פרשת האם החשודה בהרעבת בנה חוללה סערה במאה שערים, רשויות הרווחה, משטרה, פרקליטות, בית משפט, בית חולים, תקשורת, או כל מי שיש לו נגיעה במישרין או בעקיפין לחוק הנוער.
מדובר באשה נשואה ממשפחה חרדית תושבת ירושלים. לאישה ילדים נוספים והיא בחודש החמישי להריונה. בעת הארכת מעצרה צוטט השופט אלכסנדר רון כמגדיר את הפרשה "
חמורה שבחמורות", הפרקליטות הודיעה כי תגיש כתב אישום.
לכאורה מדובר באירוע קלאסי של חוק הנוער. אילו היה מדובר במשפחה מהמעמד הבינוני מהיישובים החילוניים, חוק הנוער היה מופעל מיד.
פקידת סעד בליווי שוטרים חמושים היו פושטים על ביתה של המשפחה, עוצרים את ההורים לפחות לשבועיים, הילדים היו נלקחים למרכזי חירום של הרווחה לצורכי אבחונים וטיפולים. שני הליכים היו נפתחים במקביל: האחד ע"י פקידת סעד לחוק הנוער הכולל אבחונים, מסוגלות הורית,
ועדות החלטה, טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים למשפחה, הוצאת הילדים מביתם ע"י צווי בית משפט לנוער, לפנימייה, משפחת אומנה, או אימוץ. ההליך השני הוא הפלילי נגד ההורים על התעללות והזנחת ילדיהם.
התא המשפחתי היה מתפרק כלכלית, חברתית, ומורלית. בני המשפחה כולם היו יוצאים מה"
טיפול" חבולים ומוחלשים, הילדים היו נכללים באוכלוסיות רגישות ובסיכון, של בוגרי פנימיות ומשפחות אומנה. ילדים הוצאו מבתיהם ומשפחתם על מקרים פשוטים מאלו, על חשד לכאורה של הזנחה או התעללות, כגון תאונה בבית או מכה על היד.
מדוע אם כן לא נשמע קולם של פקידי הסעד לחוק הנוער בירושלים. חוק הנוער מופעל על הקהילה החרדית לעתים נדירות אם בכלל. הפקידים והמנהלים במשרד הרווחה יודעים כי לחרדים כוח פוליטי בכנסת, הם מסוגלים לגרום לשינויים חוקתיים שיצמצמו את סמכויותיהם של פקידי הסעד ובתי משפט לנוער, משרד הרווחה יצטמק בעשרות אחוזים. לכן משרד הרווחה נמנע ל"טפל" באוכלוסייה זאת. הטיפול הסוציאלי של הזנחה והתעללות מטופלים בתוך הקהילה החרדית, כאשר הוצאת ילדים מביתם בכפייה הוא דבר נדיר מאוד.
יש הצדקה לכך, הוצאת ילדים מהבית פירושו הרס התא המשפחתי, כל בני המשפחה יוצאים פגועים מכך. השיטה כי יש להוציא את הילד מביתו ומשפחתו כי אין זמן ומשאבים להשקיע במשפחה הוכיחה עצמה כטובה להסרת האחריות משירותי הרווחה בעירייה, ולפרנסת מסגרות ההשמה החוץ ביתית. הילדים יוצאים ממסגרות אלו פגועים ומהווים אוכלוסייה רגישה. הפיקוח והמעקב במסגרות אלו לא קיים,
דו"ח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער מצא ליקויים מהותיים של פיקוח, מעקב, וטיפול בילדים חוסים עד כדי סיכון חייהם.
פרשת החשד לכאורה של האם שהרעיבה את בנה טרם הסתיימה. המשפחה תקבל את הסיוע הנדרש מהקהילה בתקווה כי תחזור לשגרת החיים.
שיטת הסיוע הסוציאלי המקובלת בקהילה החרדית תוך שמירת התא המשפחתי, מקדימה את שיטות הטיפול בכפייה של חוק הנוער בשנות דור. מן הראוי כי במשרד הרווחה ילמדו ויאמצו את שיטת הטיפול בקהילה החרדית.
.
