משרד הרווחה הוא גוף ממסדי מסוכן מאוד, חוטא ומחטיא, לצורך מילוי מכסותיו וקבלת תקציב הוא מוציא ילדים מביתם, הורס משפחות, וגורר למצעד האיוולת הסוציאלי את מערכות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, מסגרות חינוך, בתי חולים, פסיכיאטרים תאבי בצע, משטרה, פרקליטות ועוד..
מאמר
דעה: תפסיקו להוציא את הילדים מהבית ,
רוני אלוני סדובניק , נובמבר 2009 , nrg
ישראל היא המדינה מספר 1 בהוצאת ילדים מביתם. למה? כי משרד הרווחה צריך למלא מכסות במוסדות, כדי שלא להפסיד תקציבים. אבסורדעל פי הנתונים שפרסמה לאחרונה השדולה למען הילד בכנסת, עולה כי ישראל מובילה במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית. מסתבר כי 5% מהילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומחיק משפחתם, זאת לעומת 0.5% במדינות המערב.
נכון, ישנם מקרים בהם אין מנוס אלא להרחיק מיד את ההורים הפוגעים מהילדים, אבל מקרי קיצון אלו הם בודדים, ובמרבית המקרים ניתן היה לשקם את הילדים בתוך המשפחה ולתמוך בתא המשפחתי כולו, אם על ידי ליווי מקצועי, ואם על ידי תמיכה כלכלית וקהילתית.
סיפורם הטראגי של
ילדי תימן ממחיש את הקלות ההיסטורית הבלתי נסבלת בה הממסד בישראל קורע זאטוטים מחיק משפחתם מתוך גישה פטרונית, מתנשאת, היודעת טוב יותר מהילדים או מאמהותיהם, מה טוב עבורם.
בשעה שרשויות רווחה במדינות המערב השכילו מזמן לבחון כל מקרה לגופו, תוך תובנה בסיסית כי המקום הטוב ביותר לכל ילד הוא בזרועות אימו, אצלנו עדיין נוהגת השיטה הקומוניסטית הבוחנת את כל המקרים באמת מידה זהה ותוך רמיסה ברגל גסה של כל ניסיון לגמישות ולאבחון פרטני יותר בין מקרה למקרה.
מכסות קבועות להוצאת ילדים מהבית
בישראל חיים כרגע 75,000 ילדים שהוצאו מביתם וחיים בכ-500 מוסדות של משרד הרווחה. מערכת מפלצתית זו לוגמת לקרבה כל שנה 5 מיליארד שקלים למימון השוטף של עובדי הפנימיות, אומנות ומוסדות שונים ומשונים, זאת בשעה שהיה ניתן להפנות לפחות חלק מהסכום לשיקום מקצועי של הילדים בחיק משפחתם.
תקציב אדיר זה המוגדר ומיועד במיוחד למימון הוצאת ילדים ושהייתם במוסדות, הינו סעיף מרכזי וקבוע בתקציב השנתי הכולל של משרד הרווחה. כלל ברזל הוא במשרד האוצר, לפיו משרד ממשלתי שאינו עושה שימוש במלוא הסכום שאושר לו בשנה מסויימת, לא זו בלבד שלא יגדילו את תקציבו בשנה הבאה אלא אף יקצצו את אותם הסכומים שלא נעשה בהם שימוש.
מצב אבסורדי זה גורם לכך, שמשרד הרווחה הזקוק כל כך לכסף אינו יכול להרשות לעצמו להפחית את מספר הילדים המוצאים מביתם שכן עליו לעמוד במכסות קבועות המגיעות עד אלפי ילדים המוצאים בשיטתיות בכל שנה מביתם, וכשהמולך דורש את ליטרת הבשר, נרתמת כל המערכת כדי לספק את תאבונו.
מרחיקים את הילד במקום את הגורם הפוגעני
שופטי
בתי המשפט לענייני משפחה או
נוער מהווים למעשה רק חותמת גומי להמלצות של עובדי הרווחה ומאשרים כמעט כל בקשה להוצאת ילד מהבית המוגשת להם. גם עובדי הרווחה אינם אשמים בשיטה, ההנחיות והקריטריונים מונחתים על ראשם מלמעלה, וכידוע הסיבה לכל מדיניות נעוצה בסופו של יום בהיבט התקציבי.
ילדה צילום: חן גלילי
ישראל, כהרגלה, מפגרת אחרי מדינות מפותחות אחרות, בהן כבר הוטמעה התובנה כי הדרך הבריאה ביותר לשיקום 99% מהילדים היא דווקא בתוך הבית פנימה, במסגרת שיקום כלל משפחתי. נכון, ישנם מקרים קיצוניים בהם טובת הילד מחייבת הרחקתו מבן משפחה פוגעני, ואולם מדוע לקרוע דווקא את הילד מהבית ולא להרחיק לתמיד את הגורם הפוגע?
נתונים סטטיסטים מלמדים אותנו שוב ושוב כי אחוז הילדים המוצאים מהבית מקרב שכבות העוני והנזקקות הכלכלית הוא גבוה בצורה משמעותית. האם לא הגיעה אם כן העת לשקם משפחות נזקקות אלו, לסייע להן לצאת ממעגל המצוקה וזאת בהפניית התקציב למימון הוצאת הילד מביתו, והקצאתו למשימה הרציונאלית יותר?
בשונה מממשלות עבר כושלות, נקרתה למשרד הרווחה שעת כושר גורלית, משום שבראשו עומד היום שר רווחה בעל נפש יתרה וחשיבה יצירתית, שר שדעתו נחשבת מאד בעיני ראש הממשלה, שר המשפטים ושר האוצר. טוב יעשו אלו ביחד, אם ינתקו אחת ולתמיד את הקשר המעוות בין גודל התקציב של משרד הרווחה ובין מכסת הילדים המוצאים מביתם. המדד להגדלת התקציבים לרווחה צריך להמדד רק על ידי הצלחות בשיקום ילדים בביתם, ולא על פי היקף הוצאתם מהבית.
הכותבת היא עורכת דין, מתמחה בהליכי חקיקה וממשל, פעילת זכויות אדם. ------------------------------------ סוף המאמר
תגובה מהטוקבק:יישר כוח לרוני על כתיבת המאמר ועל הניתוח. יש טעות אחת מהותית בניתוח: יצחק הרצוג הוא פוליטיקאי, כמו כל שרי הרווחה לפניו, שיודע היטב על איזה צד מרוחה החמאה ובמי הוא תלוי לבחירתו מחדש. כל שרי הרווחה, למעט שלמה בניזרי, הבינו שאם הם רוצים עתיד בפוליטיקה עליהם להימנע מלהרגיז את ביורוקרטיית הרווחה שכוחה הוא בלתי נתפש, במונחים של תקציבים כוח אדם, חיבורים אישיים וארגוניים וכיוב'. בניגוד לבניזרי שגילה אומץ לב חברתי וציבורי נדיר, הרצוג הוא פוליטיקאי מהזן המצוי, הדואג להישרדותו הפוליטית ולכן אין סיכוי שהוא ישנה משהו בשיטה אלא אם הוא יבין שהוא עשוי להרויח מכך פוליטית. ודבר זה לא יקרה כל עוד המשפחות הרבות מהן נלקחים ילדים הן אוכולוסיה מוחלשת ללא ייצוג פוליטי.
קישורים:- יעקב אליה מדבר על הרחקת ילדים מבתיהם ע"י רשויות הרווחה
- השמה חוץ ביתית - פנימיה, משפחת אומנה, אימוץ, מוסדות משרד הבריאות : צופיה, בני ארזים, נופית, גיל עם, בית טף, מסילה, הדסים, אתגר , עמותת "אור שלום", פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן, סיפורם של שרה, ששי ומוטי, אשלים , בית אנדרו, נרדים , בית גדי, מאיר שפיה, "איתנים", מחלקה פסיכיאטרית לילדים נס ציונה, עין השלושה, בית השאנטי, בית חולים זיו בצפת - מחלקה פסיכיאטרית , כלא אופק , מעון חוסים "שקמה" , מעון "גילה" של איל"ן , מרכז חירום חרדי , "נווה אדיר" , רננים , מעון נווה מנשה , מעון מקי"ם , חוות נוער- שדה בר , מעון ילדים מוגבלים- כפר כנא , ועוד..
- פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"
- שיטות "טיפול" פקידות הסעד לחוק הנוער וסדרי דין, באמהות חד הוריות
- ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין
- אלימות ביורוקרטית וטובת הקטין מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג
- שיקולים זרים וניגוד עניינים בוועדות ההחלטה
- ניצול תמימותם של יוצאי אתיופיה וחבר העמים
