‏הצגת רשומות עם תוויות פרקליטות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרקליטות. הצג את כל הרשומות

דיון טלוויזיוני בספרו החדש של פרופ' בועז סנג'רו "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות"

 

פברואר 2014 - ספרו של פרופ' בועז סנג'רו הוא כתב-אישום חריף נגד מערכת המשפט הפלילי – מחוקרי המשטרה והמומחים המשטרתיים, דרך התובעים ועד לשופטים. אין עוול גדול יותר אשר גורמת המדינה לפרט מאשר הרשעת חף מפשע. גם לחברה נגרם נזק משמעותי, שהרי העבריין האמיתי נותר חופשי. "עיקרון התאונות הנסתרות" של המשפט הפלילי אינו מאפשר לדעת על כל הרשעות השווא. אולם המחבר מראה – על בסיס תחשיבים תיאורטיים ועל בסיס מחקרים אמפיריים אשר חלקם מבוססים על השוואות גנטיות בין דגימות מזירות הפשע לבין דגימות מגופם של אסירים שהורשעו בטעות – שהיקף התופעה הוא לפחות 5%(!). לפיכך, מתוך כ-20,000 האסירים בישראל, לפחות 1,000 הם חפים מפשע בכל זמן נתון.
בלוויית דוגמאות מהמציאות המחבר מנתח את הגורמים לתופעה: התפישה המוטעית אשר לפיה החשוד וודאי אשם ונותר רק להוכיח זאת; הודאות שווא; עדויות ראייה מוטעות; עדויות שקר; ראיות מדעיות מוטעות ומטעות; "כשל החלפת ההתניות" אשר מוליך להרשעה מוטעית על סמך ראיה יחידה; טעויות שופטים; תפישות תפקיד לא נכונות של חוקרים ותובעים; הסתרת ראיות הפועלות לזיכוי; בידוי ראיות; ייצוג גרוע על ידי סנגורים; עסקות טיעון; חוסר אפקטיביות של הליך הערעור; נדירות הליך המשפט החוזר; ועוד. בסוף הספר מציג המחבר תיאורית בטיחות למשפט הפלילי, למניעת הרשעות של חפים מפשע, המבוססת על תורת הבטיחות המודרנית המקובלת בתחומים כמו תעופה, תחבורה והנדסה. קריאת הספר תלמד לא רק על הרשעת חפים מפשע, אלא גם על מערכת המשפט הפלילי בכללותה.



בקדמת הכריכה מופיעות תמונות אחדות של אנשים שהורשעו בטעות בעבירות החמורות ביותר, רצח ואונס, ונידונו לעונשים החמורים ביותר, מאסר עולם או מוות. הם זוכו לאחר שנים רבות בכלא על בסיס השוואות DNA במסגרת מיזם החפות האמריקני (Innocence Project).

בועז סנג'רו הוא פרופסור מן המניין, מייסד ועומד בראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן; מומחה למשפט פלילי ולדיני ראיות; פרסם ספרים ומאמרים רבים בישראל, בארצות-הברית ובאנגליה. תחום העניין המרכזי במחקריו ובכתיבתו בשנים האחרונות הוא הרשעת חפים מפשע.

המוסר הכפול של הפרקליטות נגד מוחלשים - מטייחים אחריות מוסדות רווחה על חסרי ישע

המדיניות הסטאליניסטית המסוכנת של הפרקליטות ביד אחת עם משרד הרווחה. מצד אחד תולשים ילדים מבתיהם ללא משפט באמצעות צווי חירום (חוק הנוער סעיף 11) למוסדות משרד הרווחה, ובמוסדות משרד הרווחה הילדים וההורים חסרי זכויות, לעומת הגנה לעובדי המוסדות ומנהליו מכל עבירה פלילית.
מצב זה מאפשר לפרקליטות ולמשרד הרווחה להתעלל בכל משפחה במדינה כרצונה מבלי שבני המשפחה נשפטו או ביצעו עבירה כלשהי

התנהגותם של הפרקליטות ומשרד הרווחה מהווה קרקע פוריה לביצוע פשעים נגד משפחות ומגזרים כרצונם.

להלן כתבה על לוקה בשכלה שהותקפה קשות במוסד משרד הרווחה והפרקליטות מגנה על רשלנות מנהלי המוסד.
יהודה וינשטיין ומאיר כהן - מדיניות סטאלניסטית פאשיסטית נגד מוחלשים

הכתבה לוקה בשכלה הותקפה - ותובעת את המעון: "הפקרות" , גלעד גרוסמן, מערכת וואלה! חדשות -  6 במאי 2013, 

מ' הותקפה מינית על ידי חוסה אחר במעון של משרד הרווחה שבו אושפזה. בפרקליטות החליטו שלא להעמיד לדין את מנהלי המעון, שלדבריה התרשלו בפיקוח. אמה: "אמרו שזה באשמתה"


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

הפקרות במעון חוסים בשרון? מ' בת ה-35 סובלת מפיגור שכלי ומשורה של הפרעות נפשיות והפרעות התנהגות. כתוצאה מכך, היא אושפזה במשך 13 שנים במעון של משרד הרווחה בשרון. לפני כשלוש שנים, לטענתה, היא הותקפה פעמיים על ידי חוסה אחר, ותקיפה אחת כללה גם לכאורה תקיפה מינית. הפרקליטות החליטה שלא להעמיד לדין את מנהלי המעון, לאחר שנקבע כי פעלו כשורה. אולם, מ' אינה מוכנה לוותר, וכעת היא ואמה תובעות 2.5 מיליון שקל מהמעון, שלטענתן התרשל בפיקוח על הצעירה. אמה של מ': "אמא לא יכולה לשתוק על דבר כזה".

על פי התביעה, שתוגש בימים הקרובים באמצעות עורכי הדין אביתר קציר וגיורא אבן צור, במאי 2010 הותקפה מ' על ידי חוסה אחר הסובל מפיגור שכלי, אדם רחב-ממדים, אלים, המבוגר ממנה בשנים רבות. כתוצאה מהתקיפה, נשבר אפה והיא נאלצה לעבור שני ניתוחים. לאחר התקיפה נקבע כי יש צורך בפיקוח והפרדה של מ', אולם הדבר לא קרה, וכחודשיים לאחר מכן היא הותקפה באכזריות פעם נוספת על ידי אותו חוסה. הפעם, התקיפה לוותה גם בתקיפה מינית קשה. בעקבות התקיפות הוציאה האם את בתה מהמעון.

עוד נטען בתביעה, כי במהלך החקירה המשטרתית נטען כי התנהגותה של החוסה תרמה לאירועים. לטענת התובעות, הדבר אינו נכון, אבל גם אם היה נכון, המעון היה צריך להביא זאת בחשבון, להשגיח על מ' ולדאוג שלא תיווצר סיטואציה שעלולה להוביל לפגיעה בה. יצוין כי בעקבות חקירת המקרה הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד החוסה, כיוון שאינו כשיר לעמוד לדין. עוד נקבע כי אין מקום להעמיד לדין מי מעובדי המוסד. בסופו של יום, צעירה הוכתה באכזריות פעמיים, ואיש לא עמד לדין.
"לא שמרו עליה, היא נכנסה לחרדות"



"פגיעה בוטה באוטונומיה שלה על גופה". עו"ד אביתר קציר


"הצוות אמור להיות מצויד בידע ובאמצעים המתאימים כדי למנוע פגיעות כה חמורות". עו"ד גיורא אבן צור

"לא ניתן לקבל את זה שדווקא במקום שאמור היה להיות מעוז ההגנה והשמירה על זכויות אדם כה מוחלש וכה פגיע - דווקא שם תהפוך חובת השמירה החוקית להפקרות שהובילה לפגיעה גופנית באישה חסרת הגנה וייגרמו לה נזקי גוף ופגיעה כה בוטה באוטונומיה שלה על גופה", נכתב בתביעה. "ההליך המשפטי חושף תמונה מדאיגה מאוד על הנעשה בין כותליו של מוסד המפוקח על ידי הרשויות, ושאמור לספק הגנה לאוכלוסיות כה מוחלשות וכה פגיעות", הוסיפו עורכי הדין. "הציפייה היא שדווקא במקום כזה אמור הצוות להיות מצויד בידע ובאמצעים המתאימים כדי למנוע מהחוסים, שגורלם כבר התאכזר אליהם, פגיעות כה חמורות".

אמה של מ' סיפרה על הסבל שחוותה בתה. "עברנו תקופה קשה מאוד. היא הותקפה ועברה ניתוחים, זה היה נורא ואיום. נגרם לה נזק גדול. לא שמרו עליה פשוט. ואם זה לא מספיק, אמרו שזה באשמתה. היא נכנסה לחרדות ואני הייתי צריכה לטפל בה ולהפסיק לעבוד. חבל שהכנסתי אותה לשם", אמרה אמה של מ' לוואלה! חדשות. "היום, ברוך השם, מצבה טוב, אבל לקח זמן רב עד שהיא התאוששה. אימא לא יכולה לשתוק על דבר כזה".

מהמוסד נמסר בתגובה כי "מדובר במקרה מצער שקרה בין שני חוסים מוגבלים שכלית והתפתחותית שכושר השיפוט שלהם מוגבל. מספר גורמים חיצוניים חקרו את המקרה ומצאו שקשה להאשים מי מהם. מסיבות אתיות, לא נוכל לפרט יותר בשלב זה. כשתתקבל התביעה, נגיב עליה בהתאם ובצינורות המקובלים".

פלייליסט - הוצאת ילדים מביתם


קישורים:

בלתי נסלח - על חטא שחטאנו ל"אם המרעיבה"

המאמר על חטא שחטאנו ל"אם המרעיבה" , פרופ. אסתר הרצוג , YNET , ספטמבר 2009
לתקשורת כמו גם לארגוני הנשים וזכויות האדם לא ייסלח על שלא קמו וזעקו את זעקת האם הנרדפת, שלא יצאו נגד ציד המכשפות המודרני ההולך ומתפתח נגד אמהות בישראל
פרופ. אסתר הרצוג

יום הכיפורים שנועד לבקשת סליחה על חטאים שחטאנו, לא יכפר על העוול האישי והקולקטיבי שנעשה בפרשה שבה הואשמה אם חרדית בהרעבת בנה. אין סליחה שתמחה את דמם של אשה ומשפחתה וכל קהילתה, שנשפך בכיכר העיר וכל העם רוקד על הדם.

שותפים רבים יש לעוול הנורא שנעשה בפרשת האם החשודה בהרעבת בנה: לילד, לאם, למשפחה, לקהילה החרדית ולאמהות בישראל בכלל. בית החולים, המשטרה, הפרקליטות, בית המשפט המחוזי ואחרים לקחו חלק בליבוי של היסטריית שנאה לקהילה החרדית בעזרת הוקעת אם בתוכה.

גם אם לא נטען שבית החולים השתמש בתיאוריית סרק (כפי שטענתי במאמר קודם) שהוקעה לפני שנים בבריטניה ובמדינות נוספות, כדי לחפות על מחדליו בטיפול בילד, בית החולים חטא נגדו, בהעבירו לתקשורת את תמונת הרזון המחרידה. תוך כדי עבירה על זכויות הגנת הפרטיות של הילד, ביקש בית החולים לשכנע את הציבור לצדד בעמדתו נגד האם, עוד בטרם משפט.

קרוב לוודאי שהילד, לו נשאל, לא היה מסכים שתמונת עירום מזעזעת שלו תתפרסם בציבור, והוריו בוודאי ובוודאי שלא נשאלו. המשטרה והפרקליטות לא היססו לכלוא את האם, בחודשי הריון מתקדמים, במעצר. הם לא מצאו כל סתירה בין הטענה מחד שהיא חולה בנפשה, ואם כך זקוקה לטיפול נפשי, לבין מעצרה למרות הריונה כמי שביצעה פשע. גם את הדיון המשפטי ממהרת הפרקליטות לקיים מייד לאחר צאת יום הכיפורים, תוך כדי החגים, כדי למנוע מההורים ומהקהילה התומכת בהם להתארגן כיאות מבחינה משפטית. לא ניתן להימנע מהשוואה של רוחב הלב הניתן, בשימועים ועיכובי דיונים, המוענקים בשפע בתיקים משפטיים כבדי משקל לבכירי שלטון, מושחתים ואנסים.

אך הראשונה מכל החוטאים היא התקשורת, אשר בתרועה רמה צלבה את האם עוד בטרם הוכחה אשמתה. היא הייתה ל"אם המרעיבה" – בכותרות ענק הקובעות את אחריותה ללא עוררין של האם, עוד לפני שהתבררו הפרטים ולפני שנחרץ גורלה בבית המשפט.

התקשורת היא שנושאת באחריות שאין לה כפרה על דמוניזציה הגוזרת את גזר הדין של ההמון, שאין אפשרות להתגונן מפניה. היא אחראית לכך שאין היום כמעט אנשים בישראל המוכנים לשקול אפשרות שהאם חפה מכל פשע ומכל פגיעה בילד ושהיא אם מסורה לבנה הקטן כמו לשאר ילדיה. היא עשתה שימוש נקלה בתמונת עירום, בסגנון אושוויץ, של ילד שאינו יכול למנוע את פרסום תמונתו לעיני הציבור, ואינו יכול להתגונן בפני תאוות רייטינג חסרת רסן. התקשורת הפכה את הציבור כולו לעדר חסר דעת, המוכן לסקול באבנים או לתלות בכיכר העיר את האם ביחד עם כל קהילתה. התקשורת היא שאשמה באופן שלא ייסלח על הפיכת העדה החרדית, שנואת נפשה, לתרנגולת הכפרות של תיעוב ציבורי מאורגן כלפי הקהילה החרדית באופן גורף.

על כישלונה של החברה החילונית ובעיקר של נציגיה העלובים בפוליטיקה לשמור על שוויון בהקצאת משאבים לחינוך החילוני, לתבוע את השוויון בחובות בשירות הצבאי, לעמוד מול הדרת נשים בפוליטיקה על ידי החרדים, למנוע את הפקרת כבודן של נשים בתחבורה הציבורית, לרסן את הרחבת הסמכויות לבתי הדין הרבניים, לשמור על צביון תרבותי חילוני בירושלים – על כל אלה מכסה התקשורת החילונית בהסתה מתמדת של שנאת הציבור הרחב כלפי הקהילה החרדית. וכמה קל לעשות זאת כאשר אפשר להשתמש באישה בהריון ובאימהוּת.

לתקשורת, אך גם לרבים אחרים לא יכופר על שתיקת הכבשים ועל רפיון השכל. לארגוני הנשים לא ייסלח, על כך שלא קמו וזעקו את זעקת האם הנרדפת, שלא יצאו נגד ציד המכשפות המודרני ההולך ומתפתח נגד אמהות בישראל, לא ביחס לאם החרדית ולא ביחס לאמהות בכלל. ארגוני הילדים וזכויות האדם הרוחצים בניקיון כפיהם, כי "טובת הילד" קודמת לכל, בעודם שותקים נוכח הפגיעה האכזרית בזכויות האדם של הילד ואמו, גם אם ירבו במלל אידיאולוגי - ערוותם לא תכוסה.

פרופ' אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים