ועדת המשמעת קבעה כי הפסיכולוג מרדכי שרי נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, בחוסר אחריות ורשלנות חמורה

1995 - ועדת המשמעת קבעה כי הפסיכולוג מרדכי שרי נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, בחוסר אחריות ורשלנות חמורה, מרדכי שרי ערער לבית משפט עליון אך העליון דחה את הערעור.

להלן קטע ממגזין "סיעוד ומשפט" - קשר מיני בין מטפל מטופל על אירוע חמור של התנהגות שאינה הולמת את המקצוע בחוסר אחריות ורשלמות חמורה בעניינו של הפסיכולוג מרדכי שרי. רשיונו של מרדכי שרי נשלל ב-1996 לשלוש שנים בגלל קיום קשר מיני עם מטופלת; בתקופת ההשעיה הוא המשיך לעבוד במכון שלם, אך רק בתפקיד אדמיניסטרטיווי). 

פסק דין שרי מרדכי

ע״א 95/2602 שרי נ׳ ועדת המשמעת, פד״י מט (5), עמ׳ 177

 

ענינו של הפסיכולוג שרי מרדכי נדון לאחרונה. שופטי בית המשפט העליון שדנו בסוגיה הביעו עמדה נחרצת וחד משמעית השוללת כל קשר מיני בין מטפל ומטופל. מפאת חשיבותו הרבה של פסק דין זה יפורטו להלן בתמצית עובדות

המקרה ועיקרי ההלכה שנקבעה: :

הדיון בפני ועדת המשמעת

כנגד שרי מרדכי, פסיכולוג קליני, הוגשה קובלנה לועדת המשמעת על-פי חוק הפסיכולוגים והוא הורשע בקיום ״קשר מיני״ עם אישה שהייתה מטופלת על ידו בתקופת הטיפול

ותוך כדי הטיפול. גרסת המתלוננת, אותה הכחיש הפסיכולוג, לפיה קיים עמה הפסיכולוג יחסי מין מלאים בכל אחד מביקוריה הרבים אצלו נדחתה ע״י ועדת המשמעת בהעדר סיוע. עם זאת הפסיכולוג הורשע, עפ״י גרסתו, לפיה התנהלו המפגשים בינו לבין המתלוננת באווירה ארוטית כבדה שכללה ״גירויים מיניים הדדיים, מתמשכים וחוזרים על עצמם״.

ועדת המשמעת קבעה כי הפסיכולוג נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, בחוסר אחריות ורשלנות חמורה, תוך הפרה של הוראות סעיפים 33)1( ו- 33)3( לחוק הפסיכולוגים.

הערעור בפני בית המשפט העליון

ערעורו של הפסיכולוג נדחה ע״י בית המשפט המחוזי בת״א ועל פסק דין זה הגיש הפסיכולוג ערעור לבית המשפט העליון אשר דן בערעור ופסק, בין היתר: 

* ״ברגע שמרגיש פסיכולוג כי הוא נמשך אל מטופלת במשיכה מינית במידה כזו שהדבר משפיע על התנהגותו הפיזית כלפיה, אפילו אין הדברים מגיעים עד ליחסי מיו מלאים... הרי נוצר מצב של ניגוד עניינים בין תפקידו המקצועי של הפסיכולוג ותחושותיו האישיות, והדבר מחייב את הפסקת הטיפול הפסיכולוגי באותה מטופלת לאלתר.״ (שם בעמ׳ 181 מול האות ו׳). 

* ״התלות של מטופלים בפסיכולוג המטפל הינה עמוקה ביותר, ורבים המקרים בהם נוצרת מעורבות אמוציונלית מרחיקת לכת, בעיקר מצד מטופלת כלפי הפסיכולוג המטפל. אין ספק כי מצבים כאלה מביאים איתם גם קשיים עבור הפסיכולוג, ונדרשת מידה רבה של ריסון עצמי... כדי לעמוד בסטנדרטים האתיים.״ (שם בעמ׳ 183 מול האות א׳).

(ההדגשות של המחברים)

לאור הלכה זו דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי אין להקל בסנקציה המשמעתית וכי העונש שהוטל על הפסיכולוג ־ איסור לשמש כפסיכולוג למשך שלוש שנים - הינו סביר.

המישור הפלילי

בחוק העונשין, התשל״ז־1977 8 1 )להלן: ״חוק העונשין״(, אין איסור מפורש על קיום קשר מיני או יחסי מין בין מטפל ומטופל. תכלית הדין הפלילי בהקשר זה הינה הגנה על החלש והתלותי, מפני החזק, המנצל את מעמדו והשפעתו על המטופל התלוי בו, להשגת מאוויו או כפיית רצונו על המטופל. עבירות המין קבועות בסימן ה׳ לחוק העונשין. במקרים בהם הואשמו והורשעו מטפלים בשל קיום יחסי מין עם מטופלות נעשה שימוש בהוראות סעיפים 345 )״אינוס״( או 348 )״מעשה מגונה״( לחוק העונשין:

אינוס
סעיף 345 לחוק העונשין קובע כי ״הבועל אשה )1( שלא בהסכמתה החופשית עקב... הפעלת אמצעי
לחץ... או איום... בהסכמת האישה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה.

(1) שלא בהסכמתה החופשית עקב... הפעלת אמצעי לחץ... או איום

(2) בהסכמת האישה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה.

(4) תוך ניצול מצב... המונע ממנה התנגדות... ך ניצול מצב... המונע ממנה התנגדות...

הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש-עשרה שנים״.

מעשה מגונה

סעיף 348 לחוק העונשין קובע כי ״העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345 )1(־)4(, בשינויים המחוייבים, דינו ־ מאסר שבע שנים.״ נסקור בקצרה פסקי דין אחדים בהם דן בית המשפט העליון בערעור של מטפלים שהורשעו בשל קשר מיני עם מטופלות:

פסק דין פלח 

 

ע״פ 93/7024 פלח נ׳ מד׳׳י, פד״י מט (1), עמ׳ 2

המערער, פסיכולוג קליני, הורשע בביהמ״ש המחוזי, בין היתר בעשיית מעשים מגונים במרמה ובמצב אחר המונע התנגדות בשל מעשים שביצע כמטופלות שלו בשעת הטיפול המקצועי בהן. טענות ההגנה העיקריות של הפסיכולוג היו כי המעשים המיוחסים לו היו חלק משיטת טיפול מקובלת ולא נשאו אופי אירוטי)מן ההיבט הסובייקטיבי( על אף חזותם המינית )מן ההיבט האובייקטיבי(; ולחילופין - כי הסכמת המטופלות למעשים הארוטיים נוטלת מן המעשים את פליליותם.

בית המשפט העליון שלל מכל וכל את טענות ההגנה וקבע, בין היתר:

* הצגת המעשים הארוטיים כחלק משיטת טיפול פסיכולוגי מהווה מעשה מרמה.

* הסכמת המטופלות לעשיית מעשה ארוטי בגופן כחלק מטיפול פסיכולוגי לאו הסכמה היא, באשר
אין הסכמה זו מגשימה או מבטאת את רצונן החופשי.

* כאשר הסכמת המטופלות לביצוע מעשה מיני בגופן הושגה במרמה ־ הרי זה אינוס.

* המעבר מטיפול לרומן ־ אם בכלל יש מקום לקיום השניים זה לצד זה - חייב להיעשות במפורש ובאופן חד משמעי, והותרת ערפל פועלת לחובת המטפל.

* ניצול הסכמה של מטופל מאוהב למעשים ארוטיים במהלכו של טיפול יראה כביצוע המעשים במרמה, אף אם המטופל הינו היוזם.

* הנורמות החברתיות המקובלות באשר ליחסים שבינו ובינה, בפרט לגבי הבעת הסכמה או התנגדות למגע פיזי או מיני, אינן תופסות ביחסי מטפל ומטופל.

* ביחסי התלות הקיימים בין מטפל ומטופל, לדידו של המטופל קיימת ״חזקת תקינות״ לגבי כל מעשה שעושה בו המטפל, שכן מטופל עשוי להבחין במרמה רק כאשר מנתק הוא את עצמו מהמסגרת הטיפולית.

* תלות המטופל במטפל עמוקה ביותר ועל כן קיום הקשר המיני עלול לגרום למטופל לנזק חמור ביותר.

הפסיכולוג הורשע ונידון ל-4 שנות מאסר בפועל.

על אף האמור לעיל, דחה כב׳ השופט קדמי את קביעת ביהמ״ש המחוזי לפיה תחושת האהבה המזויפת, תולדה של תופעת ״ההעברה״, גרמה למתלוננות להיות ״במצב שמנע את התנגדותן״, מן הטעם שלא הוכח כי הן היו במצב של העדר מוחלט של יכולת ההתנגדות למעשים הארוטיים שביצע בהן המערער.

עמדה זו ממחישה את הקושי בשימוש שנעשה כיום בסעיפי ה״אינוס״ ו״מעשה מגונה״ הקיימים בחוק העונשין, כשמדובר ביחסי מטפל-מטופל. לכן מן הראוי לקבוע בדין הפלילי איסור מוחלט על קיום קשר מיני בין מטפל ומטופל, או לכל הפחות לאסור במפורש על כל מטפל לנצל את תלותו של המטופל, בכל דרגת תלות שהיא, למטרה זו, גם אם אין מדובר בתלות הגורמת לשלילה מוחלטת של יכולת ההתנגדות

פסק דין קדרון

המערער, רופא שעסק בטיפולי דיקור סיני, הורשע בעבירות אינוס בשל מעשים מיניים שביצע כמטופלות שלא בהסכמתן החופשית. הואיל ופסק הדין ניתן לאחר פרסום פ״ד פלח הנ״ל חזר בו המערער מערעורו המקורי על הרשעתו בעבירה של אינוס עפ״י הוראת סעיף 345 )א()2( לחוק העונשין - קיום יחסי מין בהסכמה שהושגה במרמה - ומיקד את ערעורו

בטענות אחרות. הגם שערעורו של הרופא לגבי חלק מהרשעותיו התקבל, החמיר בית המשפט העליון בעונשו וגזר עליו שמונה שנות מאסר בפועל, בין היתר, מהנימוקים הבאים:

העבירות בוצעו במרפאתו של המערער, במהלך הטיפול הרפואי ובאמתלה שהמעשים מהווים חלק מהטיפול.

* הרופא הפר את אמונן של המטופלות, בז לציפיותיהן, ניצל לרעה את תמימותן ותלותן בו
ובמסווה של מתן טיפול רפואי הפן אותן לאובייקטים לסיפוק תשוקותיו.

* זולת פגיעה כמטופלות שצנעתן הופרה וכבודן נרמס פגעו מעשי הרופא גם במקצוע הרפואה המחייב אמון בלתי מסוייג מצד כל אדם כלפי רופאו.

* ראוי שהרופא ייענש במאסר כבד שיבטא את הסלידה בה יש להתייחס למעשים.

פסק דין פליישמן

ע״פ 83/616 פליישמן נ׳ מדייי, פ׳יד לט (1) , עמ׳ 44

המערער, גינקולוג שרשיונו לעסוק במקצוע הרפואה בארץ נשלל, הורשע בעשיית מעשה מגונה שלא בכפיה מאחר והמשיך לעסוק ברפואה גינקולוגית ללא רשיון, אף שהטיפולים הגינקולוגיים כמטופלות לא חרגו מהמקובל ולא

נועדו לספק את חשקו המיני. בית המשפט העליון דחה את הערעור של הרופא וקבע כי הסכמת המטופלות לכך שהמערער יפשפש באברי גופן המוצנעים הושגה בתרמית השוללת את ״כשרות״ התנהגותו של הרופא.