‏הצגת רשומות עם תוויות סמים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סמים. הצג את כל הרשומות

כשלון רשויות הרווחה והחינוך בסיוע לילדים ובני נוער - ילדי הצל

נובמבר 2010 , 7 ימים , ידיעות אחרונות , אמיר שואן.
נתוני פשיעת הנוער 2000 - 2010 , הנחשפים כאן לראשונה, מגלים כי זה היה העשור השחור ביותר בתולדות ישראל.
בתוך פחות מ- 20 שנה מספר העבריינים הקטינים יותר מהכפיל את עצמו. רק בשנה האחרונה נפתחו יותר מ- 34 אלף תיקים נגד קטינים, וב- 2010 זינקו עבירות הרצח שביצעו בני נוער ב- 40% ומעשי אונס ב- 38%.
מתחילת העשור נסק מספר התיקים שנפתחו לקטינים בגין קטטות אלימות ב- 135%. עליות חדות חלו גם בעבירות נוער בתחום הסמים וההימורים.

לכתבה המלאה הקלק על התמונות.

ילדי הצל
ילדי הצל
ילדי הצלקישורים

כישלון מדיניות הרווחה בקהילה - מבקר המדינה: כשלים בהתמודדות עיריית נתניה במלחמה בנגע הסמים והאלכוהול בקרב בני הנוער

הכתבה דו"ח מבקר המדינה על הרשויות המקומיות לשנת 2009 - כשלים בהתמודדות עיריית נתניה במלחמה בנגע הסמים והאלכוהול בקרב בני הנוער , כתבי קול השרון 13.10.2010

מנתוני דו"ח המבקר עולה, כי עיריית נתניה לא הפעילה בתקופה בה בוצעה הבדיקה את התוכנית בבתי הספר הממלכתיים-דתיים ולא יזמה פעילות מניעה בקרב הורים. עוד עולה מדו"ח המבקר, כי בשנת הלימודים התשס"ט, בערים נתניה ואשדוד, טיפלו הגורמים השונים בתחום בני נוער בסיכון ב-5000 בני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיבים- ואולם רק 25 מהם הופנו ליחידת טיפול המתמחה בנוער המשתמש בחומרים פסיכואטקיביים (גז מזגנים ועוד)

השימוש לרעה בסמים ובאלכוהול (להלן גם - חומרים פסיכואקטיביים) הוא נגע מתפשט הפוגע בחברה הישראלית על כל רבדיה. יש המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים באקראי, ויש המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים דרך קבע, מתמכרים להם ומפתחים תלות גופנית או נפשית בהם (להלן - מכורים).

בשנת 2005 היה מספר המשתמשים בסמים והמכורים להם כ-333,000. כמחצית מבני הנוער וכשני שלישים מהמבוגרים שתו משקאות אלכוהוליים שלא לקיום דינים דתיים, ושיעור המשתמשים בסמים בקרב בני נוער היה גדול משיעורם בקרב מבוגרים. שימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב בני נוער הוא אחת הסיבות לנשירה ממסגרות חינוכיות, למעורבות בפעילות עבריינית, לפגיעה בקשרים חברתיים וליצירת משברים חברתיים.

בשנת 2009 בדק משרד מבקר המדינה את נושא מאבק הרשויות בנגעי הסמים והאלכוהול. הביקורת נעשתה בעיריות אשדוד, באקה-ג'ת, נתניה וקריית אונו. בדיקות השלמה נעשו ברשות הלאומית למלחמה בסמים (להלן - הרשות למלחמה בסמים), במשרד הרווחה והשרותים החברתיים (להלן - משרד הרווחה), במשרד החינוך, במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן - משרד התמ"ת), במשרד לביטחון הפנים, במשטרת ישראל, במשרד לקליטת עלייה, במשרד הבריאות, במשרד הפנים ובמרכז השלטון המקומי בישראל. חלק מהנתונים עודכנו לראשית שנת 2010.

בשל השיעור הגבוה של משתמשים בחומרים פסיכואקטיביים החליטה הממשלה, באוגוסט 2005, להקים צוות בין-משרדי שיגבש תכניות אופרטיביות בתחום המניעה והטיפול בנגעי הסמים והאלכוהול והשלכותיו כמרכיב במאבק באלימות בחברה הישראלית. בספטמבר 2005 הציג הצוות הבין-משרדי את המלצותיו בפני ועדת השרים למאבק באלימות. נמצא כי הממשלה לא קיימה דיון ממשי לצורך קבלת

החלטה בדבר הקצאת המשאבים ויישום ההמלצות, וההמלצות לא יושמו עד למועד הביקורת (בתחילת 2009).

הרשות למלחמה בסמים קבעה כי לצורך גיבוש תכנית עבודה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול יש לאסוף נתונים על אוכלוסיות המשתמשים בהם בתחום הרשות המקומית. נמצא כי עיריות נתניה ובאקה-ג'ת לא פעלו לאיסוף נתונים על מגמות שימוש בחומרים פסיכואקטיביים ביישוביהן.

באשדוד ובקריית אונו הופץ שאלון לתלמידי בתי ספר על-יסודיים, ובו מידע מפורט על השימוש בחומרים פסיכואקטיביים, וממצאיו אמורים להיות "בסיס לקבלת החלטות עירוניות".

נמצא כי בכל אחת משתי העיריות לא הוצגו ממצאי השאלון בפני הוועדה למאבק בסמים שמועצת העירייה בחרה ולא דנו בהם כדי לגבש מדיניות עירונית שעניינה המאבק בנגעי הסמים והאלכוהול. בעיריית אשדוד לא הוצגו ממצאי השאלון גם בפני כל פורום אחר ואף לא הובאו לידיעתם של גורמי הרווחה והחינוך בעיר.

למעלה ממחצית האוכלוסייה במדינת ישראל - בני נוער ומבוגרים כאחד - שותה משקאות אלכוהוליים, בהם כ-50,000 המכורים לאלכוהול. גם בקרב תלמידים, בגילים 11-12, יש השותים משקאות אלכוהוליים בכמות גדולה ובתדירות גבוהה.

בהחלטת הממשלה מיוני 2006, בנושא תופעת האלימות בחברה הישראלית, הנחה ראש הממשלה דאז מר אריאל שרון "להעביר מיד את הטיפול במשקאות חריפים משכרים לרשות למלחמה בסמים". נמצא כי עד מועד סיום הביקורת (בסוף 2009) לא נעשתה כל פעולה חקיקתית, ארגונית או תקציבית ליישום ההנחיה. בקשות הרשות למלחמה בסמים מאז ספטמבר 2005 להקצות תקציב מיוחד למאבק בנגע האלכוהול לא נענו, ועד מועד סיום הביקורת היא לא קיבלה כל הקצאה כספית לתחום זה.

עוד נמצא כי עד מועד הביקורת (בתחילת 2009) לא גיבשה הרשות למלחמה בסמים תכנית מניעה לשימוש באלכוהול. רק בתכנית העבודה של הרשות למלחמה בסמים לשנת 2009 בתחום ההסברה הוגדר היעד - "בניית אסטרטגיה ותוכנית הסברה בתחום האלכוהול והפעלתה".

הנתונים על השימוש הרחב שבני נוער עושים בחומרים נדיפים (חומרים בשימוש ביתי ששאיפת אדיהם גורמת לשיכרון חושים ולהזיות) והמידע על הסכנות הנובעות משימוש זה העלו ברשות למלחמה בסמים ובמשרד החינוך את הצורך המיידי להפעיל תכניות מניעה. נמצא כי רק בשנת 2008, כשבע שנים לאחר שפורסמו הנתונים המחקריים בדבר השימוש הנרחב בחומרים נדיפים וכשלוש שנים לאחר שנתוני מחקר הרשות למלחמה בסמים משנת 2005 העלו כי מספר בני הנוער המשתמשים בחומרים הללו הוכפל, גיבשו משרד החינוך והרשות למלחמה בסמים תכנית למניעת שימוש בחומרים נדיפים. נכון למועד סיום הביקורת לא היה במשרד החינוך מידע כלשהו על יישום התכנית בבתי הספר.

בחינת מידת יישום התכנית, בשנת הלימודים התשס"ט (ספטמבר 2008 - אוגוסט 2009) בארבע העיריות שנבדקו, העלתה כי בשלוש מהן תכנית המניעה לא הופעלה - באשדוד, למעט בשתי כיתות בשניים מבתי הספר העל-יסודיים, בבאקה-ג'ת ובקריית אונו. בעיריית נתניה התכנית לא הופעלה בבתי הספר העל-יסודיים השייכים למגזר הממלכתי-דתי.

ברשויות המקומיות, שהצטרפו לפרויקט הקהילתי למניעת השימוש בחומרים פסיכואקטיביים שמנהלת הרשות למלחמה בסמים, פועל מתאם יישובי (להלן - המתאם) שתפקידו ליזום ולרכז את פעולות הפרויקט ביישוב. נמצא כי בכ-200 רשויות מקומיות, מבין כ-250 הרשויות הקיימות, לא מונה מתאם.

משרד החינוך החליט לתקצב ממונה על תחום מניעת השימוש בסמים, בטבק ובאלכוהול (להלן - מב"ס) בבתי הספר העל-יסודיים שמספר תלמידיהם עולה על 100. בבתי ספר קטנים כלל לא מונה אחראי לפעילות המניעה. נמצא כי בכ-570 מבין 1,460 בתי הספר העל-יסודיים לא מונה מב"ס, ומציאות כזאת יש בה כדי לפגוע בפעילות המניעה בכשליש מבתי הספר העל-יסודיים.

משנת הלימודים התשס"ח (ספטמבר 2007 - אוגוסט 2008) נערך משרד החינוך להפעלת "כישורי חיים" - תכנית כוללנית למניעת השימוש בחומרים פסיכואקטיביים - במערכת החינוך כולה. נמצא כי ברוב בתי הספר לא יושמה ההחלטה להפעיל את התכנית. עד לתחילת שנת הלימודים התש"ע (ספטמבר 2009 - אוגוסט 2010), שנתיים לאחר שהוחל ביישומה, היא הופעלה בכמחצית מבתי הספר היסודיים ורק בכשליש מחטיבות הביניים. בבתי הספר הממלכתיים-דתיים והממלכתיים-ערביים היא כלל לא הופעלה.

משרד החינוך לא השכיל ללמוד את הצורך ברגישות התרבותית הראויה בעת גיבוש התכנית, ומפקחי בתי הספר הממלכתיים-דתיים סירבו להפעילה, כמו גם מנהלי בתי הספר הממלכתיים-הערביים, מפני שכמה מתכניה לא תאמו את תפיסות העולם של מערכות חינוך אלה. רק בשנת הלימודים התש"ע הוכנה תכנית מתאימה למגזרים אלה.

מוסדות החינוך במגזר החרדי סירבו כל השנים לשתף פעולה בתחום פעילות המניעה בקרב תלמידיהם ולא מתקיימת בהם פעילות כזאת. באשדוד ובנתניה למדו במוסדות החינוך של המגזר החרדי בשנת הלימודים התשס"ט כ-14,600 וכ-4,200 תלמידים, בהתאמה, והם היוו כ-35% וכ-13%, בהתאמה, מכלל התלמידים בערים הללו. נמצא כי במוסדות חינוך אלה לא נעשתה כל פעילות למניעת השימוש בחומרים פסיכואקטיביים.

משרד החינוך מייחס חשיבות רבה ביותר למעורבות הורים ולשיתופם בפעילות החינוכית במאבק בנגעי הסמים והאלכוהול ורואה בכך יסוד הכרחי ומשמעותי בתהליך המניעה. נמצא כי משרד החינוך לא פרסם הנחיות בכתב בנוגע להיקף הרצוי של פעילות מניעה בשיתוף הורים ולתכניה, לא הפנה לחומרי רקע וגם לא קיים הדרכות בנושא.

שתיים מהעיריות שנבדקו, באקה-ג'ת ונתניה, לא יזמו כל פעילות מניעה בקרב הורים. פעילות מניעה בשיתוף הורים בהיקף שעות מוגבל, שלא עלה על שעתיים בשנה, התקיימה בתשס"ט ב-5 מ-11 בתי הספר העירוניים העל-יסודיים שבאשדוד. פעילות דומה התקיימה בבתי הספר בקריית אונו.

בשנת הלימודים התשס"ח פעלו בפיקוח משרד התמ"ת כ-70 בתי ספר תעשייתיים ובפיקוח משרד החינוך 10 מרכזי חינוך טכנולוגי (להלן - מח"טים). בשנת הלימודים התשס"ט למדו בבתי הספר התעשייתיים ובמח"טים, השייכים לכמה רשתות חינוך, כ-15,500 תלמידים שלרובם קשיים התנהגותיים ותפקודיים.

תכניות מניעה בבתי הספר התעשייתיים הופעלו בידי גופים פרטיים למיניהם העוסקים בטיפול או במניעה. נמצא כי משרד התמ"ת לא קבע קריטריונים לבחירתם של גופים אלה ולהכשרה הנדרשת מעובדיהם. הוא גם לא קיבל כל מידע על אופן הכשרתם של העובדים בתחום המניעה ועל התפיסה המקצועית שהנחתה כל אחד ואחד מהם בעבודתו.
עוד נמצא כי בכל אחד מבתי הספר האלה פעלו בעת ובעונה אחת כמה גופים כאלה, וכל אחד מהם הפעיל תכנית במשך שעה או שעתיים בשנה, בלי שיהיה אפשר להקפיד על רצף לימודי וחינוכי הנדרש בכל תכנית.

פעילות מניעה בשמונה מהמח"טים נעשתה בהיקפים שונים, לרוב באמצעות צוות בית הספר. נמצא כי משרד החינוך לא בחן את פעילויות המניעה שנעשו במח"טים ולא פיקח על תכניהן ועל כישורי מבצעיהן. שניים מהמח"טים כלל לא ביצעו פעילות מניעה.


יחידות קידום נוער שבמשרד החינוך מטפלות בבני נוער המנותקים ממסגרות חינוך. נמצא כי ברוב יחידות קידום נוער לא נעשית פעילות ממוקדת ורציפה בתחום מניעת השימוש בסמים, והשירות לקידום נוער כלל לא עוסק בפעילות הסברה ובייעוץ בתחום השימוש באלכוהול.

משנת 2006 הופעלה בהיקף קטן "תכנית התערבות רגישת תרבות למניעת השימוש לרעה באלכוהול ובסמים לבני נוער יוצאי אתיופיה ולהוריהם". בשנת 2008 הופעלה התכנית בקרב כ-450 בני נוער יוצאי אתיופיה בלבד. תכנית דומה לבני נוער יוצאי ארצות חבר העמים הופעלה לראשונה בשנת 2008 ב-7 יישובים והשתתפו בה כ-120 בני נוער והוריהם. בשנת 2009 צומצם היקף התכניות בשתי האוכלוסיות.

נמצא כי הפער בין היקף המשתתפים בתכניות המניעה לבני נוער עולים להיקף אוכלוסיית בני נוער עולים הנזקקים למענה במסגרת תכניות מניעה הוא חסר כל פרופורציה.

במרס 2007 המליץ צוות בין-משרדי לתכנן ערכת הדרכה למורים המפעילים תכניות מניעה בכיתות שלומדים בהן תלמידים עולים ולהכשיר מנחים שינחו וילוו מורים, קבוצות הורים ועובדי נוער בקהילה. נמצא כי רק בדצמבר 2009, כשנתיים וחצי לאחר שההמלצה ניתנה, הוכנה הערכה, ובפברואר 2010 החלו בהפצתה. עד מועד סיום הביקורת לא הוכשרו מנחים להורים ולעובדי נוער.

משרד הרווחה לא פעל לאיסוף הנתונים על נפגעי הסמים - בני נוער ומבוגרים כאחד - המטופלים בידי הרשויות המקומיות ולא דאג ליצירת מאגר מידע על המטופלים. לכן, גם משרד הרווחה וגם הרשות למלחמה בסמים חסרו מקור מידע חיוני לקביעת מדיניותם. למשרד הרווחה אף חסרו נתונים סטטיסטיים מרוכזים על מטופליו בתחום החומרים הפסיכואקטיביים.

עובדים סוציאליים טיפלו בבני נוער נפגעי סמים ואלכוהול תקופות ארוכות בלי שהוכשרו לכך, בניגוד לדין ולהוראות משרד הרווחה, ובלי ליווי צמוד של מדריך מוסמך בתחום.

בכ-200 מכ-250 הרשויות המקומיות לא פעלו יחידות לטיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים, ומשרד הרווחה לא הנחה את לשכות הרווחה ברשויות הללו כיצד עליהן להגיש שירותי טיפול פסיכו-סוציאלי לבני נוער נפגעי סמים ואלכוהול שבתחומן. בעיריית באקה-ג'ת לא היה כל שירות לטיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים.

כשליש מהיחידות לטיפול במשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים - בני נוער ומבוגרים - רובן בלשכות הרווחה, פעלו בלי רישיון בניגוד להוראות החוק.

מנהלי מחלקות הרווחה בארבע הערים שנבדקו לא גיבשו דרכי פעולה לאיתור בני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים ולא הסתייעו במאגרי המידע על בני נוער בסיכון שעמדו לרשותם בעיריותיהם. יוצא אפוא שלא הם ולא המחלקות שבראשן עמדו פעלו לאיתור בני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים וזקוקים לטיפול.

הרשויות המקומיות מפעילות כל מיני גורמים לטיפול בבני נוער בסיכון. בשנת הלימודים התשס"ט טיפלו גורמים אלה, רק באשדוד ובנתניה, בכ-5,000 בני נוער. נמצא כי רק 25 מבני הנוער הללו הופנו בידי הגורמים שטיפלו בהם ליחידת טיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים.

ב-3 מ-4 העיריות שנבדקו (אשדוד, נתניה וקריית אונו) והופעל בהן שירות לטיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים למדו בשנת הלימודים התשס"ט בבתי הספר העל-יסודיים כ-30,000 תלמידים. ממצאי מחקר 2005 מלמדים על אלפי תלמידים באותן ערים, שהשתמשו בחומרים פסיכואקטיביים בתדירות גבוהה, וזאת בנוסף לתלמידים המנותקים ממסגרות חינוך, שהשתמשו בחומרים אלה. באותה שנה טופלו בשלוש הערים רק כ-330 בני נוער משתמשים, כשני שליש מהם באשדוד.

בתחומי שלוש מהעיריות שנבדקו (אשדוד, נתניה וקריית אונו) פעלו כ-800 בתי עסק (לא כולל מרכולים) שמכרו משקאות אלכוהוליים וכ-390 מהם פעלו ללא רישיון עסק.

סיכום והמלצות
נתוני מחקרים ונתוני המשטרה מלמדים על שימוש נרחב בחומרים פסיכואקטיביים בקרב בני נוער ומבוגרים. הנתונים והמידע על הנזקים החמורים שעלולים להיגרם משימוש בחומרים אלה מחייבים את הרשות למלחמה בסמים ואת משרד החינוך להיערך במהירות להרחבת פעילות המניעה בתחום זה.

על משרד הרווחה לפעול ללא דיחוי להקמת מאגר נתונים על מטופלים בתחומי נזקקות שונים, לרבות תחום הטיפול בנפגעי סמים ואלכוהול. על הרשות למלחמה בסמים לקבל ממשרד הבריאות וממשרד הרווחה את כל הנתונים המצויים בידם

ולהקים ללא דיחוי נוסף מאגר נתונים ארצי על מטופלים במסגרות הטיפול למיניהן ולבסס עליו את מדיניות הטיפול בתחום זה.

ליישום יעיל של הפעילות למניעת השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב בני נוער ראוי לפעול בכמה מישורים כדלהלן: על הרשות למלחמה בסמים לשקול את האפשרות למנות מתאם יישובי למניעה קהילתית ברשויות מקומיות שזוהו כ"נזקקות" בלי לבקש את השתתפותן במימון העסקתו ופעילותו; עליה לבחון דרכים להרחבת תכניות המניעה באוכלוסיות העולים משום שהפער בין היקף האוכלוסייה הנזקקת לה ובין המענה הניתן כיום במסגרת תכנית המניעה הוא חסר כל פרופורציה. על משרד החינוך לדאוג לקביעת אחראי לפעילות המניעה בתחום החומרים הפסיכואקטיביים באותם בתי ספר החסרים בעל תפקיד שכזה, ובד בבד לפעול לאלתר להפעלת התכנית "כישורי חיים" בכל בתי הספר, כפי שתכנן לעשות; עליו גם להיערך ללא דיחוי לפעילות מניעה בהיקף רחב בקרב מטופלי "קידום נוער"; על הרשות למלחמה בסמים ומשרד החינוך לפעול ליצירת דרכי הידברות עם מוסדות החינוך החרדי כדי לשלב אותם בפעילות המניעה.

לנוכח החשיבות הרבה שיש למעורבות הורים בפעילות המניעה, על הרשות למלחמה בסמים ומשרד החינוך לפתח מודל להדרכת הורים בסדנאות בית-ספריות ולהנחות את מנהלי בתי הספר לקיים פעילות מניעה כדי שההורים יהיו שותפים לה.

על הרשות למלחמה בסמים, משרד התמ"ת ומשרד החינוך לתת דעתם על אופן ביצוע פעילות המניעה בבתי הספר התעשייתיים ובמח"טים ולקבוע אילו גופים יוכשרו ויוסמכו לביצוע עבודה חינוכית זו.

על משרד הרווחה לבחון דרכים שיאפשרו לכל הרשויות המקומיות לאתר בני נוער נפגעי סמים ואלכוהול בתחומן ולהעניק להם את הטיפול הנדרש. בד בבד על העיריות להגביר את פעולות האיתור ולהרחיב את מעגל המטופלים מקרב בני הנוער ולהיעזר לשם כך גם במאגרי המידע שבעיריות.

משרד מבקר המדינה מעיר לעיריות כי מעבר לחובתן לאכוף על בעל עסק לפעול על פי דין, עליהן לאחוז בכל כלי המצוי בידיהן כדי להילחם בנגע האלכוהול ולפעול לסגירת בתי עסק המוכרים משקאות אלכוהוליים לקטינים.

קישורים:
  • אימת עיריית נתניה - צו הריסה מיידי למשפחות מעוטות יכולת - ערוץ 1 - אוגוסט 2010 - סיפור קפקאי, סיפורן האישי של עשרות משפחות בנתניה בראשותה של העובדת הסוציאלית מרים פיירברג איכר. עשרות משפחות מעוטות יכולת מבניין אחד בנתניה צריכות למצוא לעצמן בית אחר תוך שבוע. עיריית נתניה קבעה כי אין מנוס מלהרוס את הבניין. בבניין גרים משפחות ברוכות ילדים, קשישים, ואדם חולה המחובר למכונת חמצן. "או שאני אשאר, או שמישהו יקח אותי", אמר החולה המחובר למכונת החמצן...

מערך הרווחה המופקר בעיריית בת ים - קטינים בעיר מעשנים וסוחרים ונערה - בזנות

ילדים מעשנים בבת יםמערך הרווחה בעיריית בת ים מופקר.
.
הכתבה בת ים: קטינים מעשנים וסוחרים ונערה - בזנות , שי אלבלינג , יוני 2010 , ynet | צילום שי אלבלינג

ילדים בבת ים שלא מזמן רק דיקלמו בבית הספר "שלום כיתה א'", מוצאים עצמם מחוברים לעישון סיגריות וסמים קלים בשעות אחר הצהריים. נערים מתבגרים כבר עמוק בעולם הסחר בסמים ואפילו ילדה אחת, בת 15, מוכרת את גופה תמורת עשרות שקלים. אם לא היינו מצלמים ומקליטים, גם אנחנו לא היינו מאמינים. שר החינוך שמע והורה לפעול למיגור מימדי התופעה

שוקו, לחמניה וגראס: ילדים בני 13־10 בבת ים מעשנים סמים קלים באחת מחצרות בית ספר בעיר בשעות אחר הצהריים, קטינים בגילאי 17 כבר עברו לשלב הבא, והחלו לסחור בסמים, וילדה בת 15, שסיפורה ידוע לשירותי הרווחה בעירייה, מוכרת את גופה תמורת עשרות שקלים. כך נראו חצרות בתי ספר ומספר גינות ציבוריות בשעות אחר הצהריים והלילה המאוחרות בעיר בת ים.

זה לא היה בסיור בודד, מקרי, זו תמונת המצב החמורה למדי שנחשפה לעינינו במהלך מספר ביקורים במוקדים שונים ברחבי העיר, במהלך שיחות עם ילדים ונערים, תצפיות על מעשיהם, תיעודם בצילומים ובהקלטות.

רגע לפני שמתחיל החופש הגדול הדלקנו את נורת האזהרה גם בפני גורמים בכירים במשרד החינוך, ובכלל זה, את שר החינוך, גדעון סער. זה לאור המימצאים והצילומים, הורה על מנהלת המחוז לפעול מול הגורמים הרלוונטים בעיריית בת ים למיגור מימדי התופעה.

מסתבר שהחבר'ה, בעיקר מתוך שיעמום, כדבריהם, אינם מסתפקים בעישון או בשתיית אלכוהול. חלקם מכלים את זעמם "בגלל שעיצבנו אותם", אפילו בחתול רחוב או במחוסרת דיור שחשה את נחת הקרשים שהנחיתו עליה נערים בגן אשכול בעיר. אחרים פשוט מבצעים ונדליזם לשמו.

חשוב להדגיש, רוב הנוער בעיר הוא נוער איכותי, בחלקו הבלתי מבוטל אפילו מצטיין, אלא שמפגשים עם עשרות ילדים ובני נוער בעיר בשבועות האחרונים, מדליקים נורה אדומה, מצביעים על כך שיש גם ילדים שהולכים לאיבוד.

בכתבה שתוצג לפניכם מתואר חלק מהמפגשים עם הילדים, הנערים ואפילו עם הורים מודאגים. אלו שראו כי באחת מרשתות ההתכתבות הנפוצות ברשת, "רץ" סיפורה העגום של ילדה בת 15 הידועה כמי שמוכרת את גופה לקיום יחסי מין בתמורה לעשרות שקלים.

"אין לנו הרבה מה לעשות בעיר בערב, אז אנחנו באים לכאן או הולכים לשבת באיזה גן ציבורי", חוזר על משפט דומה נער שפגשנו באמצע השבוע שעבר ברחבת הכניסה לתיכון בעיר קצת אחרי 23:00. על ידו יושבים עוד שלושה נערים בני 14 עד 16. בידיהם בקבוקי בירה. בקבוקים ריקים אחרים פזורים מסביבם. הצעיר ביניהם אומר: "אנחנו כאן כדי להעביר את הזמן".

במהלך השיחה עולה נושא השימוש בסמים, ואז אומר אחד מהם: "השתמשתי, אולי שבע פעמים. באנגים, סמים, ג'וינטים. ניסיתי".

לא פחדת להיתפס?

"לא. מה מפחיד בזה? מה יעשו, יפתחו לי תיק? זה לשימוש עצמי. אני עושה את זה בשקט, במסיבות עם חברים. בחיים לא בחוץ".

הנערים מספרים על הרגלי הבילוי שלהם. "אתה נוסע למועדונים בתל אביב, שם זה החיים הטובים", אומר אחד מהם, שבגדיו החדשים והממותגים מבדילים אותו באופן ברור מחבריו. "אתה בא לשם 'קלין', יפה, אבל בשביל זה צריך כסף מהצד".

אתה עובד?

"לא".

אז מאיפה הכסף?

"צריך כסף, אז אתה מוכר. צריך כסף, אז אתה סוחר. מוכר, יש כסף בכיף. שלוש–ארבע אצבעות ביום".

לפני הפרידה מהם אני מנסה לברר מה לדעתם ממדי השימוש בסמים בקרב חבריהם. "יודעים, מכירים. אנחנו יודעים על אנשים שמשתמשים", אומר השקט שבחבורה, "יודעים על הסחורה".

איפה משיגים את הסחורה?

"משיגים. לפי מה שאנחנו יודעים, מי שמשתמש יודע איפה לקנות. זאת לא בעיה".

ואתה משתמש?

"גם אני עושה שטויות, אבל לא נתפס עלי כלום".

תגובות

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "עם קבלת פנייתכם הנחה שר החינוך, גדעון סער, את מנהלת המחוז, דלית שטאובר, לפעול באופן מיידי לטיפול בנושא. מנהלת המחוז יידעה באופן מיידי בנושא את רשויות החינוך והרווחה בעיר בת ים והחל טיפול משותף של משרד החינוך והעירייה".

מעיריית בת ים נמסר: "המקרים המצויינים בכתבה הינם מקרים נקודתיים בלבד והם מטופלים על ידי הגורמים הרלבנטיים. נדגיש עוד כי עיריית בת ים נחושה להגיע לכל תלמיד ובן נוער הזקוק לסיוע וליווי מיוחד".

ממשטרת מחוז תל אביב נמסר: "מחלק הנוער במרחב איילון פועל כנגד מעורבות קטינים בפשיעה מכל סוג שהוא".

קישורים:
  • עיריית בת ים - לא מספקת מענה לתושב חסר ישע ובני משפחתו - .ימים מספר לאחר פרסום הכתבה קיבלה אחותו של יוסף מכתב ממשרד הרווחה, שבו נאמר כי אחיה מתאים לבית אבות, וכי עליה לפנות לעובדת הסוציאלית של העירייה. האחות העבירה את המכתב לעובדת הסוציאלית, אך מאז מנסה לקבל את תגובתה, ללא הועיל. "הלכתי לשם פעמיים, ואיש הביטחון לא נתן לי להיכנס ... אני לא יודעת מה לעשות", אומרת האחות

סיפורה של סמואל ששירותי הרווחה בגדו בה

דע/י, כי בפנייתך ללשכת הרווחה לקבלת עזרה, עזרה לא תקבל, ואת הרווחה שלך יקחו ממך. פעם אחר פעם מגיעים למחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, אזרחים תמימים השמים מבטחם בעובדים הסוציאלים, ומקוים לקבל מהרווחה סיוע, אולם הם יוצאים פגועים וחבולים.

אפרת סמואל עלתה מאתיופיה עם משפחתה. בעקבות מצוקתה בבית פנתה לעובדת סוציאלית ברשות המקומית לקבלת סיוע. סמואל נלקחה להוסטל בקריית-אתא הסמוכה. כעבור חודש כשהתקשרה הביתה, הטלפון לא ענה. נאמר לה שאימה נעצרה על-ידי המשטרה וכל אחיה ואחיותיה נשלחו למשפחות אומנה.
סמואל הרגישה נבגדת. היא הרי לא התכוונה לפרק את המשפחה
. סמואל הבינה שהרווחה בגדה בה: "העובדת הסוציאלית בגדה באמון שלי. היא הבטיחה לי ששום דבר לא ישתנה בבית. הרי אמא שלנו אוהבת אותנו בדרכה, וממש לא התכוונתי שזה מה שיקרה".
סמואל נותרה לבדה והיא נערה בת 12, והחלה מסע התדרדרות
שנמשך שנים, בסמים המצויים בשפע בהוסטלים של הרווחה שבהם שהתה. משפחתה של סמואל אוחדה בלעדיה כעבור שבועיים למרות ניסיון הפירוק של פקידי הרווחה.

מתוך המאמר "כבר לא ילדת רחוב", אלי ברדנשטיין, nrg, נובמבר 2003

בבית לא היה כסף

סמואל עלתה לישראל מאתיופיה במסגרת מבצע שלמה בשנת 91', ביחד עם אימה, שני אחיה ושתי אחיותיה. היא היתה אז בת שבע. המשפחה נשלחה לאתר הקרוונים "חצרות יוסף" שבין עכו לנהריה. "כולם מסביב היו עולים מאתיופיה ובשבתות היינו נפגשים לארוחות משותפות והולכים לים או מתחבאים לכל הלילה מתחת לקרוונים וההורים היו מחפשים אותנו בדאגה". בבית-הספר המורים התלהבו מממנה ("הם היו מקשקשים לי בשכל על הפוטנציאל הגדול שיש בי"), אבל סמואל לא היתה מסוגלת לשבת בכיתה. ראש ללימודים לא היה לה. המצב הכלכלי הקשה בבית החמיר עוד יותר את הבעיה. "הייתי מקנאת בילדות המפונקות שהיו באות עם מחברות וטושים חדשים. פחדתי אפילו להגיד לאמא שלי שנאבד לי המחק. זה פגע קשות בביטחון שלי". וכך ממשיכה סמואל להתדרדר בלימודים. כעבור שלוש שנים עוברת המשפחה לדירה משלה בקרית-ים וסמואל נשלחת לבית-ספר דתי. גם שם המשיכה להבריז מהלימודים ולהשתולל בכיתה.במקביל, היא מספרת, אמה החלה נוהגת באלימות כלפיה וכלפי אחיה ואחיותיה. "הייתי אומרת משהו, או שהייתי מאחרת לחזור הביתה ואמא היתה זורקת עלי מאפרה כבדה שפוגעת לי במצח", מראה סמואל צל קת מעל עינה הימנית. "אמא היתה מכה אותנו מכות רצח במקל של מטאטא בכל הכוח. זה היה עניין שבשיגרה", מספרת סמואל שהיתה מגיעה לבית-הספר עם צלקות וסימנים כחולים בכל הגוף. למורים שהתעניינו סיפרה ש"הלכה מכות" עם חברים. "זאת אמא שלי. לא יכולתי להתלונן עליה. שנאתי אותה, אבל כיבדתי אותה והיא הרי בכל זאת דאגה לנו"

טריפים בהוסטל

מורה עירנית אחת לא ויתרה ולקחה אותה למנהל. כעבור שבועיים של ייסורים עצמיים, החליטה להתוודות בפני העובדת הסוציאלית. "סיפרתי רק קצת ולא הזכרתי את האחים שלי. הייתי מתה פשוט לעזוב את הבית לאיזו פנימייה". סמואל נלקחה להוסטל בקריית-אתא הסמוכה. כעבור חודש כשהתקשרה הביתה, הטלפון לא ענה. נאמר לה שאימה נעצרה על-ידי המשטרה וכל אחיה ואחיותיה נשלחות למשפחות אומנות. סמואל הרגישה נבגדת. היא הרי לא התכוונה לפרק את המשפחה. "העובדת הסוציאלית בגדה באמון שלי. היא הבטיחה לי ששום דבר לא ישתנה בבית. הרי אמא שלנו אוהבת אותנו בדרכה, וממש לא התכוונתי שזה מה שיקרה".סמואל, עוד לא בת 12, ברחה מההוסטל. את חצי השנה הבאה היא מעבירה בחוף זבולון הסמוך, בלי שאף אחד יודע על קיומה. לבית אימה, שכעבור שבועיים שוחררה ממעצר וחזרה הביתה ולאחיה שבינתיים הוחזרו מהמשפחות האומנות, היא מפחדת להיכנס. סמואל ישנה על גגות, מתחת לסככות בחוף הים. אוכל השיגה משכנים. באותה תקופה החלה גם את התמחותה בפריצות קטנות לקיומה היומיומי. אבן בחלון ראווה והופ, קצת לחם, גבינות וכך הלאה, בלי לחשוב על אזעקות, משטרה ומצלמות נסתרות, "פשוט לוקחת את מה שאני צריכה ומסתלקת".אמה יודעת שבתה נמצאת לא רחוק, אך היא לא מחפשת אותה. "אם היא רוצה שתבוא הביתה", אומרת אמה לאחותה, ששמרה עימה על קשר. סמואל: "לחזור אחרי שטעמתי את טעם החופש בלי המכות, לא יכולתי". כעבור חצי שנה היא מחליטה שהספיק לה להיות ילדת רחוב, היא נפגשת עם העובדת הסוציאלית ונשלחת לתחנה הראשונה מתוך רבות שהעתיד מכין עבורה, לפנימיית בית הילדים בכרמיאל. זה החזיק מעמד ארבעה חודשים. היא "נכנסת לעצבים", כדבריה, רבה ומקללת עם כולם ובסוף גם מוציאה אל הפועל ניסיון התאבדות באמצעות חגורה. היא מובהלת לבית-החולים כחולה. משם היא נשלחת למוסד לנערות "צופיה" שביבנה. התנהגותה עדיין לא משתפרת. היא רבה עם הבנות האחרות, ואפילו הולכת מכות עם סגנית המנהלת. מכניסים אותה למחלקה הסגורה והיא בורחת משם פעם אחר פעם. מגרשים אותה ממקום אחד והיא עוברת למקום אחר. לבסוף היא מתמקמת באחת מעשרות הזולות ברחוב, שם גם היא מתוודעת לסמים כמו גראס וחשיש. כדי לממן את הסמים היא מתחברת לכנופיות נערים שמבצעים פריצות ושודים ("תפקידי היה לעמוד מהצד ולהתריע אם מגיע משטרה"). היא מספרת על הוסטלים שהיתה שוהה בהם באותם ימים כ"מלאים בסמים מכל הסוגים, גם אקסטות וטריפים היו בחדרים".

רגע לפני הכלא

המעבר מגראס לקוקאין היה קצר. "הלכתי לקנות חומר בדירה בשכונת שפירא. בחורה שהיתה בסלון הציעה לי שורה. בהתחלה אמרתי 'לא, תודה', אבל אחרי שתי דקות אמרתי 'למה לא' וזה דווקא מצא חן בעיני". סמואל מתחילה להסניף קוקאין כבדרך קבע. כשנקלעה למינוס, היתה מוכרת סמים לבני 15. "אבל זה היה רק במצב הכי קיצוני. הרגשתי עם זה רע", היא מוסיפה."בניגוד למה שאנשים חושבים, להשיג אוכל ומיטה ברחוב זה הכי פשוט, בלי שקל אחד. הבעיה זה האנשים ולדעת עם מי להתחבר". היא מספרת שבוקר אחד נסעה לכפר קאסם יחד עם ידידה הערבי למכור מכונית גנובה. "הוא נעל את החדר ניסה לאנוס אותי. התחיל להוריד לי את המכנסיים ולא נתתי לו. הוא זרק אותי על מזרון ודפק לי אגרוף בפנים", מספרת סמואל. הבחור נרגע למראית עין, וכשהם יצאו במכוניתו מחוץ לכפר ("לא היתה לי ברירה, אלא לחזור איתו משם"), הוא תקף אותה שוב. סמואל קפצה מהמכונית הנוסעת נחבלה קשות, אך הצליחה לחמוק מאונס. סמואל נזכרת עוד כיצד התעוררה באמצע הלילה וראתה איך "שני נרקומנים דופקים את חברה שלי שישנה באותו זמן. הרגשה הכי מגעילה", או איך בארבע לפנות בוקר היא קמה ומחפשת מקום חדש לישון בו, כי אחד הנרקומנים בזולה (מבנה נטוש; א.ב) התחיל לגעת בה. "וראיתי חברים מתים ממנת יתר, מתאבדים בתלייה. היו לי חברות בזולות, שעכשיו התדרדרו לזנות ועובדות במכונים".היא חווה את הזרקת ההירואין הראשונה שלה בגיל 15. "הזרקתי כדי לברוח מהזיכרון והכאב", היא אומרת. הזריקה מביאה אותה היישר לבית-החולים, ללא הכרה וריר זולג מפיה. שם באמצעות זריקה בלב, א-לה "ספרות זולה", מחזירים אותה לחיים. בצו בית-משפט היא נשלחת למרכז הגמילה "מלכישוע".שמונה פעמים רצופות היא בורחת משם. "לא היה לי עצבים לספר על הילדות, על ההורים, על הרחוב והשימוש", היא מספרת. שמונה חודשים מאוחר יותר, ולאחר שבמוסדות שטיפלו בה החליטו שהיא נגמלה, היא נשלחת למוסד "מסילה" לנערות עברייניות. ברור לה שזהו שלב אחד לפני בית-הכלא."הייתי הולכת מכות עם שאר הבנות. לא ידעו מה לעשות איתי". אחרי חצי שנה במחלקה הסגורה, סמואל נשברה. "החלטתי להשתנות בזכות אחד המדריכים שבאמת רצה לעזור לי והיה שונה מהשאר שסתם דיברו. ראיתי שאני רק מרוויחה מזה שאני מתנהגת בסדר. אני לא נעולה בחדר כל הזמן ויוצאת לטיולים, אני מתקדמת בלימודים, המדריכים סומכים עלי, כמעט ולא בוכה. הבנתי שהחיים יכולים להיות יותר טובים".סמואל מועברת למחלקה הפתוחה ובורחת שוב. "עם כל זה שאני רוצה להתקדם, בכל זאת מדובר במוסד סגור, עם גדר, בזמן שהרחוב קורא לך, לפיתויים שלו, לחופש. כל החיים נלחמו בתוכי שני כוחות. מצד אחד זו אפרת עם הפוטנציאל, שרוצה ללמוד ולחיות חיים רגילים ואפרת השנייה, שכועסת ושרוצה רק להרוס ולמרות בכל, שלא מאמינה לאף אחד ובעיקר לא לעצמה".בסופו של דבר, כעבור 13 חודשים במוסד מסילה, מסתיים צו המעצר של סמואל המחייב אותה לשהות במקום והיא משתחררת. היא רק בת 16. לאחר תקופה קצרה נוספת ברחוב היא מנסה לראשונה לחזור הביתה, לאימה, לאחיה ולאחיותיה אבל הניסיון נכשל. "אני חוזרת הביתה אחרי ארבע שנים ואמא שלי לא מחבקת אותי, שום דבר". כעבור מספר חודשים, בתיווכו של מרכז המידע לנוער יוצא אתיופיה בתל-אביב ופרוייקט "מישהו לרוץ איתו" המיועד להומלסים בני 18 פלוס, המשותף לעמותת על"מ ולסוכנות היהודית, מצאו לסמואל גם עבודה: מזכירה במשרד עורכי-דין. היא עבדה במשרדה של עורכת-הדין מירה ברונשטיין שמונה חודשים ברציפות. "כולם נדלקו ע לי שם. את העבודה למדתי אחרי ארבעה ימים. שלחו אותי לקורס מחשבים והסתדרתי עם הטלפון, הפקס וכל שאר המטלות. אתה מבין איזה הישג זה עבורי ההתמודדות הזאת, למרות שעזבתי אותם בתירוץ מטופש"?. אז גם שכרה לראשונה בחייה דירה והחלה להתמודד עם הקשיים של חיים עצמאיים.בעוד שבוע היא תיכנס סוף-סוף לדירתה החדשה. מרכז המידע יסייע לה למצוא עבודה חדשה כי לחזור למשרד עורכי-הדין לא בא לה. עכשיו יש לה גם חלום: "אני הייתי רוצה לפתוח מועדון איכותי של מוזיקה שחורה, ולא בגלל שזה צבע העור שלי. הם עושים מוזיקה שנעים לזוז איתה". היא גם מדברת על להשלים בגרויות ומקווה שהכל יסתדר.- ומה עם אהבה?"גברים בשבילי זה כמו מסגרת. אם גבר מגיש לי את אהבתו, אני ישר בורחת מזה. לא רוצה לאהוב ולא רוצה שיאהבו אותי. הייתי פוסלת מהר את הגברים המעוניינים ועצרתי רגשות. אולי כי מעולם לא התאהבתי. אחרי מה שחוויתי, יש לי מעט מאוד אמון באנשים עד היום".

נותנים תקווה

כמעט מהרגע הראשון שסמואל נפלטה לרחוב, היא היתה בקשר עם מרכז המידע לנוער יוצא אתיופיה. המרכז פועל בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב מזה שמונה שנים והיום מפעילה אותה עמותת "פידל" של יוצאי אתיופיה. המרכז הוקם בעקבות הצפה של בני-נוער שנפלטו מבתיהם. מדריכי המרכז משוטטים בלילות בין מוקדי הריכוז של בני-הנוער האתיופים ומלווים אותם למעצרים ומשפטים.כך גם היה עם אפרת סמואל. "לאורך כל השנים, מאז הגיעה לתל אביב היינו מבקרים אותה כל הזמן, הלכנו איתה לכל הוועדות, עברנו איתה את המשברים, סידרנו לה מקומות לינה בחופשות וליווינו אותה לדיונים בבית-המשפט", מספרת מורית דרורי, רכזת הפרוייקטים במרכז, שאף הלינה את סמואל בביתה שלושה חודשים. על סמואל אומרת דרורי: "אפרת היא הצלחה כי אף אחד לא האמין בה. כבר בגיל צעיר מאוד אמרו הגופים המטפלים שהיא תהיה נערת רחוב לכל החיים. והנה היא הצליחה לצאת מזה, אחרי שהיתה במקום הכי נמוך והיא נלחמת על עצמה".

נקודות:

  • העובדת הסוציאלית בגדה באפרת סמואל בת ה-12 והפקירה אותה. במקום לטפל במצוקתה של הנערה ברגישות המתאימה, העו"סית סכסכה בין הנערה למשפחתה, ושלחה אותה להוסטל שמשם הדרדרה הנערה לסמים קשים.
  • פקידי הרווחה הסבו נזק למשפחתה של אפרת סמואל, גרמו למעצרה של האם לשבועיים ללא שום תוצאה, קריעת ילדי המשפחה למשפחות אומנה והחזרתם, וניתוקה של אפרת מהמשפחה.
  • במהלך היותה של סמואל בהשגחת פקידי הרווחה, מצבה התדרדר באופן קשה.

קישורים: