תגובות קוראים למאמר "12 אמהות מחפשות ילדיהן" מאת יוסף צוריאל , מעריב , אפריל 1966- קובץ PDF
פרשת חטיפת ילדי־תימן - תגובות קוראים למאמר "12 אמהות מחפשות ילדיהן" מאת יוסף צוריאל , מעריב , אפריל 1966
"מומתים על מנת לאמצם"
מתמיה ומחריד היה לקרוא את כתבתו של יוסף צוריאל במעריב" משבת י''א בניסן על משפחות המחפשות ילדיהן, מחריד היה לדעת, בי לויימות בישראל משפחות שניטלו מהן ילדיהן כאילו מדובר היה בסחר בעלי חיים ולא ביצורי אנוש.
מחריד ומתמיה לא פחות היה לדעת, כי פרשה אכזרית זו היתה ידועה כד כה לאנשי ציבור ומנהיגי.מדינה ואיש מהם לא מצא לנכון לקום ולסייע לאותן משפחות במציאת ילדיהם, והסרת האבל והטינה, הנשמרים לעד.
מעניין היה מה צעד היו נוקטים אותם אישי ציבור אילו ממשפחותיהם היו אותם ילדים "מומתים על מנת לאמצם,"בלי לגלוש לעניין של דרך הנהגת הציבור מצד אותם מנהיגים, המתגלית במקרים כאלה. עתה משנתגלתה פרשה כאובה זו ברבים, חייבת לקום מיד ועדה מוסמכת שלא תניח ולא תשקוט עד שתשוב השמחה למעונן של אותן משפחות.
פתח תקוה , שמעון יוגב
לא רק חטיפת ילדים אלא גזל כתבי יד עתיקים
ב"מעריב" מיום י"א בניסן התפרסמה כתבה שעוררה תגובות נרגשות בקרב ציבזר יוצאי תימן.בכתבה זו הובא סיפורן של כמה משפחות מיוצאי עדה זי המצפות עדיין לשוב בניהן האבודים. אינני סבור שיש מישהו שלא נגע לליבו סבלן של אותן משפחות החיות במתיחות ובספק לגבי האמת על גורל בניהן ובנותיהן.
בחוגים נרחבים.של יוצאי תימן הולכת ונשמעת הדרישה להקמת ועדת חקירה שתשפוך אור על שתי פרשיות נעלמות הקשורות בעלייתם של יהודי תימן לארץ במיבצע "מרבד הקסמים."שתי הפרשיות הן:
א) התינוקות שנעלמו
ב) כתבי-יד שנשרפו
כתוצאה ההתלהבות האמיתית והגדולה על פלא גאולתם, לא נתנו יהודי תימן דעתם בזמנו להטיל ספק, לדרוש ולחקור היטב באמיתות הדברים שנמסרו להם,כי מספר ילדים שנלקחו לבית תינוקות במחנה הקליטה מתו ואי אפשר לראות את גוויותיהם, וכי כתבי היד שהעלו אתם נשרפו ולא נשאר זכר מהם. נוסף לזאת, קשיי הקליטה' בעת ההיא היו גדולים ולא היתה שהות לברר האמת לאמיתה. מה עוד שמאופיים של יהודי תימן הוא לתת אימון בדברי אחרים.
אולם עתה, כאשר פג הקסם של "מרבד הקסמים" ונתגלו ספקות לגבי האמת הקשורה בשתי פרשיות אלו, מתעוררת הדרישה הנ"ל, כדי למנוע לזות שפתים, רינונים',האשמות והחשדות. כי זאת לדעת: בקרב רבים מיוצאי תימן מתעורר ספק גדול שייתכן ורומו בעניינים אלו ונוצלה תמימותם, וכי נעשו בהם מעשי תרמית, הן בהקשר לתינוקות והן בקשר לכתבי היד ואין הם יודעים להבהיר לעצמם בבטחה מי וכיצד.
יש הטוענים, כי אותם תינוקות לא נפטרו כפי ההסבר המקובל, אלא חיים וקיימים ונמסרו בזמנו למשפחות ללא ילדים לשם אימוץ. תוך העלמת הדבר מידיעת משפחותיהם. אותם אנשים טוענים גם כי כתבי-היד לא נשרפו אלא מצאו דרכם לספריות בחו"ל תמורת סכומי כסף עצומים. לפיכך מן הראוי שתקום ועדת חקירה, שלפניה יהיה הכל גלוי ושתהא זכאית לחקור אנשים בשבועה ובאמצעותה תצא האמת לאור.
סבי, הרב עמרם קורה זצ"ל שהיה הרב הראשי האחרון לגולת תימן, הביא אתו ספרייה עצומה של כתבי-יד בני מאות בשנים, שערכם.הכספי נאמד ברבבות לירות. אולם עם הגיענו לארץ טענו בפנינו כי כתבים אלו נשרפו וכן של רבים אחרים. בענייו זה יש לנו יסוד להאמין, שעשן שריפה זו מכסה על אמת אחרת. וייתכן אף נפשעת. נשלב זה אומר, כי יש מישהו מידידינו, גדול נכבד ונאמן, שקיבל לעיון באוניברסיטה אירופאית כתב-יד תימני, מן "השרופים." על כן תקום ועדת חקירה, תוציא האמת לרשות הרבים ותביא קץ לסיבלן של משםחות אומללות וסוף למרירות' ולחשדות!
ירושלים , מאיר קורח
יד אחת אירגנה את חטיפת הילדים
מאמרו של מר יוסף צוריאל "12 אמהות מחפשות ילדיהן" ")מעריב" מיום י"א בניסן) — הוא מאמר מזעזע. היעלמם של תינוקות ממחנות עולים, והיאלמם של אישים ומוסדות ציבור עד כה, נוכח טראגדיה זו אומרים דרשני. לו קרה דבר כזה לא אצל יוצאי תימן ספק אם היתה שתיקה יהשתקד.כזאת.
בזמנו הייתי מנהל מדור קליטה במחנה העולים "עין שמר" וברצוני לחוות דעתי על העניין.
על היעלמם של ילדים מבית התינוקות שבמחנה נודע לנו בחודשים הראשונים של קיום המחנה, כאשר היו באים אלינו הורים ממורמרים ונבוכים, ושואלים: היכן ילדינו? עניין בית התינוקות לא היה כידוע,לא בתפקידנו ולא בסמכותנו, ואף-על־פיכן עשינו כל אשר ביכולתנו לסייע למצוא את ילדיהם. היתה גם פנייה בזמנו אל מרכז מחלקת הקליטה בתל־ אביב, שכתוצאה ממנה בא מר יוגג לעין־שמר, במיוחד, לשם בירור העניין. הובעה חרדה לגורל הילדים, אולם ספק אם נעשה המאמץ הדרוש - מצד גורמים ציבוריים מוסמכים למצוא את הילדים, או לפחות לפענח את חידת היעלמם.
מר צוריאל מספר שהיתה כאילו כתובת מרכזית בכל הנוגע "לעלייה המונית זו." לא היתה אז, ואין גם היום, שום כחובת מרכזית כזאת. הכתובת האחת והיחידה היתה אז הסוכנות. ומר חיים צדוק שעליו הוטל ריכוז כל העול הכבד של קליטת חמישים אלף עולים בתקופה קצרה מאוד. מר ח. צדוק אומד, לפי אותו מאמר, שאינו מעלה על דעתו שאחות "קיבלה כסף תמורת מסירת תינוק לאימוץ." אין איש רוצה חלילה להטיל שום חשד באותן אחיות או מטפלות,שעבדו אז בבית התינוקות אף על פ כן מאליה צצה השאלה הנוקבת: להיכן נעלמו הילדים? ולמי, חוץ מן האחיות והעובדות הייתה גישה אלבית התינוקות? והאם לא חיה זה מחובתן לדאוג לשלומם של הילדים, יחד עם המוסדות ששלחו אותן?
ואולם המעניין ביותר בכל הפרשה הזאת הוא דבר אחר, שראוי לחקירה ולתשומת לב: לא מבית עולים אחד נעלמו ילדים! מכמה בתי עולים נעלמו תינוקות, באותו אורח מסתורי וזה כשלעצמו מעורר חשד וחשש שמא יד אחת אירגנה את חטיפת הילדים ומסירתם למשפחות, או אפילו הברחתם אל מחוץ לגבולות המדינה. על כל פנים, פרשה עגומה זו, ראוי שתתברר ותיחקר חקירה ציבורית מוסמכת. ברור שדבר זה לא יוכל לצאת לפועל בלי יוזמה מצד הנוגעים בדבר ובראשם המשפחות.הנפגעות עצמן שראוי שיתארגנו למטרה זו ולא יסמכו על אחרים, שעד כה לא עשו כלום וגם להבא ספק גדול אם יעשו.
גבעתיים , מאיר לוי
פרשת חטיפת ילדי־תימן - תגובות קוראים למאמר "12 אמהות מחפשות ילדיהן" מאת יוסף צוריאל , מעריב , אפריל 1966
"מומתים על מנת לאמצם"
מתמיה ומחריד היה לקרוא את כתבתו של יוסף צוריאל במעריב" משבת י''א בניסן על משפחות המחפשות ילדיהן, מחריד היה לדעת, בי לויימות בישראל משפחות שניטלו מהן ילדיהן כאילו מדובר היה בסחר בעלי חיים ולא ביצורי אנוש.
מחריד ומתמיה לא פחות היה לדעת, כי פרשה אכזרית זו היתה ידועה כד כה לאנשי ציבור ומנהיגי.מדינה ואיש מהם לא מצא לנכון לקום ולסייע לאותן משפחות במציאת ילדיהם, והסרת האבל והטינה, הנשמרים לעד.
מעניין היה מה צעד היו נוקטים אותם אישי ציבור אילו ממשפחותיהם היו אותם ילדים "מומתים על מנת לאמצם,"בלי לגלוש לעניין של דרך הנהגת הציבור מצד אותם מנהיגים, המתגלית במקרים כאלה. עתה משנתגלתה פרשה כאובה זו ברבים, חייבת לקום מיד ועדה מוסמכת שלא תניח ולא תשקוט עד שתשוב השמחה למעונן של אותן משפחות.
פתח תקוה , שמעון יוגב
לא רק חטיפת ילדים אלא גזל כתבי יד עתיקים
ב"מעריב" מיום י"א בניסן התפרסמה כתבה שעוררה תגובות נרגשות בקרב ציבזר יוצאי תימן.בכתבה זו הובא סיפורן של כמה משפחות מיוצאי עדה זי המצפות עדיין לשוב בניהן האבודים. אינני סבור שיש מישהו שלא נגע לליבו סבלן של אותן משפחות החיות במתיחות ובספק לגבי האמת על גורל בניהן ובנותיהן.
בחוגים נרחבים.של יוצאי תימן הולכת ונשמעת הדרישה להקמת ועדת חקירה שתשפוך אור על שתי פרשיות נעלמות הקשורות בעלייתם של יהודי תימן לארץ במיבצע "מרבד הקסמים."שתי הפרשיות הן:
א) התינוקות שנעלמו
ב) כתבי-יד שנשרפו
כתוצאה ההתלהבות האמיתית והגדולה על פלא גאולתם, לא נתנו יהודי תימן דעתם בזמנו להטיל ספק, לדרוש ולחקור היטב באמיתות הדברים שנמסרו להם,כי מספר ילדים שנלקחו לבית תינוקות במחנה הקליטה מתו ואי אפשר לראות את גוויותיהם, וכי כתבי היד שהעלו אתם נשרפו ולא נשאר זכר מהם. נוסף לזאת, קשיי הקליטה' בעת ההיא היו גדולים ולא היתה שהות לברר האמת לאמיתה. מה עוד שמאופיים של יהודי תימן הוא לתת אימון בדברי אחרים.
אולם עתה, כאשר פג הקסם של "מרבד הקסמים" ונתגלו ספקות לגבי האמת הקשורה בשתי פרשיות אלו, מתעוררת הדרישה הנ"ל, כדי למנוע לזות שפתים, רינונים',האשמות והחשדות. כי זאת לדעת: בקרב רבים מיוצאי תימן מתעורר ספק גדול שייתכן ורומו בעניינים אלו ונוצלה תמימותם, וכי נעשו בהם מעשי תרמית, הן בהקשר לתינוקות והן בקשר לכתבי היד ואין הם יודעים להבהיר לעצמם בבטחה מי וכיצד.
יש הטוענים, כי אותם תינוקות לא נפטרו כפי ההסבר המקובל, אלא חיים וקיימים ונמסרו בזמנו למשפחות ללא ילדים לשם אימוץ. תוך העלמת הדבר מידיעת משפחותיהם. אותם אנשים טוענים גם כי כתבי-היד לא נשרפו אלא מצאו דרכם לספריות בחו"ל תמורת סכומי כסף עצומים. לפיכך מן הראוי שתקום ועדת חקירה, שלפניה יהיה הכל גלוי ושתהא זכאית לחקור אנשים בשבועה ובאמצעותה תצא האמת לאור.
סבי, הרב עמרם קורה זצ"ל שהיה הרב הראשי האחרון לגולת תימן, הביא אתו ספרייה עצומה של כתבי-יד בני מאות בשנים, שערכם.הכספי נאמד ברבבות לירות. אולם עם הגיענו לארץ טענו בפנינו כי כתבים אלו נשרפו וכן של רבים אחרים. בענייו זה יש לנו יסוד להאמין, שעשן שריפה זו מכסה על אמת אחרת. וייתכן אף נפשעת. נשלב זה אומר, כי יש מישהו מידידינו, גדול נכבד ונאמן, שקיבל לעיון באוניברסיטה אירופאית כתב-יד תימני, מן "השרופים." על כן תקום ועדת חקירה, תוציא האמת לרשות הרבים ותביא קץ לסיבלן של משםחות אומללות וסוף למרירות' ולחשדות!
ירושלים , מאיר קורח
יד אחת אירגנה את חטיפת הילדים
מאמרו של מר יוסף צוריאל "12 אמהות מחפשות ילדיהן" ")מעריב" מיום י"א בניסן) — הוא מאמר מזעזע. היעלמם של תינוקות ממחנות עולים, והיאלמם של אישים ומוסדות ציבור עד כה, נוכח טראגדיה זו אומרים דרשני. לו קרה דבר כזה לא אצל יוצאי תימן ספק אם היתה שתיקה יהשתקד.כזאת.
בזמנו הייתי מנהל מדור קליטה במחנה העולים "עין שמר" וברצוני לחוות דעתי על העניין.
על היעלמם של ילדים מבית התינוקות שבמחנה נודע לנו בחודשים הראשונים של קיום המחנה, כאשר היו באים אלינו הורים ממורמרים ונבוכים, ושואלים: היכן ילדינו? עניין בית התינוקות לא היה כידוע,לא בתפקידנו ולא בסמכותנו, ואף-על־פיכן עשינו כל אשר ביכולתנו לסייע למצוא את ילדיהם. היתה גם פנייה בזמנו אל מרכז מחלקת הקליטה בתל־ אביב, שכתוצאה ממנה בא מר יוגג לעין־שמר, במיוחד, לשם בירור העניין. הובעה חרדה לגורל הילדים, אולם ספק אם נעשה המאמץ הדרוש - מצד גורמים ציבוריים מוסמכים למצוא את הילדים, או לפחות לפענח את חידת היעלמם.
מר צוריאל מספר שהיתה כאילו כתובת מרכזית בכל הנוגע "לעלייה המונית זו." לא היתה אז, ואין גם היום, שום כחובת מרכזית כזאת. הכתובת האחת והיחידה היתה אז הסוכנות. ומר חיים צדוק שעליו הוטל ריכוז כל העול הכבד של קליטת חמישים אלף עולים בתקופה קצרה מאוד. מר ח. צדוק אומד, לפי אותו מאמר, שאינו מעלה על דעתו שאחות "קיבלה כסף תמורת מסירת תינוק לאימוץ." אין איש רוצה חלילה להטיל שום חשד באותן אחיות או מטפלות,שעבדו אז בבית התינוקות אף על פ כן מאליה צצה השאלה הנוקבת: להיכן נעלמו הילדים? ולמי, חוץ מן האחיות והעובדות הייתה גישה אלבית התינוקות? והאם לא חיה זה מחובתן לדאוג לשלומם של הילדים, יחד עם המוסדות ששלחו אותן?
ואולם המעניין ביותר בכל הפרשה הזאת הוא דבר אחר, שראוי לחקירה ולתשומת לב: לא מבית עולים אחד נעלמו ילדים! מכמה בתי עולים נעלמו תינוקות, באותו אורח מסתורי וזה כשלעצמו מעורר חשד וחשש שמא יד אחת אירגנה את חטיפת הילדים ומסירתם למשפחות, או אפילו הברחתם אל מחוץ לגבולות המדינה. על כל פנים, פרשה עגומה זו, ראוי שתתברר ותיחקר חקירה ציבורית מוסמכת. ברור שדבר זה לא יוכל לצאת לפועל בלי יוזמה מצד הנוגעים בדבר ובראשם המשפחות.הנפגעות עצמן שראוי שיתארגנו למטרה זו ולא יסמכו על אחרים, שעד כה לא עשו כלום וגם להבא ספק גדול אם יעשו.
גבעתיים , מאיר לוי
בדיון התגלה כי ישנו מפקח אחד בלבד לכל 250 חסויים
