‏הצגת רשומות עם תוויות מוסדות משרד הרווחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מוסדות משרד הרווחה. הצג את כל הרשומות

מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות 20.08.2008

מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות, אני אדינו אבבה ודוד רגב ,  20.08.2008

נערים שברחו מהמעון טוענים כי נכלאו ימים בצינוק ונשלחו לבידוד למשך שבועות. "הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות", טוענת מורה שלימדה אותם.

ממעון הנוער מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה נשקף נוף מרהיב: מצד אחד רואים את הים ומצד אחר את שרידיו של מבצר עתיק. אלא שעל פי עדויות שהגיעו ל"ידיעות אחרונות", בין כתליו של המעון לנוער עבריין מתרחשים לכאורה דברים מזעזעים. 

העדויות מתארות התעללויות פיסיות ונפשיות בנערים החוסים: הם נכלאים בצינוק שעות ארוכות ובחדרי בידוד למשך שבועות, אנשי הצוות משפילים, מקללים ומאיימים עליהם. נשמעה גם טענה שנותנים להם תרופות הפגעות בערנותם. "זה מעון זוועות. צריך לסגור אותו. אסור שיהיה מקום כזה". אומר אחד הנערים ששהה במקום וברח...

לקריאת המשך התחקיר הקלק כאן


מנהלי מעון "מצפה ים" הכניסו נער חוסה לצינוק והתעללו בו

מנהלי מוסד מצפה ים של משרד הרווחה הכניסו נער חוסה לצינוק והתעללו בו , שאול פרץ , ידיעות אחרונות , 10.08.93

"אחר הצהריים הוציאו אותי מהצינוק ולקחו אותי לחדר האוכל. לפני שהספקתי לדבר, היכה אותי המנהל בפנים, הפיל אותי לריצפה והחל לחנוק אותי. סגנו בעט בי בגב והיכה אותי".

כך מתאר נער בן 16 וחצי מהמוסד לנערים חוסים  "מצפה ים" בהרצליה, הטוען כי נפל קורבן להתעללות. על פי החשד התעללו בו מנהל המוסד, משה כהן, ושני סגניו, שלמה הלחמי ויצחק בטש.
השלושה הכחישו במשטרת הרצליה, כי היכו את הנער. לדבריהם הנער השתולל בחדר האוכל והם נאלצו "להצמידו לריצפה".


המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג - הארץ - 26.12.2014

מדיניות הרווחה הובילה לכך שמדינת ישראל היא המובילה בהוצאת ילדים מהבית והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה. על הילדים (רובם ככולם מקבוצות מוחלשות), שהוצאו ויוצאו בכפייה למוסדות, נגזר להידחק לשולי החברה במקרה הטוב ולהידרדר למעגלי פשע ועבריינות במקרה הפחות טוב.

יוצרים "בעיה חברתית חדשה" של "ילדים ונוער בסיכון", ובכך מאדירים את אימפריית הרווחה. משתמשים בטרמינולוגיה מכובסת כמו "אם שאינה מתפקדת" ו- "נערה שמפגינה התנהגות מתירנית" ומטשטשים את המשמעות של עקירת ילדים ממשפחותיהם.
כמו כן יש שימוש בסטטיסטיקות 'מבהילות'. המספר של 350 אלף ילדים בסיכון, למשל, הוא מניפולציה מספרית המתייחסת לקבוצות שבהן ילדי חד הוריות ועוד, בקיצור – כל ילד שלישי בישראל.
כך מגוייסים גם סיפורים קורעי לב כדי לגייס את תמיכת הציבור במדיניות של הוצאת ילדים מביתם.
האמת מוכרת במחקר ובספרות העולמית כבר מימי צ'רלס דיקנס, בכל הקשור להשלכות של השהות במוסדות על ילדים, שברובם סובלים מהניתוק מהבית ומהסביבה שבה גדלו והם מרבים לברוח מהמוסדות שהשהות בהם נכפתה עליהם.

הציבור אינו מכיר את העובדות הקשות של מאבק חסר סיכוי של הורים דלי משאבים נגד הליכי הוצאת ילדיהם מול רשויות עתירות משאבים: את השימוש בתיאוריות, באידיאולוגיות ובאבחונים מדעיים לכאורה, דוגמת אידיאולוגיית "טובת הילד", "מבחני מסוגלות הורית", תיאוריות על "סימביוזה", "הסתה הורית" ועוד – כדי לייצר ביסוס "אוביקטיבי" ו"מוסרי" להשתלטות על ילדי הורים מקבוצות מוחלשות.

הספרות העולמית העוסקת בסוגיית "נוער בסיכון" מבהירה, כי מוסדות לילדים אינם פותרים כל בעיה חברתית של הילדים.

אדרבא, הם מייצרים תרבות של ילדי מוסדות, מי שגדלו בנפרד מאוכלוסיית הילדים הכללית, שהסטיגמה של שוליות ושונות דבקה בהם. ההתחברות אל הדומים להם, כמוקצים אף מעודדת את ההתנהגות העבריינית בתהליך של חיברות וכתגובה על הרחקתם ממשפחותיהם ומהחברה הרחבה.
המציאות במוסדות הרווחה רחוקה מעין הציבור ואין עליה ביקורת ציבורית של ממש. לפיכך, ילדים במוסדות חשופים לפגיעה לפעמים אף יותר מזאת שהם חווים (או לא חווים) בביתם.
על רקע זה ננטשה מדיניות ההשמה במוסדות במרבית מדינות המערב. מי יוצא נשכר מהוצאת הילדים מבתיהם? התשובה: המערכת המוסדית, מערך פקידי הסעד הגדל בהתמדה והפקידות של משרד הרווחה, החולשת על תקציבי עתק הולכים וגדלים.

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג - הארץ - 26.12.2014
המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג - הארץ - 26.12.2014

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? , פרופ. אסתר הרצוג , מעריב , 27.12.1998

העובדים הסוציאליים והשופטים פועלים במרץ ובתקיפות כנגד כל ניסיון לחשוף בתקשורת את חלקם בהוצאה שרירותית של תינוקות וילדים מהוריהם, ואת הנעשה במוסדות חסות לקטינים. הסיבה לכך אינה קשורה להגנה על קטינים.

הכרוניקה החלקית של ביטול אייטמים בטלוויזיה וכתבות בעיתונות, העוסקים בחטיפת ילדים מהוריהם לאימוץ ולמוסדות ע"י רשויות הרווחה ובגיבוי בתי המשפט, היא מדהימה!

לפני כחצי שנה הורידה "פופוליטיקה" דיון בנושא, כתוצאה מאיומי ולחצי משרד העבודה והרווחה ומשרד המשפטים. עיתון "הארץ" נמנע לפני כחודשיים מפרסום כתבה המתארת כיצד פקידת סעד המקורבת לאביהם של שני תאומים פעוטים, פעלה בחוסר תום לב כדי להוציאם מחזקת גרושתו. בית המשפט קיבל את עמדת פקידת הסעד שיש להכריז על נזקקותם של הקטינים, למרות שמכון המוכר ע"י המשרד קבע שהאם ממלאת את תפקידה היטב.

לפני כשנה מנע משרד העבודה והרווחה פרסום כתבת תחקיר של עיתונאית מ"העיר", שעניינה חשיפת מסכת התעללויות קשה וארוכה בקטינים הנמצאים במוסדות סגורים, בידי אנשי הצוות. שופט הנוער שדן בבקשה, להתיר את הפרסום דחה אותה מהטעם של נזק לקטין. בערעור על החלטה זו לפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה, פסק השופט סלים ג'ובראן, בעומק לב יוצא דופן: "אי התרת פרסומם של מעשים פליליים כנגד קטינים מהווה חיזוק ועידוד ואלו שעמדו מאחורי המעשים. במדינה דמוקרטית יש לתת משקל נכבד לזכות הציבור לדעת, משקל אשר יביא לחשיפת מוקדי אלימות בהתעללות ולרסן את כל המעיזים לתקוף, לקלל ולהתעלל בכל דרך שהיא בקטינים". למרות ההיתר, הכתבה לא פורסמה ולא קשה לנחש למה.

ביום שלישי האחרון ביטלו ישראל סגל וניסים משעל (בערוץ 2), דיון בנושא גזילת ילדים מהוריהם ע"י העובדים הסוציאליים. לחצי משרד העבודה והרווחה עשו את שלהם. המשרד לא רצה שקלונו ייחשף: שבנה של אשה נכה נגזל ממנה והועבר למוסד ע"י עובדים סוציאליים, באמצעות שקרים וגיבוי של שופט נוער אשר הגדיר את התעללות המדריכים בילד כ"HOLDING" שארבעה ילדים להורים עניים נלקחו מהם למוסדות באישור בית המשפט לנוער: שנערה שנשלחה בכפייה למוסד לנערות עברייניות כחלק מרדיפה של פקידת הסעד ובאישור בית המשפט, נאנסה וניסתה להתאבד וכעת היא בבית חולים לחולי נפש. למה הם כל כך פוחדים מהפירסום? למה מאפשרים השופטים להשתיק את גילוי המציאות המזעזעת? ולמה במדינת הרווחה שלנו, העובדים הסוציאליים אינם תובעים פרסום מלא של מעשי העוול? הם יודעים היטב מדוע. שהרי באמת הם לא ייראו טוב כאשר יתברר לציבור עד כמה עמוקה ונרחבת היא המעורבות של המערכת כולה – מרמת פקידי הסעד ומנהלי מחלקות הרווחה בישוב, ועד הממונים ברמה הארצית – בהליכי הגזילה של תינוקות וילדים מהוריהם. גם השופטים אינם ששים לחשוף את מקומם המרכזי במציאות הקפקאית.

הברית הזאת בין העובדים הסוציאליים לשופטים היא קטלנית, גם לדמוקרטיה וגם לקטינים

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג
ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

בחשכת החוק - פרופ. אסתר הרצוג - 23.06.1998 - הארץ

 בחשכת החוק - פרופ. אסתר הרצוג - 23.06.1998 - הארץ

החוק אוסר פרסום פרטים מזהים של קטינים "באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות כי הקטין הובא לפני בית משפט או פקיד סעד פועל לגביו לפי חוק זה..." נגזק מתפיסה הקובעת ל"קטינים" מעמד חוקי נפרד, כזקוקים להגנת יתר של בית המשפט. לכאורה, תפיסה נאורה והומנית. בפועל זהו כלי דראקוני נגד קבוצות חלשות ובמידה רבה גם נגד קטינים. החוק אמנם לא נועד לפגוע בקטינים אך בפועל הוא משרת בעיקר את החזקים יותר, מבחינת המעמד החברתי המקצועי והמוסדי. למעשה, מעניק החוק הזה חיסיון למעשיהם של עובדי ציבור הקשורים למערכות האימוץ ולהפעלת מוסדות לילדים חוסים.

הצנזורה על פרסום פשעים נגד הורים וילדים בישראל מאפשרת את הפגיעה החמורה בזכות יסוד מהחשובות ביותר לאדם, הזכות על צאצאיו. מערכת המשפט, שאמורה להגן על זכות זו, מאפשר, בפועל, את הפגיעה בה באשר היא מחפה על מבצעיהן, והכל בשם שמירה על החוק וטובת הקטין.

אלפי ילדים הנלקחים לאימוץ ולמוסדות בכפייה, ולעיתים ברמייה, בחסות בתי המשפט בהליכים חוקיים למהדרין, נפגעים ממניעת הפרסום של מעשי העוול הנעשים להם.

כך גם מניעת הפרסום של תלונות רבות של ילדים על התעללות של אנשי צוות במוסדות.

מניעת הפרסום משרתת היטב את המערכת "המטפלת". היא מאפשרת להסיר מידיעת הציבור את העובדה שהמשטרה מטפלת בתלונות הקטינים על אלימות הצוות במוסדות על פי הנחיות עובדי הרווחה, שלעיתים מעדיפים למנוע "חיטוט" מציק בתוך המוסדות שבאחריותם.

בסיוע חוק איסור הפרסום מאפשרת בעצם מערכת המשפט למדינה, באמצעות פקידי העד, להוציא ילדים מחזקת הורים דלי אמצעים המתקשים להתגונן מפניהם, והיא מאפשרת לשופטים לקבל החלטות שגויה ולעתים אף מעוותות בלא להיחשף לביקורת.

השתקת התקשורת משמשת את מערכת הרווחה בהתחזותה לאבירת ה"הגנה על קטינים", שאינה אלא הגנה על כוחה הדורסני.

אפשר להביא דוגמאות אחדות לשיטה הזאת: באחת התוכניות האחרונות שלה ביקשה מערכת "פופוליטיקה" להעלות את נושא הוצאת ילדים בכפייה מהוריהם. באמצעות איומים בנקיטת צעדים משפטיים, אילצה מערכת הרווחה את יוצרי התוכנית ומנכ"ל רשות השידור החדש, אורי פורת, לרדת מהנושא. הרחק מעיני הציבור ניהלו היועצים המשפטיים של משרד הרווחה ומנהלת מחלקת התביעות האזרחית של משרד המשפטים, מרים רובינשטיין, מאבק למניעת הדיון בפופוליטיקה. הם אפילו פנו לבית המשפט כדי לבקש את מניעת הופעתי בתוכנית. והכל בשם שמירת החוק ל"טובת הקטינים".

על מקומון של רשת שוקן אסר בית המשפט, בעקבות פניית מערכת הרווחה, לפרסם כתבה המתארת התעללות עובדי המוסד בילדים. בעקבות הפעלת לחצים של היועצת המשפטית של משרד הרווחה, נמנע פרסום פרשה מזעזעת ב"הכל דיבורים" ובטלוויזיה מקומית.

מדובר במחלקת רווחה המבקשת להעביר נערה למוסד צופיה, על סמך סיפורי כזב, שלפיהם היא נראתה משוטטת עם פועלים ערבים.

אלו הן דוגמאות לשיטה המאפשרת למערכת הרווחה בארץ להפעיל כוח כמעט ללא רסן או ביקורת ציבורית.

בשגרה זו נרמסות זכויות הילדים והוריהם בעזרת מערכת המשפט והמשטרה.

השתקת התקשורת מבטיחה למכונת הרווחה "שקט תעשייתי".

הסכנה החמורה ביותר מבחינתה היא שהציבור יידע מה באמת קורה בפרוזדורי המחלקות "לטיפול" בילד ובנוער במסגרת שאליהן מופנים ילדים.

ההשתקה היא הדרך הבטוחה להרחקת העוולות לחשכת הלא נודע, מאז פרשת "ילדי תימן" ועד היום.

הפנימייה הטיפולית בכפר אעבלין בגליל: "אבא בוא מהר - מרביצים לי"

תחקיר - אלימות משרד הרווחה נגד ילדים בפנימייה טיפולית בכפר אעבלין בגליל - מאת אביבה לורי

אבא, בוא מהר, מרביצים לי – מה קורה בפנימייה הטיפולית בכפר אעבלין בגליל? החניכים, כולם ילדים למשפחות ערביות במצוקה, מתלוננים על הכאות, הרעבה, התעללות גופנית והשפלות שנמשכות שנים. המנהלים, בני משפחת נששיבי המכובדת, מכחישים. לפני שבועיים פתחה המשטרה סוף סוף בחקירה – אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98, קובץ pdf

לפני שבועיים הגישו ארבעה קטינים, שתי בנות ושני בנים, תלונה נגד מנהלי פנימייה טיפולית בכפר אעבלין שבגליל.

התלונה נרשמה ביומן מחלק הנוער במשטרת חיפה תחת הסעיף "תקיפה והתעללות בקטין" והועברה לטיפולו של ראש אגף החקירות במרחב הגליל. מאחוריה מסתתרים סיפורים נוספים של ילדים מוכים ומושפלים באותה פנימייה שאין באפשרותם להושיע.

הפנימייה באעבלין נועדה לענות על צורכיהן של משפחות ערביות במצוקה, אנשים בשולי החברה; הורים גרושים, עבריינים, צרכני סמים ודלפונים גמורים, שמפרנסים את לשכות הרווחה וסמוכים על שולחנם של המוסדות.

לאנשים האלה יש בעיה כפולה, אומרת עו"ד פמלה בטר, מהאגודה הבינלאומית לזכויות הילד, שסייעה לארבעת הקטינים בהגשת התלונה במשטרה. אלו משפחות עם בעיות רבות ששייכות לאוכלוסייה מקופחת, שבדרך כלל לא נהגה להתלונן. במשך עשר שנות קיומה של האגודה, לא היו אלינו כמעט פניות מהמגדר הזה. רק בתקופה האחרונה, חלה שם קצת התעוררות.

מניסיונה למדה, היא אומרת, שאם ילד ערבי או דרוזי מגיע אלינו ופותח את הפה, סימן שהמצב ממש קיצוני. הקבוצה הזאת ניסתה כמה פעמים בעבר להתלונן בתחנת שפרעם על הנעשה בפנימייה, אבל שום דבר לא יצא משם החוצה. השוטרים התקשרו לפנימייה והמנהלים באו והחזירו את הילדים. אחר כך הרביצו להם והענישו אותם על שהעזרו להתלונן.

– הילדים, התרשמת, מספרים אמת?

בכל הקריירה שלנו, תמיד האמנו לילדים ועוד אף פעם לא קרה שהיו קריאות סרק. תמיד הצלחנו לאמת את התלונות במקומות נוספים.

דובר מרחב הצפון במשטרת ישראל, רפ"ק דוד הראל: נכון שמתנהלת חקירה, אבל מאחר שזוהי חקירה רגישה שבה מעורבים קטינים, שנמצאים תחת השגחה, אין למשטרה אפשרות להגיב, כי זה יכול לשבש את מהלך החקירה.

אל תגעו לי בילדים

את הפנימייה באעבלין, כפר שתושביו נוצרים, הקימו בשנת 1978 ג'ודאת נששיבי ואשתו קמאר, כמעון קטן שטיפל בתריסר ילדים.

מאז התפתח המקום לשני מוסדות גדולים למדי פנימייה לבנות – "בית אלחנאן", ובה חוסות, ופנימייה לבנים ובה 95 חוסים, בפיקוח משרד הרווחה.

ג'ודאת נששיבי מת לפני ארבע שנים וכיום מפעיל את הפנימייה הדוד השני והשלישי של המשפחה: האחים הישאם ואיברהים את הפנימייה לבנים; בן דודם ז'וזף ובנו וסאם, את הפנימייה לבנות.

משרד הרווחה משלם לפנימייה בכל חודש כ- 4,000 ש"ח על כל ילד. מי שאמור לבדוק שהכסף הזה מגיע לתעודתו ומנוצל כראוי הוא המפקח האזורי, אליצור בלום, הפוקד את הפנימייה פעם בשבועיים ואמור לדווח למשרד, אם מתגלים אי סדרים.

בדירה קטנה וריקה מאוד בהדר הכרמל בחיפה גרות וידאד עבד אל גני ובתה א', בת 17, שמוצאן ממשפחה בדווית במושב הדו לאומי יערה.

א' ברחה בשנה שעברה מהפנימייה. וידאד, נרקומנית לשעבר וחולת לב, עברה לאחרונה ניתוח מעקפים ומנסה להשתקם. בתה השנייה, בת 15, נמצאת עדיין בפנימייה.

לא רחוק מהן גרות נדא ובתה ה', בת 15: גם היא ברחה מהפנימייה. שני אחיה, ע' בן 13 ו- כ' בן 9, גרים בעפולה עם אביהם, אמנון מונדר.

מונדר, דרוזי מדלית אל כרמל, נכה שיתוק ילדים, התגרש מאשתו נדא ונאלץ לשלוח את הילדים לפנימייה. אחרי ארבע שנים, הוא אומר, הגיעו מים עד נפש: נשברתי כלכלית, פיזית ונפשית. לפעמים אני ממש שוכח את העולם. הראש שלי רק בילדים.

עלילות הפנימייה נחשפות בהדרגה. מונדר, למשל, נזכר עכשיו שבכל התקופה הזאת הוא לא ידע שהילדים שלו מסתובבים רעבים. הם אף פעם לא סיפרו לו, הוא אומר, ואולי בעצם, לא כל כך רציתי לדעת. כי מה יכולתי לעשות? להוציא אותם מהפנימייה? לא היה לי לאן לקחת אותם.

התגרשתי מאמא שלהם לפני ארבע שנים בערך ואז שלחנו אותם לפנימייה בכפר יאסיף, שהייתה בסדר. אחר כך התחתנתי שוב והחזרתי את הילדים, אבל אשתי החדשה לא רצתה לטפל בהם, אז התגרשתי גם ממנה ואת הילדים שלחתי לאעבלין. עכשיו החזרתי אותם סופית הביתה.

הרעב לא היה הדבר הכי גרוע בפנימייה הזאת, הוא אומר. מה שהיה נורא היו המכות, ההשפלות וההתעללויות בילדים, שגם ככה החיים לא פינקו אותם.

הם בוקסרים שם, והילדים – שקי איגרוף. אני לא מוכן לשתוק.

הילדים היום לא מתנהגים כמו שאני מכיר אותם, מפחדים ממני. הילד הקטן לא מרוכז, צורח בלילה, עברה עליו כנראה איזו טראומה. הם רוצים לשלוט בהם, שלא יספרו כלום להורים. גרביים – כל אחד אחר; תספורת – כמו אסיר. אמרתי להם, אל תגעו לי בילדים, אני מספר אותם על חשבוני. לפעמים הילדים היו מתקשרים אלי בגוביינא ובוכים 'אבא, בוא מהר, מרביצים'. הייתי לוקח את האוטו ונוסע כמו משוגע. רבתי איתם הרבה. פעם הזמינו משטרה.

תמיד מאמינים למורים

נוהאד עבד אל גני, אחותה של וידאד, היא המשכילה בחבורה. העברית שלה קולחת. לפני שנתיים היא שמעה לראשונה על דברים מוזרים שמתרחשים בפנימייה באעבלין: שכנה של אחותי בנהריה סיפרה על הבן שלה, שעיקמו לו את היד וגילגלו אותו ממדרגות ועל הבת שלה, שהכניסו לה מכות, ושהיו מעמידים אותם שעות על רגל אחת בתור עונש, אבל האמת, לא האמנתי לה.

לפני שבוע היו פה הילדה של אחותי והילדים של נדא והילד התחיל לצחוק על האוזן של אחיו, אז שאלתי אותו 'מה קרה לך באוזן?' והוא סיפר לי שהרביצו לו. התחלתי לתחקר אותם ושמעתי את כל הסיפורים.

א', בתה של וידאד, נשלחה לפנימייה בנובמבר 96'. קודם לכן היא היתה בחזקתו של אביה בעכו ושם גם למדה בבית הספר. כאשר אביה נידון למאסר, היא באה לאמה בחיפה ומשם הועברה יחד עם אחותה הצעירה לפנימייה, בהמלצת שירותי הרווחה. וידאד: מהתחלה היתה בוכה, לא רצתה ללמוד ולא רצתה להישאר שם.

א': כלום לא עניין אותם, לא המצב שלי ולא אם יש לי בעיות. מה דחוף להם לדעת? הרכילות בבית. מה קורה עם אמא שלי ואיפה אבא שלי. חוץ מזה, מתעללים, מכות, לא היו נותנים לאכול טוב. רק שלוש פעמים ביום ואם מישהו רעב, לא איכפת להם. לא נתנו להם לצאת, נתנו עונשים, לעמוד מול הקיר עם הידיים למעלה על רגל אחת. פעם ברחתי והתלוננתי אצל פקידת סעד. הם שנאו שברחתי.

הילד כ' מראה את האוזן, גדולה ונפוחה, "כמו חמור", הוא אומר. המדרי בפנימייה הוריד מכות והרביץ במקום.

לקריאת התחקיר השלם הקלק כאן

אבא בוא מהר מרביצים לי - אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98
אבא בוא מהר מרביצים לי - אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98

עוס'ים רווחה - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

2010 - עוס'ים רווחה , הדרך למעלה להעצמה אישית , פרופ. אסתר הרצוג

לאחרונה סיפרה לי חברתי כי כאשר בתה ביקשה ללמוד פסיכולוגיה יעצה לבת חברה של האם, פסיכולוגית במקצועה, שעדיף לה בהרבה ללמוד עבודה סוציאלית. הפסיכולוגית-החברה הסבירה לאם ולבת שבשנים האחרונות חלה נסיגה בהיצע התעסוקתי לפסיכולוגים, בעוד שהעובדים הסוציאליים נכנסים לתחומים הולכים ומתרבים וגם היצע העבודה הפתוח בפניהם הולך ומתרחב. סקירת ההתפתחויות בתחום זה, בין השנים 1990-2002, שהתפרסמה לאחרונה, מחזק מאד את עצתה של הפסיכולוגית.

רוני בר-צורי שפרסמה את הסקירה במסגרת פרסומי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה והרשות תכנון כח אדם מבססת את הדברים בעיקר על נתוני הלמ'ס לשנת 2002 ועל סקירת הרשות לתכנון כח אדם במשרד התמ"ת (על ההתפתחויות שחלו במשלחי-יד אקדמאים בישראל בשנים 1990-2002) מ- 2003.

הנתונים העיקריים מצביעים על כך שבין השנים 1990/1 ל- 2002 גדל מספר המועסקים בעבודה סוציאלית ב- 75% והוא עמד ב- 2002 על למעלה מ- 12,000 עובדים סוציאליים. כ- 90% מהם נשים. 34% מהן הועסקו במשרות חלקיות. יתר על כן, נקבע בפרסום: "הביקוש לעובדים סוציאליים במדינות מערביות בכלל ובישראל בפרט, צפוי לגדול בשנים הבאות".

אך גם "תכניתו הכלכלית" של בנימין נתניהו, כמו זו של קודמיו באוצר, לפחות מאמצע שנות ה- 90, נותנת בסיס איתן לציפיות התעסוקה הורודות של העוס"ים ברווחה. בעובדי רווחה לא נוגעים, אדרבא, הולכים ומוסיפים. את הקיצוצים המסיביים בשירות הציבורי, כך למדו כל חכמי האוצר לדורותיהם, ניתן להשיג דרך צמצומים בקצבאות הרווחה, בשעות ובעובדות הוראה. עלות העסקת כוח האדם בעבודה סוציאלית היא יחסית קטנה, בגלל המספר המוחלט של המועסקים. בהשוואה להוראה, מקצוע "נשי" מובהק נוסף, המאפשר עבודה "חלקית" במהותה, שם מספר המועסקים: 110,000 (לעומת 12,000), עלות העסקת עובדים היא, חלק הרבה פחות משמעותי בתקציבי הרווחה.

כך תופסים גאוני האוצר הרבה ציפורים ביד אחת: גם מקצצים בתקציבים הגדולים של הביטוח הלאומי (דרך הפגיעה בתשלומי קצבאות) גם מפצים נשים יהודיות משכילות מהמעמד הבינוני על ההדרה שלהן ממוקדי השליטה וגם משתמשים בהן ככרית ספיגה למדיניות האנטי-סוציאלית. יתר על כן, התקציבים של הרווחה גדלים לא רק בחלק של העסקת עובדים. הם גדלים גם בתקציבי "הטיפול", ובעיקר בהשקעה העצומה, יחסית, במוסדות ל"ילדים ונוער בסיכון". כך, למשל, מקצצים את קצבאות הילדים והמשפחות החד-הוריות ו"פותרים" את הבעיות שלהם באמצעות הרחקת הילדים מהאמהות למוסדות הרווחה. וכמה נפלא, גם מספקים עוד תעסוקה לעובדי הרווחה ותקציבים נדיבים למנהלי המוסדות המופרטים, שהם, מצדם, תומכים בפוליטיקאים מיטיביהם.

לכן, כאשר נתניהו מציג בפני הציבור והממשלה את ה"תוכנית הכלכלית מודל 2005" (מעריב 29.7.04) הוא לא מתכוון לפטר עו"סים, כמו שהוא ימשיך לעשות בגדול במערכת החינוך. הוא יקצץ למעלה ממיליארד שקל בגמלאות הסיעוד בקצבאות הנכות ובמענקי הלידה לנשים, אך לא יגע בקצה הציפורן של "עובדי הרווחה".

ביתה של חברתי אמנם הלכה ללמוד עבודה סוציאלית. ומבחינה אישית טוב שעשתה כך. אפילו הסקירה מלמדת על כך: אישה צעירה, המתכוונת להקים משפחה, ואשר תצטרך לטפל בילדיה, תוכל לשלב בהצלחה עבודה מעין חלקית, עם יוקרה חברתית, עם תחושה של תרומה לחברה. באשר ל"מטופליה", ספק רב אם היא תתרום להם הרבה. יותר משהם זקוקים ל"טיפול המקצועי" שלה הם זקוקים לאמצעי קיום.

מדיניות מחנות ריכוז נכים של משרד הרווחה - אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל

אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל , ynet ,יולי 2013
רק 8% מאוכלוסיית האנשים בעלי המוגבלות השכלית הזכאים להשמה חוץ ביתית, זוכים לדיור בקהילה. 82% ממנה מופנים למוסדות סגורים. קמפיין חדש "בית בקהילה - מפתח לחיים" קורא לשילוב אנשים עם מוגבלויות בקהילה

קמפיין חדש של קרן רודרמן ועמותת בזכות חושף את מצבם הקשה של בעלי המוגבלויות בישראל - אלפי אנשים עם מוגבלויות פיסיות, שכליות ונפשיות נשלחים על ידי מדינת ישראל למוסדות סגורים שבהם ישהו כל חייהם, בריחוק ממשפחתם ומחיי קהילה, בעוד מיעוט קטן בלבד זוכה לשילוב בדירות מוגנות בקהילה.

בעוד ניו זילנד, בריטניה, קנדה ומדינות בארה"ב סגרו את אחרוני המוסדות הממשלתיים ומשלבים אנשים עם כל סוגי המוגבלות בקהילה, מדינת ישראל מפנה מעל 12,000 איש למוסדות סגורים.

בישראל קיימים יותר מ-100 מוסדות בינוניים וגדולים שאליהם מופנית מרבית האוכלוסייה הזכאית ל"השמה חוץ-ביתית". רוב רובה של אוכלוסייה זו יכול וצריך לחיות בקהילה. ואולם המצב כיום הוא כי רק 8% מאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות שכלית ו-6% מאוכלוסיית האוטיסטים זוכה להגיע לדירה בקהילה, בעוד 82% ממנה מופנים למוסדות סגורים.

שר הרווחה מאיר כהן, יוסי סילמן ומנחם וגשל - מדיניות ריכוז נכים קשישים וילדים במוסדות סגורים


בית בקהילה - מפתח לחיים

במסגרת מאבקן של עמותת בזכות וקרן רודרמן עבור זכויות אנשים עם מוגבלות, יוצאים הארגונים בקמפיין רדיו ואינטרנט לסגירת המוסדות ושילוב בעלי המוגבלויות בקהילה. לקמפיין נרתמו בהתנדבות השחקנית קרן מור והשף חיים כהן השניים קוראים בתשדירי רדיו לשחרר את בעלי המוגבלויות מהמוסדות הסגורים ולאפשר להם את הזכות הבסיסית לחופש. ברשתות חברתיות יופץ סרטון שמציג את משמעות הפגיעה בזכויות האדם של אנשים הנמצאים במוסדות סגורים.

צפו בקמפיין החדש: "בית בקהילה - מפתח לחיים"


על פי נתוני משרד הרווחה, יותר מ-10,000 בעלי מוגבלויות בישראל נמצאים במוסדות סגורים (לא כולל ילדים, נוער וקשישים באשפוז גריאטרי), לעומת 1,370 אנשים בלבד שחיים בדיור מוגן בקבוצות של עד ששה אנשים בדירה.

מדובר באנשים עם מוגבלות שכלית, פיזית, או אוטיזם, הזקוקים וזכאים למסגרת מוגנת בתחומי הקהילה.

משרד הבריאות האחראי על מסגרות הדיור לאנשים עם מוגבלות נפשית מפנה 600 איש למוסדות פרטיים וממשלתיים שבפיקוחו, אלפי אנשים נוספים חיים בהוסטלים ואנשים במצב סיעודי חיים במוסדות גריאטריים, גם אם הם צעירים.

מחקרים רבים מראים בבירור שאיכות החיים של אנשים החיים בקהילה, יכולתם להשתלב וליהנות מן השירותים המוענקים להם וכן יכולתם לתרום, עולה באופן מובהק על איכות החיים של החיים במוסדות.

בניגוד למצב בעולם, בישראל ברירת המחדל היא הפניית אנשים אלה למוסדות סגורים שבהם נחשפים פעם אחר פעם מקרים של התעללויות, הזנחה ופגיעה במטופלים. בשנה האחרונה בלבד הורשעו מטפלות במוסד אילנית בהתעללות ובמעשים מגונים; בנובמבר האחרון נסגר מוסד נווה יעקב בשל ההתעללות במקום, ו-70 עובדיו נחקרו במשטרה. בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים, הורשעו מנהלים ואנשי צוות בכיר בהזנחה ובהתעללות בדיירי בית החולים.

"חברה מתוקנת בימנו צריכה לדעת לקבל את כל אזרחיה ולא לחרוץ את גורלם של רבים מחוץ לקהילה." מסבירה מנכ"לית קרן רודרמן - שירה רודרמן, "עלינו מוטלת האחריות לשנות זאת".



חברה מתוקנת בימנו צריכה לדעת לקבל את כל אזרחיה

"המדיניות הקיימת מתעלמת מזכויות האדם הבסיסיות של האנשים לאוטונומיה, חופש תנועה, פרטיות וכבוד עצמי". מסכמת מנכ"לית ארגון 'בזכות', אסתר סיוון.

"הגיע הזמן שההפרדה וההזנחה יפנו את מקומן לטובת יצירת חברה מגוונת, תוססת ומקבלת. אנו קוראים למקבלי ההחלטות במשרדי הרווחה והבריאות לשנות את מדיניותם מן היסוד, לסגור באופן הדרגתי את המוסדות ולפתוח במקומם דירות בקהילה".

נתונים לגבי מגורי בעלי מוגבלויות במוסדות ובדיור מוגן בקהילה:

כ-12 אלף בעלי מוגבלויות בישראל נמצאים במוסדות סגורים, לעומת 1,370 אנשים בלבד החיים ב-363 דירות מוגנות בפיקוח משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

כ-9,300 אנשים חיים היום במסגרות בינוניות וגדולות של משרד הרווחה (החל במוסדות בהם חיים מ-17 אנשים במוסד ועד מוסדות בהם חיים מאות אנשים).

7,777 מתוך ה-9,300 הם אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, 1,076

נכים פיסית, פגועי ראש, לקויות למידה קשות, ו-443 אנשים עם אוטיזם.

כ-2,000 אנשים נוספים חיים במסגרות שבין 7 ל-16 אנשים חיים בהן.

במסגרות לילדים ולנוער חיים כיום כ-5,200 חוסים במוסדות בינוניים וגדולים.

500 אנשים צעירים עם מגבלה סיעודית חיים בבתי חולים גריאטריים, שם הגיל החציוני של המאושפזים הוא 83.

הנתונים התקבלו מדו"ח של משרד הרווחה משנת 2012.


קישורים: 

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה - תרבות הסאדיזם - ככה זה עובד - תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד - המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 - משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות...
מעון למוגבלים כפר נחמן של משרד הרווחה - חשד להתעללות קשה - הכתבה "הוא פשוט הוריד לו סטירות" , נטע לי בינשטוק , mynet , מאי 2010 - אגרופים, הרעבות ופלפל חריף בפה. המשטרה חוקרת חשד להתעללות בבעלי פיגור שכלי בכפר נחמן ברעננה. העובדים מכחישים את המיוחס להם. חושפת הפרשה: "התמוטטתי מהמראות". משרד הרווחה: "פועלים על פי נוהלי המשטרה"...

משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר - מרץ 2009 - "הסבל, הכאב, הפגיעות, והאונס, הכל נשאר בתוכי עד לעולם הבא" - מצעד האיוולת: משרד הרווחה מאבחן אנשים טובים, הגונים, ונבונים, ע"פ קריטריונים הזויים שאימץ לעצמו, כולא אותם, מתעלל בהם, והורס את חייהם...

מטפלות במעון חוסים "אילנית" של משרד הרווחה בפרדס חנה הורשעו בהתעללות קשה בילדים

הכתבה מטפלות הורו לחוסים לקיים יחסי מין זה עם זה, וייכלאו , מאת: קובי מנדל, מערכת וואלה! חדשות , אפריל 2013

השתיים, עדי רווח ואורלי וונדה מפרדס חנה, הורו לחוסים לבצע מעשים בעלי אופי מיני אחד בשני בזמן שעבדו במוסד "אילנית" ביישוב. במקרה אחר ליפפו נייר טואלט על חוסה וצילמו זאת



הורשעו במעשים מגונים והתעללות נפשית בחסרי ישע (צילום אילוסטרציה: אורי לנץ)



"פגעו בחוסים פגיעה קשה שאין לדעת את ממדיה" (צילום: עומר מירון)

בית המשפט המחוזי בחיפה גזר הבוקר (שלישי) ארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי על עדי רווח בת 25 מפרדס חנה, וכן שנתיים מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי על אורלי וונדה בת 24 מפרדס חנה, שתיהן מטפלות במוסד השיקומי "אילנית" שביישוב. זאת, לאחר שהן הורשעו בפרשת התעללות בחוסים בעת שעבדו כמטפלות במוסד בשנת 2010. השתיים הורשעו בגרימת מעשה סדום, גרימת מעשים מגונים והתעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על ידי האחראי.

השתיים הועסקו בתום שירותן הצבאי ב"עבודה מועדפת", כמטפלות במוסד שיקומי בו מאושפזים חוסים הסובלים מפיגור שכלי ונפשי קשה ביותר. השופטים, אב בית הדין יוסף אלרון והשופטים משה גלעד וד"ר מנחם רניאל, הבהירו כי התמונה הכללית שהתקבלה מהראיות היא כי הנאשמות ניצלו את מצבם של החוסים ובמקום להגן עליהם הפכו אותם לכלי שעשוע לסיפוק גחמותיהן והורו להם לבצע מעשים בעלי אופי מיני האחד בשני. בנוסף לעבירות המין הן נהגו לקלל את החוסים ולהקליט זאת במכשיר הסלולרי. במקרה אחר ליפפו נייר טואלט סביב ראשם של חוסים וצילמו זאת.

הרכב השופטים ציין כי המעשים בהם הורשעו הנאשמות מעוררים סלידה וצער עמוקים ואין די במילים כדי לבטא את שאט הנפש ממעשיהן – כל אחת בהתאם לחלקה – בחוסים פגועים, חסרי ישע, הנתונים באופן מוחלט לחסדן. הדברים חמורים במיוחד לאור העובדה כי לא מדובר בכישלון חד-פעמי, כי אם בסדרה מתמשכת של מעשים, לאורך שבועות וחודשים, פעם אחר פעם. כן הוסיפו כי לא התעלמו ממורכבותה של עבודה במוסד שיקומי מעין זה, ככלל, ובמחלקה הספציפית בה עבדו הנאשמות בפרט. "במקום להגן על החוסים – שגם כך התאכזר אליהם גורלם – ולדאוג לשלומם ולביטחונם, ניצלו הנאשמות את מצבם הקשה כדי לבצע מסכת מעשים מזוויעה. הן מעלו באמון שניתן בהן ופגעו בחוסים פגיעה קשה שאין לדעת את ממדיה", כתבו.

בנוסף, השופטים הדגישו כי גם אם הייתה באותה מחלקה אווירת מיניות ופריצות מופקרת, כפי שטענו הנאשמות, היה עליהן כבנות תרבות להתעלות מעליה ולא להשתתף בה כפי שעשו מטפלות אחרות.

עורך הדין יובל זמר המייצג את אורלי וונדה מסר לוואלה! חדשות כי חרף העובדה שבית המשפט זיכה את מרשתו מהאישום החמור ביותר בכתב האישום הרי שעל הרשעתה באירוע נוסף בכוונתו לערער בפני בית המשפט העליון.

יו"ר סיעת מרצ בכנסת, ח"כ אילן גילאון, וארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, קיבלו כבר לפני ארבע שנים תלונות קשות על הפרת זכויות אדם והתעללות בדיירים במוסד. לאחר ביקורי פתע במקום, הגישו ח"כ גילאון ובזכות עתירה לבג"ץ לסגירת המוסד. "פסק הדין שניתן היום עושה צדק, גם אם נקודתי, עם דיירי המוסד", אמר ח"כ גילאון. "מקומות סגורים, הנמצאים הרחק מהעין הציבורית ומקיימים משק סגור, עלולים להפוך קרקע פורייה להתעללות ולהפרת זכויות אדם, כפי שהתרחש באילנית. אסור להפקיד את החלשים ביותר בחברה בידי שרלטנים ושאר קבלנים. עתה על המשרד לממש את החלטתו לסגור את המוסדות הפסיכיאטריים הפרטיים".

מה מתחולל במוסדות הסגורים של משרד הרווחה


קישורים:

מעון גילעם משרד הרווחה – כליאת ילדים בבידוד ימים שלמים ומתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח  - נעולים – תחקיר מעון גילעם – כליאה בבידוד ימים שלמים, מתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח לקטינים  - "תוציאו אותי מפה, אני לא יכול יותר, כואב לי" - זעק נער צעיר מתוך חדר הבידוד של המעון הנעול גילעם. זה לא עזר לו. כמה שבועות אחר כך אושפז הנער במחלקה לבריאות הנפש. עדויות שהגיעו ל"7 ימים" מתארות נערים הנשלחים לתקופות ארוכות בבידוד, היעדר אחות מוסמכת ומעטפה אחת, עם כדורים פסיכיאטריים, שמוכנה בערב למקרה של "מצבי התנהגות מסוכנת"...

לסגור את מכלאות משרדי הרווחה והבריאות - כדי  להגיע למכלאות משרד הרווחה לא צריך לעשות עבירה פלילית או לעבור הליך שיפטי פומבי עם ראיות. די בחוות דעת משוחדת או רשלנית של פקידת או "מומחה" מטעמה, ובתי משפט לענייני משפחה או נוער בדלתיים סגורות ללא ראיות ישלחו כל ילד, אזרח, קשיש לכליאה במכלאה לחודשים או שנים. מדובר במכלאות משרד הרווחה כגון פנימיות, מרכזי חירום ועוד.. ומוסדות פסיכיאטריים...

משרד הרווחה מחריב חיי הילדים בפנימיות ומתנער מאחריות - הכתבה פנייה למבקר: מי אחראי לשלומם של ילדי הפנימיות? , יובל גורן | 18/3/2013 - לאחר שמדריך הורשע באונס נער בפנימייה, ניסתה המועצה לשלום הילד לברר איזה גוף ממשלתי אחראי על תפעול המוסד ועל שלום הילדים בו - אך ללא הצלחה משרד הרווחה: "הנושא באחריות משרד החינוך" משרד החינוך: "זו אחריותו של משרד הרווחה"...

מדריך הפנימיה החריב את עולמו של בן ה- 13 - מרץ 2013 - הצביעות והאכזריות של רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער התולשים בכפייה בדלתיים סגורות, ללא ראיות, ילדים מבתיהם למוסדות כליאה מופרטים, שם הם מופקרים להזנחה התעללות ואונס במשך שנים ואין מושיע...

תחלואי הסחר בילדים ברשויות הרווחה ובתי משפט לנוער - מווסתים ילדים בין פנימיות משיקולים זרים - יוני 2012 - משרד הרווחה מווסת ילדים בין פנימיות משיקולים זרים, פוגע בהם ומרחיק אותם מהוריהם. מדובר בילדה אשר הוצאה בכפייה מידי אמה מאחר ופקידת סעד לחוק הנוער סברה שהאמא אינה מסוגל לגדלה. הילדה הועברה לפנימיה באזור מגורי האם. "מחול השדים" של פקידת הסעד ושופטי הנוער ממשיך והם רוצים להעבירה לפנימיה מרוחקת.