט לא מפעילים. אתה לא נזרק מהישיבה אלא אם קיימת יחסי מין בגיל 13. אולי אחד בשנה נזרק. כאן הם הלכו בכל הכוח. הופעל לחץ גם על ההורים: הרב היה מתקשר, ההורים לא התנגדו, שוכנעו. אני ועוד כמה תלמידים היינו זורקים את הכדורים לשירותים. לי הרופא רשם ריטלין, חלק קיבלו פרוזאק. המשגיח היה נותן בעצמו את הפרוזאק”.
למה פרוזאק? הם סבלו מדיכאון? “איך דיכאון בא לידי ביטוי במסגרת ישיבה חרדית? זה שונה שם. דיכאון זה כל מה שהפריע לתפקוד. הבחור לא קם לתפילות, נגיד, אז המשגיח שואל אותו למה לא קם, ‘אולי צריך לזרוק אותך מהישיבה כי אתה לא מספיק דתי?’ אז הבחור מסביר שהוא דתי, אבל לא מסוגל לקום. אז המשגיח מבין שזה משהו נפשי, והוא מכיר רק דיכאון והפרעות קשב וריכוז”. זוהי כמובן רק השערה, אבל האם ייתכן שהפרוזאק, אם אכן ניתן, ניתן לבחורים שהיו להם “בעיות” בתחום המיני, ברצף שבין גילויים הומוסקסואליים לאוננות? חיים עונה בזהירות: “שמועה כזאת מסתובבת בישיבות כל הזמן, שנותנים לבחורים תרופות שהן כמו סירוס כימי. אני לא נתקלתי בזה אף פעם”. חיים נזהר משמועות, אבל דבריו המפורשים של פרופ’ בונה בכינוס של איגוד הפסיכיאטריה מבססים אותן לכאורה: לבחורי ישיבות חרדיות נרשמות תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SSRI, בהן פרוזאק, ציפרלקס, לוסטראל (זולופט) וסרוקסט (פקסיל), כדי לנצל את תופעת הלוואי שלהן, הפחתת הדחף המיני ועיכוב שפיכה. בונה מסביר כי השימוש בתרופה נגד דיכאון נועד בסופו של דבר למנוע מצב של קונפליקט הרסני שיכניס את הבחור לדיכאון. מה מטרת הטיפול התרופתי? אתה דואג שהוא לא ייכנס לקונפליקט הרסני? בונה: “למנוע דיכאון”. האם לא כדאי לייעץ לבחור לעזוב את המקום שגורם לו סבל? אולי לעבור לקהילה אחרת? “אני לא בא ואומר ‘מערכת חרדית היא מערכת בעייתית כי היא מעמידה אנשים בקונפליקטים שיכניסו אותם לדיכאון’. לכאורה יכולת להגיד ‘תראה מה המערכת הזאת עושה’. אני לא עושה את זה. אני בא ונותן את המידע לאנשים ואם הם בוחרים ללכת בדרך הזאת, אני ארשום להם תרופה”. מניסיונך, האם זה באמת סייע לאנשים “לחסוך לעצמם” את הקונפליקט? “הרבה יותר מחסך להם קונפליקט. הדבר הזה איפשר להם לשמור על מקומם, תדמיתם, כבודם בתוך המערכת שלהם, להמשיך לשמור על מערכת יחסים משפחתית תקינה, חברית תקינה ולמצוא שידוך ולהקים משפחה”.
דיכוי היצר חיים מספר כי לאחר נישואיו הוא ביקש ממדריך החתנים שלו שיסדר לו פגישה עם פסיכיאטר. “בגיל 21 נכנסתי לאיזשהו קונפליקט, ורציתי לדכא אצלי את היצר המיני. אחרי שנה של נישואים, כשגרנו באשדוד, נכנסתי לקונפליקט מתוסבך”. לדבריו, הוא פנה לאותו עסקן גור, יוסל קופרברג, שהפנה אותו לפרופ’ אבי ויצמן. “ויצמן עשה אבחון מקצועי. נתן לי קצת כדורים להרגעה, לא לדיכוי מיני. הוא היה מאוד מבוקר. הייתי אצלו בשלוש פגישות. למדתי שגור שולחים לויצמן. בחדר המתנה שלו יש מלא חסידי גור”. בשנתיים שהיה נשוי הוא טופל בתרופות לדיכאון וחרדה, ואשתו טופלה בתרופות להפרעות כפייתיות (OCD). “אשתי לא ידעה שאני לוקח כדורים, אני ידעתי שהיא לוקחת. ככה זה בגור. אתה לא מספר”, אמר חיים. בהמשך פגש חיים גם בד”ר אילן רבינוביץ. “מישהו שהכרתי לקח אותי. פה לא שילמתי. אני לא יודע מי שילם. מי שלקח אותי אליו היה במקרה בן דוד שלי, אבל הוא לא בא כבן דוד אלא כמי שמנסה לבנות את עצמו כמתווך בתחום הפסיכיאטריה. ישבתי אצלו עם המתווך, ורבינוביץ נתן את המרשם ואת הטפסים למתווך, לא לי. אני יושב אתו בחדר, והוא מבקש מרבינוביץ את הטפסים אליו, ומקבל. “הרגשתי שלרבינוביץ אין רגישות להבין שאני חרדי, אני לא יכול להגיד לבן אדם שמלווה אותי ‘לך’. זה לא מקובל. חרדים לא עושים דבר כזה, אתה צריך לגלות רגישות. מבחינת רבינוביץ, הוא יכול לחשוב שיש לי אמון בבן הדוד. מבחינתי אין לי אמון בו. לא הייתי רוצה שהוא יהיה מעורב בזה, אבל הוא קבע לי את התור, ושילם. הייתי תלוי בו”. “רבינוביץ עשה אבחון מקצועי ורשם דברים”, משחזר חיים. “הוא כתב פחות או יותר מה שכתב ויצמן: חרדות, דיכאון, ורשם כדורים. אז אני לוקח ומעמיס, כי אני רוצה לפתור את הבעיות שלי עם עצמי”. ד”ר רבינוביץ לא התייחס ישירות לטענתו של חיים בנוגע למתווך אולם מסר כי ככלל הוא “תמיד יקפיד לשבת עם המטופל בארבע עיניים כשעה”. התחנה האחרונה של חיים היתה אצל פרופ’ בונה, אליו הגיע עם עסקן חסידי בכיר שאינו שייך לחסידות גור. לדברי חיים, גרושתו טופלה תקופה ארוכה אצל אותו עסקן, שסיפק לה תרופות בקביעות, והוא היה זה שיזם את הפגישה עם בונה. חיים מספר כי “העסקן הציע לי, דרך אשתי, ללכת לעומר בונה. ואמר שיבוא אתי לירושלים. יש לי אליו יחס של כבוד, כי מאז שהוא החל לטפל באשתי, ראיתי בו את מי שמושיע אותי מכל צרותיי. נפגשתי עם העסקן ולקחנו יחד מונית לרחביה בירושלים. לא רציתי שהוא יהיה אתי בפגישה, אבל הוא בא והתיישב בחדר. אחרי כמה דקות שהפסיכיאטר מדבר עם העסקן, הוא אומר לי ‘קום וצא החוצה, אני רוצה להחליף אתו (עם העסקן) כמה מלים’. “כשחזרתי בונה שאל אותי שאלות: איך אני מגדיר את עצמי כדתי, האם אני רואה את עצמי כחריג מבחינה דתית, וכמובן שהעסקן שומע. אני לא זוכר מה עניתי, אבל רציתי טיפול, אז אמרתי את התחושות שלי פחות או יותר. הוא עשה פרשנות, ואמר לו משהו. אחרי שבועיים, בזמן שהייתי בבית הכנסת, ההורים של אשתי באו אלינו הביתה ולקחו אותה. התקשרו אלי ואמרו ‘ארזנו, לקחנו את הילדה. אנחנו רוצים גט’. בבום אחד. חיים אומר כי הוא חש שהפגישות אצל בונה, בנוכחות העסקן, תרמו בסופו של דבר לגירושיו. בונה מבהיר כי הוא מקפיד לבקש את רשות המטופל לנוכחות כל אדם נוסף בחדר ומכבד את החלטתו. חיים אומר כי “מה שחמור פה בעיני, זו ההרגשה שהם שולטים עליך. כמה ילדים תביא ומתי תשכב עם אשתך. הם מביאים אותך לפסיכיאטר ויושבים עם חוות הדעת. הם מעורבבים עמוק באישיות שלך, הם שותפים להגדרה שלך מול איש המקצוע. הם מעורבים בתהליך שמתקיים בינך ובין הפסיכולוג, בינך ובין הפסיכיאטר. זו חדירה לטריטוריה של הנפש. על זה שהם אומרים איך תתנהג בבית כנסת או אפילו בבית - על זה סלחנו להם. פה הם נכנסים לטריטוריה שבינך ובין עצמך”. לאן זה הוביל אותך? “אני התלוננתי על יצר מיני מוגבר. בגור יש איסור חמור ליהנות ממין, ונכנסתי למצפון יתר בגלל הרצון שלי במין. אתה מקיים יחסי מין עם אשתך רק פעמיים מוגבלות בחודש. היו לי רגשות אשם בגלל שרציתי יותר. רציתי לדכא את זה. בסופו של דבר השתמשו בזה נגדי. אני בא ממקום שרוצה להשתפר, ממקום טוב, פונה למערכת והיא פוגעת במשפחה שלי. אחרי הסיפור הזה הפסקתי לקחת כדורים, התגרשתי, עברתי דירה, יצאתי בשאלה. עכשיו הכל בסדר, אני לא לוקח שום דבר, מסתדרים”. בניגוד אליו, יעקב בחר להישאר בגור, על כל המשתמע מכך. הוא לא מוכן לספר מה היה המקרה שבגללו נשלח לאילן רבינוביץ. “אני אדם מאוד נורמלי, מאוד”, הוא אומר. “בגלל סיפור מאוד מסוים, נשלחתי לפני שנתיים וחצי לאילן רבינוביץ. “שלח אותי מדריך רוחני, אדם מוכר בחסידות. ישבתי אצל רבינוביץ והוא התחיל להקסים אותי, ובסוף רשם לי כדורים. אמר לי ‘זה יעשה לך את החיים יותר טובים’. לא נגעתי בכדורים. קודם כל הלכתי הביתה, ובתור חרדי שהוא קצת מרדן ויש לו גישה לאינטרנט, החלטתי לבדוק בגוגל ולקרוא כל מה שמצאתי על אילן רבינוביץ. ראיתי פורומים עם פציינטים שכתבו עליו טוב או רע. ראיתי שהכדורים שהוא נתן לי מיועדים לסכיזופרניה. הכרתי סיפורים כאלה, על אברכים שפסיכיאטרים רשמו להם כדורים כאלה. כשהרבנים והעסקנים הבינו שאני לא מתכוון לקחת את הכדורים הם הכריזו עלי אישיות לא רצויה. לא העיפו אותי, אבל המערכת ניתקה אתי כל מגע. “חילונים אוהבים למתוח ביקורת על חרדים בשני נושאים: על ההשתמטות מהצבא ועל יציאה לעבודה. אני חושב ששני הדברים האלה לא מצדיקים שנאה. הסיפור האמיתי של המגזר החרדי הוא רמיסת זכויות האדם והקניין. המחנק שהולך אצלנו הוא נורא. צריך להבין שחלק מהאנשים שמתעסקים אצלנו עם תרופות הם אנשים צדיקים באמת, לחלקם הנכבד יש כוונות טובות ורצון לעזור. כדי להבין מה קורה פה באמת צריך להבין איך הטוב מעורב ברע, בדברים האפלים ביותר”.
“לאלו שסובלים מגירוי, יש פתרונות” הרב יוסף קופרברג, שייסד את “קרן הצלת דורות” ועומד בראשה יחד עם הרב מאיר ביינברכר, הוא אחד הגורמים המרכזיים לשינוי שעובר הציבור החרדי ביחסו לפסיכיאטרייה. ברחוב החרדי קוראים לו “הרב כדורי”, כינוי שהוא עצמו גאה בו. קופרברג סירב למסור התייחסות כלשהי לכתבה זו, אבל גורם בקרן חלק עם העיתון באופן אנונימי את השקפת עולמם ביחס לטיפול פסיכו־פרמקולוגי. הגורם טען כי ליווי מטופלים למפגשים עם פסיכיאטריים הוא חיוני, גם בגלל הצורך לגשר על הפער התרבותי בשביל בחורי ישיבות, שלפעמים זה המפגש הראשון שלהם מחוץ לחממה החרדית. לדבריו, הדבר נועד לשרת אך ורק את המטופלים. “יכול להיות שבאים עם מטופל, הרי בן אדם מתבייש לבטא את עצמו”, אמר הגורם. “באים לעזור לו. מגיע לו (למלווה) פרס על זה. אתה לא רוצה מישהו שיעזור לך להתבטא במקום שלא נעים לך?” בנוסף לזה, אמר, “אנחנו תמיד מציעים שבן אדם לא יילך לבד וגם לא עם ההורה. כי בן אדם, בדרך כלל, או שהוא מגזים או שהוא מוריד. אדם בדרך כלל לא אומר תמונה אמיתית. לא שהוא משקר. הוא עיוור. אז טוב שיילך מישהו מהצד, שיגיד איך זה נראה, לפחות בפעם הראשונה. אין לו שום כלי, לרופא, זה לא כמו במקומות אחרים שאפשר לבדוק אותם. זה הערכה לפי סיפור. צריך לשמוע את האמת”. אחד התפקידים העיקריים של הקרן, הסביר, היא הגברת המודעות כלפי שירותי בריאות הנפש והסרת הסטיגמות. “יש רתיעה מובנית מפסיכיאטריה”, אמר, “בכל בית יש אקמול, אבל בשום בית אין אסיבל (ואליום). למה? הסטיגמה היא שאסיבל הוא הסגן של מלאך המוות. בשטח, אדם מתעצבן וסובל ממתח הרבה יותר משיש לו כאב ראש או כאב שיניים. הנזק שנגרם מאי לקיחת אקמול הוא אפסי, לעומת הנזק שנגרם ממתח. האם משתמשים בכדורים שלא לצורך ההתוויה המקורית שלהם? “הטענות האלה מוכרות. רוצים להשמיץ אותנו, גם בגלל שזה שייך לחרדים, וגם בגלל הרתיעה מפסיכיאטריה”. האם נותנים לבחורים כדורים כדי להוריד את הדחף המיני? “במקצוע הרפואה יש תשובות לבעיות קלות, בינוניות וקשות. לאלו שסובלים מגירוי ולא מתנהגים כמו שהם רוצים להתנהג, יש פתרונות”. מספרים לבחור מה הוא לוקח? “בגלל שהסטיגמה היא כל כך קשה נגד אסיבל, לא כל שכן נגד כדורים יותר עמוקים, אז במקום להיעזר מקללים. לכן משמיצים”. האם הפנייה לפסיכיאטריה רבה יותר אצל גור? ואם כן, למה? “יחסית. יכול להיות שהמנהיגים בגור הם קצת יותר, עם ראייה יותר רחוקה, והם מנסים לעזור לאנשים, זה הכל. ההתנגדות תעבור, זה ייקח שנתיים, עשר שנים, 15 שנים, ובסוף נקווה שכל בן אדם, כמו שהוא מקבל טיפול לכאב ראש, הוא יילך לקבל טיפול אם הוא עצבני יותר מהנורמה, אם הוא חצי משוגע, או שהוא מרביץ, או שיש לו כפייתיות. אין בן אדם שאין לו כפייתיות, לא לכולם זה מזיק. אם זה מזיק לך, מי הרשה לך לסבול?” מי מממן את הטיפולים הפסיכיאטריים לחסידים שנזקקים להם? “בדרך כלל המשפחות, אלא מי? ‘קרן הצלת דורות’ עוזרת לאנשים שאין להם אפשרות לממן את הטיפול. אבל היא לא משלמת להם קבוע”.
תגובות פרופ’ עומר בונה מסר כי “מטופלים רבים, חרדים וחילונים כאחד, מגיעים אלי עם מלווים. לעתים המלווים הם בני משפחה ולעתים אחרים שלמטופלים יש אמון בהם. בתחילת כל פגישה אבקש את רשות המטופל לנוכחות כל אדם נוסף בחדר ותמיד אכבד את החלטתו. מעולם לא כפיתי על מטופל נוכחות אדם נוסף בזמן בדיקה. “יש חשיבות רבה להקשר התרבותי בקביעת נורמה ובאבחון הפרעות נפשיות. העסקן המוזכר בכתבה, כמו עסקנים ובני משפחה חרדים רבים, מסייעים לי רבות בבניית התרשמות וקביעת אבחנה. במקרה של חיים, על פי תיאורו, העסקן הוא זה שיזם את הפגישה והכיר היטב את המשפחה, ולכן בהחלט ייתכן כי ביקשתי, בידיעת חיים, לקבל ממנו מידע. חיים טוען כי הגיע אלי ביוזמת אותו עסקן, בו ראה ‘מושיע’. האם הוא נסע אתו במונית מאשדוד לירושלים כדי להיכנס לבד לפגישה? האם התכוון להטריח את העסקן בחינם? ואם באמת העדיף להיבדק לבד, מדוע לא אמר זאת? “מעולם לא העברתי מידע רפואי הנוגע למטופל לכל גורם זר ללא ידיעתו והסכמתו המפורשת (פרט למקרים המוגדרים בחוק). כך גם במקרה זה”. משה קלוגהפט, יועץ התקשורת של ד”ר רבינוביץ, מסר כי “ד”ר אילן רבינוביץ, כפסיכיאטר מוביל בישראל הדוגל בפרפקציוניזם טיפולי ומנהל את המרכז הפסיכיאטרי־פסיכולוגי הפרטי הגדול בישראל, מעניק איכות חיים ומציל אלפי נפשות מדי שנה. ד”ר רבינוביץ גאה על עבודתו רבת השנים עם הרב קופרברג ועם רבנים אחרים. מדובר באנשים משכמם ומעלה שעושים ימים ולילות למען הציבור. “ד”ר רבינוביץ הוביל מהפך בעשור האחרון, לא רק בציבור החילוני אלא אף בחרדי, כנגד סטיגמטיזציה, דעות קדומות ופחד מטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שביכולתו לשנות את איכות חיי המטופל מקצה לקצה. אין טיפול שונה לחרדים ולחילונים. לשני הציבורים ייתן ד”ר רבינוביץ את הטיפול האיכותי ביותר, משל מטופליו היו ילדיו. “ד”ר רבינוביץ תמיד יקפיד לשבת עם המטופל בארבע עיניים כשעה ובנוסף יקח אנמנזה קוליטראלית מקרובי משפחתו. בשל העיסוק בדיני נפשות, אין לד”ר רבינוביץ כוונה לחשוף את מצבו הנפשי של מטופל כלשהו ואת אופן הטיפול המתאים לו על מנת לשמור על בריאותו. ד”ר רבינוביץ לא יסכים בשום אופן לשתף פעולה עם ניצול מצבם הנפשי של מטופלים לצורכי אזכור שמו בכתבות”. פרופ’ אבי ויצמן מסר כי בדרך כלל היוזמים של הפנייה אליו הם הורי המטופל, “הם המכוונים והם אלה שבאים”. עם זאת, הוא מאשר כי רבים מהפציינטים שלו באים בליווי של רב או “משגיח”. “אני מקפיד שהמלווים יישארו בחוץ, אלא אם התלמיד יגיד לי ‘אני רוצה שהמשגיח יישב בפנים’”. לדבריו, הוא אינו רושם כדורים לצורך הורדת הדחף המיני, “אלא אם יש משהו כפייתי. זה דבר נורמלי שאנשים מאוננים, בשום פנים לא ארשום תרופה כמרפא לדבר הזה”. התשלום עבור הטיפול מגיע לדבריו ממשפחת המטופל. “ב–99% מהמקרים ההורים מגיעים לטיפול יחד עם הילד. הכל דרך הורים. אם לא צריך אני לא אתן שום טיפול, אבל למען האנשים, למען איכות החיים שלהם, למען הקלה על סבל והתמודדות עם הרגשה של כישלון, חוסר איכות חיים, הפרעות בקשב ריכוז - אני אטפל”.
