‏הצגת רשומות עם תוויות בית משפט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בית משפט. הצג את כל הרשומות

משרד הרווחה - תהליך הוצאת ילד/חסוי מהבית ע"י לשכת רווחה עירונית

הוצאת ילד/קטין/חסוי מביתו יכולה להיעשות בניגוד לרצון הוריו ורצונו, ע"י פקיד הסעד בלשכת הרווחה העירונית ללא סדרי דין, ראיות, הוכחות, משפט פומבי, וחקירת משטרה. סעיף 11 בחוק הנוער מסמיך את פקיד הסעד לחוק הנוער להוציא קטין מיידית מביתו ללא צו בית משפט: "היה פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט את כל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי לו אלא באישור בית-המשפט". כלומר: כאשר פקיד הסעד סבור (חושב) כי יש מצבים שאינם סובלים דיחוי לדעתו, הוא יכול להוציא את הקטין מביתו ולכפות עליו טיפול. הוצאת קטין מביתו בדרך זאת לא תארך יותר משבעה ימים, לאחר מכן דרוש אישור בית-המשפט שבד"כ מאשר את בקשות פקיד הסעד.

להלן השלבים להוצאת קטין/מביתו:
  1. איתור ילד בסיכון - האיתור הראשוני של ילדים בסיכון עושים מי שנמצאים בסביבתם הקרובה, כמו מורים, רופא המשפחה, שכנים, חברי המשפחה, בני משפחה, עובדים סוציאליים, יועצים, פסיכולוג, יועצת בית הספר ועוד. גם הילד עצמו יכול לדווח למחלקה המקומית לשירותי רווחה על הסיכון שהוא נתון בו. לעתים אחד ההורים פונה ללשכת הרווחה לבקש סיוע או עזרה בעניין כלשהו ששמע מחברים או באמצעי התקשורת.
  2. פקיד הסעד לחוק הנוער - האחריות לטיפול בקטין בסיכון, לאחר שאותר, מוטלת על המחלקה לשירותים אישיים וחברתיים בעיר (לשכת רווחה), באמצעות פקיד הסעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו. פקיד הסעד יכול להעביר החלטתו לאישור בית משפט גם ללא דיון בוועדת החלטה.

  3. ועדת החלטה - פקיד הסעד או גורם אחר כגון גננת, מורה, אחות קופ"ח מפנה את המקרה ללשכת הרווחה שמפעילה ועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה), וזו קובעת כיצד יש לטפל בקטין: אם להשאיר אותו בבית ולטפל בו במסגרת הקהילה, או להפנותו להשמה חוץ-ביתית. לרשות המקומית אינטרס להוציא את הקטין מהבית לפנימיה מטעמים תקציביים, שכן טיפול בקהילה יהיה ע"ח הרשות המקומית (ראה "ועדת החלטה" ופקיד הסעד - שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית). בתי המשפט על ערכאותיהם רואים בהמלצות ועדות ההחלטה סוף פסוק.

  4. בית המשפט לנוער - בית משפט לנוער מאשר ב'דלתיים סגורות' את החלטת פקיד הסעד ו/או החלטת ועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה).
עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח מסבירה על ועדות החלטה וועדת סילמן


    כשלים בתהליך:

    1. פקיד הסעד מציג את ההורים בבית משפט אך גם אחראי על טיפול והשגחה של הילד ומציג את ההורים בפני ועדות החלטה, משגיחים, מטפלים מאבחנים והילד עצמו. פקיד הסעד קובע את הסדרי הראיה. פקיד הסעד יכול לכוון אירועים ואת בית המשפט.
    2. ההליך כולו מבוסס על דעתו של פקיד הסעד ועל סמך חקירותיו, אין לו בסיס ראייתי, ואינו כפוף לסדרי דין, אינו מתועד בפרוטוקול, אינו מפורסם לציבור ואינו נתון לביקורת.
    3. ההליך כולו מתנהל בחיסיון, דלתיים סגורות, ואינו מתפרסם לציבור (גם לא תוך שמירת פרטיות המטופלים), ולכן הוא רגיש לשיקולים זרים. ("מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת" השופט לנדוי).
    4. ועדת ההחלטה קיומה, ודרך התנהלותה רווית כשלים ושיקולים זרים ראה: משרד הרווחה - ועדת החלטה בלשכת הרווחה העירונית.
    5. פקיד הסעד כותב את התסקיר ע"פ החלטות ועדת ההחלטה ובכך התסקיר הופך להיות מסמך שיווקי תעמולתי של החלטות הועדה.
    6. שיתוף כל הגורמים המקצועיים ברשות המקומית בועדת ההחלטה לגיבוש החלטה משותפת, פוגמת במתן עדות בהמשך בבית משפט שכן הם מחויבים לסיכומיהם המשותפים.
    7. הורי הקטין יכולים לקבל מושג לראשונה על ההליך רק בסופו לפני המשפט, שרק אז יכולים הם לעיין בתסקיר. בשלב זה ההחלטות התקבלו שמם הוכפש בין חברי ועדת ההחלטה מבלי שידעו על כך או יוכלו להתגונן.

    8. בית המשפט הופך להיות 'חותמת גומי' של המלצות תסקיר פקיד הסעד שהוחלטו כבר בועדת ההחלטה.

    עלילות ומעללי פקידי סעד ושופטי הנוער - פארודיה


        קישורים:
        אין תגובות:
        תוויות: , , , , , , , , , ,

        פקיד הסעד ובית משפט לענייני משפחה

        ראינו כי עבודת פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה העירוניות אינה סיוע סוציאלי אלא חקירה, איסוף חומר אשר ישמש בהמשך לטיפול כפייתי כלשהו. וכן ראינו כי פקידי הסעד לא עושים עבודה סוציאלית אלא הם פקידי בית משפט המספקים תסקירים לבית המשפט שהוא הלקוח המוציא צווים שיפוטיים למימוש הטיפול הכפוי. ואולם פקיד הסעד אינו עובד לבדו אלא עם פקידי רווחה נוספים אשר כבר גיבשו את הטיפול, ולכן התסקיר הוא מסמך שיווקי תעמולתי לקדם את הטיפול.

        לדוגמה אשה ביקשה סיוע מקלט לנשים מוכות - לשכת הרווחה דרשה להוציא את ששת ילדיה מחזקתה, דוגמה נוספת סבתא אשר ביקשה סיוע סוציאלי ונכדתה נשלחה לאימוץ סגור, ובכך איבדה את נכדתה.

        איציק מליק דקות לפני שנכדו נלקח על ידי הרווחה ברגע שהוצא הצו מימושו מגיע בהפתעה: הקשיש מגלה בוקר אחד שיש לו אפוטרופוס ומשמורן המנהל את חייו שהשתנו לרעה ונגד רצונו בד"כ. הילד מחכה שאמו תבוא לקחת אותו מהגן אך הוא רואה את אמו חסרת האונים בצד ואת פקידת הסעד בליווי שוטרים לוקחים אותו. ידוע סיפורו של איציק מליק שהרווחה לקחו את נכדו מיד אחרי ברית המילה. תגובתם של פקידי הרווחה לאירועים אלו הם בד"כ לקוניות כגון: "כך החליט בית המשפט", "ההורה יכול לערער" ועוד. למרות שפקידי הרווחה יודעים כי השופט פועל ע"פ המלצתם ללא סייג. מבחינתם של פקידי הרווחה מדובר בפעולות טכניות, מבחינתה של המשפחה מדובר בשבר.
        האזרח הבוטח בבית המשפט כי שם יעצור מחול השדים של פקידת הסעד, מגלה לתדהמתו כי השופט בבית משפט לענייני משפחה פועל כרצונה ומוציא צווים מבלי לברר לעומק ומבלי לדרוש הוכחות כלשהן מפקידת הסעד טרם קריעת הילד/חסוי מהמשפחה.
        הסיבה לכך פשוטה והיא דיוני בתי משפט לענייני משפחה מתנהלים ב"דלתיים הסגורות ". השופטים ופקידי הסעד מרשים לעצמם לנהוג בקלות יתרה בדבר היקר ביותר לאזרח והיא משפחתו.
        הלורד דנינג שופט אנגלי ידוע אמר: "בית המשפט, אם הוא איננו פומבי, הוא חייב להיות מושחת", משפט זה אומץ במחוזותינו ע"י נשיא העליון השופט לנדוי :"מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת". בנוסף: "אין כשמש לטהר ולחטא", כדברי השופט לואיס ברנדייס (שופט אמריקאי ידוע), וכדברי הנביא מלאכי (ג', כ') "שמש צדקה ומרפא בכנפיה".
        לפקידי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה אינטרס משותף להפקרות: נפח פעילות גבוה המגדיל את תקציבי גופים אלו, עבודה קלה יחסית, אין צורך בראיות כמו בבית משפט פלילי, והאוכלוסייה הנפגעת היא בעיקר החלשה בעלת יכולת תגובה אפסית. שיקול זר נוסף של פקיד הסעד בהיותו עובד עירייה. הוא יחפש פתרון נוח לרשות המקומית כגון פנימיות, משפחות אומנה, הוצאת הילד מהבית ועוד. שיקולים זרים נוספים יהיו עוד ועוד ... שהרי : "מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת". שופטים ופקידים אלו גם מנותקים מדעת הציבור שאינו יכול להגיב על המתרחש באולם בית המשפט מאחר ו"הדלתיים סגורות", ועל זה נאמר: "לא ידעו, ולא יבינו, בחשכה יתהלכו" (תהילים פב, ה).
        בתי המשפט לענייני משפחה וגורמי הרווחה אינם רוצים לחשוף את הנעשה בחדרי דיונים אלו גם לא תוך שמירת פרטיות בעלי הדין, פתיחת ה'דלתיים' תעמיד אותם לביקורת הציבור, ונפח הפעילות יקטן באופן מהותי שכן פקידי הסעד לא יביאו תיקים לבית משפט מחשש להתבזות בציבור ביחד עם שופטי בתי המשפט למשפחה. מידי פעם מתפרסם פרוטוקול דיון מבתי משפט אלו תוך שמירת פרטיות בעלי הדין, אך פרוטוקול זה עלול להטעות את הציבור, הוא נבחר בקפידה.

        קישורים:
        2 תגובות:
        תוויות: , , , , , ,

        פקיד הסעד - סיוע לאזרח או טיפול בכפייה

        האזרח התמים הבא ללשכת הרווחה העירונית לקבלת סיוע סוציאלי מצפה לייעוץ, גישור ופישור בין צדדים, הכוונה, אבחון בעיות, הדרכה ועוד. האזרח מצפה כי הסיוע ינתן במסירות, בהגינות, בתאום ובהסכמה. המטרה היא לקבל סיוע על מנת לשפר את מצבם הסוציאלי של בני המשפחה.
        בלשכת הרווחה העירונית הסיוע לעיל אינו מקובל ואינו מוכר. לפקידי הסעד והעובדים הסוציאלים בלשכת הרווחה העירונית ישנם הגדרות ואמצעים אחרים ברורים ונוקשים. פקיד הסעד רואה מולו קוקטייל של כלים שיפוטיים, מוסדות רווחה, הורים ביולוגים, ילדים, אפוטרופוסים, משמורנים, הסדרי ראייה, צווי בית משפט, פנימיות, משפחות אומנה, מרכזי חירום, אימוץ סגור ועוד. פקיד הסעד ישנה מצבם האישי כל אחד מבני המשפחה. לדוגמה: מינוי עמותה כאפוטרופוס על הילד, המשמורן תהיה פנימיה של משרד הרווחה, ויהיו הסדרי ראייה של הילד עם ההורים הביולוגים (שהיו אבא ואמא ..) אחת לחודש.
        דוגמה לכך היא הסיפור שספרה חברת הכנסת מרינה סולודקין אודות סבתא אשר פנתה ללשכת הרווחה על מנת לקבל סיוע סוציאלי, פקיד הסעד שלח את הילדה לאימוץ סגור. הסבתא לא העלתה על דעתה "סיוע" כזה ולמעשה איבדה את הנכדה.
        הכלי של פקיד הסעד לקבע את השינוי ולתת לו תוקף חוקי הוא השופט בבית משפט לענייני משפחה.
        פקיד הסעד יודע שקשה לאימא ולאבא לקבל את השינוי בכפייה במשפחה, לכן ישאף פקיד הסעד להוציא מחזקתם את הקטין, ויקבע הסדרי ראיה. אם ההורים יפרו את צו בית המשפט ויבקרו את בנם בפנימיה שלא כמוגדר בהסדרי ראיה, הרי יש פה הפרה של צו בית משפט, פקיד הסעד יגיש תלונה במשטרה נגד ההורים, ו/או ישלח את הילד לפנימיה סגורה יותר. אם הילד לא ישתף פעולה בפנימיה יקבל טיפול פסיכיאטרי,או ישב ב"חדר רגיעה", ו/או אחיזות ריסון מכאיבות ומשפילות מוכרות ע"י משרד הרווחה. אם ההורים לא ירצו למסור את בנם לאימוץ סגור, פקיד הסעד יבוא עם שוטרים לקחת את הילד. ידוע על אמא אשר היתה פוגשת בנה במשפחת אומנה אחת לשבוע. בעקבות החמרה במצבו הנפשי פיסי לא החזירה אותו למשפחת האומנה. פקיד הסעד התלונן במשטרה נגד האם על חטיפה. התברר לאם כי בנה קיבל טיפולים פסיכיאטריים קשים ללא ידיעתה.
        פקיד הסעד מזיז את מצבו האישי של כל אחד מבני המשפחה כמו במשחק דמקה, ללא הפרעה או ביקורת, בניגוד לנהלי רווחהפקיד הסעד מזיז את מצבו האישי של כל אחד מבני המשפחה כמו במשחק דמקה, באמצעות צווי בית משפט לענייני משפחה. הכל נעשה בסתר, רחוק מעיני הביקורת הציבורית מאחורי הדלתיים הסגורות של בית משפט לענייני משפחה. שופט בית משפט לענייני משפחה חסר אונים ואינו מסוגל לקבל החלטות ללא פקיד הסעד.ידוע על עשרות הורים שלא ראו את ילדיהם חודשים רבים עקב עיכוב פקידי סעד בהגשת תסקירים.
        על מנת לתת תוקף מוסרי למעשי פירוק המשפחה והפגיעה הנפשית בבני המשפחה המפורקת פקיד הסעד יכתוב תסקיר רכילותי, רווי דברי בלע, רצח אופי, שקרים, פברוקים, ועוד. בכך יצדיק פקיד הסעד את פעולותיו ויטען כי פעל ל"טובת החסוי/קטין". פקיד הסעד יכתוב את דברי הבלע והרכילות נגד בעלי הדין אשר אינם חושבים כמוהו על מנת להשחיר את פניהם כדי שלא ישמעו דעתם וכדי לשבור את רוחם. הוא יעצים עניינים פעוטים, ויקל בעניינים מהותיים. לדברי הבלע והפברוקים בתסקיר יתרון נוסף, בית המשפט רואה בפקיד הסעד דמות מקצועית ואובייקטיבית לכן חובת ההוכחה על בעלי הדין שפקיד הסעד טועה ומטעה, כמו כן לבית המשפט לא נדרשות ראיות על מנת לקבל החלטות ולהוציא בני המשפחה יוצאים מבית משפט לענייני משפחה כשהם המומים וידיהם על ראשיהםצווים. בני המשפחה יוצאים מ"הדלתיים הסגורות" של בתי משפט אלו כשהם המומים וידיהם על ראשיהם. אזרח מן השורה אשר היה רואה את הטמטום בבתי משפט בדלתיים סגורות אלו היה נשאר בפה פעור. בכתב תביעה של אזרחית עובדת סוציאלית תואר שני נגד פקידת סעד בתיה זכי על לשון הרע בתסקיר נטען כי המסמך אינו תסקיר כלל כמשמעותו בחוק או "במדע העבודה הסוציאלית, אלא מסמך עלוב ורדוד שנכתב על ידי פקידת סעד כמכתב רכילות, חסר כל הגינות מינימלית וחסר כל ערך מקצועי". התובעת הגישה חוות דעת של מומחה לאתיקה מקצועית שנערך על ידי ד"ר גרשון ב. גרונפלד הקובעת כי "התסקיר מבחינת מבנהו, תוכנו שפתו וסגנונו אינו הולם את אמות המידה הערכיות והמקצועיות של מקצוע העבודה הסוציאלית". צורפה חוות דעת נוספת של ד"ר נילי מסס, מומחית בעבודה סוציאלית לפיה התסקיר אינו עומד בקריטריונים של תסקיר ולא ברורה כלל מטרתו של המסמך. תגובת הנתבעת פקידת הסעד: טענה שרשמה את הדברים שנאמרו לה בהתאם לנוהג המקובל, וכן שהיא לא גרמה כל נזק בעריכת התסקיר ואינה אחראית להחלטות בית המשפט שניתנו בעקבותיו.
        אם יבוא ההורה או עיתונאי חוקר ויטען כי בעצם החסוי סובל במצב החדש שיצר פקיד הסעד. פקיד הסעד ינקום ויתעלם, אך לא יתמודד עם הבעיה שנוצרה בעקבות פעולותיו, שלא יראה חלילה כי הוא גרם לבעיה. ידועה החשיפה של העיתונאי החוקר אמנון לוי על התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר", משרד הרווחה התלונן במשטרה נגד העיתונאי (תלונה שנדחתה) מתוך נקמה ואיתות אזהרה לעיתונאים אחרים. מקרה נוסף הוא הטרדות מיניות במשפחת אומנה בילדה בת 12 אשר לשכת הרווחה התעלמה מפניות הילדה. הילדה אזרה חיל צילמה את המטריד והתלוננה נגדו במשטרה.
        המשפחה תופתע לגלות את המוסר הכפול של פקיד הסעד אשר היה נוקשה ומחמיר וזריז בתחילה להוציא את הילד/חסוי מהבית, ועתה לאחר החלטת בית המשפט, פקיד הסעד אדיש ורשלן למצוקת הילד/חסוי הגדולה שבעתיים בפנימיה , הכל נקלה בעיניו.
        סוף דבר - ה"טיפול" של רשויות הרווחה הנו בכפייה מורכב ומסורבל, כרוך בהוצאות כספיות אדירות, עגמת נפש, וסבל לאורך שנים ארוכות. ספק רב מאוד אם טיפול כפייתי זה מועיל.

        קישורים:
        אין תגובות:
        תוויות: , , , , , , , , ,

        ההתנהגות המלוכלכת של פקידת הסעד בתיה זכי מלשכת הרווחה חיפה - תביעה על לשון הרע ופגיעה בפרטיות

        פקידת סעד מרכלת ומרעילה מפיה בבית משפט לענייני משפחה - אילוסטרציה
        פקידות הסעד נוהגות להרבות להשתמש בתסקיר בלשון הרע, פגיעה בפרטיות עד כדי רצח אופי. הסיבה לכך היא כי זה מותר להן ע"פ חוק, וזה מקדם את סיום התיק בטיפולן, שכן בלשון הרע והרכילות הן משתמשות על מי שחולק עליהן בתסקיר, מדובר בניצול לרעה של הגנת לשון הרע ופגיעת הפרטיות בחוק.
        מרץ 2008  - ההתנהגות המזוהמת של עובדת סוציאלית לסדרי דין מלשכת הרווחה חיפה - בתיה זכי ת.ז 10709855.
        עובדת סוציאלית בעלת תואר שני תבעה פקידת סעד בתיה זכי מלשכת הרווחה חיפה. בפסק הדין טענה התובעת על התסקיר : "עיון במסמך הותיר אותי פעורת פה והמומה שכן במקום לפרט שיקולים עניניים ביחס לקביעת הסדרי הראיה,... כלל המסמך פרסום כוזב אודות אישיותי וכוונתיי בגדר לשון הרע גרידא." נטען כי התסקיר לא היווה עבודה סוציאלית מקובלת אלא הסתמכות על השערות ואינטרפטציות אישיות של הנתבעת (פקידת הסעד בתיה זכי) תוך אימוץ גורף של הבדותות והכזבים של הבעל. התובעת טענה כי בכך ביצעה פקידת הסעד עוולה של לשון הרע כלפיה, בייחוד כאשר הישוותה בין התובעת לבין בהמה כאשר קבעה בתסקיר שנישאה לבעל כאשר היא מוכנה מראש "להרבעה" על ידו. עוד הסיקה הנתבעת (בתיה זכי) מסקנות חסרות אחיזה במציאות ללא כל בסיס עובדתי לפיהן כביכול "האופן שבו הגיעו התאומות המקסימות לעולם, בהזרעה תוך רחמית מעורר תמיהה!". התובעת טענה כי הנתבעת קבעה מסקנות לגביה בניגוד לסמכות ובניגוד לכל כלל עריכת תסקיר בפני בית משפט כי "...הדברים [הכוונה לכניסה להריון באמצעות הטיפול] נעשו בחופזה, לאחר תקופת נישואין כה קצרה. גם בעניין זה התרשמתי מחוסר יושר, מתחמנות ומתחבולות (אין ספק שעובדת שייכותה של רבקה בעבודה לבית חולים רמב"ם הקלה על הדברים)" ו-" התרשמתי שמדובר בתוכנית מוכנה מראש ל'הרבעה' כדי למצות את העניין האמיתי של [התובעת[ בנישואין אלו: דירה, בטחון כלכלי, וילדים". עוד נכתב בתסקיר כי "אגב איך קורה ש[התובעת] נשואה פעמיים לגברים צעירים עם בעיה מינית כה חמורה? האמנם היתה בעיה?" . נטען כי הנתבעת רמזה שהתובעת הינה אדם מושחת.

        נטען כי המסמך אינו תסקיר כלל כמשמעותו בחוק או "במדע העבודה הסוציאלית, אלא מסמך עלוב ורדוד שנכתב על ידי פקידת סעד כמכתב רכילות, חסר כל הגינות מינימלית וחסר כל ערך מקצועי". נטען עוד כי בין בני הזוג היתה אלימות הדדית שלא היה ולא נברא אלא בדמיונה של הנתבעת שהאמינה לגרסאות המופרכות של הבעל.

        התובעת הגישה חוות דעת של מומחה לאתיקה מקצועית שנערך על ידי ד"ר גרשון ב. גרונפלד הקובעת כי "התסקיר מבחינת מבנהו, תוכנו שפתו וסגנונו אינו הולם את אמות המידה הערכיות והמקצועיות של מקצוע העבודה הסוציאלית". צורפה חוות דעת נוספת של ד"ר נילי מסס, מומחית בעבודה סוציאלית לפיה התסקיר אינו עומד בקריטריונים של תסקיר ולא ברורה כלל מטרתו של המסמך.

        תגובת הנתבעת פקידת הסעד: טענה שרשמה את הדברים שנאמרו לה בהתאם לנוהג המקובל, וכן שהיא לא גרמה כל נזק בעריכת התסקיר ואינה אחראית להחלטות בית המשפט שניתנו בעקבותיו.

        השופט דניאל פיש זיכה את פקידת הסעד בגין לשון הרע. בסיכום פסק הדין רשם השופט: "הביטויים היוו חלק מתסקיר שהוכן בהוראת בית המשפט כחלק חיוני מהליך משפטי. בחוק איסור לשון הרע ישנה שורה של הגנות, וביניהן סעיף 13(5) השולל אפשרות להגיש תביעת לשון הרע אודות פרסום הנעשה במסגרת הליך משפטי :
        לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
        פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור"

        סוף דבר
        פקידת הסעד בתיה זכי הרעילה מפיה רכילות, הבלים ודברי בלע בהעדר יכולת מקצועית לאיסוף עובדות אימותן והסקת מסקנות. פקידת הסעד בתיה זכי פגעה באמון הציבור במערכת בתי משפט לענייני משפחה וברשויות הרווחה. פקידת הסעד בתיה זכי דיברה בצורה מלוכלכת ורכלנית אשר אינה ראויה לעובד ציבור או במשרה מכובדת.

        קישורים:
        אין תגובות:
        תוויות: , , , , , , , , ,

        משרד הרווחה - ועדת החלטה בלשכת הרווחה העירונית

        ועדת החלטה היא מסגרת בין-מקצועית המתכנסת בלשכת הרווחה. הנורמה המקובלת היא שלוועדת ההחלטה סמכויות סטטוטוריות בקביעת גורלו של קטין לרבות הוצאתו מביתו ממשמורת הוריו והעברתו למסגרת חות ביתית כגון: פנימיה, משפחת אומנה, השירות למען הילד (להליך אימוץ) ועוד. ועדת ההחלטה אינה כפופה לסדר דין או דיני ראיות ובתי משפט לנוער וערכאות מעליהם רואים המלצותיה כסוף פסוק. 
        נוכחות ההורים אינה מחוייבת ע"פ הנוהל בתע"ס 8.9, וכל עובד בקהילה הקשור בילד וסבור שהוא בסיכון יכול לזמן ועדת החלטה: פקיד סעד, עובדים סוציאליים בקהילה או במסגרות חוץ ביתיות, אחיות מורות, יועצות וכו'.
        משתתפים בה הגורמים המטפלים ישירות בילד ובמשפחתו, וכן אנשי מקצוע מתחומים שונים, כגון - חינוך ובריאות. הוועדה משמשת מסגרת לדיון מקצועי, לאבחון ולקבלת החלטה בעניינם של ילדים. הוועדה רשאית להחליט על המשך טיפול מעמיק בילד בחיק המשפחה במסגרת הקהילה, או על הוצאתו מהבית. תפקידה ודרכי עבודתה של ועדת החלטה מפורטים בתע"ס 8.9.
        אוכלוסיית היעד של הוועדה הם ילדים ובני נוער (גילאי 0-18) אשר:
        א. על אף העזרה הכלכלית והטיפולית הסבירה, אינם יכולים לגדול בבית הוריהם.
        ב. נמצאים בטיפול בקהילה ולא חלה התקדמות בהשגת היעדים שנקבעו להם בתכנית הטיפול.
        ג. מוצאם ממשפחות שיש בהן הפניות חוזרות למסגרות תומכות בקהילה ולא חל שיפור בתפקוד המשפחה.
        ד. נזקקים לטיפול על-פי חוק הנוער.
        ה. משפחתם מבקשת להשימם בפנימייה (לילדים עד גיל 12).
        ו. נמצאים במסגרת חוץ- ביתיות ואחת לשנה דנים באפשרות חזרתם הביתה.
        ז. נמצאים במצבי חירום.
        .
        פלייליסט על ועדות החלטה

        .
        ועדת ההחלטה מורכבת מנציגי השירותים המקומים: רכז הוועדה (עובד סוציאלי שמונה על ידי מנהל המחלקה לשירותיים חברתיים), העובד הסוציאלי ו/או פקיד הסעד שמטפל בילד ובמשפחה וכן ראש הצוות של העובד, נציג שירותי החינוך המקומיים, נציג שירותים טיפוליים בקהילה, נציגי השירותים הרלוונטים לדיון בעניינו של הילד (מורה, יועץ חינוכי וקצין ביקור סדיר)' נציגי השירותים הטיפוליים בקהילה (אחות התחנה לטיפול בילד, נציג התחנה לבריאות הנפש, נציג השירות הפסיכולוגי וכו'), נציגי שירותים רלוונטיים לדיון בעניינו של הילד (נציג השירות למען הילד, רופא מומחה וכו'). לעתים מוזמן גם הורה ביולוגי להשתתף בדיוני הוועדה, כדי להגביר את מעורבותו בהחלטות הקשורות לילד או כדי לברר סוגיות הקשורות במצבו של הילד. כמו כן, המפקח המחוזי לוקח חלק בוועדה בשלבי ההרצה ומצטרף בהמשך בהתאם לצורך. לעיתים מוזמן ההורה לקחת חלק בדיוני הוועדה.
        .
        תפקיד הוועדה: לאבחן את מצב הילד ואת מערכת היחסים שלו עם המשפחה ועם הסביבה, לבדוק דרכי טיפול, להחליט על דרך הטיפול המועדפת ולקבוע תוכנית טיפול מפורטת, לעקוב אחר יישום התוכנית ולרכז מידע שהצטבר בדיוני הוועדה בעניין צורכי הילדים.

        הדיון בוועדה: על העובד הסוציאלי להכין דוח מפורט על מצבו של הילד לקראת הדיון בוועדת ההחלטה. לעתים נדרשת גם חוות דעת מקצועית של רופא, של פסיכולוג או של גורם מקצועי אחר. דוחות אלו הם הבסיס לדיוני הוועדה.

        בהחלטת הוועדה מפורטים יעדי התוכנית הטיפולית, המסגרות המתאימות להשגת יעדים אלו (בקהילה או מחוץ לה) והטיפולים הנחוצים, ומצוין העובד האחראי ליישום התוכנית. מרכז הוועדה אחראי ליישום החלטות הוועדה.
        הוצאת ילד מהבית: אם ההחלטה שהתקבלה בוועדת ההחלטה מחייבת את הוצאת הילד מהבית לטיפול במסגרת חוץ-ביתית (פנימייה או משפחת אומנה), חומר ועדת ההחלטה מועבר למפקח על ההשמה לשם מציאת מסגרת מתאימה לילד.
        מעקב אחר מצב הילד: במקרה שמתקבלת החלטה להוציא ילד מהבית, לטווח קצר או לטווח ארוך, העובד הסוציאלי נדרש לעקוב אחר מצבו של הילד ואחר התפתחותו במסגרת החדשה ולטפל במשפחתו – לסייע להורים להתמודד עם הניתוק מהילד, לטפל בגורמים שהביאו להרחקת הילד מהבית ולסייע בפיתוח דפוסי התנהגות חדשים אשר יאפשרו את החזרת הילד לביתו בלי לסכן אותו.
        הנחיות משרד הרווחה מחייבות את שירותי הרווחה לנסות לשקם את המשפחה הטבעית כדי שהילד יוכל להישאר בבית.

        כשלים בועדת החלטה בלשכת הרווחה העירונית:
        1. ניגוד עניינים של הרשות המקומית- ועדת ההחלטה ופקיד הסעד מורכבת בעיקר מאנשים המקבלים משכורתם מהרשות המקומית. החלטה לטיפול במסגרת הקהילתית תעמיס על תקציב העיריה, לעיריה אינטרס ל'זרוק' את האחריות התקציבית על משרד הרווחה, לכן יש לחצים על הועדה להוציא את ה'בעיה' מחוץ לקהילה כלומר לפנימיה של משרד הרווחה. במסמך: מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז למחקר בכנסת נכתב: 'לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב (רב התקציב מוקצה לפנימיות במקום לטיפול בקהילה) יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה".'

        2. ניגוד עניינים של חברי ועדת ההחלטה - אם יחליטו חברי הועדה כי הקטין ישאר בקהילה הרי הם או חלקם יצטרכו לפקח על הטיפול בו, לעומת זאת אם ישלח לפנימיה הפיקוח הנדרש מהם יהיה פחות בהרבה וכך יהיה להם פחות עומס בעבודה.
        3. ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי - פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המופיע בועדת ההחלטה, ולפי ממצאיו מקבלת הועדה החלטות הוא מלשכת הרווחה של הרשות המקומית שבה גר הקטין/חסוי. פקיד הסעד ו/או העו"ס יעדיפו לכוון לטיפול אשר ידרוש מהם בעתיד מינימום פיקוח. לפיכך ימליצו על פנימיה, אימוץ סגור, אומנה וכו'.
        4. תיעוד החלטות הוועדות, העדר שקיפות - בדוח מבקר המדינה נבחנו ועדות החלטה בארבע לשכות רווחה. נמצא כי ל-14 ילדים (מתוך 39) לא נמצא בתיק תיעוד על החלטת ועדת ההחלטה לשים את הילד באומנה.

        5. נטיה להוצאת קטין/חסוי מהבית - במחקר של מכון ברוקדייל נמצא כי ועדות החלטה מסויימות נוטות להתמקד בנושא ההוצאה מהבית, במקום בתכנון טיפול במקרים בהם לא נדרשת בהכרח הוצאה מהבית. נמצא כי יותר ממחצית הילדים מובאים לוועדות ההחלטה לצורך דיון בהוצאתם מהבית ורק אחוז קטן יחסית מובאים לצורך התייעצות או לשם דיון חוזר.

        6. מעקב אחר ביצוע ההחלטות ותוצאותיהן - בדוח מבקר המדינה נמצא כי בארבע לשכות הרווחה שנבדקו - ברוב תיקי הילדים לא נמצא תיעוד של קיום ועדות הערכה תקופתיות בתדירות שהתקנון לעבודה סוציאלית ("להלן: התע"ס") קבע, אף על-פי שהילדים שהו באומנה שנים אחדות.

        7. תפקידי הרכזים והכשרתם – במחקר של מכון ברוקדייל נמצא כי הרכזים ממלאים בפועל רק חלק מהתפקידים הנתפסים כניהול הדיון המקצועי. לכן הומלץ להגדיר ולהבהיר את תפקיד הרכזים כאחראים על תפקוד הוועדות. כמו כן, לאחר שנמצא כי לא כל הרכזים עברו קורס מרכזי ועדות (כפי שמורה התע"ס) הומלץ על מתן הכשרה בסיסית לרכזי הוועדות.

        8. קיום פער בין אוכלוסיית היעד המוצהרת של ועדות ההחלטה לבין הילדים והמשפחות המובאים בפועל לדיוני הוועדות – ממחקר מכון ברוקדייל עולה, כי רוב הילדים שעניינם נדון, נמצאים במצבי סיכון חמורים בעוד ילדים אחרים השייכים לאוכלוסיית היעד אינם מובאים לוועדות. לכן, הומלץ להגדיר באופן ברור מצבים המחייבים הפניה לוועדות. הומלץ לשקול מי הם הילדים שעבורם דיון רב מקצועי חשוב על-מנת לתכנן תוכנית התערבות מועילה, תוך לקיחה בחשבון את המגבלות הנובעות מהיקף ועדות ההחלטה והמשאבים העומדים לרשותם.

        9. קשיים בנוגע להשתתפותם של ההורים בוועדות החלטה - במחקר של מכון ברוקדייל, נמצאו קשיים, הן בנוגע להשתתפותם של ההורים בוועדות והן בהשתתפותם של הילדים. לכן, הומלץ על גיבוש תפיסה מקצועית בנוגע לשיתופם, תוך הצגת מידע אודות הילד ומשפחתו וכן מתן הכשרה לחברי הוועדה לשם הקניית המיומנויות הנדרשות לניהול הדיון עם הורים וילדים.

        10. שיתוף ההורים בדיונים הנערכים בבתי המשפט - בדוח שנתי 48 של מבקר המדינה נכתב כי אמנם פקידי הסעד רואים את טובת הקטין לנגד עיניהם, אולם, בדרך כלל האחראי לקטין (כרגיל - ההורה) אינו מיוצג על ידי עורך דין ואינו מקבל את התסקיר לפני הדיון. אין לו גם זכות ערעור כאשר התסקיר אינו ערוך לפי הוראות חוק סדרי דין. לדעת מבקר המדינה, קשה להפריד בין טובת ההורה (שאינו הקריטריון הקובע), מזה, לבין טובת הקטין, מזה. כרגיל טובת הילד היא לשהות בבית הוריו, אך אם הורה אינו מיוצג ואינו מקבל את התסקיר, יתכן שלא ידע להעלות טענות שהיו משנות את החלטת בית-המשפט, כך שבסופו של דבר לא ניתנת ההחלטה הנבונה ביותר לטובת הקטין.
          ד"ר אסתר הרצוג טוענת כי בית המשפט נותן אמון רב בעובדים הסוציאליים, ומניח שהם חסרי משוא פנים, אשר לנגד עיניהם עומדת רק טובת הקטין. מצב זה מאפשר להקל על מי שנושא בנטל האחריות במקרה של החלטה שגויה. לדבריה, הבעיה נובעת מכך שהעובדים הסוציאליים פועלים בשיתוף עם עמיתיהם במערכת ובעיקר עם הממונים עליהם בתוך המחלקות וברמות המחוז והמדינה. כמו כן, מערכת הרווחה פועלת בתיאום עם מערכות שלטון נוספות כמו בתי המשפט, המשטרה, השירות הפסיכולוגי ועוד. קשרי גומלין אלה ויחסי החליפין בין מערכות השלטון מצמיחים חזית רחבה וחזקה של עובדי מדינה בתחומים שונים של טיפול באוכלוסייה, פיקוח עלייה וניהול אורחות חייה. כאשר פונה מקבל טיפול בלתי הוגן הוא מגלה שהמערכת מגייסת מולו גם את יוקרתה המקצועית וגם את כוחה הבירוקרטי.
        11. הקטין ומשפחתו זכאים לנציג מטעמם - לועדת החלטה אין שום עיגון חוקי כלשהו ואין היא מחויבת לשתף את ההורה ו/או נציג מטעמו בדיוניה למרות שמדובר בהחלטות גורליות עבור המשפחה.
        12. בית המשפט חותמת גומי - בפועל בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער מוגבלים לחלוטין מול ועדות מקצועיות אלו וכמעט בכל המקרים מאשרים את החלטותיהם. ניתן לומר כי ההחלטה הגורלית על חיי המשפחה נתקבלה ע"י גוף (ועדת החלטה) ללא שום סדר דין חוקי כלשהו.

        13. קיום ניגוד אינטרסים הנובעים מסמיכות ארגונית של הגוף האחראי על הוצאת ילדים מהבית והגוף האחראי על העברת ילדים לאימוץ. טענה נוספת של ד"ר הרצוג היא כי העובדים הסוציאליים כפופים לרשות שלטונית אחת שבידה הסמכות להוציא ילדים "בסיכון" מחזקת הוריהם, מחד גיסא, ולהעביר ילדים לאימוץ, מאידך גיסא. הסמיכות הארגונית של שתי הפעולות מהוות ניגוד אינטרסים.
        סיכום
        מבקר המדינה קובע בסיכום הדוח (מסמך רקע לדיון בנושא ועדות החלטה) כי ועדות ההחלטה וועדות ההערכה התקופתיות אמורות להיות מפגש מקצועי של כל הגורמים המטפלים בילד ובמשפחתו, על-סמך החלפת מידע בין המשתתפים, אבחון מעמיק, הערכת מצב הילד, משפחתו וסביבתו והגדרת הבעיה, עליהם להחליט על דרך הטיפול המועדפת ולקבוע תוכנית טיפולית מפורטת. מכאן, שסיכומי ועדות ההחלטה וועדות ההערכה – מלבד היותם מסמך מינהלי המאשר השמה, או המשך השמה חוץ-ביתית - אמורים לתת בידי המטפלים גם הנחיות טיפוליות שיקומיות, כולל הערכות זמן לביצוע. העדר דיונים רצופים של ועדות הערכה ואי מתן הנחיות למטפלים בהתאם, מונעים טיפול מיטבי בילד ובמשפחתו, ועלולים לפגום באיכות הטיפול בילד.

        קישורים:
        תגובה 1:
        תוויות: , , , , , , , ,
        הירשם ל- רשומות (Atom)