פקיד הסעד ובית משפט לענייני משפחה

ראינו כי עבודת פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה העירוניות אינה סיוע סוציאלי אלא חקירה, איסוף חומר אשר ישמש בהמשך לטיפול כפייתי כלשהו. וכן ראינו כי פקידי הסעד לא עושים עבודה סוציאלית אלא הם פקידי בית משפט המספקים תסקירים לבית המשפט שהוא הלקוח המוציא צווים שיפוטיים למימוש הטיפול הכפוי. ואולם פקיד הסעד אינו עובד לבדו אלא עם פקידי רווחה נוספים אשר כבר גיבשו את הטיפול, ולכן התסקיר הוא מסמך שיווקי תעמולתי לקדם את הטיפול.

לדוגמה אשה ביקשה סיוע מקלט לנשים מוכות - לשכת הרווחה דרשה להוציא את ששת ילדיה מחזקתה, דוגמה נוספת סבתא אשר ביקשה סיוע סוציאלי ונכדתה נשלחה לאימוץ סגור, ובכך איבדה את נכדתה.

איציק מליק דקות לפני שנכדו נלקח על ידי הרווחה ברגע שהוצא הצו מימושו מגיע בהפתעה: הקשיש מגלה בוקר אחד שיש לו אפוטרופוס ומשמורן המנהל את חייו שהשתנו לרעה ונגד רצונו בד"כ. הילד מחכה שאמו תבוא לקחת אותו מהגן אך הוא רואה את אמו חסרת האונים בצד ואת פקידת הסעד בליווי שוטרים לוקחים אותו. ידוע סיפורו של איציק מליק שהרווחה לקחו את נכדו מיד אחרי ברית המילה. תגובתם של פקידי הרווחה לאירועים אלו הם בד"כ לקוניות כגון: "כך החליט בית המשפט", "ההורה יכול לערער" ועוד. למרות שפקידי הרווחה יודעים כי השופט פועל ע"פ המלצתם ללא סייג. מבחינתם של פקידי הרווחה מדובר בפעולות טכניות, מבחינתה של המשפחה מדובר בשבר.
האזרח הבוטח בבית המשפט כי שם יעצור מחול השדים של פקידת הסעד, מגלה לתדהמתו כי השופט בבית משפט לענייני משפחה פועל כרצונה ומוציא צווים מבלי לברר לעומק ומבלי לדרוש הוכחות כלשהן מפקידת הסעד טרם קריעת הילד/חסוי מהמשפחה.
הסיבה לכך פשוטה והיא דיוני בתי משפט לענייני משפחה מתנהלים ב"דלתיים הסגורות ". השופטים ופקידי הסעד מרשים לעצמם לנהוג בקלות יתרה בדבר היקר ביותר לאזרח והיא משפחתו.
הלורד דנינג שופט אנגלי ידוע אמר: "בית המשפט, אם הוא איננו פומבי, הוא חייב להיות מושחת", משפט זה אומץ במחוזותינו ע"י נשיא העליון השופט לנדוי :"מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת". בנוסף: "אין כשמש לטהר ולחטא", כדברי השופט לואיס ברנדייס (שופט אמריקאי ידוע), וכדברי הנביא מלאכי (ג', כ') "שמש צדקה ומרפא בכנפיה".
לפקידי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה אינטרס משותף להפקרות: נפח פעילות גבוה המגדיל את תקציבי גופים אלו, עבודה קלה יחסית, אין צורך בראיות כמו בבית משפט פלילי, והאוכלוסייה הנפגעת היא בעיקר החלשה בעלת יכולת תגובה אפסית. שיקול זר נוסף של פקיד הסעד בהיותו עובד עירייה. הוא יחפש פתרון נוח לרשות המקומית כגון פנימיות, משפחות אומנה, הוצאת הילד מהבית ועוד. שיקולים זרים נוספים יהיו עוד ועוד ... שהרי : "מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת". שופטים ופקידים אלו גם מנותקים מדעת הציבור שאינו יכול להגיב על המתרחש באולם בית המשפט מאחר ו"הדלתיים סגורות", ועל זה נאמר: "לא ידעו, ולא יבינו, בחשכה יתהלכו" (תהילים פב, ה).
בתי המשפט לענייני משפחה וגורמי הרווחה אינם רוצים לחשוף את הנעשה בחדרי דיונים אלו גם לא תוך שמירת פרטיות בעלי הדין, פתיחת ה'דלתיים' תעמיד אותם לביקורת הציבור, ונפח הפעילות יקטן באופן מהותי שכן פקידי הסעד לא יביאו תיקים לבית משפט מחשש להתבזות בציבור ביחד עם שופטי בתי המשפט למשפחה. מידי פעם מתפרסם פרוטוקול דיון מבתי משפט אלו תוך שמירת פרטיות בעלי הדין, אך פרוטוקול זה עלול להטעות את הציבור, הוא נבחר בקפידה.

קישורים:

2 תגובות:

  1. כואב הלב עצוב עד מתי ידרכו על אנשים חפים מפשע ליבי ליבי כואב הלב עשירים על חלשים .

    השבמחק
  2. רק החל מאמצע משנות האלפיים ניתנים לצדדים הפרוטוקולים של הדיונים. מלפנים אלו לא ניתנו והציבור חונך ששופטים נבחרים גם על פי יושרם ולכן אין להטיל ספק בהגינותם ברמת המוסרית ומובן מאילו שהדיווחים מדויקים. אך עם קבלת הפרוטוקולים לאחר ההלם הראשוני בשל אי זיהוי תוכן הכתוב עם הנאמר בדיונים, חושכות עיניהם של רבים. הפרוט ולים שיקרים והם נכתבים על פי התוצאה שכל שופט רוצה להגיע אליה. האם נראה סביר שכל זמן שלא ניתנו ]פרוטוקולים היה הכל כשורה ורק משהחלו לחקם שופטים החלו לשקר? מובן שלא. מלפנים היו אנשים נשארים תוהים ומבולבלים בגלל החלטות שופטים ולא מבינים כיצד יוכלו להצדיקם. עתה נתברר. ניתן להצדיק כל החלטה אם מסדרים את הפרוטוקול כך שיתאים לה, ולא משנה מנה התרחש בדיון באמת.

    השבמחק