אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת


הרשות השופטת מסתירה מהציבור שופטים מאמצים ואומנים גם כאשר הם במשרות בכירות המשפיעות על מדיניות רשויות הרווחה, ו/או מקבלים החלטות שיפוטיות בענייני אימוץ, אומנה ועוד ענייני הוצאת ילדים מהבית בכפייה. 
מדיניות הרשות השופטת היא מתן סמכויות סטטוטוריות לפקידי סעד המוציאים ילדים מביתם, וגיבויים, משום שהם השופטים הנחשבים לאוכלוסיה חזקה ועשירה נהנת ממדיניות רשויות הרווחה של הוצאת ילדים בכפייה ממשפחות חלשות למשפחות חזקות.

הכתבה החיים הסודיים של השופטת מרים בן פורת , חן קוטס בר | 12/9/2012 , nrg , מעריב

כחודש וחצי אחרי מותה, בתה המאומצת של "הגברת ה-1 במשפט הישראלי" חושפת את הצלקות. "היא אסרה עליי לפגוש באחיותיי הביולוגיות"


"אמא לא רצתה שאני אדבר על זה שאני בת מאומצת, מבחינתה זה היה סוד", מגלה רונית אלמוג, בתה היחידה של מבקרת המדינה לשעבר ושופטת בית המשפט העליון מרים בן פורת, שהלכה לעולמה לפני כחודש וחצי. "היא אסרה עליי להגיד לילדיי שאני מאומצת, שמא הם יאהבו אותה פחות. היא אמרה לי: 'הם לא ייתנו לי יחס של סבתא אמיתית, הם לא יאהבו אותי'".



רונית אלמוג, בתה החורגת של מרים בן פורת. "היא האשימה את אבא בפגיעה בחייה החברתיים" צילום: אריק סולטן
בראיון ראשון חושפת רונית את חייה הכמוסים של הגברת הראשונה של המשפט הישראלי ומבקרת המדינה המיתולוגית וסוגרת חשבון עם אמה. היא מדברת עליה כעל אישה שחשה צורך נואש לעטות מסכה תמידית על פניה, לשמור על פאסון. "אמא אהבה אותי על פי דרכה, אבל הדרך שלה הייתה שונה בתכלית משל כל אמא אחרת שאני מכירה. בטח שונה מהאהבה שלי כלפי ילדיי. זאת הייתה אהבה שונה".

"כל שנותיה היה לה את העיקרון של 'מי שלא רוצה אותי, אני לא רוצה אותו'. זה משהו שנשאר לה עד יומה האחרון. גם עם הנכדים שלה זה היה ככה. נכד שהיה במצב רוח רע ולא נתן לה יחס, השיטה הייתה ברוגז. זה חזר על עצמו עם כל אחד מהם. לילד אין מצב רוח והוא לא רוצה לתת לה היום נשיקה? היא הייתה נעלבת".

"הכל בסודי סודות"

מנגד, רונית מתארת גם אהבה מורכבת, חונקת. "היא הייתה מאוהבת בי בצורה אבסולוטית עד גיל ההתבגרות". את שנות בית הספר היסודי מכנה רונית "התקופה המוסתרת". אמה המאמצת אסרה עליה לשמור על קשר עם אחיותיה הביולוגיות.

יום אחד החליטה רונית לנסוע בכל זאת לבקר את אחותה שחיה בקיבוץ. "הכל בסודי סודות, חס וחלילה אם אמא תדע. מאותו רגע אני חיה עם זה בסוד, בשקר ובסוד, ומרגישה מאוד-מאוד מלוכלכת, מטונפת, שאני עושה את זה. כי הרי אסור לשקר.

"המתח הכי גדול בינינו", מספרת רונית, "היה בגיל ההתבגרות. הוא נבע משמחת החיים הבלתי פוסקת שלי ומהמקום שהיא לא הרשתה לעצמה אף פעם באמת לחיות".


'''מי שלא רוצה אותי, אני לא רוצה אותו''', בן פורת צילום ארכיון: פלאש 90

טיפולי חשמל בני הזוג מרים ויוסף בן פורת מעולם לא הצליחו להביא לעולם ילד. "היא מאוד רצתה שיהיה לה סוף-סוף ילד, ואבא שלי נורא רצה לרצות אותה. אני זוכרת אותנו מכינות לטקעס במטבח, ואבא יושב עצוב בסלון, כאילו לקחתי ממנו את חלקת האלוהים הקטנה שלו, מדוכא לחלוטין מזה שתפסתי לו את המקום ליד אמא. פתאום באה ילדה קטנה ולקחה לו את המקום".

כשהייתה בצבא הידרדר מצבו הנפשי של אביה המאמץ, יוסף. אמה שלחה לה גלויה וכתבה: "עדיף שלא תבואי הביתה כי אבא ב'קולפס'" (התמוטטות, ח.ק.ב). הפצעים נפתחו. בדיעבד התברר לה כי המחלה החלה עוד לפני בואה למשפחה.

"אני זוכרת את אמא מספרת לי בעצב נוראי איך היא יושבת ומחכה שהוא ייצא מטיפול במכות חשמל. הרבה פעמים היא טענה שהוא גרם לה נזק מבחינת החיים החברתיים, שהיא לא הייתה מקובלת על השופטים בעליון בגלל המצב של אבא".

בשנת 2010 יצאה האוטוביוגרפיה של בן פורת, "מבעד לגלימה". "אני מוזכרת בספר פעם אחת, במילה", מציינת רונית בכאב. "על זה התעמתתי איתה", היא מגלה. "התחשבנתי איתה עד היום האחרון על הדבר הזה"

אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת

 אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת


אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת

אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת






קישורים:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה