חודש אל תוך המאבק, והאדמה רועדת. האמת מתחילה לצאת לאור, אותה אמת אודות האופן והסיבות שבגינן ילדים וילדות ממשפחות מאוד מסוימות בישראל מוצאות ומוצאים מבתיהן
חודש למאבק הציבורי של ש' להשבת בנה לחיקה. חודש למאבק הציבורי, ושנתיים למאבקה של ש'. רק כעת החל מאבקה לחלחל לציבור, והיום הוא סיפור שעובר מפה לאוזן, חוצה כבר מזמן את גבולות הרשתות החברתיות. וסיפורה שלה, שהוא סיפור אישי, של אם אחת שרוצה להשיב לחיקה את בנה, שזועקת בפני מדינה שלמה ומנגנונים של בתי משפט ומערכת הרווחה, כי יקיימו בעניינה דיון הוכחות, הוא למעשה סיפורם של אלפי ילדים וילדות במדינת ישראל, שמוצאים מביתם למשפחות אומנה, להוסטלים, למוסדות שונים, לאימוץ ולהם יש משפחה.
ישראל היא מספר 1 בעולם בהוצאת ילדים מביתם, וניתן להניח שאל מול המספר הזה תהיה בין האחרונות להעניק טיפול בתוך הקהילה למשפחה שנתקלת בקשיים, אם כלכליים, אם אישיים. המונח שעומד באורח ציני מאחורי הפעילות הענפה של רשויות הרווחה בהוצאת ילדים מביתם, מבלי להעניק להורים את האפשרות להשמיע את קולם במהלך התהליך שבו נקרעים ילדיהם מהם, הוא טובת הילד. מתוך המונח הזה נגזרת גם האפשרות להטיל חיסיון מוחלט על ההליך של הרווחה וההליך המשפטי שמתקיים לצידו. חיסיון מוחלט, לצד דיונים שמתקיימים בנוכחותו של צד אחד. העיקר שהאם או האב, או שניהם, לא יזכו להשמיע את קולם בבית המשפט.
והלוא, זו דרישתה של ש'. דרישתה היא – תנו לי דיון הוכחות. תנו לי ולמי שמייצג אותי להוכיח כי אין בסיס לטענותיכן ביחס אלי, תנו לי את הזכות שעומדת לפושעים הגדולים ביותר – להוכיח את חפותי.
בטורים קודמים שפורסמו בעניינה של ש' יכולנו להסביר במה היא מואשמת, יכולנו לתת פרטים יותר נרחבים על ההליך שבו היא נתונה, כמו גם גילה של בנה, על הטיפול שלו הוא זוכה ואו לא זוכה מצד משפחת האומנה שאליה נמסר. הטורים הללו נכתבו לפני שהרווחה, שבוע אחד לתוך המאבק הציבורי, הוציאה צו איסור פרסום בעניינה של ש'. הוציאה אותו, כמובן, במעמד צד אחד. למה? כי זוהי טובת הילד. כך ניסתה הרווחה להשתיק את ש', להשתיק את סיפורה והלכה למעשה להסתיר את התחלואות הרבות שמלוות את עבודתה היומיומית, ושנוגעות לאלפי משפחות ממעמד נמוך, מקבוצות מיעוט, שלהן אין את הכלים להילחם ברווחה, ואין את הכלים להשיג חשיפה לסיפורם.
ש' סירבה לשתוק, וכעת היא נדרשת לשתוק. אך עד אותו רגע, היא לא ויתרה, וסיפרה את סיפורה כדי שישמע ויסופר ברבות וברבים. כי רק מתוך הזעקה הזו, מתוך הקול שלה שמספר את עצמו, הרווחה יכולה למצוא את עצמה במבוכה שבה היא נתונה כעת. מבוכה שמובילה אותה לנהוג באופנים שהיו מביישים גם בן נוער שמתנהג בבריונות ברשת. בכל מקום שבו מתאפשר לה, לרווחה, להכפיש את שמה של ש', היא תעשה זאת. אם על ידי שליחות, שיאמרו (בניגוד לחוק) שהן מכירות את המקרה מקרוב, ולעתים אף ייחשפו פרטים (שקריים) אודותיו, גם כן בניגוד לחוק.
כי לרווחה אין חוקים. וכפי שראינו, במשפט ילד המריבה, על אף שהחוק מחייב כי לפני שילד יועבר לאימוץ יתנהל בעניינו דיון הוכחות, הרי שהועבר ילד המריבה לאימוץ מבלי שהתקיים אותו דיון הוכחות. גזר הדין ניתן, האשמים והאשמות נמצאו, אך לרגע שאלת חפותם לא עמדה לבית המשפט. בטח ובטח שלא לרווחה.
חודש אל תוך המאבק הציבורי ולצד תמיכה ציבורית רחבה כתב שר הרווחה מאיר כהן על קיר המאבק של ש'. כתב לה פוסט, שכאילו בא לבטא את פנייתו האישית אליה, אך הלכה למעשה בא לעשות יד אחת עם הרווחה, בתוך תהליך הכפשתה של ש'. כהן כתב שהוא חקר ובדק היטב את המקרה, וכי לצערו טובת הילד אינה עם אמו. עם מי הוא בדק? אפשר להניח שעם הרווחה. על אילו מסמכים נשען? אפשר להניח שעל תסקיר הרווחה. ככלות הכל, קולה של ש' עד היום לא נשמע בדיונים שהתנהלו בעניינה. למעשה שר הרווחה, שאחראי על הרווחה, שאותה פעילות קלוקלת היא עניינו ותחת אחריותו, הסיר ידיו מעניינה של ש', ובכך הסיר ידיו מעל קולותיהם של אלפים של הורים, של ילדות וילדים שאומצו או שנמסרו למוסדות שמהם אין דרך חזרה.
כהן לא השכיל לראות כי הקרקע אינה אותה הקרקע שהרווחה הורגלה אליה. כי קשר השתיקה סביב פשעי הרווחה כבר הופר, ומרגע זה שום צו איסור פרסום לא יהיה בו כדי לעצור את פרץ העדויות שמגיעות אלינו. שום פוסט, רשמי וסמי חביב עד כמה שינסה להיות, שעושה שימוש באותם מונחים ושיטות טרפוד של הרווחה עת זו פוגשת את האמת, לא יכול לעבור את המבחן שלו שאלה פשוטה: מדוע, אם אתם כה בטוחים באמת שלכם, אתם מונעים את קיומו של דיון הוכחות? הלוא לו ש' היתה חושבת שיש בטענות הרווחה אמת, האם באמת היתה קוראת לקיומו של דיון הוכחות? האם היתה זועקת לשובו של בנה, אך בו זמנית מתחננת שיקיימו רק דיון הוכחות בעניינה?
ואכן מעניין, ויש לתהות כיצד קורה, ששר במדינת ישראל, שר הרווחה, זה שהקבוצות המוחלשות של החברה אמורות לעמוד בראש מעייניו, כותב את הפוסט הזה, ומתעלם בו לחלוטין מן העובדה כי לא התקיים דיון הוכחות. כי גזר דינה של אישה ניתן במדינה שבה הוא שר, מבלי שזכתה להוכיח את חפותה.
חודש אל תוך המאבק, והאדמה רועדת, כי אינה יכולה עוד להכיל את כל פסולת השקרים שהוטמנו בתוכה. והיא עולה על גדותיה, והאמת מתחילה לצאת לאור, אותה אמת אודות האופן והסיבות שבגינן ילדים וילדות ממשפחות מאוד מסוימות בישראל מוצאות ומוצאים מבתיהן, בעוד שמי שבאמת צריכים שיוציאו אותם מבתיהם, כי הם באמת נתונים בסכנה, נותרים בצל האימה.
מבט קצר בתגובות שלהן זכה שר הרווחה, אם בפוסט שפרסם על קיר המאבק של ש', ואם בכל אחד מהפוסטים שאליהם השיב בעניינה על קירו, עת העתיק והדביק את תשובתו, מבהיר כי הרווחה יכולה להמשיך ולהשתמש בכליה המיושנים. אלה שיש בהם כדי להדהד את הכוח האדיר שיש לצערנו עדין בידיה, אך הכלים המיושנים הללו פג תוקפם. ויש לקוות שבקרוב יפוג גם תוקפה של הרווחה הזו. רווחה שאין בה טיפת רווחה.
גסטאפו משרד הרווחה - סיפורה של מעיין - ש' ברדיו
 |
| העוקץ - אין טיפת רווחה |
