‏הצגת רשומות עם תוויות התעללות בילדים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התעללות בילדים. הצג את כל הרשומות

מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות 20.08.2008

מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות, אני אדינו אבבה ודוד רגב ,  20.08.2008

נערים שברחו מהמעון טוענים כי נכלאו ימים בצינוק ונשלחו לבידוד למשך שבועות. "הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות", טוענת מורה שלימדה אותם.

ממעון הנוער מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה נשקף נוף מרהיב: מצד אחד רואים את הים ומצד אחר את שרידיו של מבצר עתיק. אלא שעל פי עדויות שהגיעו ל"ידיעות אחרונות", בין כתליו של המעון לנוער עבריין מתרחשים לכאורה דברים מזעזעים. 

העדויות מתארות התעללויות פיסיות ונפשיות בנערים החוסים: הם נכלאים בצינוק שעות ארוכות ובחדרי בידוד למשך שבועות, אנשי הצוות משפילים, מקללים ומאיימים עליהם. נשמעה גם טענה שנותנים להם תרופות הפגעות בערנותם. "זה מעון זוועות. צריך לסגור אותו. אסור שיהיה מקום כזה". אומר אחד הנערים ששהה במקום וברח...

לקריאת המשך התחקיר הקלק כאן


מנהלי מעון "מצפה ים" הכניסו נער חוסה לצינוק והתעללו בו

מנהלי מוסד מצפה ים של משרד הרווחה הכניסו נער חוסה לצינוק והתעללו בו , שאול פרץ , ידיעות אחרונות , 10.08.93

"אחר הצהריים הוציאו אותי מהצינוק ולקחו אותי לחדר האוכל. לפני שהספקתי לדבר, היכה אותי המנהל בפנים, הפיל אותי לריצפה והחל לחנוק אותי. סגנו בעט בי בגב והיכה אותי".

כך מתאר נער בן 16 וחצי מהמוסד לנערים חוסים  "מצפה ים" בהרצליה, הטוען כי נפל קורבן להתעללות. על פי החשד התעללו בו מנהל המוסד, משה כהן, ושני סגניו, שלמה הלחמי ויצחק בטש.
השלושה הכחישו במשטרת הרצליה, כי היכו את הנער. לדבריהם הנער השתולל בחדר האוכל והם נאלצו "להצמידו לריצפה".


דוח: טיפול לקוי של רשויות מקומיות בפנימיות לילדים חוסים - אור קשתי - הארץ - 24.11.1995

דוח: טיפול לקוי של רשויות מקומיות בפנימיות לילדים חוסים - אור קשתי - הארץ - 24.11.1995

"ראשי הרשויות המקומיות בהן נמצאות הפנימיות, אינם רואים את הילדים כשייכים לקהילתם מבחינה חברתית וחינוכית. התוצאה היא בידוד וניכור הפנימיה בקהילה, וחוסר יכולת להיעזר בשירותים של היישוב". כך נכתב בדו"ח סיכום של יום עיון שערכה "המועצה לילד החוסה" לפני כמה שבועות, שהוגש ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ דליה איציק.

ביום העיון, שנערך בשיתוף משרד החינוך ומשרד הרווחה, השתתפו מנהלי פנימיות מכל רחבי הארץ. הדוח מסכם את הבעיות עליהן הצביעו המנהלים והגורמים הממשלתיים. מהדוח עולה תמונה קשה של מצבם החינוכי של ילדים בפנימיות. בראש הבעיות המערכתיות שהועלו נכתב כי "בתי הספר המיוחדים שבפנימיות אינם שייכים לרשות המקומית ונחשבים כבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. הרשויות השולחות ילדים לפנימיות שמחוץ להן סבורות שבכך הסתיים תפקידן ואינן ממשיכות ללוותם".

בעיה אחרת שהעלו מנהלי הפנימיות היא של "אי קליטה של ילדי הפנימיות בבתי הספר של היישוב, בטענה שהאיזון הדמוגרפי יופר. ראשי הרשויות, הורים ומורים טוענים למחסור במשאבים ובכלים הדרושים להתמודד עם ילדי הפנימיות".

בעיה נוספת היא שצוות הפנימיה והצוות החינוכי בישוב מנותקים, או לא עובדים בשותפות ובמעורבות נכונות. כתוצאה מכך לומדים ילדים בחינוך המיוחד בפנימיה, גם אם הם מתאימים לחינוך הרגיל.

משתתפי יום העיון הצביעו גם על מחסור במסגרות המשך לבוגרי פנימיות טיפוליות, ומחסור בתוכניות אשר יכשירו אותם לשילוב עם חבריהם לכיתה הגרים עם משפחותיהם. "אין מענה מתאים לילדי הפנימיות בבתי הספר הרגילים מבחינת הכשרת המורים, המנהלים והמפקחים, וכן מבחינת כמות שעות הלימוד המוקצבות להם", נכתב בדוח.

עובדה חמורה אחרת היא, שעל פי דיווחי המנהלים ומשתתפי יום העיון האחרים "מובאים ילדים לוועדת השמה לחינוך המיוחד בשל חוסר במשאבים ובכלים בחינוך הרגיל, ולאו דווקא צורך הילד בחינוך מיוחד". לעתים כופים על ילדים אבחונים פסיכולוגיים שאינם מתאימים, ועל כן תוצאותיו ידועות מראש. האבחון אינו מסייע לקביעת תוכנית טיפולית לילד.

עוד נכתב, כי ילדים בעלי בעיות התנהגותיות שונות מושמים בכיתת חינוך מיוחד אחת והאינטרקציה ביניהם הרסנית. בית הספר של החינוך המיוחד, בכוונה טובה, מנמיך את הדרישות מן הילדים עד למינימום, ויוצר עבורם מציאות מדומה.

הדוח מתייחס גם לדיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת, ושהוקדש לנושא הנשירה ממערכת החינוך. בישיבה אמר מנכ"ל משרד החינוך כי המשרד בדק את מצב נשירתם של הילדים החיים בפנימיות שבפיקוח משרד החינוך, וכי בפועל נמצאו רק בני נוער מעטים שנשרו מלימודיהם.

מדברים אלה ניתן להבין כי נבדקו כלל הילדים בפנימיות ולא כך היא. ב- 7 הפנימיות לילדים עד גיל 14 שבפיקוח משרד החינוך חיים כ- 750 ילדים. עוד למעלה מ- 8,000 ילדים בגיל חינוך חובה חיים בכ- 70 פנימיות שבפיקוח משרד הרווחה. נתון שפורסם לאחרונה על ידי הג'וינט מדווח על 15,000 ילדים עד גיל 14.

עוד נכתב בדוח כי הילדים מקופחים גם מאחר ואינם שייכים מבחינה לימודית לכל רשות מקומית. בתי הספר שבפנימיות אינם מקבלים תקציבים ממפעל הפיס, כך שהקיפוח הוא כפול ומכופל.

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן


קישורים:

משרד הרווחה מחריב חיי הילדים בפנימיות ומתנער מאחריות - הכתבה "פנייה למבקר: מי אחראי לשלומם של ילדי הפנימיות?" , יובל גורן | 18/3/2013 - לאחר שמדריך הורשע באונס נער בפנימייה, ניסתה המועצה לשלום הילד לברר איזה גוף ממשלתי אחראי על תפעול המוסד ועל שלום הילדים בו - אך ללא הצלחה משרד הרווחה: "הנושא באחריות משרד החינוך" משרד החינוך: "זו אחריותו של משרד הרווחה"...

ילדים החוסים בפנימיית אשלים בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.98

ילדים החוסים בפנימיית אשלים בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.98

אב לשלושה ילדים החוסים בפנימיית "אשלים" בדרום הארץ, התלונן שילדיו סובלים מאלימות בפנימייה. בבדיקה התברר כי אלימות של צוות הפנימייה נגד ילדים אינה תופעה חד פעמית.
באחרונה איים האב בהתאבדות, לאחר שאחד מילדיו סיפר לו, בעת ביקור, שהמדריך מכה אותו. האב סירס תחילה להחזיר את ילדיו לפנימייה. הוא סיפר כי התלונן בשירותי הרווחה, אבל הם לא התייחסו אליו....

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.66
ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.66

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? , פרופ. אסתר הרצוג , מעריב , 27.12.1998

העובדים הסוציאליים והשופטים פועלים במרץ ובתקיפות כנגד כל ניסיון לחשוף בתקשורת את חלקם בהוצאה שרירותית של תינוקות וילדים מהוריהם, ואת הנעשה במוסדות חסות לקטינים. הסיבה לכך אינה קשורה להגנה על קטינים.

הכרוניקה החלקית של ביטול אייטמים בטלוויזיה וכתבות בעיתונות, העוסקים בחטיפת ילדים מהוריהם לאימוץ ולמוסדות ע"י רשויות הרווחה ובגיבוי בתי המשפט, היא מדהימה!

לפני כחצי שנה הורידה "פופוליטיקה" דיון בנושא, כתוצאה מאיומי ולחצי משרד העבודה והרווחה ומשרד המשפטים. עיתון "הארץ" נמנע לפני כחודשיים מפרסום כתבה המתארת כיצד פקידת סעד המקורבת לאביהם של שני תאומים פעוטים, פעלה בחוסר תום לב כדי להוציאם מחזקת גרושתו. בית המשפט קיבל את עמדת פקידת הסעד שיש להכריז על נזקקותם של הקטינים, למרות שמכון המוכר ע"י המשרד קבע שהאם ממלאת את תפקידה היטב.

לפני כשנה מנע משרד העבודה והרווחה פרסום כתבת תחקיר של עיתונאית מ"העיר", שעניינה חשיפת מסכת התעללויות קשה וארוכה בקטינים הנמצאים במוסדות סגורים, בידי אנשי הצוות. שופט הנוער שדן בבקשה, להתיר את הפרסום דחה אותה מהטעם של נזק לקטין. בערעור על החלטה זו לפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה, פסק השופט סלים ג'ובראן, בעומק לב יוצא דופן: "אי התרת פרסומם של מעשים פליליים כנגד קטינים מהווה חיזוק ועידוד ואלו שעמדו מאחורי המעשים. במדינה דמוקרטית יש לתת משקל נכבד לזכות הציבור לדעת, משקל אשר יביא לחשיפת מוקדי אלימות בהתעללות ולרסן את כל המעיזים לתקוף, לקלל ולהתעלל בכל דרך שהיא בקטינים". למרות ההיתר, הכתבה לא פורסמה ולא קשה לנחש למה.

ביום שלישי האחרון ביטלו ישראל סגל וניסים משעל (בערוץ 2), דיון בנושא גזילת ילדים מהוריהם ע"י העובדים הסוציאליים. לחצי משרד העבודה והרווחה עשו את שלהם. המשרד לא רצה שקלונו ייחשף: שבנה של אשה נכה נגזל ממנה והועבר למוסד ע"י עובדים סוציאליים, באמצעות שקרים וגיבוי של שופט נוער אשר הגדיר את התעללות המדריכים בילד כ"HOLDING" שארבעה ילדים להורים עניים נלקחו מהם למוסדות באישור בית המשפט לנוער: שנערה שנשלחה בכפייה למוסד לנערות עברייניות כחלק מרדיפה של פקידת הסעד ובאישור בית המשפט, נאנסה וניסתה להתאבד וכעת היא בבית חולים לחולי נפש. למה הם כל כך פוחדים מהפירסום? למה מאפשרים השופטים להשתיק את גילוי המציאות המזעזעת? ולמה במדינת הרווחה שלנו, העובדים הסוציאליים אינם תובעים פרסום מלא של מעשי העוול? הם יודעים היטב מדוע. שהרי באמת הם לא ייראו טוב כאשר יתברר לציבור עד כמה עמוקה ונרחבת היא המעורבות של המערכת כולה – מרמת פקידי הסעד ומנהלי מחלקות הרווחה בישוב, ועד הממונים ברמה הארצית – בהליכי הגזילה של תינוקות וילדים מהוריהם. גם השופטים אינם ששים לחשוף את מקומם המרכזי במציאות הקפקאית.

הברית הזאת בין העובדים הסוציאליים לשופטים היא קטלנית, גם לדמוקרטיה וגם לקטינים

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג
ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

הפנימייה הטיפולית בכפר אעבלין בגליל: "אבא בוא מהר - מרביצים לי"

תחקיר - אלימות משרד הרווחה נגד ילדים בפנימייה טיפולית בכפר אעבלין בגליל - מאת אביבה לורי

אבא, בוא מהר, מרביצים לי – מה קורה בפנימייה הטיפולית בכפר אעבלין בגליל? החניכים, כולם ילדים למשפחות ערביות במצוקה, מתלוננים על הכאות, הרעבה, התעללות גופנית והשפלות שנמשכות שנים. המנהלים, בני משפחת נששיבי המכובדת, מכחישים. לפני שבועיים פתחה המשטרה סוף סוף בחקירה – אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98, קובץ pdf

לפני שבועיים הגישו ארבעה קטינים, שתי בנות ושני בנים, תלונה נגד מנהלי פנימייה טיפולית בכפר אעבלין שבגליל.

התלונה נרשמה ביומן מחלק הנוער במשטרת חיפה תחת הסעיף "תקיפה והתעללות בקטין" והועברה לטיפולו של ראש אגף החקירות במרחב הגליל. מאחוריה מסתתרים סיפורים נוספים של ילדים מוכים ומושפלים באותה פנימייה שאין באפשרותם להושיע.

הפנימייה באעבלין נועדה לענות על צורכיהן של משפחות ערביות במצוקה, אנשים בשולי החברה; הורים גרושים, עבריינים, צרכני סמים ודלפונים גמורים, שמפרנסים את לשכות הרווחה וסמוכים על שולחנם של המוסדות.

לאנשים האלה יש בעיה כפולה, אומרת עו"ד פמלה בטר, מהאגודה הבינלאומית לזכויות הילד, שסייעה לארבעת הקטינים בהגשת התלונה במשטרה. אלו משפחות עם בעיות רבות ששייכות לאוכלוסייה מקופחת, שבדרך כלל לא נהגה להתלונן. במשך עשר שנות קיומה של האגודה, לא היו אלינו כמעט פניות מהמגדר הזה. רק בתקופה האחרונה, חלה שם קצת התעוררות.

מניסיונה למדה, היא אומרת, שאם ילד ערבי או דרוזי מגיע אלינו ופותח את הפה, סימן שהמצב ממש קיצוני. הקבוצה הזאת ניסתה כמה פעמים בעבר להתלונן בתחנת שפרעם על הנעשה בפנימייה, אבל שום דבר לא יצא משם החוצה. השוטרים התקשרו לפנימייה והמנהלים באו והחזירו את הילדים. אחר כך הרביצו להם והענישו אותם על שהעזרו להתלונן.

– הילדים, התרשמת, מספרים אמת?

בכל הקריירה שלנו, תמיד האמנו לילדים ועוד אף פעם לא קרה שהיו קריאות סרק. תמיד הצלחנו לאמת את התלונות במקומות נוספים.

דובר מרחב הצפון במשטרת ישראל, רפ"ק דוד הראל: נכון שמתנהלת חקירה, אבל מאחר שזוהי חקירה רגישה שבה מעורבים קטינים, שנמצאים תחת השגחה, אין למשטרה אפשרות להגיב, כי זה יכול לשבש את מהלך החקירה.

אל תגעו לי בילדים

את הפנימייה באעבלין, כפר שתושביו נוצרים, הקימו בשנת 1978 ג'ודאת נששיבי ואשתו קמאר, כמעון קטן שטיפל בתריסר ילדים.

מאז התפתח המקום לשני מוסדות גדולים למדי פנימייה לבנות – "בית אלחנאן", ובה חוסות, ופנימייה לבנים ובה 95 חוסים, בפיקוח משרד הרווחה.

ג'ודאת נששיבי מת לפני ארבע שנים וכיום מפעיל את הפנימייה הדוד השני והשלישי של המשפחה: האחים הישאם ואיברהים את הפנימייה לבנים; בן דודם ז'וזף ובנו וסאם, את הפנימייה לבנות.

משרד הרווחה משלם לפנימייה בכל חודש כ- 4,000 ש"ח על כל ילד. מי שאמור לבדוק שהכסף הזה מגיע לתעודתו ומנוצל כראוי הוא המפקח האזורי, אליצור בלום, הפוקד את הפנימייה פעם בשבועיים ואמור לדווח למשרד, אם מתגלים אי סדרים.

בדירה קטנה וריקה מאוד בהדר הכרמל בחיפה גרות וידאד עבד אל גני ובתה א', בת 17, שמוצאן ממשפחה בדווית במושב הדו לאומי יערה.

א' ברחה בשנה שעברה מהפנימייה. וידאד, נרקומנית לשעבר וחולת לב, עברה לאחרונה ניתוח מעקפים ומנסה להשתקם. בתה השנייה, בת 15, נמצאת עדיין בפנימייה.

לא רחוק מהן גרות נדא ובתה ה', בת 15: גם היא ברחה מהפנימייה. שני אחיה, ע' בן 13 ו- כ' בן 9, גרים בעפולה עם אביהם, אמנון מונדר.

מונדר, דרוזי מדלית אל כרמל, נכה שיתוק ילדים, התגרש מאשתו נדא ונאלץ לשלוח את הילדים לפנימייה. אחרי ארבע שנים, הוא אומר, הגיעו מים עד נפש: נשברתי כלכלית, פיזית ונפשית. לפעמים אני ממש שוכח את העולם. הראש שלי רק בילדים.

עלילות הפנימייה נחשפות בהדרגה. מונדר, למשל, נזכר עכשיו שבכל התקופה הזאת הוא לא ידע שהילדים שלו מסתובבים רעבים. הם אף פעם לא סיפרו לו, הוא אומר, ואולי בעצם, לא כל כך רציתי לדעת. כי מה יכולתי לעשות? להוציא אותם מהפנימייה? לא היה לי לאן לקחת אותם.

התגרשתי מאמא שלהם לפני ארבע שנים בערך ואז שלחנו אותם לפנימייה בכפר יאסיף, שהייתה בסדר. אחר כך התחתנתי שוב והחזרתי את הילדים, אבל אשתי החדשה לא רצתה לטפל בהם, אז התגרשתי גם ממנה ואת הילדים שלחתי לאעבלין. עכשיו החזרתי אותם סופית הביתה.

הרעב לא היה הדבר הכי גרוע בפנימייה הזאת, הוא אומר. מה שהיה נורא היו המכות, ההשפלות וההתעללויות בילדים, שגם ככה החיים לא פינקו אותם.

הם בוקסרים שם, והילדים – שקי איגרוף. אני לא מוכן לשתוק.

הילדים היום לא מתנהגים כמו שאני מכיר אותם, מפחדים ממני. הילד הקטן לא מרוכז, צורח בלילה, עברה עליו כנראה איזו טראומה. הם רוצים לשלוט בהם, שלא יספרו כלום להורים. גרביים – כל אחד אחר; תספורת – כמו אסיר. אמרתי להם, אל תגעו לי בילדים, אני מספר אותם על חשבוני. לפעמים הילדים היו מתקשרים אלי בגוביינא ובוכים 'אבא, בוא מהר, מרביצים'. הייתי לוקח את האוטו ונוסע כמו משוגע. רבתי איתם הרבה. פעם הזמינו משטרה.

תמיד מאמינים למורים

נוהאד עבד אל גני, אחותה של וידאד, היא המשכילה בחבורה. העברית שלה קולחת. לפני שנתיים היא שמעה לראשונה על דברים מוזרים שמתרחשים בפנימייה באעבלין: שכנה של אחותי בנהריה סיפרה על הבן שלה, שעיקמו לו את היד וגילגלו אותו ממדרגות ועל הבת שלה, שהכניסו לה מכות, ושהיו מעמידים אותם שעות על רגל אחת בתור עונש, אבל האמת, לא האמנתי לה.

לפני שבוע היו פה הילדה של אחותי והילדים של נדא והילד התחיל לצחוק על האוזן של אחיו, אז שאלתי אותו 'מה קרה לך באוזן?' והוא סיפר לי שהרביצו לו. התחלתי לתחקר אותם ושמעתי את כל הסיפורים.

א', בתה של וידאד, נשלחה לפנימייה בנובמבר 96'. קודם לכן היא היתה בחזקתו של אביה בעכו ושם גם למדה בבית הספר. כאשר אביה נידון למאסר, היא באה לאמה בחיפה ומשם הועברה יחד עם אחותה הצעירה לפנימייה, בהמלצת שירותי הרווחה. וידאד: מהתחלה היתה בוכה, לא רצתה ללמוד ולא רצתה להישאר שם.

א': כלום לא עניין אותם, לא המצב שלי ולא אם יש לי בעיות. מה דחוף להם לדעת? הרכילות בבית. מה קורה עם אמא שלי ואיפה אבא שלי. חוץ מזה, מתעללים, מכות, לא היו נותנים לאכול טוב. רק שלוש פעמים ביום ואם מישהו רעב, לא איכפת להם. לא נתנו להם לצאת, נתנו עונשים, לעמוד מול הקיר עם הידיים למעלה על רגל אחת. פעם ברחתי והתלוננתי אצל פקידת סעד. הם שנאו שברחתי.

הילד כ' מראה את האוזן, גדולה ונפוחה, "כמו חמור", הוא אומר. המדרי בפנימייה הוריד מכות והרביץ במקום.

לקריאת התחקיר השלם הקלק כאן

אבא בוא מהר מרביצים לי - אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98
אבא בוא מהר מרביצים לי - אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98

נערות במעון צופיה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל - אוקטובר 2003

חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ

שימוש בכוח, כליאה בחדרים ואף בכלוב - אלה חלק מהתלונות של חוסות ועובדים לשעבר במעון "צופיה" ביבנה, פנימייה סגורה לנערות שנשלחות על ידי בתי משפט לאבחון ולטיפול. התלונות הגיעו לאגודה לזכויות האזרח שפנתה לפני כחודש לשר הרווחה זבולון אורלב, שמשרדו מפעיל את הפנימייה.

במשרד הרווחה דוחים את הטענות, אולם אורלב החליט למנות ועדה בלתי תלויה לבדיקת הטענות, בראשות השופט בדימוס אהרון מלמד. יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, ח"כ מיכאל מלכיאור (מימד), יקיים היום דיון בנושא.

"התלונות המפורטות מציירות תמונה קשה על פיה לצד הטיפול המסור של עובדי המעון, נערות במעון סובלות מפגיעה תכופה בכבודן כבנות אדם", כתבה עורכת הדין נטע עמר מהאגודה. "השיטה הטיפולית הנהוגה במעון - של כליאה בחדר וכליאה בכלוב ברזל - מפרה באופן חמור את זכות הנערות לחירות ועולה ממנה חשש כבד של אי חוקיות".

התלונה החמורה ביותר נוגעת לכליאת נערות למשך כמה ימים בחדרן כעונש על בריחה מהמעון, אלימות כלפי נערות אחרות או הפרת כללי המעון. נערה אחת אף נכלאה לתשעה ימים, על פי התלונה.

עוד עולה מהתלונה כי במעון קיים חדר "פסק זמן", אליו מוכנסות נערות שמתפרעות "כדי שיירגעו". לטענת חלק מהמתלוננות, נערות מוכנסות לחדר בכוח.

לפני כשנה היה קיים במעון כלוב שרוחבו ואורכו כמטר וגובהו כשני מטרים, עשוי סורגי ברזל, בו היו כולאים נערות. עמר כתבה כי לא ברור אם הדבר נמשך כיום.

דובר משרד הרווחה, נחום עידו, דחה אתמול את הטענות באומרו כי אין בצופיה כלוב, נערות אינן ננעלות בחדרן ורק הביתן שבו הן ישנות ננעל בשעות הערב.

לטענתו, לחדר "פסק זמן" אכן מכניסים נערות, באישור מיוחד, כדי שיירגעו. אולם הן מוחזקות בו רק 20 דקות, תחת השגחה, כדי שלא יזיקו לעצמן.

האגודה גם התלוננה על כך שהמעון מדווח למשטרה על כל נערה שבורחת, דבר שגורם לחלקן לרדת למחתרת ולסכן את עצמן במגע עם גורמים עבריינים. עידו אמר בתגובה כי הואיל שהנערות נשלחות לצופיה על פי צווי שופטים, חלה על המעון חובת דיווח למשטרה על כל בריחה.

חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ
חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל , רותי סיני , אוקטובר 2003 , הארץ

אוקטובר 2003 - הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

הוועדה לזכויות הילד קיימה דיון בעקבות תלונות על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

התפרסמה בתאריך 21/10/2003

הוועדה לזכויות הילד בראשות ח”כ הרב מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד), דנה היום בנושא החשש מפגיעה בזכויות אזרח במעון ”צופיה” ביבנה לנערות. הדיון נערך בעקבות תלונות שהגיעו לאגודה לזכויות האזרח על הפרות של זכויות אדם של הנערות השוהות במעון זה הכוללות שימוש בכוח, כליאה של נערות בחדריהן למספר ימים ואף כליאת נערות בכלוב המכונה ”פסק זמן”. בתלונה נטען כי מהשיטות הטיפוליות בנערות, השוהות לתקופה של שלושה חודשים ולחלקן מוארכת השהייה עד לחצי שנה, עולה חשש כבד של אי-חוקיות.

עוד נטען בתלונה כי במוסד אין לנערות מספיק פרטיות: נערות התלוננו על חשיפת יתר שקיימת במסגרת משוב קבוצתי המנוהל במעון כשיטת טיפול. התלונה גם מתייחסת לריבוי מקרים של פתיחת תיקים פליליים על שימוש בסמים או שימוש בכוח. הנערות המתלוננות ציינו שאין להן כתובת חיצונית לפנייה לתלונתן ואין להן ייצוג בהליך משפטי כאשר נפתח נגדן הליך פלילי. עו”ד סנדרה בולוס, נציגת האגודה לזכויות האזרח, הציגה את התלונה בשם נערות ועובדים במעון שביקשו לשמור על אנונימיות.

ראובן יעקב, מנהל חסות הנוער במשרד הרווחה, הודיע כי בעקבות התלונה מינה שר הרווחה כבר ועדת בדיקה בלתי תלויה בראשות השופט בדימוס אהרון מלמד. יחד עם זאת ביקש יעקב להדגיש כי מעון ”צופיה”, למרות היותו מעון נעול לנערות בסיכון גבוה המגיעות בצו בית משפט לאחר שלא נקלטו באף מסגרת אחרת, הנו מקום נעים וידידותי עם תנאים פיזיים נוחים. ”הדו”ח הינו רחוק מהמציאות ויש צורך להבין את מצבן הנפשי של הנערות המגיעות אליו. חובתנו להפעיל על הנערות טיפול סמכותי על מנת להעמיד בפניהן גבולות ולמנוע במקרים רבים פגיעה בעצמן ובסביבתן”, אמר יעקב.

גב` ענת נגרי, מנהלת מעון צופיה, פנתה לחברי הוועדה וביקשה כי יבינו את מצב הנערות. ”מדובר בנערות המצויות במצב נפשי קשה ביותר. שיעור גבוה מהן סבל מהתעללות בבית ומחוצה לו שבעקבותיה הידרדרו לרחוב ומשם לסמים ולזנות. אנו מעניקים להן מסגרת שמגינה עליהן ומספקת להן תמיכה, טיפול ושיקום. נגרי הזמינה את חברי הוועדה לבקר במעון ולהתרשם בעצמם מהתנאים והטיפול בנערות.

תנ”צ סוזי בן-ברוך ,ראש מדור נוער במשטרת ישראל ציינה כי מדובר בנערות המאופיינות בהרס עצמי גבוה ביותר ולכן הפתרונות הם לעיתים גם קשים. ”מהיכרותי עם מעון צופיה ומקבילות לו בארץ ובעולם, ניתן לומר כי הדו”ח בהחלט עושה עוול למעון `צופיה`”.

ח”כ מיכאל מלכיאור יושב ראש הוועדה אמר כי לא ניתן לעבור לסדר היום על התלונה של האגודה לזכויות האזרח וכי יש לבדוק לעומק את התלונות המוצגות בדו”ח. ח”כ מלכיאור בירך על היוזמה של שר הרווחה, זבולון אורלב, להקים ועדת בדיקה לבדיקת הטענות וציין כי הוועדה לזכויות הילד תערוך מעקב אחר עבודתה של ועדת הבדיקה.
כמו כן, ח”כ מלכיאור פנה למשרד הרווחה בבקשה לזרז את הקמת מעון לנערות ערביות לאחר סגירתו של מעון ”הגליל” בעכו.
הוועדה נענתה להזמנת משרד הרווחה לסייר במעון ”צופייה” בתקופה הקרובה על מנת להתרשם מקרוב על מצב הנערות.

התקבלו רוב הטענות של האגודה לזכויות האזרח בעניין "צופיה" לנערות במצוקה
  • התקבלו רוב הטענות של האגודה לזכויות האזרח בעניין "צופיה" לנערות במצוקה

אוקטובר 2003 - הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

אוקטובר 2003 - הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”
אוקטובר 2003 - הודעה לעיתונות מטעם ועדה לזכויות הילד על מקרי התעללות בנערות במעון ”צופיה”

החיים הם כמו גלגל מסתובב | מאת עופרה ענקרי - על דרכי הרמיה של העו"סיות במחלקות הרווחה

עפרה ענקרי - להציל את הילדים

החיים הם כמו גלגל מסתובב , מאת עופרה ענקרי  , יוני 2014  , השרון פוסט

כל אדם בעולם זקוק לתשומת לב ואוזן קשבת. כל אדם בעולם סוחב צרות וקשיים כאלה ואחרים. כל אדם זקוק לאהבה וליטוף. כל אדם זקוק לידיעה שהולכים איתו ומסייעים לו בקשייו וצרותיו. כל אדם זקוק לתת אמון כלפיי מי שמציג עצמו כמסייע. כל אדם זקוק לתת אמון בעצמו בכוחו וביכולתו כדי להצליח.

החיים מאוד מאוד קשים כשעיקר הבעיה היא שכר חודשי נמוך, כשלצד זה יוקר המחיה לא מאפשר למשפחות המוחלשות והעניות, להרים את הראש מעל פניי המים ולא להרים את הראש בכלל.

בכל עיר ברחביי המדינה ישנה "מחלקת רווחה" שתפקידה הוא כפי שמה. לתת ולדאוג לרווחת המשפחות המתקשות,דרך התקציב אותו היא מקבלת.

אל משרדיי הרווחה עולות ומטפסות אימהות מתקשות חד הוריות וגרושות ועולות חדשות. האימהות הללו פונות למשרד הרווחה כדי לקבל הנחה בארנונה, בצהרונים, בחוגים וכדי לקבל סיוע במזון דרך עמותות, לעיתים כדי לקבל שוברים לרכישת מוצרי חשמל ורהיטים...הכל תלוי בתקציב וברמת הקושי של אותה משפחה. זה בערך וייתכן מאוד שפיספסתי עוד כמה הטבות ואידאות אבל זה לא ממש חשוב.

הנקודה הכאובה עליה אני כותבת עכשיו, היא מה קורה לאותה אימא חלשה ותמימה מרגע שרגלה דרכה במשרד הרווחה לצורך בקשת עזרה, עד לרגע השחור בחייה ובחיי ילדיה.

מגיעה אמא גרושה/חד הורית/עולה חדשה/...לפגישה אצל העובדת הסוציאלית שסיפחו לה, כשליבה שמח ומלא תקווה שהנה הנה הגיע למקום בו יעטפו אותה בכנפיים רכות ואוהבות, ומעט יקלו על מכאובה הנפשי והכלכלי, שהרי כל אדם זקוק לאוזן קשבת וחומלת, ולסיוע כלכלי כשנורא נורא קשה בעולם.

אותה אמא שנמצאת באותה עת במקום נמוך וחלש,אין לה הרבה ברירות אלא להסתייע ולו זמנית על אף חוסר הנעימות ועל אף החשיפה בפניי אדם זר. בליבה היא אומרת...העובדת הסוציאלית אומנם זרה אך המערכת שמה אותה לעזרה. זה יעודה,לעזור...לתת רווחה.
וכך מתחילה הפגישה..לקיחת פרטים אישיים על כל המשתמע מכך,והפנקס נפתח ומתמלא בשלל כיתובים והתרשמות של עובדת סוציאלית.
ספרי לי מה קורה...מה קשה לך...מדוע...כמה...למה...הכיצד...כשכל השאלות החתרניות הללו נעשות בקול שקט קטן ומתוק...קול מתנגן כמו מנגינת כינור והלב הולך שבי אחריה...העובדת הסוציאלית נותנת תחושה שהיא ורק היא המלאך המושיע עם הכנפיים הלבנות...פיית החלומות...אלוהים!
והאמא האומללה שכה זועקת לעזרה וחמלה...מאמינה בכל ליבה שהנה הנה הגיע למקום שיתן לה מעט טוב וייקל עליה ועל ילדיה. כי החיים הם כמו גלגל מסתובב,ועכשיו הגלגל נמצא בחלקו התחתון...וקשה.

ולפגישה הזו מתווסף בכי קורע לב...והלב נפתח ומגולל את הסיפור הכואב...כי המלאכית בעלת הכנפיים הלבנות והרכות,מדובבת באופן שיטתי ומגמתי,לפתוח את צוהר ליבה...תוך כדי שהפנקס פתוח והיד רושמת הכללל...מתעדת מילה במילה ומעוותת את המציאות,ולוקחת את הסיפור לאיזה מקום שמתחשק לה. את כל זה האמא המסכנה לא יודעת...היא באה לבקש סיוע בתוך הקהילה דרך "מחלקת הרווחה". עוד פגישה ועוד פגישה ועוד פגישה...והיד ממשיכה לרשום ולתעד בחיוך מתוק...עיניים רכות וחומלות...קול מתנגן מלא אמפתיה...כשבעצם כל התפאורה אותה מציגה העובדת סוציאלית מול האמא,הוא שקר וכזב.
מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנת תסקיר מנופח ושיקרי שמעוות את המציאות של אותה משפחה מתקשה וענייה. מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנה לכתב אישום חמור אותו היא מגישה לבית המשפט, בידיעה שהשופטים במדינת ישראל הינם חותמת גומי ותו לא.

היא פועלת כך בידיעה שכוחה רב מתוקף תפקידה, ושהשופט לא יחטט ולא יבדוק ולא יפקפק בתסקיר המזוויע אותו הניחה על שולחנו. וכך תופרת העובדת הסוציאלית או פקידת הסעד, תיק שיקרי ועמוס בעיוותים שרק אלוהים יודע איך יוצאים ממלכודת תופת שכזו.

אותה עובדת סוציאלית יודעת ומודעת לעובדה שאותה אמא מוחלשת וענייה איננה יכולה לשכור את שירותיו של עורך הדין כדי להגן ולהתגונן ולהיחלץ מהבור השחור אותו כרתה לה בחיוך מתוק.

בדרך כלל אותן אמהות מוחלשות כלכלית, פונות אל הסיוע המשפטי בכדי לקבל ייצוג של עורך דין מטעם המדינה. עם כל הכבוד לעורכי הדין שעובדים עם הסיוע המשפטי ומקבלים את שכרם עבור עמלם מהמדינה, אותם הנ"ל לפחות לטעמי...מה שנקרה "לא יתאבדו" על התיק של האמא המוחלשת והענייה שנדחקה לצרה צרורה ואיומה.ולמי במצב השבור הזה יש כסף לעורך דין פרטי? עורך דין תותח שילחם עבור האמא וילדיה? את כל זה פקידת הסעד יודעת ומנצלת עד תום.

הפתרון הקל והמיידי של פקידות הסעד הוא הוצאת הילדים מהבית. עקירתם הגסה של הילדים והתינוקות למרות התנגדותה של האמא. לא יעזור בכי ולא יעזרו תחנונים של האמא,ולא יעזרו זעקות כאב השמיימה, ולא יעזור כלום בו ברגע שנפל הפור ופקידת הסעד החליטה על דעת עצמה בלבד,ש"טובת הילד" היא לגדול מחוץ לביתו. ולא יעזור שהילד בוכה וצורח ומבקש את אמאאאא ותצילי אותי אמאאאא אני רוצה אותך ורוצה הביתה אמאאאא...

פקידת הסעד החליטה בלב קר ואטום שהתינוק שעדיין יונק משד אימו, יעקר ממנה. שהילדים הרכים שזקוקים לאהבת אימם לחיבוקה ולכנפיה המגוננות כמו שרק אמאאאא יודעת לעשות בעולם כולו, זה לא יעזור.

הפנקס השחור התמלא במילים ועדויות,והתסקיר הונח על שולחנו של השופט חותמת גומי. כן גבירותיי ורבותיי...השופט הוא חותמת גומי של פקידות הסעד,ואת זה לא רק אני אומרת אלא הם הם השופטים בעצמם מודים ומתוודים. על התנהלותם הכושלת של השופטים בישראל,העבירה ביקורת חריפה "כבוד השופטת לענייני משפחה בדימוס חנה בן עמי".

היא העבירה גם ביקורת קשה וחריפה על התנהלותן העבריינית של העובדות הסוציאליות וניתן להקשיב לה ביו טיוב.היא רק דוגמא אחת של עדויות קשות ונוראיות כלפיי אוכלוסיה מוחלשת כלכלית.

שופטת חנה בן עמי מדברת על עבריינות עובדות סוציאליות


משרד הרווחה הוא גוף אשר נועד לעזור ולסייע למשפחות מוחלשות, ולתמוך בהם בתוך הקהילה ולא מחוצה לה. תפקידה ויעודה של פקידת הסעד לעזור כלכלית ונפשית לאוכלוסיה המתקשה העולה אליה כדי לקבל את שרותיה מתוך תקציב המדינה שהוקצב לכך.

עקירה וחטיפת ילדים מהבית הינו פשע מתועב שגורם להרס משפחות וטראומה קשה ביותר לילדים. ניתוק ילדים מאימם הוא הדבר הנוראי ביותר שהדעת אינה יכולה לסבול. אתם מוכרחים להבין גבירותיי ורבותיי שמדובר בדיני נפשות. תינוקות וילדים קטנים נעקרים מבתיהם בגסות ושרירות לב למרות התנגדות האמא והמשפחה,הוא מעשה שלא יעשה ויש להטיל עליו וטו! המדיניות הזו של חטיפת ילדים דרך מימוש צו החירום אותו משיגה פקידת הסעד דרך בית המשפט, ובמעמד צד אחד וללא דיון הוכחות, הוא גזר דין מוות!

גזר דין מוות על הילדים שמושלכים לכל אותם מקומות כגון: פנימיות/ מוסדות/ מרכזי חירום/ משפחות אומנה/ ואימוץ סגור ששם הם עוברים התעללויות קשות דרך מכות, קללות, עונשים כבדים שכוללים סגירה בחדריי צינוק, הולדינג, אונס של קטינים וקטינות, הלעטה בכדורים פסיכיאטריים שלא לצורך, וכך הורסים את נפשו הקטנה הרכה והאומללה של הילד לכל חייו, וכך הורסים משפחות כשהיד קלה על ההדק ובצע הכסף הוא נר לרגליי כל מי שידו בוחשת במכונה המשומנת הזו שמניבה מיליארדים על גבו הצנום של הילד בישראל!!!

ועל כוחן הבילתי מרוסן והבילתי מבוקר והבלתי מתקבל על הדעת של פקידות הסעד אני אומרת: הן- התובע, השופט והתליין.

הייתכן?!

דוח מבקר המדינה 64ג: משרד הרווחה הביא מחו"ל אלפי ילדים והפקירם במוסדות בניגוד לחוק ולכללים

מאי 2014 - דוח מבקר המדינה 64ג בנושא "הבאת ילדים לישראל שלא ע"י הוריהם" חושף מחדלים חמורים של משרד הרווחה כגון: הפקרת אלפי ילדים במסגרות שאינן מתאימות, ללא מעקב או אפוטרופסות  בניגוד לחוק ולכללים ועוד. להלן תקציר הפרק "הבאת ילדים לישראל שלא ע"י הוריהם" מדוח מבקר המדינה 64ג.

תקציר
בישראל פועלת משנת 1992 תכנית ממשלתית להבאת בני נוער זכאי שבות  ללימודי תיכון במדינה לשם השגת תעודת בגרות ופיתוח זהות יהודית - תכנית נוער עולה לפני ההורים (להלן - נעל"ה או תכנית נעל"ה). את התכנית מפעיל משרד החינוך.
במשרד החינוך קיימת תכנית נוספת שבמסגרתה מגיעים בני נוער ממדינות דוברות צרפתית ופורטוגזית ללימודים בפנימיות בישראל (להלן - תכנית המגמות).
נוסף על תכניות מוסדרות אלה קיימת תופעה של הבאת קטינים  ללא הוריהם לישראל על ידי גורמים פרטיים. לדוגמה, בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים החלה עמותת צעירי אגודת חב"ד - המרכז (להלן - העמותה) להביא לישראל באופן עצמאי ילדים מאזור אסון צ'רנוביל  (להלן - ילדי צ'רנוביל) ולהעניק להם חינוך יהודי בישראל (להלן - פרויקט צ'רנוביל). הפרויקט מתוקצב על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן - משרד הרווחה).
פעולות הביקורת
בחודשים נובמבר 2011 - ספטמבר 2012 בדק משרד מבקר המדינה לסירוגין את נושא הבאת ילדים לישראל שלא על ידי הוריהם. עדכונים נעשו עד אפריל 2013 (להלן - מועד סיום הביקורת). הבדיקה נעשתה במשרד החינוך, במשרד הרווחה וברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול שבמשרד הפנים (להלן - רשות ההגירה). בדיקות משלימות נעשו גם במינהלת נעל"ה שבאגודה לקידום החינוך ובלשכת הקשר נתיב  (להלן - נתיב).
עיקרי הממצאים
1. כניסת ילדים אל ישראל ויציאתם ממנה: בחוקים, בתקנות או בנהלים הנוגעים לכניסה לישראל ולהענקת אשרות שהייה לאזרחים זרים אין הוראות מיוחדות לכניסת ילדים ללא הוריהם, וכן אין מגבלות על הבאה יזומה של ילדים בידי מי שאיננו האפוטרופוס החוקי שלהם. קיים נוהל הטיפול בכניסה ויציאה של קטינים נלווים במעברי גבול, שעניינו מניעת עברות פליליות או השתקעות ילדים בארץ שלא כדין, אולם אין בו הוראות שעניינן הגנה על הילדים.
רשות ההגירה מנהלת רישום של הילדים הנכנסים לישראל, אך בידיה נתונים מועטים ביותר עליהם. במקרה שבו נכנס הילד לישראל עם מלווה חסרים פרטי זיהוי ויצירת קשר של המלווה, זיקתו אל הילד והגורם שאישר את הליווי. כמו כן אין נתונים על המקום שבו צפוי הילד לשהות ועל אפשרויות יצירת קשר עמו, עם הוריו או עם מי שאמון על השמירה עליו. בידי הרשות גם אין נתונים בדבר מספר הילדים שנכנסו לישראל ללא הוריהם. המצב הקיים מאפשר לגורמים שונים להביא ילדים לישראל אף שאינם אחראים בהכרח לדאוג לשלומם ולמחייתם, וללא ידיעת רשויות המדינה.
על פי החלטת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, בדצמבר 2007 הוקמה ועדה בין-משרדית לצורך כתיבת נהלים בנושא הכניסה של ילדים אל ישראל ויציאתם ממנה. ואולם ועדה זו קיימה פגישה ראשונה רק בפברואר 2009, והגישה את המלצותיה למנכ"ל רשות ההגירה במרץ 2013 - כעבור חמש שנים וחצי. ביולי ובאוקטובר 2013 הוצגו ההמלצות לשר הפנים, והוא אישר אותן עקרונית בכפוף להצגת נוהל פרטני. במועד סיום הביקורת טרם אושרו הנהלים האמורים.
2. פרויקט צ'רנוביל: בשנת 1995, בעקבות החלטת שֹרת העבודה והרווחה דאז, התקשר משרד הרווחה עם עמותת צעירי אגודת חב"ד - המרכז עבור החזקת חלק מילדי צ'רנוביל שנקלטו בפנימייה שבניהולה. בשנים 2000 עד 2011 שילם המשרד לעמותה יותר מ-18.5 מיליון ש"ח עבור החזקת חלק מהילדים.
התקשרות משרד הרווחה עם העמותה נעשתה בניגוד להחלטת ממשלה מ-1992 אשר ביטלה החלטת ממשלה קודמת שקראה להקצות אמצעים לטיפול בילדי צ'רנוביל. החלטת המשרד חייבה הקמת צוות רב-מקצועי בדרג הנהלת המשרד בתחומי המשפט, הבריאות ועוד, על מנת לגבש נוהלי טיפול באוכלוסייה ייחודית זו. צוות כזה לא הוקם, לא התקיים דיון בדרג מנכ"ל, ובמשך יותר מ-25 שנה לא ניתנו הנחיות מפורטות לטיפול בפרויקט על כל היבטיו.
משרד הרווחה לא קבע נורמות או קריטריונים לאיתור נזקקותם והתאמתם של ילדי צ'רנוביל לקליטה בפנימייה בישראל, לפני הבאתם ארצה. בכך אִפשר את הבאת הילדים, הכרוכה בעזיבת מדינתם, ביתם וחיק הוריהם ומשפחתם - הגם שאלה נעשו בהסכמת ההורים ולעתים אף בהתאם לרצונם ובחירתם - בלי שטובת הילד והשלכות המעבר לישראל נבחנו כלל בידי גורם מקצועי בלתי תלוי בעמותה. המשרד גם לא וידא שהעמותה העבירה לנתיב, הגורם המוסמך לקביעת זכאות לעלייה, את שמות הילדים כדי שתיבחן זכאותם על פי חוק השבות, התש"י-1950 כדרוש - לא לפני הבאתם לישראל ואף לא לאחריה.
משרד הרווחה כשל בבקרה על ההתקשרות עם העמותה. הוא אפשר לעמותה להחזיק בפנימייה ילדים בני פחות מ-12 שנה, ביניהם גם בני שש ושמונה, בניגוד לכללים. הוא לא אכף על העמותה את דרישותיו לפעול למינוי אפוטרופוס לילדים בישראל. משנת 1997 ועד 2012 היו בידי משרד הרווחה מסמכים של כ-50 מאלפי הילדים שהביאה העמותה באותן שנים, לצורך הסדרת מינוי אפוטרופסות. המשרד לא בדק אם העמותה החזיקה מסמכים תקפים בדבר הסכמת ההורים להחזקת הילדים על ידיה. המפקחים ולשכת הייעוץ המשפטי של משרד הרווחה לא תיאמו את הפעולות עם העמותה ולא דיווחו אלה לאלה על מינוי אפוטרופסים או על היעדרם.
אף שאחת הסיבות להבאת הילדים ארצה הייתה הסכנה הבריאותית שבחשיפה לקרינה הרדיואקטיבית במקום מגוריהם, מ-1992 ועד מועד סיום הביקורת לא פנה משרד הרווחה לקבלת חוות דעת רפואית מגורם בלתי תלוי המתמחה בהשפעות אסון צ'רנוביל, ולא עקב אחר מצבם הרפואי של הילדים ואחר הטיפול בהם.
משרד הרווחה לא בדק אם חל שינוי במעמדם החוקי של הילדים במהלך השנים, או אם הם נמצאים בישראל. חלק מהילדים יצאו לחו"ל ושהו בפנימייה רק כמה חודשים בשנה, אך המשרד שילם לעמותה בגין החזקתם בפנימייה גם בעת היעדרות ממושכת. הביקורת העלתה כי תשלומי היתר בגין ארבעה מן הילדים שיצאו לחו"ל הסתכמו במאות אלפי ש"ח.
משרד הרווחה אישר לעמותה מימון עבור עד 71 ילדים השוהים בפנימייה, אך ידע ששוהים בה ילדים נוספים על אלה שהעמותה דיווחה עליהם. המשרד לא פיקח על שהותם של הילדים הנוספים שהעמותה הביאה לישראל.
משרד הרווחה חתם עם העמותה על הסכם התקשרות אחיד להפעלת פנימיות אף שסבר כי ההסכם לא מתאים לפרויקט צ'רנוביל. הוא המשיך את ההתקשרות עם העמותה גם בשנים שנשלל ממנה אישור ניהול תקין בשל אי-סדרים כספיים בהתנהלותה, ובניגוד להחלטת הממשלה המחייבת התקשרות של משרדי ממשלה רק עם עמותה בעלת אישור כאמור.
3. תכנית נעל"ה ומסלול נעורים: כל המועמדים לתכנית נעל"ה עוברים תהליך מיון בחו"ל על ידי צוותי המיון של מינהלת נעל"ה. מועמד לתכנית צריך לענות על דרישות שונות, ובהן יכולת התמודדות במצבי לחץ; יכולת התמודדות עם ניתוק מהבית; התאמה חברתית; עמידה ברמת לימודים נדרשת; התאמות פסיכולוגיות והיעדר בעיות נפשיות ובעיות רפואיות. בעשר השנים הראשונות לתכנית נעל"ה הגיעו לישראל 811 תלמידים בממוצע כל שנה. בשנות הלימודים התשס"ח-התשע"ב (2012-2007)  ירד מספר התלמידים הממוצע ל-443, כלומר ירידה של
כ-45%. כדי להגדיל את מספר התלמידים הפעיל בשנת 2008 המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער שבמשרד החינוך (להלן - המינהל), האחראי לתכנית נעל"ה, מסלול אחר בתנאים אחרים - "נעורים", שתנאי הקבלה אליו הוגמשו ביחס לנעל"ה. לנעורים התקבלו מועמדים שלא נמצאו מתאימים לנעל"ה, על רקע קשיים לימודיים או בשל בעיות התנהגות, בעיות רגשיות או שניהם.
במינהל לא נמצאו מסמכים המתעדים עבודת מטה שקדמה לפתיחת מסלול נעורים - עבודה הנדרשת להגדרת יעדי התכנית, אופי התלמידים שיתקבלו ועוד. מן הראוי היה שמשרד החינוך יביא את מסלול נעורים לאישור הממשלה, שכן יעדיו אינם תואמים להחלטתה בעניין נעל"ה.
4. תכנית המגמות: בשנות הלימודים התשס"ח-התשע"ב השתתפו בתכנית המגמות 881 תלמידים. בניגוד להליכי המיון הנדרשים להבאת תלמידים בתכנית נעל"ה, התאמת המועמדים לתכנית המגמות אינה נבדקת בארץ המוצא על ידי צוות רב-תחומי ובלתי תלוי. את האישורים הרפואיים והפסיכולוגיים מספקת משפחת התלמיד והם מאושרים בארץ על ידי רופא או פסיכולוג דובר השפה. אף שהתכנית מיועדת לזכאי שבות ולנוער יהודי, יהדותם וזכאותם של המועמדים אינן נבדקות על ידי גורם שהוסמך לכך מטעם המדינה. תכנית הלימודים בתכנית המגמות מבוססת על תכניות הלימוד של מדינות מוצאם של התלמידים, ברזיל וצרפת, ומתקיימת בשפתן, ותעודות הבגרות שמקבלים בוגרי התכנית הן תעודות של המדינות הזרות. משרד החינוך מממן את תכנית המגמות אך אינו מעורב בתכנית הלימודים הנלמדת בה.
5. עמותות המביאות ילדים: קיימות עמותות המביאות לפנימיות בישראל ילדים ללא הוריהם בלי שזכאותם תיבדק על ידי נתיב, שהיא הגורם המוסמך לקביעת זכאות לעלייה מחבר המדינות  לישראל, ובלי שמשרד החינוך תיאם זאת עם המדינות שמהן הם מגיעים, כקבוע בהסכמים. משהתחייבה המדינה לפעול בהתאם להסכם לשיתוף פעולה עם ממשלות זרות בתחום החינוך, ומשידע משרד החינוך על הימצאות ילדים ללא הוריהם במסגרות חינוכיות בארץ מעצם העברת הכספים בגינם, היה על המשרד לדאוג לקיים את התחייבויות המדינה בנושא זה.

סיכום והמלצות
בישראל נמצאים ילדים שהובאו אליה ללא הוריהם. ילד ללא הורים או ללא אפוטרופוס בישראל, שאין גורם שלטוני הדואג למימוש ההגנה עליו, עלול להיות חשוף לפגיעה. משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את העיכוב המתמשך בעבודת הוועדה הבין-משרדית ובקביעת הנהלים ואישורם. על רשות ההגירה והמשרדים הרלוונטיים לפעול ללא דיחוי נוסף לאישורם ולהטמעתם של נהלים לכניסת ילדים לישראל ויציאתם ממנה, לרבות מנגנוני בקרה ופיקוח על מקום הימצאותם ועל הגורם האחראי להם. על הרשות לדאוג שיהיה בידיה מידע עדכני ומלא עליהם ולהסדיר את העברתו למשרדים הרלוונטיים, בהתאם לדין ובכפוף להגנת הפרטיות.
מן הראוי שמשרד המשפטים יפעל לקידום הסדרה חוקית של אפוטרופסות נוספת על זו של ההורים השוהים בחו"ל, לילד השוהה לבדו בישראל תקופה ממושכת, וזאת בהתחשב בגילו ובמשך השהות שלו ותוך שמירה על איזון בין אחריות ההורים לבין דרישות החוק להגנה על הילד.
על משרד החינוך לבחון את התכניות שבאחריותו, שבמסגרתן מובאים בני נוער לישראל ללא הוריהם, לרבות בחינת האפשרות לאחד את הליכי המיון ואת דרישות הקבלה לתכנית נעל"ה, למסלול נעורים ולתכנית המגמות. כמו כן, עליו לקבוע את מדיניות המשך הפעלת התכניות בשים לב לתקציבים המושקעים בהן ולמידת השגת המטרות שהוגדרו להן.
הנהלות משרד הרווחה כשלו בכך שאפשרו את תקצוב העמותה בלא שנתנו הנחיות מפורטות לטיפול בילדים ובפרויקט צ'רנוביל על כל היבטיו. על משרד הרווחה היה לקיים פיקוח רצוף וצמוד על הפנימייה - על אחת כמה וכמה במקרה של אוכלוסיית ילדים שהובאו לישראל ללא הוריהם על ידי גורם פרטי - לרבות פיקוח על מינוי אפוטרופוס לכל ילד, על נוכחותם בפנימייה, על מצבם הבריאותי ועל מעמדם החוקי. אם ראה המשרד בפרויקט זה צורך חיוני, היה עליו להביאו לאישור הממשלה. כמו כן על משרד הרווחה לפעול להשבת כספים ששולמו ביתר לעמותה.
חלק מן הילדים מגיעים לתכניות שבפיקוח משרד החינוך וחלקם מובאים לישראל בידי גורמים פרטיים, ללא ידיעת המדינה. לדעת משרד מבקר המדינה, אין המדינה יכולה להסכים לתופעה של הבאת ילדים אליה ללא הוריהם בידי מי שאיננו מוסמך על ידה ובלא שיהיה בידיה מלוא המידע עליהם. במצב זה אין המדינה יכולה לפקח על הטיפול בילדים אלה, בשים לב לאמנה הבין-לאומית שהיא חתומה עליה. על המשרדים הנוגעים בדבר ללמוד את הממצאים שהועלו בדוח זה ולבצע חשיבה מחודשת בנושא חשוב ורגיש זה.

משרד הרווחה מפקיר ילדים לחקירות משטרה ליליות ללא הוריהם, וללא עו"ד בניגוד לחוק ולנהלים

יוסי סילמן - מנכ"ל משרד הרווחה: הפקרת ילדים לחקירות משטרה ליליות ללא הוריהם, וללא עו"ד בניגוד לחוק ולנהליםחקירות ללא הורים, בשעות הלילה וללא עו"ד , שמעון כהן, ערוץ 7 , י"ד באייר תשע"ד, 14/05/14

מבקר המדינה מציג נתונים מדאיגים על הפרת זכויותיהם של קטנים במשטרה. ב-3,200 תיקים לא מימשו הקטינים את הזכות להיוועץ בסנגור.

דו"ח מבקר המדינה שמתפרסם היום (רביעי) מגלה ליקויים חמורים בהתנהלות המשטרה בחקירות קטינים.

המבקר מגולל שורה ארוכה של ליקויים ובהם ניתן למצוא כי "מתוך 221 התיקים שנדגמו שבהם חקירת הקטינים נעשתה ללא נוכחות הורים, כ-33% מתייחסים לקטינים בני 15-12. מהמדגם ניתן להסיק שבלמעלה מ-1,000 תיקי מעצרים חקירת הקטינים בגילים אלה התקיימה ללא נוכחות הורים, אף שמדובר בגילים צעירים מאוד שבהם נוכחות מבוגר חיונית".

עוד מציין המבקר כי "מהמדגם ניתן להסיק שבכ-3,200 תיקי מעצרים לא מימשו הקטינים את הזכות להיוועץ בסנגור לפני החקירה, ובכ-2,100 תיקים הדבר נעשה אף בלי שיש אסמכתה לוויתור זה מצד הקטין".

כמו כן קובע המבקר כי "אף שחוק הנוער קובע שקטין לא ייחקר בשעות הלילה, מהמדגם ניתן להסיק שבכ-1,600 תיקי מעצרים התקיימה החקירה בשעות הלילה. במרבית תיקי המדגם אמנם יש אישורים לחקירה בלילה אך הם אינם מנומקים ואינם מפרטים מה הייתה העילה לשימוש בחריג המצדיק חקירה בלילה. במצב זה מתיקי המדגם לא ניתן ללמוד באיזה מקרים נעשה שימוש בחריגים שהתיר החוק".

בסעיפי הסיכום של פרק זה כותב המבקר כי "ממצאי דוח זה מעידים שההוראות בתיקון 14 לחוק הנוער לא הוטמעו דיין בעבודת משטרת ישראל, ונמצאו מקרים רבים שבהם זכויות הקטינים הופרו בעת חקירתם במשטרה. במרבית תיקי המעצרים חסר מידע לגבי טיב הטיפול בקטין ולא ברור אם הוא נעשה בהתאם להוראות הדין. במצב זה לא ניתן לקיים פיקוח ובקרה על תיקי החקירות".

"משטרת ישראל נדרשת לפעול לאלתר בהתאם לתיקון 14 לחוק הנוער, ולהטמיע את הוראותיו בכל תחנות המשטרה. עליה לוודא שבכל המקרים תתבצע הודעה להורים; שחקירת הקטינים תתבצע בנוכחות הורה או קרוב אחר; שההודעה לקטינים על זכויותיהם תהיה מלאה ומובנת להם; שחקירתם תהיה בשעות היום ולא בלילה, ותיעשה בידי חוקר נוער. אף שהמשטרה עשתה כברת דרך בכל הקשור להליכים הננקטים נגד קטינים, עליה לעשות בדק בית מחודש, לפעול לכך שתיקי המעצרים יכילו מידע מלא על פרטי החקירה, לרבות הקביעה באיזה שלב הקטין הוגדר כעצור, לרענן את ההנחיות ולוודא שהתפיסה הגלומה בתיקון 14 לחוק הוטמעה בכל תחנות המשטרה ושזכויות הקטינים נשמרות".

באשר להליכים החלופיים להליך הפלילי שמפעילה המשטרה מציין המבקר כי התכניות הקימות להסטת הטיפול בקטין ממסלול ענישה למסלול שיקום מטפלות במספר קטן מאוד של קטינים. "על המשטרה להמשיך וליזום תכניות חלופיות רחבות שיתאימו לכמה שיותר קטינים, כדי שמספר הקטינים שישתתפו בהן יגדל באופן ניכר", חותם המבקר.

שר החינוך שי פירון מכה ילדיו ומזלזל בחוק

מאי 2013 - שי פירון שר החינוך בראיון עם גיל ריבה אומר כי הוא מכה את ילדיו מידי פעם במכות כאלו ואחרות. שי פירון מתייחס בבוז לחוק העונשין באיסור הכאת ילדים ומכנה את העבירה החמורה "שאלות פילוסופיות של הכאת ילדים"
משרד הרווחה כמדיניות מטייח התעללות בילדים באוכלוסיות חזקות משום שמסגרות הרווחה עצמן (פנימיות, אומנה, מרכזי חירום, ועוד..) מתעללות בילדים, ומשרד הרווחה רוצה לסחור בילדי משפחות מוחלשות. מה גם שתכלית משרד הרווחה הנה הסחר בילדים, וסבלם של הילדים ומשפחותיהם המוחלשות אינו מעניין את  המשרד. אילו היה הורה ממשפחה מוחלשת מתבטא כמו שי פירון ברור שרשויות הרווחה היו תולשות ילדיו מהבית ומפרקות את המשפחה, פיסית, נפשית וכלכלית.




קישורים:

 העובדות הסוציאליות תלשו הרך הנולד מאמו והביאו למעצרה - דרכי רמיה משרד הרווחה לחטיפת תינוקות ממשפחות קשות יום. העובדות הסוציאליות לאחר שהרעילו באוזני השופט וקיבלו צו שיפוטי לתלישת תינוק מאמו מיד בלידתו, התגרו באמא והסבתא,  תלשו התינוק והביאו למעצרן והרחקתן של האמא והסבתא מהרך הנולד.

הוגשה תביעה אזרחית נגד המעון נווה יעקב של משרד הרווחה - הוגשה תביעה אזרחית נגד המעון נווה יעקב של משרד הרווחה - גלי צה"ל - שרון פולבר - יולי 2013 - ההתעללות בחוסים בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב: הבוקר תוגש תביעה אזרחית לבית המשפט בדרישה לפצות את החוסים על ההתעללות וההזנחה. בנוסף, אחרי ארבעה חודשים שהושהה דו"ח וועדת החקירה במשרד הבריאות, אתמול הוא פורסם...

 פרופ. אסתר הרצוג מציגה דרכי רמיה משרד הרווחה בענייני הוצאת ילדים מביתם -  אפריל 2014 - יותר מעשרת אלפים ילדים מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי רשויות הרווחה לעיתים שלא לצורך. משפחות רבות  חסרות אונים מול החלטות העובדים הסוציאליים...

שחיתות בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי יוסף אמיר שוורץ הודח מתפקידו עקב ניגוד עניינים חמור

משרד הרווחה תייג ילדים כמפגרים משיקולי תאוות בצע.
ינואר 2014 - מדובר בפקיד סעד ראשי יוסף אמיר שוורץ שבמשך שנים כלא בכפייה יתומי משרד הרווחה במוסדות כליאה תוך שהוא מתייג אותם כמפגרים. אמיר שוורץ קיבל טובות הנאה מכליאתם הואיל וגם הוא מפעיל ובעלים של המעונות עד שהודח ממשרד הרווחה בעקבות תחקיר חדשות 10. הילדים נכלאו במוסדות הכליאה של משרד הרווחה לעשרות שנים. משרד הרווחה ניסה לטייח פשעי אמיר שוורץ וטען כי הנו עובד למופת. להלן גזר הדין בעניינו של אמיר שוורץ.

אמיר שוורץ - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה מנהל בשעות העבודה את עסקיו הפרטיים




News1 - ינואר 2014 - בית הדין למשמעת של עובדי המדינה קיבל את הסדר הטיעון שחייב את העובד הסוציאלי הראשי באגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית, יוסף אמיר שוורץ, לפרוש מתפקידו בשל ניגודי עניינים בפעולותיו.

שוורץ הורשע במסגרת עסקת טיעון לאחר שבתחקיר של חדשות ערוץ 10 נחשף כי במקביל לעבודתו במשרד הרווחה, כעובד בכיר, עבד גם עבור חברת ק.ט.ב. - קהילה טיפולית בריאה בע"מ, המפעילה מעוניות (הוסטלים), שבה הייתה אשתו בעלת מניות ועובדת בכירה. כך, למשל, חתם על חוזים מטעם חברת ק.ט.ב. והפנה מטופלים למעוניות של החברה.

צמרת משרד הרווחה: יוסי סילמן, אמיר שוורץ, מאיר כהן, מנחם וגשל - נעדרים כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות אותם אמורים לשרת
צמרת משרד הרווחה: יוסי סילמן, אמיר שוורץ, מאיר כהן, מנחם וגשל

לאחר פרסום התחקיר על-אודותיו בחדשות 10 טענה נגדו התביעה בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה כי במעשיו עסק שוורץ בעבודה פרטית ללא היתר תוך שהוא שם עצמו במצב של ניגוד עניינים עם עבודתו ועם תפקידו ותוך פגיעה במשמעת שירות המדינה והתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. עוד טענה התביעה כי שוורץ לא קיים הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין והפר סעיפים בתקשי"ר ובכללי האתיקה של עובדי המדינה.

ב-23 בינואר הודה שוורץ, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו והורשע על-פי האישומים והעבירות שצוינו בכתב התובענה המתוקן. ב-28 בינואר קבע בית הדין את גזר דינו וציין כי הוא מכבד את הסדר הטיעון שהושג ואשר במסגרתו יקבל שוורץ נזיפה חמורה, הוא יפרוש משירות המדינה ב-1 בפברואר 2014, תופקע ממנו משכורת חודשית אחת והיא תנוכה מתשלומי הפרישה שלו.

"בית הדין סבור כי אמצעי המשמעת שעליהם הוחלט בתיק דנא, אכן משיגים את תכליות הדין המשמעתי. בהיותו של הנאשם עובד בכיר, החוטא פעם נוספת גם בעבירות שבהן הורשע בעבר על-ידי בית הדין, אחת דינו לא להמשיך את עבודתו בשירות המדינה", ציינו עורכי הדין אברהם בן קרת ואפרת נאות מרקוביץ וסוזי לוי שישבו כבית הדין המשמעתי. לדבריהם, טוב עשה שוורץ כאשר הפנים את כל הנאמר בהסכימו לקבל את הסדר הטיעון הכולל פרישה.

קישורים:

הפקרות בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הושעה מכל פעילות ציבורית עד משפטו בבית דין למשמעת - אוגוסט 2013 - הפקרות בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הושעה מכל פעילות ציבורית עד משפטו בפעם השניה בבית דין למשמעת של עובדי המדינה - כך מסרו גורמי הרווחה...

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הורשע בעברות: חברות בדירקטוריון ללא היתר, מתן הרצאות מבלי לדווח לממונה ודיווחים כוזבים - אוגוסט 2013 - הרשעתו של פקיד הסעד הראשי אמיר שוורץ (נובמבר 2005) בעברות: חברות בדירקטוריון של חברה ללא היתר, במתן ייעוץ לחברה בשעות העבודה, במתן הרצאות מבלי לדווח לממונה עליו ובמסירת דיווח כוזב בדבר שעות עבודתו, לא מנעה את קידומו במשרד הרווחה ממנהל מחוז לפקיד סעד ראשי...

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ שיקר בבית המשפט - שופטת בלהה גילאור - אוגוסט 2013 - תיק ת"א 865-08 דהאן ואחרים נגד מדינת ישראל ואח' - שופטת בלהה גילאור - פרוטוקול דיון בבית משפט מחוזי בחיפה - 7 בספטמבר 2011 - מדובר בתביעת נזיקין של דודו דהאן נגד מדינת ישראל, משרד הרווחה ואח' על תיוגו כמפגר וכליאתו שלא לצורך במוסד למפגרים של משרד הרווחה למשך עשרות שנים שם עבר התעללות קשה...

שחיתות ומרמה בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הוא הבעלים של הוסטלים שעובדים עם המשרד - אוגוסט 2013 - זהבי עצבני - 103 FM - איידן, כתבת ערוץ 10, חשפה שפקיד בכיר במשרד הרווחה מנהל במקביל לעבודתו מספר הוסטלים פרטיים - האם יש בכך ניגוד עניינים? נתן משוחח עמה - אל תחמיצו!..

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ לחוקר המשטרה: "אני אדאג לבטל את התיק הזה, יש לי גיס שהוא שוטר הוא יטפל בזה" - אוגוסט 2013 - תאוות בצע הפקידים בצמרת משרד הרווחה אינה יכולה לסבול הורים המגנים על זכויות ילדיהם במוסדות משרד הרווחה. משום כך פועלים פקידי הרווחה באכזריות נגד תלונות הורים על התעללות בבניהם במוסדות הרווחה.מכתבה של אמא ש' המגולל את התעללות רשויות הרווחה (פקידי סעד ראשי אמיר שוורץ ונחום עידו) בה ובבתה...

אמיר שוורץ - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה מנהל בשעות העבודה את עסקיו הפרטיים - הפקרות אטימות אכזריות ותאוות בצע בצמרת משרד הרווחה - תחקיר חדשות 10: האחראי על בעלי הפיגור מנהל את עסקיו בזמן העבודה - אנטוניה ימין ומיה איידן - אוגוסט 2013 - אמיר שוורץ, פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה שמופקד על רווחתם של אלפי החוסים, מנהל בשעות העבודה גם את עסקיו הפרטיים - רשת הוסטלים שלו ושל אשתו. "לקחו לי 21 שנים מהחיים", סיפר חוסה שאושפז במוסד שלא התאים לו, וכמוהו רבים נוספים. משרד הרווחה: "נקיים בירור מידי ומעמיק והנושא יטופל באופן נחרץ"...

פקיד הסעד אמיר שוורץ - משתמש בתואר דוקטור בניגוד לחוק ולכללים - הכתבה תקראו לו דוקטור (למרות שהוא אינו כזה) , רדיו חיפה , טלי ליבמן , יוני 2012 - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה, אמיר שוורץ עושה שימוש בתואר דוקטור בניגוד להנחיות ברורות של משרד הרווחה, כך מגלה כתבתנו טלי ליבמן. שוורץ בתגובה: "יש לי אישור להשתמש בתואר"...

בין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ - המאמר "לא יודע את נפשם" , ידיעות אחרונות , המוסף לשבת , פברואר 2012 - תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא. אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט. עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.

הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הילדים במוסדות הכפייה


עיתון "ישראל היום" - הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הילדים במוסדות הכפייה
"ישראל היום" - 11.04.2014 - תגובות לכתבה "חשופים" מגיליון השבוע שעבר

טראומה רב-דורית

רוב הפגיעות יכלו להימנע באמצעי פשוט, המקובל בכל העולם המערבי: העברת תקציבים לשיקום משפחות והדרכתן, במקום לעקירת ילדים מבתיהם.

פירוק המשפחות מביא להטבעת טראומה רב דורית, שהיא בבחינת אבן שטיפש זרק לבאר - אלף חכמים לא יוציאו אותה. הטיפש הזה הוא המדינה. ומה שגרוע מטיפש, הוא טיפש חרוץ. מדינת ישראל, באמצעות הרווחה, עוסקת בפירוק משפחות בחריצות שלא תיאמן.

מערך ההשמה החוץ-ביתית מופרט לחלוטין, ומדובר כאן בעצם באינטרסים כלכליים ציניים שמביאים לאטימות ולאלימות מערכתית כלפי מוחלשים. אני מסייעת למי שהמדינה לקחה שלא כדין את ילדיהם מרשותם, ויודעת שאין זה מובן מאליו לחקור באומץ סוגיה זו. בכל חשיפה בעבר, נחשפנו למסכת לחצים בלתי סבירה עלינו ועל גופי התקשורת מצד משרד הרווחה, שכמעט אינו מבוקר. והכל נעשה הרחק מעיני הציבור, ללא גוף ערר שאמור לכאורה לשרת את הציבור מול משרדי הממשלה.
חנה בית הלחמי

אף אחד לא דואג לילדים

מי שומר על הילדים והילדות שנלקחו מהוריהם בטענה שביתם הטבעי מסוכן להם, והועברו למשפחות אומנות ולפנימיות? אף אחד. כי ברגע שבו הרווחה סימנה לעצמה עוד ניצחון, בצורת הוצאת ילד מביתו (ולא חלילה הענקת טיפולים לשיפור המצב בביתו,( הוא חדל כנראה מלהיות חלק מאחריותה.


זו התשובה היחידה שיכולה להסביר את העובדה שהצוות בפנימיות אינו מיומן ומוכשר לטיפול בילדים, וכי 12 שנות לימוד מספיקות כדי להיות מדריך בפנימייה; זו התשובה היחידה שיכולה להסביר כיצד גם לאחר שילדות וילדים עוברים תקיפות מיניות בפנימיות, הם לא מקבלים את הטיפול הנדרש.

הרווחה דואגת רק לעצמה. לשם טיהור שמה היא מוכנה להקריב כל אם ואב, כל ילד וילדה. איך יכול להיות ששישה נערים תוקפים מינית ילדה, ורק לאחר חמישה ימים מודיעים לאמה? מדוע נדרשים שבועיים כדי להרחיק אותם ממנה!? וגם אז, לא את כולם.

וכל זאת לפני ששאלנו "איפה הכסף"?

17,000-10,000 שקלים בחודש עולה השמת ילד בפנימייה של הרווחה. מה הם עושים עם הסכומים הללו? הם הרי לא הולכים למדריכים ולמדריכות הלא מוכשרים שמרוויחים משכורות רעב, וגם לא לטיפול בילדים. על הציבור להקים צעקה מול משרד הרווחה, שפוגע במשפחות יום אחר יום - ואז גם לא מוצא לנכון לדאוג לילדים שהוציא מביתם בשם "טובת הילד."

רוויטל מדאר, פאריס

תעשייה של מסכנים

ליבי נשבר יש גבול לביורוקרטיה ולעוול מצד הממסד. רשויות, שאמורות להגן על ילדים, מוציאות אותם מהבית ומוסרות אותם לבית חרושת של פשע, זוועה ולכלוך, הופכות אותם ליתומים עם הורים חיים.

אני מבין שלעיתים צריך להפריד ילדים מהורים אנטי-סוציאליים, נרקומנים וכו,' אבל יש כאן תעשייה של מסכנים. איזה חינוך ילד יספוג בלי מבוגר אחד שבאמת אכפת לו ממנו?

ילדים פגועים הופכים במהירות לאלימים ומסוכנים. הם צריכים להיות בבית, עם הוריהם, וצריך למצוא דרך לעזור לאותן משפחות. זה העתיד שלנו, כדאי להשקיע בו.

לפנימיות חייב להיות טלפון חינם למוקדי מצוקה, שבו יוקלטו כל השיחות, כדי שהתעללויות וההשפלות יגיעו להנהלת המוסדות. מי שמסתיר ומתחמק מהדיווחים של הקורבנות, צריך להישפט כשותף לפשע. די לסבן, תעשו משהו! אני הייתי הופך את העולם, אם חס וחלילה ילדיי היו מספרים לי דבר כזה.

אדוארד ארנזון, בת ים

התקציב חשוב מהילדים?

כשילד נפגע בביתו, פקידי סעד לוקחים אותו למרכז הגנה או למרכז חירום, והמועצה לשלום הילד תיקח אותו למסור עדות במשטרה.

אך כאשר קטין נפגע במרכז חירום או בפנימייה, פקידי סעד לא ידברו איתו, ובטח שלא ייפגשו איתו. הם יטענו שהילד המציא את הדברים כי הוא רוצה לחזור הביתה. המשטרה תטען שחקרה את המדריכים, ואלה יגידו שהילד משקר ולכן אין צורך לחקור אותו. בתי משפט לא ימהרו לפגוש בכלל את הילד, והמועצה לשלום הילד תטען שהיא לא מטפלת באופן "פרטני," כפי שטענה כשפנו אליה ההורים של שתי בנות 8 שנאנסו באחת הפנימיות.

בקיצור, אף אחד לא ישמע ויטפל בילד שנפגע פיזית או מינית במרכז חירום או בפנימייה, והכל כדי לסתום פיות ולטייח - כי התקציב לשנה הבאה הרבה יותר חשוב מהילדים!

עו"ד תמר טסלר, חיפה

עיניים לא מיומנות

ילדים מוצאים מביתם לאחר שנחשד כי הם עלולים להיות חשופים לסיכון, בטענה להגנה על שלומם או לחוסר מסוגלות הורית. הרווחה אינה מבצעת טיפול מקביל עם המשפחות, גם לאחר שהילד כבר הוצא מהבית; גם כוח האדם במסגרות לוקה בחוסר מסוגלות לטיפול בילדים בסיכון. כל זה חושף את הילדים לפגיעות חוזרות ונשנות, גם בתוך המוסדות שבהם הם שוהים, ותחת עיניו הלא מיומנת של הצוות.

כיצד ייתכן שעל הילדים הפגיעים ביותר משגיח צוות שאינו מיומן בטיפול הנדרש? איפה אחריות המדינה למה שקורה לילדים ולילדות באותם מוסדות מופרטים, הפועלים למיקסום רווחים ולא באמת שמים את טובת הילדים לנגד עיניהם? ואיך ייתכן שחרף העובדות הקשות על אודות התנהלותו של משרד הרווחה, ציבור משלמי המיסים מתקצב את אותם מוסדות?

ריקי כהן בנלולו, פעילה פוליטית חברתית

פקידות שיודעות הכל

יש לי בחילה קשה מהידיעה שילדות וילדים בגיל 8 או ,10 שנלקחו מההורים - לעיתים בכוח - נאנסות ונאנסים (אני מתקומם על הביטוי הסטרילי "נפגעים(" במוסדות שאליהם הגיעו.

פקידות הרווחה "יודעות הכל," שיודעות כמה יהיה טוב לילדים מחוץ לביתם והרחק מהוריהם שיכולים להגן עליהם, שולחות את הקטנטנים חסרי האונים ללון עם מדריכים, ושם קורים הדברים הנוראים מכל. רק אלוהים יודע מי יכול להתקבל להיות מדריך בכזה מקום.

זו מכונת כספים! 15 אלף שקלים לחודש עבור כל ילד? בכסף הזה אפשר לשים שני עובדים סוציאליים במשרה מלאה בבית המשפחה! ילד שהרווחה שמה עליו את ידה, נמשך מטה למחשכי גיהינום, הופך מטרה נייחת ומוקרב למולך על בצע כסף של משרד הרווחה המפעיל את מרכזי החירום.

שמישהו יתעורר כבר, ויתחיל לתת על זה את הדין והדעת. שתיקתה של הוועדה לזכויות הילד מזכירה במשהו את השתיקה של הצוות בפנימיות, שמבין כי נכשל ומעדיף להשתיק.

ראובן ניסן, דובר הקואליציה למען הילדים והמשפחה

פלייליסט - פנימיות משרד הרווחה



קישורים:

700,000 שקל לייעוץ תקשורתי חיצוני - למשרד הרווחה אין כסף לרעבים, יש ליח"צנים  - אפריל 2014 - למשרד הרווחה אין כסף לרעבים, יש ליח"צנים , איציק וולף , news1 , - מסמך שהגיע לידי News1 מגלה כי משרד הרווחה ביקש אישור לקבלת ייעוץ תקשורתי חיצוני בסך 700,000 שקל אל מול "מתקפה תקשורתית וחזיתית". אנשי אגף החשב הכללי במשרד האוצר, הנשלט בידי יו"ר יש עתיד, אישרו את הבקשה של אנשי משרד הרווחה, הנשלט גם הוא בידי איש יש עתיד. המסמך מגלה שניים מן הנושאים שביחס אליהם התבקש הייעוץ - הוצאת ילדים בסיכון מבתיהם וטיפול באוכלוסייה על סף אוטיזם...

  מרכז חירום ויצו הדסים אבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת בן חור - בית הזוועות- מרץ 2014 - נער שנתלש מביתו יום לאחר הבר מצווה למרכז חירום ויצו הדסים באבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת רוקח בן חור מספר על ההתעללות הפיסית, נפשית וכימית המזוויעה שעוברים הילדים במרכז חירום ויצו הדסים...

ויקי היינה פקידת סעד ושופט יצחק עמית - הזדהמות מערכות המשפט והרווחה  - יולי 2013 - מאתר המכון למשפחה ורווחה - יצחק עמית שופט העליון המזעזע מבייש את ביהמ"ש העליון: הכשיר קריעת שתי ילדות מביתן ומשפחתן ללא חקירה נגדית של פק"ס ויקי הנייה מלשכת הרווחה תל אביב, בבמ"ש לנוער – בע"מ 4746/13 ...

משרד הרווחה מטייח עבירות מין חמורות בילדים במוסדותיו - תחקיר

משרד הרווחה תולש מידי שנה אלפי ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות ומפקיר אותם להתעללות והזנחה במסגרות חוץ ביתיות

תחקיר "ישראל היום" - פגיעות פנימיות (להורדת קובץ PDF) - "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר , ישראל היום ,נעמה לנסקי , מיכל יעקב יצחקי , אפריל 2014
 
הבטן של לילי החלה לכאוב מרב חשש כשמנהל הפנימייה (מרדכי אשרף - מנהל פנימיית בית הילד בירושלים) קרא לה להגיע בבהילות אל לשכתו, ושם מיהר להציע לה קפה, עוגות ומים קרים. ככל שיצא מגדרו לְרצות ולהרגיע אותה, כך גברה תחושתה שמשהו רע קרה לאחד מילדיה השוהים בפנימייה. היא היתה בטוחה שמדובר בבנה הגדול, כי הוא שובב ותמיד עושה בעיות.

אבל אז מנהל הפנימייה תפס את הראש, אמר ששלושים שנה לא קרה לו דבר כזה, ומילמל כמה פסוקים מהתורה. מדובר בבתה של לילי, בת השבע. היא נפגעה מינית על ידי כמה נערים גדולים ממנה. זה קרה שישה ימים קודם לכן, ואין לו ממש פרטים, למנהל, כי אסור לו לשאול ולתחקר יותר מדי. המשטרה תבדוק.

פגיעה מינית בילדה בת 7 בפנימיית בית הילד ירושלים - משרד הרווחה מטייח



"שאלתי, מה זה נפגעה מינית? מה בדיוק קרה? איך זה קרה בלי שאף אחד עצר את זה? ומה עושים עם זה עכשיו? משאירים אותה עם התוקפים שלה?" מספרת לילי על מה שהתרחש בדיוק לפני חודש, "והוא אמר לי שהוא לא בטוח, שהילדה שלי בדרך למסור עדות. דרשתי שייתנו לי לראות אותה מייד, והם לקחו אותי אליה.

"הדבר הראשון שהילדה אמרה לי זה 'אמא, אני לא אשמה'. חיבקתי אותה ואמרתי לה: 'ברור שאת לא אשמה. את הנשמה של אמא. לכי תספרי כל מה שקרה. את גיבורה, ואמא שומרת עלייך. זאת לא אשמתך, כפרה עלייך. את תינוקת'".

לילי התבקשה לעזוב את בתה, וברגליים כושלות שבה אל דירתה הקטנה בירושלים. "ראיתי מסך שחור מול העיניים, פחדתי שאתמוטט", היא מספרת. "לקחתי ארבעה כדורי וליום, וזה לא עזר. הרגשתי שעקרו לי את הלב".

בחלוף כמה ימים התברר ללילי שחמישה נערים פגעו בבתה. נער נוסף, שישי, התבונן בנעשה ושתק. מה היה שם? לילי לא ממש יודעת עד לרגע זה.

"מנסים להרגיע אותי שהנערים לא אנסו אותה, אלא הכריחו אותה לגעת בהם", היא אומרת. "אני לא מבינה למה לא עשו לה בדיקה פיזית, כדי לוודא שהם לא פגעו בה. אני לא מבינה איך זה קרה כשהילדה אמורה להיות בהשגחה כל הזמן, ואני לא מבינה למה היא נשארת תחת אחריותם של אותם מדריכים, שכשלו בתפקידם".

לילי (שם בדוי, כמו כל שמות הורי הקטינים בכתבה), אם חד־הורית בת 41, עברה חיים קשים מאוד. גופה הנערי והחיוניות שבה אינם מסוגלים להסתיר את התלאות שחוותה מצעירותה. היא אמנם עובדת בחריצות אך מתפרנסת בקושי. בשלב מסוים חשבה, או שוכנעה על ידי גורמי הרווחה, כי מוטב שהילדים יגדלו במסגרת חוץ־ביתית, במרחק לא רב מדירתה. העוני שלה, ילדותה הקשה, העבר הפלילי, העובדה שהיא אם חד־הורית - כל אלה הותירו לה סיכויים קלושים להשאיר את הילדים איתה, בביתה.

הילדים הוצאו מהבית על ידי שירותי הרווחה, בטיעון של טובת הילד. בנה היה בן 4 כשהוצא מהבית, בתה היתה בת שנתיים בלבד. עכשיו היא מתחרטת, אבל אין דרך חזרה.

לילי, שבעצמה נפגעה מינית באופן קשה לאורך ילדותה, ניהלה מאבק חריף. הקיפו אותה חברות טובות ופעילות חברתיות, שלא הניחו לנושא להישכח.

אחרי 12 ימים הורחקו הנערים התוקפים מהפנימייה. אבל בקולה של לילי לא ניכרות נחמה או גאווה על הצלחת מאבקה. בוודאי לא שמחה.

"רשמית, המקרה טופל, למרות שהבת שלי לא צריכה להישאר תחת אחריותם של מדריכים שכשלו. ומה זה עוזר לי שהמקרה טופל?", היא בוכה. "זה לא היה צריך לקרות. היה אפשר למנוע את זה. הבטיחו לי שישמרו על התינוקת שלי, ואני האמנתי להם, כי רציתי שהגורל שלה יהיה שונה משלי".

יונית: "בדרך הביתה, סיפרה לי אחת הבנות שהמדריכים נכנסים אליהן בלילה למיטה". צילום: יהושע יוסף
יונית: "בדרך הביתה, סיפרה לי אחת הבנות שהמדריכים (מרכז חירום ויצו הדסים אבן יהודה  בהנהלת עו"ס ענת רוקח בן חור) נכנסים אליהן בלילה למיטה". צילום: יהושע יוסף
 רמת דיווח נמוכה

שכיחות עבירות המין בילדים ובני נוער בכלל האוכלוסייה עולה בהדרגה וסוגרת עלינו מכל עבר. מנתוני משטרת ישראל עולה כי מתוך כלל תיקי עבירות המין שנפתחו בשנת 2012, כ־44 אחוזים בוצעו בקטינים עד גיל 17: 2,200 תיקים מתוך כ־5,000. עד גיל 12 אין הבדל משמעותי במספרים בין בנים לבנות; מגיל 12 ואילך, יש יותר בנות שנפגעות.

לנתונים הללו, הקשים ממילא, יש להתייחס בחומרה, כיוון שבקרב ילדים ובני נוער רמת הדיווח על פגיעות מיניות נמוכה מאוד, מסיבות שבהן בושה, אשמה, חשש מדחייה חברתית, לחץ חברתי או פשוט חוסר מודעות וטשטוש בין המותר לאסור, האופייני לגילים הללו. כל זאת, כשילדים חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים מיניים ופורנוגרפיה, שזמינים להם בקלות רבה.

אבל מה קורה בפנימיות הסגורות ובמשפחות האומנה, שאליהן מוּצאים ילדים מרשות הוריהם על ידי שירותי הרווחה בנימוק שיש להגן עליהם, לעטוף אותם, לפקח עליהם ולהביא לשיפור משמעותי בסביבת חייהם? ומה קורה כאשר מדובר בילדים שנפגעו בעצמם בעבר, או שגדלים אצל הורים שנפגעו מינית בצעירותם? זוהי אוכלוסייה עם פוטנציאל היפגעות גבוה באופן ניכר.

הרוב מוחלט של הילדים המופנים ל"השמה חוץ־ביתית" הם כאלה שלטענת גורמי הרווחה נחשפו להזנחה ולהתעללות פיזית, רגשית ומינית. בשנת 2012, לשם המחשה, נמצא שמתוך כ־36 אלף פניות שטופלו על ידי העובדים הסוציאליים (פקידי הסעד) לחוק הנוער, סוּוגו כ־45 אחוזים תחת הקטגוריה הנזילה "הזנחה", כ־37 אחוזים סווגו כ"פגיעה פיזית" ו־17 אחוזים - כ"פגיעה מינית". שיעור הפגיעות המיניות לא השתנה באופן משמעותי בחמש השנים האחרונות.

פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה: "הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים"
פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה: "הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים"

פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה, עמותה לזכויות ילדים והורים, שנלחמת זה יותר מעשרים שנה נגד הוצאה בלתי מוצדקת של ילדים מבית הוריהם, מדגישה כי רבים מההורים הללו היו בעצמם "ילדי רווחה". "מדובר לפחות בדור שני או שלישי לרווחה. אז איך אפשר להיחלץ ממעגל הקסמים הבלתי נגמר הזה? הרי זאת ההוכחה שמשהו פה שגוי מהיסוד. אני טוענת כל השנים שרק על ידי טיפול אמיתי בקהילה וטיפול במשפחה אפשר לעזור. לא על ידי הוצאה אוטומטית של ילדים למוסדות".

ואכן, כל האימהות שהתראיינו לכתבה היו ילדות רווחה. כולן גם חוו פגיעות מיניות בעצמן. עכשיו הן חוות מחדש טראומות קשות, כאילו לא די בנסיבות חייהן הטרגיות.

לעדי (33) חמישה ילדים משלושה אבות שונים: הבת הגדולה בת 13 וחצי, והבן הקטן בן 4 וחצי. היא בעצמה היתה ילדת רווחה, שנשלחה עם אחיה לפנימיות בעקבות מחלה שבה חלתה אמה. בגיל שבע נפלה קורבן לאונס אכזרי מצד שכן. בשנות העשרה לחייה התייתמה משני הוריה.

היא התחתנה בגיל צעיר, וכשביקשה להתגרש היתה מסורבת גט. האפשרות היחידה להשתחרר מהנישואים היתה כרוכה בוויתור על המשמורת על שתי בנותיה הבכורות לטובת האב. היא מקפידה לשמור איתן על קשר הדוק. בתום עוד זוגיות כושלת ורווּית אלימות מצאה את עצמה ברחוב, נסה על נפשה עם שני ילדים קטנים בני פחות מארבע, כשגופה מלא חבלות.

"באותה תקופה לא היה לי כסף לכלום, אפילו לא לאכול. הייתי פולשת לבתים ריקים של עמידר. בכל פעם שהתלוננו עלי, היו באים ומוציאים אותי לרחוב. נעצרתי לפחות עשר פעמים.

"כשהילדים היו בני ארבע וחמש, לקחו אותם אל בית ילדים של הרווחה, ובהמשך ילד אחד נשלח לאומנה והאחר לפנימייה. הסכמתי לזה, אבל היום אני מצטערת. אם היו נותנים לי סיוע כלכלי ומנחים אותי ונותנים לי כלים איך להתמודד עם גידול הילדים, הבנים היו נשארים איתי".

את בנה הקטן, מגבר שלישי בחייה, ילדה עדי בגיל 28. לדבריה, גורמי הרווחה הודיעו לה מראש שלאחר הלידה יועבר התינוק לאימוץ, אבל היא היתה נחושה. "כל הקשיים שעברתי חיזקו אותי, היה ברור לי שבילד הזה לא נוגעים. ידעתי שאין שום דבר בעולם שישבור אותי, ובאמת הצלחתי. בעזרת דירה שקיבלתי מעמידר, הצלחתי לקיים את שנינו. עבדתי בניקיון ובתור מלווה בהסעות תלמידים.

"אני לא יכולה להגיד שהכל טוב, ויש ימים שאין לי אוכל במקרר, אבל תודה לאל, אני מסתדרת. יש אנשים טובים שעוזרים לי, ונשבעתי שאת הרווחה כבר לא אכניס לחיי לעולם".

לפני שנה בדיוק צילצל הטלפון בביתה של עדי. "בלי הכנה מוקדמת סיפרו לי שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה", היא מספרת. "כמעט התעלפתי. אני זוכרת ששמטתי את הטלפון מהיד ורעדתי בכל הגוף.

"אנשי הפנימייה סיפרו לי שהם מצאו אותו במיטה שלו, ביחד עם ילד אחר. הם עוד ניסו להרגיע אותי ואמרו לי שלא אדאג, זה לא כזה נורא, כי הפוגע הוא ילד בגיל של הבן שלי".

לטענתה, אנשי הפנימייה ביקשו ממנה שלא להתלונן במשטרה, והבטיחו לה שיטפלו בנושא, ובמידת הצורך יזמינו את המשטרה. למרות זאת, היא התלוננה במשטרה על מעשה מגונה בקטין, ואף הזמינה לפנימייה ניידת משטרה, אבל זה לא עזר. "אפילו לא לקחו אותו לבדיקה רפואית", היא אומרת בעצב. "עד היום אני לא יודעת אם המשטרה חוקרת את התלונה שלי או לא".

הפנימייה, לדבריה, המעיטה בחשיבות המקרה. גם לאחר שהדברים התגלו, נשאר בנה לשהות בכל יום בקרבת הילד שפגע בו, ואף ישן איתו באותו החדר. הוא מיעט לספר לה על מה שחווה, אבל כשבא הביתה לביקורים, הבחינה עדי שהוא מרטיב במיטה.

"יום אחד ראיתי סימנים כחולים על הגוף שלו. שאלתי אותו ממה זה. בהתחלה הוא ניסה להתחמק, אבל לא ויתרתי. בסוף הוא נשבר וסיפר לי שהפגיעות המיניות מצד אותו ילד היו על בסיס קבוע, במשך שלושה חודשים לאחר הגילוי הראשוני.

אחרי שבנה סיפר לה על הפגיעות החוזרות, הוא סירב לחזור לפנימייה. "במקום לשלוח אותו בחזרה, הלכתי ללשכת הרווחה שמטפלת בנו והתקשרתי לפנימייה כדי לעמת אותם עם המידע החדש שגיליתי, והם רק אמרו שהם לא יכולים לטפל בזה, בגלל שהתלוננתי במשטרה.

"כשדרשתי תשובות איך ייתכן שתחת פיקוחם ילד פוגע מינית בילד אחר, אמרו לי שהילד הפוגע חווה פגיעה מינית בעצמו. מה זה עוזר לי? איך כולם נרדמו בשמירה? איך קורה שהבן שלי עובר לפנימייה כי לי אין יכולת כלכלית לגדל אותו, ודווקא במקום שאמור להגן עליו, הוא חווה פגיעה כזאת?"

עדי פנתה אל פקידת הסעד, שהכירה את המקרה. היא ניסתה לשכנעה להחזיר את הילד, אולם עדי סירבה. "אמרתי להם שעל גופתי המתה אחשוף אותו שוב לפגיעות כאלו. בסוף הם הבינו שאין מה להילחם בי, כי בחדרי חדרים כולם כנראה ידעו שהיה פה מחדל רציני. אז שלחו אותו הביתה. לפני מספר חודשים הוא נקלט במסגרת זמנית במרכז חירום באזור ירושלים, עד שיימצא לו פתרון קבוע, ושם הוא מקבל טיפול.

"גם היום, אחרי כל כך הרבה חודשים, אפשר לראות שהפגיעה השאירה בו צלקות קשות. השבוע התקשרו אלי וסיפרו לי שבמרכז החירום הוא פתאום התפשט והסתובב בתחתונים".


עדי. "סיפרו לי בטלפון שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה". צילום: יהושע יוסף
עדי. "סיפרו לי בטלפון שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה". צילום: יהושע יוסף

קשה לעקוב אחרי כל ילד

קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית המתמחה בעבודה עם הורים שילדיהם נפגעו מינית ובמתן הדרכות למנהלים ואנשי צוות בפנימיות, מסבירה שהיעדר חום ומשפחתיות בפנימיות חושף את הילדים למצבים של ניצול מיני. "כיוון שחלק מהילדים נפגעו מינית בעצמם, זאת נקודת מוצא לשני מצבים אפשריים: או שהילד הנפגע ימשיך להיות קורבן, או שהוא ינסה לתרגם את הפגיעה בו לפגיעה בילד אחר.


"בפנימייה קשה לעקוב אחרי כל ילד. כשמתגלה ילד פוגע, חשוב לוודא שהוא לא יהיה עם הילד הנפגע. לצערי הרב ומניסיוני - בחלק מהפנימיות, אחרי שמתגלים מקרים של פגיעות מיניות, הצוות עושה הכל כדי להסתיר את זה, מחשש לנזיפה. הרבה פעמים אנשי הצוות עצמם המומים מהסיטואציה, ולא יודעים איך להתמודד איתה. כך שהמקום שאמור להיות מגן ומוגן הופך להיות מקום ששומר על קשר שתיקה, מה שמאפשר לפגיעות להימשך.

"מצד שני, אני מכירה מסגרות שכאשר התגלה בהן מקרה של פגיעה מינית הן עצרו את כל הפעילות היומית השוטפת, ניהלו שיחות ונעזרו באנשי מקצוע שמוסמכים לכך".




קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית: "הרבה פעמים הצוות עצמו המום ולא יודע איך להתמודד"

לפי דו"ח סילמן שפורסם בחודש שעבר, במדינת ישראל קיימות 268 פנימיות המפוקחות ומתוקצבות על ידי משרד הרווחה - ובהן פנימיות שיקומיות, טיפוליות, פוסט אשפוזיות, ופנימיות של חסות הנוער, המיועדות לרוב לאוכלוסיית הקצה של בני הנוער. את הפנימיות מפעילים קרוב למאתיים גופים בבעלות ציבורית, הכפופים למשרד הרווחה. התקציבים הבסיסיים המועברים עבור מטרות טיפוליות במסגרות הללו עצומים - יותר ממיליארד שקלים בכל שנה. לפי תקציב 2013, 962 מיליון שקלים הוקצו לטיפול במסגרות חוץ־ביתיות, ועוד 154 מיליון לטיפול בילדים במסגרת חסות הנוער.

קבלה לתפקידי הדרכה בפנימיות אינה דורשת הכשרה מיוחדת. אדם בעל 12 שנות לימוד, גם אם אינו זכאי לתעודת בגרות, יכול להפוך למדריך. הוא אמור להתמודד עם ילדים שנותקו ממשפחתם ומסביבת חייהם, ושחלקם חוו פגיעות שונות או התעללות. למדריכים אין מעמד מקצועי; העבודה מבוססת על העסקה במשמרות, והשכר נע סביב 5,000 שקלים בחודש, ולעיתים אף פחות מזה, כשמדובר בפנימייה המספקת למדריך מקום מגורים. בדיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת לפני כחודשיים עלה כי כמחצית מהמדריכים עוזבים את תפקידם בתוך פחות משנה, בגלל השחיקה.

אסתי. "לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי". צילום: יהושע יוסף
אסתי. "לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי". צילום: יהושע יוסף

"מדריכים בלי הכשרה"

לדבריו של בנצי בראנץ, המפקח הארצי על הפנימיות במשרד הרווחה, יש בפנימיות הרווחה כ־2,000 מדריכים, ועל פי בדיקתו העצמאית אלה משמשים בתפקיד בממוצע שלוש שנים. בכל שנה, בין 50 ל־70 מדריכים משתתפים בקורס אישי למדריכים - יום אחד בשבוע, במשך שנה.

"חלקם מגיעים באמצע שנה ועוזבים אחרי כמה חודשים, כך שלפעמים קורה שמדריכים נקלטים בלי שעברו הכשרה מסודרת. אין לנו יכולת להכשיר את כולם. בנוסף, בעלי תואר במדעי החברה, בחינוך או בחינוך הבלתי פורמלי, וגם סטודנטים במקצועות האלה, פטורים מהקורס".

"למדריכים בפנימיות אין למעשה הכשרה מעמיקה בתחום של פגיעות מיניות, כי אין מספיק מודעות והפניית משאבים לנושא", אומרת שרי ברו, רכזת שלוחת העמקים של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באזור חיפה והצפון. "כשאנחנו מצליחות להיכנס לפנימיות, אנחנו פוגשות צוותים שמשוועים לעזרה, שרוצים ללמוד על הנושא ולדעת איך להתמודד איתו".

גם בתי הספר לעבודה סוציאלית אינם מקנים לתלמידיהם הכשרה מסודרת בתחום הפגיעות המיניות. וכך, אפילו חלק מהשכבה המקצועית ביותר בפנימיות מגיעה לשטח עם מעט הבנה בנושא, אם בכלל.

ברו מספרת כי מרכזי הסיוע שמו להם למטרה להכשיר אנשי צוות בפנימיות להתמודדות עם פגיעות מיניות. "במהלך 2013 הצלחנו לפעול בעשר פנימיות באזור חיפה והצפון, וזאת מבחינתנו התחלה יפה. הבנו שחייבים להעניק להם לפחות את הכלים הטיפוליים הראשוניים והבסיסיים ביותר: איך לאתר ואיך לזהות פגיעות, איך להעניק מענה ראשוני רגיש, לא שיפוטי ולא מבקר. בכלל, לפתוח להם צוהר לעולם הזה של הפגיעות המיניות.

"אנחנו עובדות גם עם הילדים עצמם. מסבירות להם מה אומר החוק, מהי הזכות על גופנו, מהי זוגיות בריאה, מהי מערכת יחסים פוגענית. אנחנו מגלות המון דעות קדומות לגבי מה זאת פגיעה ומה זה נפגעת או נפגע. למשל, ילדים חושבים שמי שנפגע כנראה מגיע לו, או לה - בגלל הלבוש, בגלל המשפחה שהם באים ממנה, בגלל האופי המתירני שלהם. אנחנו מדברות איתם על נקודת ההתחלה הבסיסית הזאת, שמי שנפגע - זאת לא אשמתו".

בשנת 2011 ערך מכון חרוב (מכון מחקר ופיתוח תוכניות לימוד וטיפול), בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחקר מקיף, שכלל את כל ילדי שנתון 1989 - כ־125 אלף ילדים, רובם ככולם מהמגזר היהודי. מטרת המחקר היתה להבין את מאפייני אוכלוסיית הילדים המטופלת על ידי שירותי הרווחה בקהילה, ובמיוחד בהשמה חוץ־ביתית - כלומר, בפנימיות ובמשפחות אומנה.

המחקר מצא כי שיעור הבנות שילדו ילד אחד או שניים עד גיל 19 בקרב הבנות במערכת הרווחה היה גבוה פי חמישה ממספר הצעירות ביתר האוכלוסייה. שיעור הבנות בטיפול הרווחה שעברו הפסקת הריון חוקית אחת או שתיים עד גיל 19 היה כפול מזה של יתר הצעירות ביתר האוכלוסייה. יש להניח כי זה נתון חלקי, משום שמטבע הדברים המחקר לא היה יכול להתחקות אחר הפסקות ההריון הלא חוקיות.

"המדינה משלמת עבור החזקת כל נערה במוסדות האלה 15 אלף שקלים לחודש", אומר רו"ח יעקב אליה, חוקר המתמחה בבקרה ובפיקוח על הרשויות המקומיות, העוסק זה שנים בנושא טיפול גורמי הרווחה בילדים בסיכון. "למרות הסכום הגבוה, הנערות הללו חשופות למצבי הסיכון של הריון והפלות בגילים צעירים מאוד, ומבחינת משרד הרווחה, התינוקות שלהן הופכים כמעט אוטומטית לתינוקות נזקקים. אני רואה בזה דבר בלתי נסבל".

במערכת הרווחה מודעים היטב לבעיית עבירות המין בפנימיות. כבר לפני שש שנים נערך דיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת בנושא עבירות מין של קטינים ודרכי מניעתן. ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, טען כי יותר מעשרה אחוזים של הילדים החיים בפנימיות חוו פגיעה מינית בפנימייה.

חנה סלוצקי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער (שמכוחו מוצאים ילדים מבית הוריהם), הוסיפה: "אין לי ספק שמספר הילדים שנפגעים ושפוגעים הוא הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים וממה שמגיע לידיעתנו, ואנחנו יודעים כי המספרים האלה הולכים וגדלים".

באותו דיון ציינה סלוצקי כי יש מחסור חמור במדריכי לילה בפנימיות, וכי יש צורך להכפיל את מספרם. כיום עומד היחס על מדריך לילה אחד לכל 60 ילדי פנימייה.

אבל לא רק שעות הלילה מועדות לפורענות. באותו דיון הוסיפה ד"ר חניתה צימרין, נשיאת אל"י, האגודה להגנת הילד כי "אחת הבעיות הקשות בפנימיות היא 'הנקודות העיוורות', שבהן אי אפשר לפקח - למשל המקלחת בשעות הצהריים". "המדריכים שלנו מקבלים ערכות, שבאמצעותם הם אמורים לעבוד עם הילדים, גם על חשיבות הדיווח", אומר בראנץ. "אין לי דרך לדעת אם משתמשים בערכות האלה בחלק מהפנימיות או בכולן. הבעיה היא הסנסורים שלנו: האם אנחנו יכולים לזהות שמשהו לא כשורה, ושאולי התרחשה פגיעה".

שרי ברו מציינת כי "פגיעות מיניות רבות לא מגיעות לכלל הליך משפטי. המשטרה חוקרת זמן מאוד ממושך, או שסוגרת את התיק מחוסר ראיות, ואז אומרים - לא נשעה מישהו אם לא בטוח שהתלונה נכונה. לא נוציא ילד ממקום מסוים אם אנחנו לא בטוחים לגמרי שקרה משהו. אבל זה שהמשטרה ובית המשפט לא מוצאים ראיות חותכות לא אומר שהתלונה לא נכונה ושלא נדרש טיפול. הכלי הפלילי מוגבל".

פשעי פקידת הסעד ויקי היינה מלשכת הרווחה תל אביב
שתי בנותיה של יונית, תאומות בנות תשע, נלקחו ממנה לפני תשעה חודשים למרכז חירום (ויצו הדסים אבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת רוקח בן חור). האם חיה בעוני, אבל מעבר לכך, סיבת הימצאותן של הבנות במרכז החירום אינה ברורה לחלוטין. גורמי הרווחה סברו שהן סובלות מהפרעות קשב וריכוז וכי קיים חשד לאוטיזם, שאינם מטופלים. בית המשפט אישר את הוצאתן מהבית לשלושה חודשים, לצורך עריכת אבחונים, אך גם בחלוף תשעה חודשים, טוען עורך דינה של האם, פרדי יהב, עדיין לא בוצעו האבחונים.

פקידת הסעד ויקי היינה מטייחת התעללות בפעוטות במרכז חירום ויצו הדסים


מאז שהילדות הוצאו מהבית עלו כמה פעמים חששות כבדים מצד המשפחה שהן מנוצלות מינית על ידי מדריכים בפנימייה. "זה התחיל מזה שהן סיפרו לי על משחק חדש, משחק הטוסיק, שבו הן מראות את אחוריהן", אומרת יונית. "לא הייתי צריכה יותר מזה כדי להבין שיש פה משהו לא תקין. לפני ארבעה חודשים הגשתי תלונה במשטרה. החוקר אמר לי שחייבים להוציא את הבנות לחקירה מיידית, אבל עד כמה שידוע לי זה לא נעשה".

באחד המפגשים המועטים שלה עם בנותיה, הן העניקו לה תיקייה מלאה בציורים. ציור אחד משך את תשומת ליבה: נראית בו דמות של ילדה ללא ידיים עם אגן רחב, כשאיבר המין המצויר נראה גדול במיוחד. יונית ביקשה מד"ר זיוית אברמסון, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית, לבחון את הציור.

"לפי התרשמותי, מעורר הציור חשד כבד שהילדות עוברות או עברו התעללות מינית", כתבה אברמסון בחוות דעתה. "חוסר הידיים בציור מבטא תחושה של חוסר אונים מוחלט. לעומת זאת בולט האגן שמרכזו בין שתי הרגליים הקטנות, שאי אפשר לעמוד עליהן, ואיבר המין מובלט כשהוא מכוסה בכתם עבה. כשהשוויתי את הציור הספציפי הזה לציורים אחרים שעשו הבנות לפני החשד לפגיעה המינית, ראיתי בצורה ברורה שהילדות יודעות לצייר ידיים ואצבעות. לאגן או לגודל הגוף לא היה שום ביטוי מיוחד". גם על כך הגישה יונית תלונה במשטרה.

לפני כחודש הגיעו הבנות לביקור של סוף שבוע בביתן, לראשונה מאז הוצאו ממנו, ביוני 2013. "בהתחלה הכל היה טוב, כל כך שמחנו להיות יחד, קבענו ללכת לים עם חברים", מספרת יונית. "אחי עשה על האש, והבנות היו מאושרות. אבל בדרך הביתה סיפרה לי אחת מהן שהמדריכים נכנסים אליהן בלילה למיטה. היא סיפרה שמכאיבים לה באיבר המין, מתחככים בה עד שזה כואב. הרגשתי כמו סכינים שחותכים אותי בבטן מבפנים".

מרכז חירום ויצו הדסים אבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת בן חור - בית הזוועות


יונית מיהרה עם הילדות לבית החולים וולפסון, כדי שאנשי מקצוע יבדקו את הבנות. ואולם, על פי סיכומי האשפוז בבית החולים, הילדות לא עברו בדיקה גופנית, שהיתה אמורה לאושש או להפריך את תלונתן. לדברי האם לא נערכה חקירת ילדים משום שהיא סרבה שבנותיה הקטנות ייחקרו ללא נוכחותה.

לאחר אשפוז של יממה לצורך השגחה, כששוטר שומר כל הזמן שהאם לא תברח עם הילדות, הגיע למקום פקיד הסעד שמטפל במשפחה, בליווי עשרה שוטרים, ולקח את הילדות בחזרה לפנימייה.



לילי. "הילדה שלי אמרה לי 'אמא, אני לא אשמה'" צילום: דודי ועקנין

"לקחו אותן מהמיטה"

"עד עכשיו, כמעט חודש לאחר המקרה, אני עדיין שומעת את הצעקות שלהן כשהחזירו אותן לפנימייה", אומרת יונית. "לקחו אותן מהמיטה, עם פיג'מה ובלי הנעליים שלהן, דחפו אותן לתוך מונית, כשהשוטרים כל הזמן חוסמים אותי ואת אמא שלי בגופם ולא נותנים לי להתקרב".

עו"ד יהב: "יש חוסר אמון מקומם של המערכת בכוונות של האם. היא נמצאת במאבק להחזרת בנותיה הביתה, ומהתנהלות המערכת ניתן להבין כי הם חושדים שהאם משקרת בנושא הפגיעות המיניות, כדי להשיבן לביתן".

יעקב בן יששכר, מנהל התנועה למען עתיד ילדינו, הפועלת למען שוויון בהליכי גירושים ומניעת הוצאת ילדים שלא לצורך ממשפחתם הטבעית, מלווה הורים רבים שילדיהם נפגעו מינית במסגרות חוץ־ביתיות. לדבריו, לאורך כל השנים שפנה אל רשויות הרווחה, המשטרה והמשרד לביטחון הפנים, לא ניתן מענה הולם ורציני לבעיה.

"במשך השנים נפגשתי עם הרבה מאוד אנשים, כולל פגישות אישיות עם שרי הרווחה, ובכל פעם קיבלתי תשובה שהנושא בבדיקה ובטיפול", מספר בן יששכר. "בפועל גיליתי שעולם כמנהגו נוהג, ומי שנשאר עם המצוקה היומיומית החריפה הם הילדים והוריהם - בלי שלמישהו אכפת, בלי שיטפלו בהם, בלי שיתייחסו אליהם ברצינות".

גורמים מקצועיים טוענים כי עבירות המין רבות יותר בפנימיות מאשר במשפחות אומנה, שאותן משתדלים לאתר ולאשר מראש בקפידה. ולמרות זאת, גם במשפחות האומנה נשמעים לא פעם סיפורים על פגיעות מיניות.

כך במקרה של בנה בן השבע של אסתי (46), שטען כי נעשו בו מעשים מגונים בבית האומנה. הילד הוצא מהבית לפני כשנתיים, ומאז היא נאבקת בכל כוחותיה כדי להשיבו, וחשה שנעשה לה עוול עצום. היא מורשית לפגוש אותו למשך שעה אחת בשבועיים במרכז קשר, אם כי היו תקופות ממושכות שבהן לא ראתה אותו כלל. את בנה השני, בן ה־13, הותירו רשויות הרווחה בבית, והיא מגדלת אותו באהבה כמיטב יכולתה.

"לפני חודש וחצי ישבתי עם הילד הקטן שלי במרכז הקשר, ופתאום הוא אמר לי שאח האומנה שלו נוגע בו באיברים האינטימיים ועושה לו כואב. נגעתי מהר בעובדת הסוציאלית שישבה לידנו ופיקחה על המפגש, כדי שתקשיב למה שהוא אומר, והיא הינהנה שהיא מקשיבה. רציתי לעשות סדר בדברים והתחלתי לשאול אותו שאלות, אם הוא ברוגז עם הילד הזה, אם הילד הזה חבר שלו. רציתי להבין מאיפה זה בא, והוא אמר לי: 'אמא, אל תכעסי עלי'.

"ואז שיחררתי צעקה. מה זה צעקה. את כל השנתיים של התסכול והכאב שיחררתי שם. אני אפילו לא זוכרת מה בדיוק אמרתי. לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי ושל כל אמא בעולם?

"העובדת הסוציאלית מייד הרחיקה ממני את הילד. אמרה לי: 'זה לטובתו'. ישבתי על הספסל בחוץ, ולא ידעתי מה קורה איתי. בכיתי ולא מצאתי מנוחה. אחר כך נתנו לו לחזור להיות איתי. אמרתי לו שטוב שהוא סיפר לי, והוא אמר לי: 'אמא, אל תעשי לי בעיות'. כשהסתיימה שעת המפגש, אמרתי לו: 'אל תדאג, אני עושה הכל כדי להחזיר אותך הביתה'".

בדיווח של לשכת הרווחה (בת ים), שהמשפחה נתונה תחת פיקוחה, נכתב כי "האם החלה לתחקר את הילד על המשפחה האומנת והאחים במשפחה. כשסיפר לה על ילד אומנה אחר, היא שאלה 'הוא נוגע בך?' והילד ענה 'כן'. לשאלה היכן הוא נוגע, ענה: 'בבולבול. נוגע ככה, לוחץ לי חזק'. האם החלה לצעוק ולהתלהם וגם לפזר איומים לכל עבר. הילד אמר לה: 'אמא, מאוד טוב לי במשפחה, ואני אוהב את האמא האומנת'".

בעקבות האירוע, ביקוריה של האם עם בנה הופסקו לחלוטין, עד להודעה חדשה. לשכת הרווחה שבה מטופלת המשפחה מתכוונת להעביר את המפגשים המפוקחים למרכז קשר אחר. מאז ועד היום, במשך חודש וחצי, אסתי לא פגשה את בנה; היא לא יודעת מתי זה יקרה.

"אני לא מוצאת מנוחה, אין לי אוויר", היא אומרת. "אין לי ספק שהילד שלי נפגע. שנתיים אני בודקת איתו אם הכל בסדר, אם הוא נפגע, אם מתייחסים אליו כמו שצריך, והוא אומר שהכל בסדר. הפעם, מיוזמתו הוא אמר שפגעו בו. אני מאוד מפחדת מזה שהוא נמצא בידיים זרות, שהוא ישן בבית שהוא לא של אמא שלו. הוא כזה מתוק וטוב, הילד שלי".

מייד לאחר הדיווח של בנה הגישה אסתי תלונה במשטרה ועד כה לא נמסר לה ולעורך דינה היכן עומדת החקירה. עורך דינה של אסתי עידכן את בית המשפט בדבר הפגיעה המינית לכאורה והילד זומן לשיחה עם השופט שתוכנה חסוי. לאחרונה הגישו גורמי הרווחה בקשה להאריך בשנה את הצו שלפיו ימשיך הילד לחיות אצל משפחת האומנה.

"על עובדי הרווחה מוטלת האחריות המלאה לדאוג לבנה של אסתי כאילו היה הילד שלהם", אומר עורך דינה של האם, יוסי נקר. "זו הנחיה שניתנה בעבר בהכרעה של השופטת עדנה בן לוי מבית המשפט לנוער בחיפה. הילד נמצא במשמורת ובחסות של הרווחה, על פי חוק ועל פי צו. מה עושה הרווחה? ממתינה לחקירת המשטרה שאותה יזמה האם, וככל הידוע לנו אפילו לא חושבים על תחילת טיפול.

"גורמי הרווחה (בת ים) מגמדים את האירוע של אסתי, כדי לגמד את אחריותם לפגיעה לכאורה בקטין במשמרת שלהם", מוסיף עו"ד נקר. "מבחינתם, הדבר העיקרי הוא לא דברי הילד על כך שנפגע מינית - אלא תגובת האם כשהוא סיפר לה. זה מקומם. איך פקידת הסעד היתה מגיבה אם הילד שלה היה אומר שנוגעים בו באיבריו האינטימיים? היא לא היתה מאבדת את העשתונות?

פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים צועקת באמוק: "אני בכלל לא בעסק"


"יש שם פשוט אפס הכלה לתחושות לגיטימיות של אם שנמצאת במצב כזה. באים בטענות להורים שילדיהם נפגעו. מי שלא מגלה חמלה והבנה כלפי ההורים האלה, לא ראוי לשאת בתפקיד ציבורי טיפולי.

"ברווחה לא רוצים להאמין לכנות התלונות של ההורים. פוסלים את המניעים שלהם מראש. חושבים שמדובר בתלונה שהיא בסך הכל חלק מהמאבק של ההורים להחזיר אליהם את הילדים. אלה המסרים שמועברים גם למשטרה, וכבר מתחילת החקירה יש שיתוף פעולה צמוד וברור בין שני הגופים האלה. מנסיוני, אני בספק אם המשטרה תעשה משהו כדי למצות את החקירה במהירות".

בהקשר זה יש לציין שעל פי החוק, חשד לפגיעות מיניות בילדים מתחת לגיל 14 נבדק על ידי חוקרי הילדים של משרד הרווחה, ולא על ידי חוקרי נוער של המשטרה. כלומר, נושא זה, כמו אחרים, נותר בתחום אחריותו של משרד הרווחה.

ומה היה קורה אם המצב היה הפוך, וגורמי הרווחה היו חוששים שילד נפגע מינית בביתו? "הם מייד היו פועלים להוציא את הילד מהבית", משיבה בנחרצות כרמייה אוריין, פסיכולוגית קלינית מוסמכת ומדריכה, שבעבר עבדה שנים רבות בשיתוף עם הרווחה ועם השירות למען הילד.

"במהלך 46 שנותיי כפסיכולוגית הייתי תקופה מסוימת בתוך המערכת, עבדתי בשבילה, עד שהבינו שאני מתנגדת בתקיפות להוצאת ילדים מבית הוריהם. ההנחה שלי היא שהבית הוא המקום הכי טוב לילד - בהנחיה, בתמיכה, בהדרכה. המדינה משקיעה בילד בפנימייה לפחות 10,000 שקלים בחודש. אם היו משקיעים רבע מהסכום הזה בטיפול בילד בבית, היה לו פי אלף יותר טוב. הוא היה מקבל טיפול ונשאר אצל מי שאוהב אותו. אפשר להדריך הורים איך להימנע מהשגיאות שנעשו, אם נעשו".


צופית גרנט: "במשך עשרה חודשים המדריך בפנימייה פגע בי מינית". צילום: מאיה באומל-בירגר
צופית גרנט: "במשך עשרה חודשים המדריך בפנימייה פגע בי מינית". צילום: מאיה באומל-בירגר

חושבים שהילדים משקרים

פגיעות מיניות הן לא משהו שנשכח. גם לא אחרי עשרות שנים. צופית גרנט בת 49, והיא לא מסוגלת לשכוח את מה שקרה לה לפני יותר משלושים שנה.

"הייתי בשנות העשרה המוקדמות שלי, הגעתי לפנימייה אחרי שעברתי פגיעה מינית קשה מצד שכן. הייתי ילדה מפוחדת מאוד, פגיעה, כזאת שרק רוצה לצאת בסדר עם כולם ושלא יכעסו עליה. כבר בימים הראשונים בפנימייה אחד המדריכים שם עלי עין ושיבץ אותי בכוונה בחדר אחד עם ילדה אקסטרנית, שבכל ערב היתה יוצאת הביתה. באיזשהו שלב, הוא הפך את החדר שלי למשרד שלו. זה איפשר לו להיות איתי בחדר הרבה, וגם נתן לו את הלגיטימציה לשים על הדלת מנעול.

"במשך עשרה חודשים הוא פגע בי מינית. בכל פעם שחשד שאחד הבנים מנסה לפתח איתי קשר, היה משפיל אותי לעיני כל הכיתה. בסוף לא יכולתי יותר. התקשרתי לאמא שלי וביקשתי ממנה לבוא להוציא אותי משם".

גרנט לא סיפרה במשך שנים על ההתעללות שחוותה עם השכן ועם המדריך בפנימייה, וגם לא נחשפה לסיפורים נוספים כאלו מצד ילדים אחרים. היום היא מנסה להילחם בתופעה באמצעות עבודתה הטלוויזיונית, שבמסגרתה היא נחשפת להרבה מאוד מקרים של ניצול מיני בפנימיות.

"לא מזמן טיפלתי בילדה מכיתה ט', ששהתה בפנימייה טיפולית. בוקר אחד היא הרימה אלי טלפון, מבועתת כולה, וסיפרה שבלילה נכנס לחדרה ילד בוגר מכתה י"ב וניסה להיצמד בכוח אל שותפתה לחדר, תוך כדי חשיפת איבר מינו. הנערה הזאת התלוננה בפני הפסיכיאטרית של הפנימייה, והיא אפילו לא טרחה לברר את המקרה.

"ההתייחסות במקרה הזה, כמו במקרים נוספים שאני נחשפת אליהם, היא שהילדים משקרים וממציאים סיפורים. לצערי, אנשי המקצוע לא מבינים שאמת היא משהו בסיסי מאוד בעולם של ילדים שנותקו מההורים שלהם, כמוני. במשך שנים היה כל כך פשוט לנצל אותי. מילדה מנוצלת הפכתי להיות נערה מנוצלת ואישה מנוצלת.

"הניצול הזה מעוות את הנפש. הגיל השברירי הזה הוא גיל שבו זקוקים לגבולות ולהגנה. אני ממליצה בחום לעובדים הסוציאליים, שלפני שהם מאשימים ילדים שהם משקרים, שיבדקו טוב טוב למה ילד בא וזועק זעקה קשה כל כך. זה אף פעם לא קורה סתם".

"הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים", אומרת פרופ' אסתר הרצוג. "זה נכון גם לגבי פגיעות שאינן מיניות, אם כי בפגיעות מיניות אי הטיפול חריף במיוחד. המשמעות של כל זה היא איומה, כי בעצם אין פה הגנה על ביטחון הילד ברמה הכי בסיסית. הילדים הוצאו מהבית כי לכאורה היו בסיכון, בלתי מוגנים ופגועים, וכעת הם לא חשופים לכך פחות אלא יותר. במוסדות, הפוטנציאל לפגיעה גבוה מאוד. המדריכים לא צמודים לילדים, אלה לא ילדים שלהם, ואין עליהם ביקורת אפקטיבית.

"כשהדברים החמורים צפים על פני השטח, הטיפול מבטל, משתרך, אם בכלל הוא קיים. אני רואה את זה שנים. האטימות האנושית גדולה, גם במערכת המשפט, לא רק במערכת הרווחה. הרי האחריות הסופית היא של השופטים. כשהם מאשרים להוציא ילדים מהבית, לעיתים על בסיס המלצות רעועות או מעוותות של פקידי הסעד, הם הופכים להיות שותפים בולטים לתוצאות ההרסניות האלה. איפה המצפון האנושי? האם שופטים הפכו להיות פקידים חסרי רגש וחסרי נשמה?"

naamal@israelhayom.co.il
michali100@gmail.com

* * *