‏הצגת רשומות עם תוויות הונאות עמותות הרווחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הונאות עמותות הרווחה. הצג את כל הרשומות

משרד המשפטים טייח העלמת נתונים וניהול לקוי בעמותת האפוטרופסות ש.פ.ר


הדו"ח העלה חשד למעילה בעמותת אפוטרופסות, הרשויות נהגו ביד קלה , אור קשתי , הארץ , אוקטובר 2013

החשד להעלמת נתונים וניהול לקוי של רכוש 1,700 בני החסות בעמותת ש.פ.ר לא עורר כמעט עניין במשרד המשפטים, שגילה סלחנות ולא פנה למשטרה

"חברי ועד עמותת ש.פ.ר ונושאי המשרה הכפופים להם פעלו בניגוד לחובתם על פי דין, וכשלו במטרתם ותפקידם כאחראים לשלומם ורווחתם של החסויים אשר באפוטרופסות העמותה", כך נקבע בדו"ח ביקורת שהוגש לאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים לפני כמעט שנתיים. "העמותה אינה מתנהלת בסטנדרטים המצופים ממנה בכל המישורים שנבדקו, כאשר ברוב התיקים שנבדקו התגלו ליקויים מהותיים", נכתב על העמותה, המספקת שירותי אפוטרופסות לכ–1,700 בני אדם והשורה התחתונה: "מהממצאים עולים חשדות כבדים למעילות בכספי החסויים וברכושם".
למרות הממצאים הקשים, הוחלט במשרד המשפטים שלא להתלונן במשטרה ואף לא ליידע איש על הליקויים שנמצאו - לא את הציבור ואף לא את החסויים שהעמותה מופקדת על ניהול רכושם. במקום זאת, הסתפקו במשרד בהחלפת מנהלי העמותה.

על פי החוק, ניתן למנות אפוטרופוס לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו, "כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו". אנשים כאלה, שזהותם אסורה בפרסום, נתונים להשגחת האפוטרופוס וחייבים לציית לו. יש בהם קשישים שדעתם אינה צלולה עוד וכן חולי נפש ואחרים שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם מסיבות שונות. בית המשפט הוא שמחליט על מינוי אפוטרופוס וקובע את זהותו. האפוטרופוס - לרוב עמותה - מקבל שליטה על כספיו ונכסיו של החסוי, ואמור לנהל אותם לטובת החסוי שהוא משמש לו מעין מבוגר אחראי. אלה אנשים שבדרך כלל לא יכולים להגן על זכויותיהם ואם הם מתלוננים, על פי רוב תלונותיהם נתקלות בחוסר אמון.

לפני כמה שנים מינה בית המשפט את עמותת ש.פ.ר לשמש אפוטרופסית לשי (שם בדוי), ומאז נציגת העמותה מנהלת את כל ענייניו, כספיים ואחרים. לדבריו, הוא מקבל מעין דמי כיס, כ–500 שקלים מדי שבועיים, מתוך קצבת הביטוח הלאומי שלו, כ-4,500 שקלים. ואולם, כשביקש את דפי החשבון בבנק כדי לברר מה נעשה בכספו, נענה בשלילה, למעט פעם אחת.

עוד הוא מספר כי הוא נפגש עם האחראית עליו מדי כמה שבועות, ומתקשה מאוד להשיג אותה בטלפון. "אני רוצה חונך, מישהו שאוכל לדבר איתו כשאני צריך, חבר נפש כזה", הוא אומר, "אני לא צריך מישהו שיחזיק אותי קצר. זה כאילו אני שייך למישהו אחר. יש לי קשיים, אבל אפשר לשתף ולדבר איתי".

הונאות עמותת ש.פ.ר - שי, שמקבל כל שבועיים 500 שקלים מקצבת הביטוח הלאומי. צילום: דודו בכר
הונאות עמותת ש.פ.ר - שי, שמקבל כל שבועיים 500 שקלים מקצבת הביטוח הלאומי. צילום: דודו בכר
עמותת ש.פ.ר לשירותי אפוטרופסות הוקמה בשנת 1995 ויש לה שישה סניפים ברחבי הארץ, מבאר שבע ועד נהריה. בישראל כ–43 אלף חסויים; דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת קבע לפני כשנתיים כי זה שיעור גבוה בהשוואה למדינות אחרות. את דו"ח הביקורת על עמותת ש.פ.ר הכין משרד רואי חשבון, והוא הוגש לאפוטרופוס הכללי בינואר 2012.

מחברי הדו"ח, המתפרסם כאן לראשונה, בדקו את טיפול העמותה בחסויים ובנכסיהם באופן מדגמי בלבד - פחות מ–5% מכלל הפעילות. אפשר לשער שביקורת מלאה, אילו היתה נעשית, היתה מעלה ליקויים חמורים יותר. לפי דיווח לרשם העמותות, בשנת 2011 הסתכם המחזור הכספי של העמותה ב–4.8 מיליון שקלים.

לפי הדו"ח, העמותה "אינה עומדת בדרישות המינימליות הנדרשות מגוף הפועל בנושאים רגישים ובהיקף נרחב... הדבר מאפשר ואף גורם לפגיעה במישרין או בעקיפין בכספם, רכושם ורווחתם של החסויים". על ניהול החשבונות שלה נכתב כי "אינו נעשה באופן שוטף וגורם לגירעונות והפסדים לחסויים. בנוסף, יש חוסרים ברישומים, שינויים יזומים ואי־דיווח על הכנסות שונות".

בהקשר זה מציין הדו"ח כי העמותה "דואגת למצג הוצאות שיהיה ראשית הגיוני למראית עין, ורק לאחר מכן נכון ומדויק. דבר זה מעלה חשד לזיוף ממצאים ולהעלמת נתונים בספרי החשבונות". על ניהול נכסי הנדל"ן של החסויים נכתב כי הוא "נעשה באופן לקוי, שאינו שואף לטובתם המוחלטת של בעלי הנכסים".

שי מתקיים מקצבה של הביטוח הלאומי אך בין החסויים יש אנשים שהם בעלי דירות או שצברו חסכונות. במועד הביקורת החזיקה העמותה בהשקעות בסך כ–3.5 מיליון שקלים, השייכות לאנשים שנפטרו. כ–2.3 מיליון שקלים נוספים, הנמצאים בחשבונות שונים, אינם מטופלים כלל, לפי הדו"ח.

חלק מההשקעות שייכות לחסויים שלגביהם אין תיעוד של הנהלת חשבונות, כך ש"סכומים אלה אינם נרשמים כלל בספרי העמותה וקיימת אפשרות להעלמתם", לפי הדו"ח. בין השאר צוין כי לאחד החסויים, בעל השקעות של כ–4.2 מיליון שקלים, לא נערך דו"ח כספי במשך שש שנים, וכי בתקופה זו פעלה העמותה "בכספי החסוי ללא כל דיווח לאפוטרופוס הכללי". השורה התחתונה: "בהתנהלות העמותה עולים חשדות להעלמת כספים או לשימוש שאינו ראוי בכספי החסויים".

דברים אלה תקפים גם לגבי טיפול העמותה בדברי ערך, המעורר "חשדות כבדים לאפשרות של גניבות ומעילות ברכוש זה, שלגביו לא קיים כל בקרה". אין כל דיווח על תכשיטים ודברי ערך אחרים של החסויים ולמעשה, העדות היחידה לקיומם היא כספת הנמצאת במשרדי הנהלת הקרן ברחובות. לפי הדו"ח, לא רק שרשימת התכולה של הכספת אינה שלמה, אלא יש בה פריטים השייכים לחסויים שנפטרו בין 1995 ל-2003.

באופן כללי, נכתב בדו"ח, הנתונים והמסמכים שמסרה העמותה לא היו העתקים של מסמכים מקוריים, אלא כאלה שהופקו במיוחד עבור הביקורת. "נתונים אלה אינם ניתנים לאימות, ומאחר ובנתונים אחדים התגלו סתירות, יש להטיל ספק בנכונותם של כל המסמכים שהתקבלו מהעמותה", נכתב.

בתקופת הביקורת העסיקה העמותה שש עובדות סוציאליות, שהיו אחראיות על כ–1,700 אנשים. מבקר המדינה, בדו"ח שפירסם לפני כשנתיים על "הקרן לטיפול בחסויים", מתח ביקורת על יחס מספרי קטן יותר בין מטפלים למטופלים. בין השאר צוין בו"ח כי העמותה ערכה ביקור ראשוני בביתה של חסויה רק שמונה חודשים לאחר מינויה כאפוטרופסית, ובמקרה אחר נמסר על ידי מטפל חיצוני כי אחת החסויות "חיה בהזנחה רבה, היות ואין לה כלפי מי להפנות את בקשותיה לשיפור תנאי חייה", למרות שמצבה הכלכלי מאפשר זאת.

דו"ח הביקורת מאשים את חברי ועד העמותה והאסיפה הכללית ב"העלמת עין מהנעשה בעמותה, שאיפשרה לעובדיה להתנהל כרצונם ולפעול שלא כדין בכספם וברכושם של חסרי ישע". לצורך דוגמה בלבד, מצוין בדו"ח כי גם אם מניחים שכל חסוי צבר במהלך חייו תכשיטים בשווי של 3,000 שקלים, הרי שמדובר ברכוש ששוויו כשישה מיליון שקלים (על פי ההערכה כי העמותה טיפלה במשך השנים בכ-2,000 חסויים), שאין לגביו כל התייחסות או רישום בספרי העמותה. "סכום מהותי זה הוא רק 'קצה הקרחון' בחוסר הוודאות לגבי שוויים וערכם של נכסים רבים נוספים, בבעלות החסויים או יורשיהם", נכתב.

הביקורת המליצה לאפוטרופוס הכללי לפעול מיידית להחלפת ועד העמותה, מנהליה ואנשי הכספים שלה, להעמיק את הפיקוח על התנהלותה ועל מצב החסויים, וכן, "לבצע ביקורת חקירתית אשר מטרתה איתור מעילות וגניבות כספים ושווה כסף".

בפברואר 2012 הועבר דו"ח הביקורת לעמותת ש.פ.ר, שמסרה את תגובתה כעבור כשלושה חודשים. במקביל, החליטו באפוטרופוס הכללי שלא לאפשר לעמותה לקבל חסויים חדשים. רק לפני כמה חודשים הושלמה החלפת מנהלי העמותה ובעקבות כך, הוסר החרם מעל העמותה.

השבוע אמרו במשרד המשפטים כי טענות העמותה נבדקו פעם נוספת, ורובן נדחו. "ממצאי טיוטת הדו"ח הפכו סופיים", נמסר. ואולם, בניגוד להמלצות, לא נערכה "ביקורת חקירתית", ולמרות החשדות למעילות וגניבות, לא הוגשה תלונה במשטרה.

ממשרד המשפטים נמסר כי "על אף הממצאים החמורים, שהתייחסו בעיקרם לאי־סדרים בניהול העמותה, לא העלתה הבדיקה, כמו גם הבדיקות הפרטניות שנערכו, חשדות למעילה בכספי החסויים או למעשים פליליים אחרים", וכי בהחלטה תמכה גם פרקליטות המדינה. עם זאת, אנשים המעורבים בפרשה אומרים כי ההחלטה התקבלה על בסיס בדיקה חלקית של תיקי החסויים. במשרדי האפוטרופוס הכללי עובדים כעשרים מפקחים בלבד, שתפקידם לעבור על כל הדו"חות של החסויים.

לדעת עו" יותם טולוב מארגון "בזכות", הבעיה היא לא בתאגיד כזה או אחר, אלא בשיטה. "כששוללים מאדם את כל הזכויות שלו ונותנים כוח עצום לגורם זר, מזמינים ניצול", הוא אומר. לדבריו, הדו"ח הוא "בסיס לפתיחת חקירת משטרה. האמצעים שיש בידי משרד רואי חשבון הם מוגבלים, ולכן יש הצדקה לחקירה מעמיקה של המשטרה. גם אם לא יוגש כתב אישום, הרי שיש בסיס לתביעות נזיקין בגין רשלנות. אבל כיוון שהדו"ח נסתר מעיני החסויים, אין מי שיקדם כיוון זה".

"דו"ח כל כך חמור היה צריך להביא לסגירת העמותה", אומר הפעיל החברתי יואב קריים, המלווה את שי בשנים האחרונות, "ההחלטה לא לפרסם את הליקויים מעידה שבאפוטרופוס הכללי לא מבינים את תפקידם ולא חושבים שלחסויים יש זכויות". קריים וגם יקירה אברך, רכזת שטח של "בזכות", המלווה חסויה אחרת, אומרים כי גם כיום "נציגות העמותה אינן זמינות לפניות, גם במקרי חירום".

ממשרד המשפטים נמסר כי "הצורך בהגשת בקשת פירוק (לעמותה) התייתר כיוון שחברי העמותה הסכימו, באופן וולונטרי, להחלפת השדרה הניהולית של העמותה. רק לאחר החלפת הוועד המנהל של העמותה, המנכ"ל והחשב, הסיר האפוטרופוס הכללי את התנגדותו למינוי העמותה כאפוטרופוס לחסויים נוספים".

עו"ד שלמה שחר, לשעבר האפוטרופוס הכללי, משמש בחודשים האחרונים יו"ר העמותה ומנכ"ל זמני שלה. לדבריו, "שינינו נהלים, שאמורים לפתור חלק ניכר מהבעיות שהתגלו, ואנו מצמצמים בהדרגה את הפערים שנוצרו בהגשת הדו"חות השנתיים. כיום אנו מדווחים באופן שוטף על הפעולות שלנו".

לדברי יו"ר הנהלת העמותה הקודם, עמי ברגמן, "פעלנו לפי חוק. הבעיה העיקרית היתה שלא הגשנו בזמן דו"חות, וזה נגרם בגלל שלא היה לנו מספיק כוח אדם". הוא הוסיף כי "כאשר ביקשו באפוטרופוס הכללי שנעזוב, אמרתי שאין בעיה: עשיתי את העבודה בהתנדבות".

משרד המשפטים טייח העלמת נתונים וניהול לקוי בעמותת האפוטרופסות ש.פ.ר
משרד המשפטים טייח העלמת נתונים וניהול לקוי בעמותת האפוטרופסות ש.פ.ר

אל תתרמו כספים לעמותות הרווחה

לך אל העמותה רעב, ראה דרכייה...

אין בעולם הזה מקום לואקום.
בואקום מדיני תמיד יגיע מישהו שיתפוס את השלטון.
בואקום פוליטי תמיד יעלה מישהו קיצוני.
בואקום חברתי תמיד יעלו תנועות מהפכניות.
בואקום שמשאירה מדינת ישראל, עלו וצמחו העמותות.

עמותות הן המגזר השלישי.
יש את המגזר הציבורי, המגזר הפרטי ולנו, מלבד פלאפל, יש גם את המגזר השלישי
שמתחזק עם השנים, וקיים בעוד מדינות בעולם.
המדינה לאט לאט ובהתמדה רבה יש לציין, מדירה רגליה וידייה מעזרה לחלשים ולנזקקים.
ב"ואקום" הזה נכנסו העמותות לחיינו.
בהתחלה זה היה רק לתרומות קטנות, כאלו שכל אחד תרם כשנשלחו ילדים להתרים
דרך בית הספר ל"אגודה למלחמה בסרטן" לדוגמא או ל"איל"ן" ולאחרים.

עם השנים התפתחה מערכת ענפה.
"שלחו מיסרון עם המילה 10 למס' XXXX ותרומתכם תתקבל בברכה".
זה מתנגן ברדיו ונראה בטלוויזיה.
כמה מתוך הסכום הפעוט הזה מגיע באמת, נניח, לאגודה למען החייל?
מעשרה שקלים, מגיעים 2 שקלים כתרומה. לאן הולכים 8 השקליםהנותרים?
לחברת הסלולר שמקבלת את המיסרון ומעבירה את תוכנו הלאה,
לחברת הפרסום שמפרסמת את העניין,
למשכורות לאותם עובדים חרוצים שעושים את עבודתם,
להשכרת משרדים כדי לאחסן את כל הכבודה הזו,
וכמובן למנכ"לים של אותן עמותות.


שלא תבינו אותי לא נכון.
אני בעד לשלם לאנשים משכורת על מה שהם עושים, אבל..
אם אנשים עושים בשביל אחרים בהתנדבות, אז שיעשו את זה בלב שלם.
אם אתם רוצים משכורת, אל תקחו מהתרומות שהציבור תורם.
(גילוי נאות - הפסקתי לתרום מזמן לכל העמותות בכל הדרכים, אני תורם מזמני או נותן משהו מוחשי שאני רואה שהוא קיים
או הוקם בכספי ומשמש את הזקוקים לו, לעולם אני לא מעביר שקל לאדם כדי שזה יעשה משהו בשמי, זה לא הולך)

מהיכרותי עם אנשים בעמותות שונות, אני יודע שכל אותם מנכ"לים, מקבלים משכורות
מארגונים שהם עובדים בהם או מקבלים פנסייה ממקומות עבודה בעברם או קומבינות אחרות לגיטימיות.
בטבלה למטה יש "דוגמית"  שכר שמקבלים מנכ"לים שונים.
חסרים כאן כמה  שמשכורתם נמוכה יותר, אז אני אזכיר שניים מהם, ככה בשביל הרקורד והגילוי הנאות.
אביגדור קהלני, יו"ר האגודה למען החייל, לוחם מעוטר ממלחמת יום הכיפורים, בצדק, מרוויח 36,000 בחודש
בתפקידו כיו"ר "האגודה למען החייל". למה כל כך מעט? כי הוא מקבל פנסייה מהצבא משם הוא פרש בדרגת אלוף
ופנסייה מהכנסת, בה כיהן כשר לביטחון פנים. המשכורת היא יותר מ-100,000 שקלים בחודש.
גם אישתו לשעבר של אהוד ברק, נאווה ברק, מעמותת "עלם", מרוויחה 30,000 שקלים בחודש מהעמותה, אני מאמין שלא חסרים לה כמה שקלים לגמור את החודש.

רבים מיושבי הראש של העמותות והמנכ"לים, משמשים בתפקידים אחרים שבהם הם מקבלים
משכורת מכובדת מאוד מחברות, פנסייה, דירקטוריונים שונים ועוד ועוד.
למה אנחנו צריכים לממן להם משכורות מאותם עשרה שקלים מסכנים?
מדוע לא ילכו כל העשרה שקלים של רבים וטובים לעזור לכל אותם נזקקים שנזרקו ע"י המדינה
ואומצו בחום ע"י המגזר השלישי?

מה לעשות עם זה? תעשו. אל תתנו כסף ותגידו שאחרים יעשו. אותם "אחרים" ידאגו לעצמם ורק אח"כ לאותם
אלו שהתכוונתם לתרום להם. במקום שההזקוקים יעמדו במקום הראשון הם עומדים במקום האחרון ולכולנו יש
מישהו שם, נזקק. אם זה הבן שחייל שנרצה שיהיה לו מועדון או תנאים טובים יותר בבסיס, חבר קרוב שחולה
והיינו שמחים שהוא יקבל משהו מלבד אותו הטיפול, שכן שאין לו מה לאכול והיינו רוצים שכספי התרומה יעזרו לו
לשבת לשולחן החג או קרוב משפחה שהוא ניצול שואה והיינו רוצים שיעזרו לו לחיות בכבוד ולא להחליט כל חודש האם
הוא משלם על תרופות או קונה מזון.

אני לא יודע אם לקרוא לטבלה הזו למטה "טבלת הבושה" , "טבלת הייאוש" או סתם טבלת נתונים.
מה שבטוח שאני לא יכול להיות גאה ברשימה הזו.


קישורים:

משרד הרווחה והעמותות העוסקים בשוחד ובסחר בילדים לאימוץ מחו"ל מבקשים מרשות המיסים פטור ממס על השוחד כדי לא לפגוע בתעשיית האימוץ המושחתת  - ספטמבר 2011 - עמותות הרווחה משלמות שוחד לבתי יתומים בחו"ל כדי לקבל ילדים לאימוץ, בחסות משרד הרווחה. השוחד הסחר בילדים המתנהל ע"י משרד הרווחה מנוגד לחוק ולאמנת האג הבינלאומית לילדים. משרד הרווחה והעמותות העוסקים בשוחד ובסחר בילדים לאימוץ מבקשים מרשות המיסים פטור ממס על השוחד כדי לא לפגוע בתעשיית הסחד באימוץ ילדים, השוחד, והשחיתות...

בחסות משרד הרווחה - מתקפה פראית חסרת רסן גננות על פעוטות במעון נעמת

 בשנת 2008 תיקצב משרד הרווחה את רשת נעמת ב- 34 מיליון שקל, מסתבר שלמשרד אין מושג או פיקוח על מה נעשה בכסף ברשת נעמת. יתרה מכך שרי הרווחה מספקים ג'ובים לחברי מפלגה במשרד על גבם של מוחלשים.

תחקיר גננות בנעמ"ת לפעוטות: "זונה, די להשתעל"  , בארץ | אסף אוזן , 01/05/2013 , חדשות 10

במכתב תלונה חריף שהעבירה גננת במעון במרכז הארץ, ונחשף לראשונה בחדשות 10, מתוארת מסכת של התעללות מילולית בפעוטות מצד ארבע מטפלות. "אתה מנחוס", "את אוכלת כמו חיה" ו"השרמוטה לא מפסיקה להשתעל" הם רק חלק מההתבטאויות. ההורים זועמים, אבל אחת המטפלות טוענת: "זה יצא לגמרי מפרופורציה, בסך הכל מילים"



הורים ביישוב יוקרתי במרכז הארץ נדהמו לאחרונה לגלות עדויות מפי גננת במעון ביישוב, המופעל על ידי נעמ"ת, שתיעדה מסכת של התעללות מילולית חמורה מאוד מצדן של 4 מטפלות במעון. במכתב התלונה הרשמי שהוגש להנהלת נעמ"ת, שנחשף לראשונה בחדשות 10, הוזכרו הערות בוטות ואכזריות של הגננות לעבר הילדים, בהן "את מלאך המוות", "אתה מנחוס" ו-"רוסיה, את עצבנית".

במכתב מובאים ציטוטים נוספים של המטפלות, שפוטרו בעקבות הדברים, בהם: "שרמוטה, את לא מפסיקה להשתעל", "אמא שלך זונה", "את אוכלת כמו חיה" ועוד. במקרה אחר אחת מהן תפסה פעוטה בבגדיה, הצמידה אותה בכוח לחול וצעקה עליה "תבכי, תבכי".

ההורים כלל לא נחשפו לעדויות המזוויעות עד שהמכתב הועבר אליהם, והתקשו לעכל את הדברים הקשים שהוטחו בילדיהם, בני שנה וחצי עד שלוש, מדי יום ללא ידיעתם. אם זה לא מספיק, הנהלת נעמ"ת פיטרה את המטפלות החשודות, ובעקבות כך החליטה לסגור את המעון בשל "מחסור בכוח אדם".

נ', אחת המטפלות, אמרה לחדשות 10 בתגובה: "הכל בגלל מילים, אין פה עבירה פיזית. הכל יוצא מפרורפורציה. זה לא נעים להיות בחקירה, מתנהגים אלינו כמו לפושעות מהשורה הראשונה. השעו אותנו. אני מתנצלת על מה שאמרתי".

מנעמ"ת נמסר הערב בתגובה כי כל המטפלות החשודות פורטו, וכי הם מנועים מלמסור פרטים נוספים כל עוד מתקיימת בנושא חקירת משטרה. עוד נמסר כי "מיד עם התבהרות המצב נכנס למעון צוות פסיכולוגים שמלווה את ההורים, הפעוטות והעובדות".

קישורים:

עמותת הרווחה ויצו מתעללת בקשישים בבית אבות כדי לממש עיסקת נדל"ן בלב תל אביב - מרץ 2010 - בעקבות שיקולים עיסקיים למימוש נכס נדל"ני במרכז ת"א המשמש כבית אבות, החליטה הנהלת עמותת הרווחה ויצו לייבש את המקום ולחדול מלקלוט דיירים חדשים. הנהלת ויצו לא רק מבזה החלטת בית משפט המחייבת אותה לתחזק את המקום כראוי ולקלוט דיירים חדשים, אלא גם פוגעת בדיירים בכבודם ובמשפחותיהם. ויצ"ו הנה מלכ"ר מדושן ומשומן הנהנה מהון עתק: תקצוב שנתי של כ- 70 מיליון שקל ממשרד הרווחה, ועוד מתרומות, שנועדו לסייע לאוכלוסיות מוחלשות ולא להרוויח כסף מעסקאות נדל"ן...

דו"ח: אלימות והזנחה כללית בפנימיית ויצו "הדסים" , ynet , יוני 2004 -כפר הנוער ויצו "הדסים" שבשרון זכה לביקורת נוקבת בדו"ח משרד החינוך שקובע: "התלמידים מסתובבים מחוץ לכיתות במשך היום, הצוות לא מצליח להשתלט על מעשי אלימות וונדליזם של בני הנוער". מנהלת הכפר הודיעה על התפטרותה...

כלביית ויצו: חטיפת ילדי תימן - סיפורו של אורי וכטל - מבט שני פברואר 2012 - סיפורו של אורי וכטל מחטופי ילדי תימן, נחטף בילדותו ממעון ויצו ונלקח לאימוץ. עובדות ויצו מסרו לאימו כי היה שיטפון במעון וכל הילדים מתו. אחותו שהיתה בת 12 עלתה על עקבותיו וגילתה כי נשלח לאימוץ למשפחת ניצולי שואה. אורי גילה בגיל 6 כי הוא מאומץ וכששאל את המאמצת בדבר, מסרה לו כי הלכה לויצו להביא ילד והיו שם ילדים כמו בכלבייה...

בית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות - בין חוסר תובנה מקצועית לרשלנות קיצונית - שופט שמואל בוקובסקי

שמואל בוקובסקי - חוסר תובנה בענייני רווחהאוגוסט 2010 - בע"מ 5422/10 השופט דנצינגר - מדובר בערעור לבית משפט עליון של אמא המבקשת לשמש אפוטרופא לבתה החסויה במקום עמותת שפר. הבת החסויה שהתה בהוסטל אולם עקב החמרה במצבה הועברה כפי הנראה למוסד פסיכיאטרי.
בבקשתה מציינת האמא את אהבתה הגדולה לבתה ואת הסבל הנפשי שנגרם לה כתוצאה מכך שלא מתאפשר לה לחיות בצוותא עם בתה היחידה ולספק לה את התמיכה לה היא נזקקת בשל האירועים הקשים אותם חוותה בעבר. האמא טוענת כי אישפוזה של הבת נעשה בניגוד לרצונה של האמא. האמא מלינה על כך שבמשך תקופה של שנתיים לא קיבלה בתה חופשה לבקר את אמה ולשהות במחיצתה וכל שהתאפשר לה הוא לבקר את הבת אחת לחודש בליווי מלווה. האמא דוחה את הטענות לפיהן ביקוריה אצל הבת אינם "עולים יפה".

שמואל בוקובסקי משמש כשופט בית משפט לענייני משפחה דחה את בקשת האמא. בוקובסקי טען כי למרות שבא כוח היועץ המשפטי לממשלה הציעה להזמין תסקיר "ע'מ להפיס את דעתה של המבקשת", אין צורך בתסקיר. כי לאמא אין תובנה באשר למצבה של בתה היחידה החסויה (כאשר במהלך הדיון היא חזרה וטענה שהחסויה אינה חולה). זאת ועוד, נקבע כי העניין נבחן מספר פעמים בעבר ולא חל כל שינוי נסיבות ואין זו מטובתה של החסויה כי המבקשת תתמנה כאפוטרופא.
בוקובסקי הוסיף: "כואב לי מאד להיווכח עד כמה המבקשת מתייסרת בכל הקשור למצבה של בתה ואני מאמין כי היא חושבת באמת ובתמים כי היא ראויה להיות לה לאפוטרופוס ולטפל בה. דא עקא, מצבה של החסויה הינו קשה ועלי לשקול קודם כל את טובתה של החסויה, עם כל הצער הנגרם למבקשת".

ניתן להבחין במספר כשלים בתפקודו של שמואל בוקובסקי:

הליך שיפוטי חפוז ושטחי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם
בוקובסקי ציין בהחלטתו כי לאמא אין תובנה באשר למצבה של בתה היחידה החסויה. לפיכך קיבל בוקובסקי החלטה ללא תסקיר. נשאלת מייד השאלה מהם הכלים אשר לפיהם קיבל בוקובסקי החלטתו.
האם יש לבוקובסקי מידע או מושג כלשהו על מצב החסויה הנוכחי, איפה עדיף לחסויה לשהות או מי עדיף להיות האפוטרופוס שלה, אמה בעלת קשר דם האוהבת אותה ודואגת לה ללא תמורה מכוח הטבע וההיגיון או "עמותת שפר" תאגיד עיסקי המתפרנס על גבם של חסויים, ויכול למנות אפוטרופוס אחד לעשרות חסויים?קישורבוקובסקי בחר לתייג את האמא כ"חסרת תובנה" כעילה לדחיית בקשתה מבלי שיש בידיו בדל עובדה או מסקנה על הדרך שיש לפעול לטובת החסויה. בוקובסקי פגע בכבוד האמא ובאמון הציבור במערכת המשפט.

חזרתיות על
הליך שיפוטי פזיז ולא מקצועי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם - הליך שיפוטי דומה בפזיזותו ומסב נזקים קשים בלתי הפיכים ניתן לראות במינוי אפוטרופוס לאישה כבת 60 מאובחנת דמנטיה, ללא תסקיר ומבלי שראה אותה או בדק אם היא מבינה דבר. הפרת פתאומית של זכויות אדם - בוקבסקי החריב חיי אשה בשרירות לב. בהליך שיפוטי רווי דברי בלע ורמיה ועלילות נגד האישה. בוקובסקי וחבורתו פקידת סעד ועובדת סוציאלית ופסיכיאטר העלילו דברי רמיה ושקרים נגד אשה מאובחנת דמנטיה והחריבו את חייה. הפכו אותה שבר כלי, סיעודית, איבדה יכולת דיבור.

זלזול באמא ותיוגה בחוסר תובנה חרף המציאות הקשה לה ולבתה היחידה -
מדובר באמא דלת אמצעים (הגישה ערעור לעליון ללא ייצוג) הרואה למול עיניה את בתה היחידה במצוקה קשה ואין הדבר בשליטתה. האמא מנסה בכל דרך לסייע לבתה חרף הנוקשות והאטימות של רשויות הרווחה ובתי המשפט. במצב זה מנסה האם לשכנע בכל דרך מה טוב לבתה. שמואל בוקובסקי במקום להתייחס לעובדות ולהסיק מהם מסקנות לא בחל להשתמש בדרך של ביזוי האמא ולתייג אותה בחוסר תובנה.

הליך שיפוטי מנוגד לערכי היהדות 


התנהגותו השיפוטית בקוצר רוח, תיוג האמא בחוסר תובנה לצורכי בתה, אי התייחסות לעובדות ומסקנות כלשהם בהיותה חלשה מבחינה כלכלית ומבחינה משפטית, מנוגד לערכי היהדות.
ההוראה הראשונה בפרקי אבות ספר הספרים של המשנה הנה: "היו מתונים בדין" - הוראה זאת מכוונת אל השופטים לפעול במתינות לשמוע את העדים לחקור אותם - בוקובסקי פעל בהפך הגמור, לא התייחס לשום עובדה או ראיה, תייג את האמא ב"חוסר תובנה" ובזאת סתם את הגולל.
ישעיהו א,יז: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה" - עקרונות המשפט ביהדות מחייבות לבוא לקראת החלשים במשפט ולהדריך אותם - בוקובסקי כאמור פעל הפוך

החלקת לשון טיוח


 בוקובסקי כותב: "כואב לי מאד להיווכח עד כמה המבקשת מתייסרת בכל הקשור למצבה של בתה ואני מאמין כי היא חושבת באמת ובתמים כי היא ראויה להיות לה לאפוטרופוס ולטפל בה. דא עקא, מצבה של החסויה הינו קשה ועלי לשקול קודם כל את טובתה של החסויה, עם כל הצער הנגרם למבקשת"
בוקובסקי מציג עצמו כמשתתף בכאבה של האמא אך אינו מוכן אפילו לקבוע תסקיר לבחינת טובת בתה היחידה. בוקובסקי בדרך של החלקת לשון מציג פעם נוספת את האמא כחסרת תובנה שב"תמימותה" מבקשת בקשה שתגרום נזק לבתה.

סוף דבר
השופט שמואל בוקובסקי נכשל בהגנה על בתה החסויה של האמא תוך שהוא מתייג את האמא ופוגע בכבודה ובכבוד מערכת המשפט. באופן לא מפתיע ה"עליהום" על האמא הינו גם מצד המוסד בו הבת שוהה. התוקפנות השיפוטית של בוקובסקי כפי הנראה מפחד שמא האמא תהיה מעורבת יותר מידי בענייני בתה היחידה היא תחשף למחדלים רבים וקשים של ההליך השיפוטי ושל הרווחה. בוקובסקי משתמש בשיטה המקובלת בפקידי הרווחה (בוקובסקי נשוי לפקידת סעד מיכל מילשטיין, ושימש שנים רבות יועץ משפטי במשרד רווחה) תיוג ועלילה נגד אזרחים במקום להתייחס לעובדות וראיות.

קישורים:

משרד הרווחה והעמותות העוסקים בשוחד ובסחר בילדים לאימוץ מחו"ל מבקשים מרשות המיסים פטור ממס על השוחד כדי לא לפגוע בתעשיית האימוץ המושחתת

ספטמבר 2011 - עמותות הרווחה משלמות שוחד לבתי יתומים בחו"ל כדי לקבל ילדים לאימוץ, בחסות משרד הרווחה. השוחד הסחר בילדים המתנהל ע"י משרד הרווחה מנוגד לחוק ולאמנת האג הבינלאומית לילדים. משרד הרווחה והעמותות העוסקים בשוחד ובסחר בילדים לאימוץ מבקשים מרשות המיסים פטור ממס על השוחד כדי לא לפגוע בתעשיית הסחד באימוץ ילדים, השוחד, והשחיתות.

לכתבה המלאה הקלק על התמונה
משרד הרווחה מתווך עיסקאות שוחד לסחר ילדים לאימוץ מחו'ל






















קישורים
:

תחלואי הפרטת פנימיות הרווחה - ארה"ב: שופט קיבל שוחד ושלח נערים למתקני כליאה

רווחה והפרטה שווה שחיתותאוגוסט 2011 - מתברר כי למערכת הרווחה המופרטת תחלואים קשים. שופטים ועובדי רווחה עלולים בנקל לקבל שוחד ממוסדות רווחה מופרטים: משפחות אומנה, פנימיות, מרכזי חירום ועוד, תמורת העברת ילדים בכפייה למוסדות אלו (כסף תמורת ילד). בישראל הקרקע פוריה לשחיתות במערכות הרווחה בשל החיסיון, העדר פיקוח, ואי כפיפות לדיני ראיות. מדובר באלפי ילדים המוצאים בכפייה מביתם ברשעות (85% בתואנת "הזנחה") ע"י מערכת הרווחה הישראלית המופקרת ע"פ "סברות" של פקידי סעד, ו"חותמות הגומי" בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער.



הכתבה ארה"ב: שופט קיבל שוחד ושלח נערים לבתי סוהר , ynet , AP , אוגוסט 2011



מארק סיאוורלה ג'וניור הורשע כי קיבל מיליון דולר מאדם שהקים שני מתקני כליאה לנוער בתמורה "למילוי" התאים בפרשה שנודעה בשם "ילדים תמורת מזומנים". בעקבות השערוריה ביטל בית המשפט העליון בפנסילבניה 4,000 הרשעות



בית משפט בפנסילבניה, ארה"ב, גזר הלילה (יום ו') 28 שנות מאסר על שופט שהורשע במעורבות בפרשת שחיתות גדולה, שהובילה להרשעתם של אלפי בני נוער. השופט מארק סיאוורלה ג'וניור הורשע כי קיבל מיליון דולר מאדם שהקים שני מתקני כליאה לנוער בתמורה "למילוי" התאים במורשעים, בהם ילדים בני 10.



פרשת "ילדים תמורת מזומנים" (kids for cash) ב-2008 ומאז עברה תהפוכות משפטיות רבות. בתחילה הודו סיאוורלה ושופט נוסף, מייקל קונהאן, במרמה ועבירות מס והשיגו הסדר טיעון שבמסגרתו היו אמורים להישלח לשבע שנות מאסר. ואולם, הסדרי הטיעון נדחו לאחר שהשניים סירבו לקחת אחריות גם לחשדות לשוחד בתמורה לכליאה.



בעקבות כך, חודש ההליך המשפטי עד שבסופו של דבר הורשעו השניים בקבלת שוחד ממקים המתקנים, רוברט מריקל, ובסחיטה של מאות אלפי דולרים נוספים משותפו של מריקל, רוברט פאוול. בעקבות ההרשעה, ביטל בית המשפט העליון של פנסילבניה 4,000 הרשעות שהתקבלו על-ידי סיאוורלה בשנים 2003-2008 בטענה כי הפר זכויות חוקתיות של בני נוער העומדים לדין, ובהן הזכות לייעוץ משפטי והזכות לערעור.



סיאוורלה, בן 61, התנצל בטרם הקראת גזר הדין בפני משפחתו, קהילתו ובני הנוער שנידונו על ידו. הוא כינה את עצמו "צבוע" וכמי שנכשל בביצוע מה שהוא מאמין בו.



"אינני מאשים איש מלבדי על מה שקרה", אמר. עם זאת, מיד לאחר מכן תקף בית המשפט העליון בפנסילבניה ואת ועדת החקירה שהוקמה בעקבות חשיפת השערוריה וטען כי עשה כל מה שהיה יכול כדי לשמור על זכויות הילדים. פרקליטיו ביקשו מהשופטים להסתפק בעונש "הגיוני" בטענה כי מרשם כבר נשפט בתקשורת.



לאורך שנותיו במערכת המשפט היה סיאוורלה ידוע כשופט קשוח ביותר, בעל סגנון אוטוקרטי. הוא שלח למתקני כליאה ילדים ונערים רבים כבר אחרי העבירות הראשונות שלהם וגם במקרים של עבירות קלות יחסית. הוא גם הורה לאזוק ילדים ובני נוער ולהוציאם מאולם בית המשפט מיד אחרי גזר הדין מבלי שיזכו להיפרד ממשפחותיהם. דינו של השופט השני שהורשע בפרשה טרם נגזר.

.

פשעי הרווחה - ה"טיפולים הסוציאליים" המעוותים של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער

.



.

קישורים

צביעות ד"ר יצחק קדמן ועמיתיו - מעודדים הוצאת ילדים מביתם ומשפחתם ומייללים על גורלם המר בפנימיות

יצחק קדמן  - יחצנות להוצאת ילדים מביתם למכלאות מופרטות ומושחתות
יצחק קדמן - יחצנות להוצאת ילדים מהבית
ידוע כי מערכת הרווחה מוציאה בכפייה ילדים מביתם לפנימיות, אימוץ, ואומנה תוך זריית הרס במשפחות. רוב הילדים (כ- 85%) מוצאים מביתם מאחר ועובד סוציאלי לחוק הנוער בעירייה סבור כי הילד "מוזנח".
עלות ילד בפנימיה הנה כ- 10,000 שקלים בחודש בעוד שברוב המוחלט של המקרים ניתן לסייע למשפחות המוחלשות בקהילה בפחות משליש הסכום. עמותות הפנימיות והאומנה מקבלות סכומי עתק נוספים מתעשיית התרומות. השיקול שעומד מאחרי המדיניות הרווחה המופקרת היא תאוות הבצע, ג'ובים לחברים ומקורבים. הילדים משמשים בידיהם כלי מסחר.

להלן כתבה יחצנית מיני רבות בה מיילל ד"ר יצחק קדמן לעוד כסף עבור הפנימיות...

הכתבה משגיח אחד ל-200 ילדים , דביר ז'ורנו , גל"צ , יוני 2011

הפנימיות שוב נתקלות בקשיים: משרד הרווחה קיצץ את כוח האדם שמשגיח בלילות בפנימיות השיקומיות והפוסט-אישפוזיות, שהיה מצומצם גם כך - מעתה 200 ילדים חוסים יאלצו להסתפק מעתה באדם אחד בלבד שישגיח עליהם. "זהו מצב בלתי אפשרי הגובל בהפקרות, זו רק שאלה של זמן שהילדים ייפגעו", אמר מנכ"ל המועצה לשלום הילד

הפנימיות השיקומיות והפוסט-אישפוזיות יאלצו להסתפק מעתה באדם אחד בלבד שישגיח על כ-200 ילדים בלילה, בשל קיצוץ בכוח האדם על-ידי משרד הרווחה. עד כה כוח האדם בשעות הלילה בפנימיות אלו, שנדרשות לטפל מסביב לשעון בלמעלה מ-4,000 ילדים בסיכון, היה מצומצם גם כך - אך כעת המצב נראה בלתי אפשרי.

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, משוכנע כי זוהי משימה בלתי מתקבלת על הדעת, הגובלת בהפקרות. "אי אפשר יותר להמשיך ככה, אנחנו מפקירים יום-יום, שעה-שעה את נפשות ילדינו, כשברור לנו שזה רק שאלה של זמן מתי הם ייפגעו מכך", הסביר קדמן, "הצוות המקצועי שמקיף אותם דואג ליצור סביבה מוגנת - אך אדם אחד לא יכול לספק תנאים אלו". המנכ"ל הוסיף כי לא מעט מהילדים בפנימיות הללו הם בעלי רקע של תקיפות מיניות, ורק השגחה צמודה יכולה להבטיח שבטחונם של הילדים ישמר.

בפגישה שערכו השבוע מנהלי הפנימיות עם שר הרווחה, משה כחלון, הציגו בפניו את מצבם הכלכלי הקשה. כנחשף השר למידע, הורה להגדיל מיידית את תקצוב משרד הרווחה. יושב-ראש העמותה לקידום הפנימיות, יצחק שני, סיפר כי כחלון עצמו הזדעזע מההחלטה על הקיצוץ. "אני מקווה מאוד שבמסגרת התעניינותו במצבינו והבטחתו לפעול לשיפורו, גם נושא מעיק וקשה זה יבוא על פתרונו", אמר שני.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי כל נושא החזקת הילדים בפנימיות יידון בצוות שהקים משרד הרווחה. עוד נכתב כי המשרד הגיע להסכם עם הפנימיות בהנחיית השר כחלון על העברת שבעה מיליון שקלים לטובת החוסים.

"כנראה נצטרך לשלוח את הילדים הביתה בחופשות הקיץ"

כבר לפני כחודש דיווחו ראשי הפנימיות כי משרד הרווחה לא עדכן במשך עשור את התקציב שניתן לילדים השוהים בהן, ובמצב הנוכחי הם יתקשו להחזיק את הילדים במהלך חופשת הקיץ. "בעוד חודש נאלץ להוציא את 7,000 הילדים בסיכון מהפנימיות חזרה לבתיהם", הזהירו המנהלים במכתב ששיגרו לשר הרווחה.

מדובר בפנימיות המיועדות לחניכים בעלי תפקוד לקוי בתחומים רבים עקב ליקוי אורגאני, התנהגותי, או נפשי-רגשי, וכן בעלי צורך במסגרות חינוך מיוחד. הפנימיות הפוסט-אישפוזיות מכוונות בעיקר לחניכים לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז ומניעתו.

פנימיות אלו קולטות גם אוכלוסיות קצה, עם בעיות מורכבות והפרעות התנהגות קשות שאינן נקלטות בפנימיות הטיפוליות. אוכלוסיות אלה מצריכות כוח אדם רב , מקצועי ומיומן יותר ולפיכך קיים הכרח למצוא מענים תקציביים להתמודדות חינוכית טיפולית עמן - ולא רק שקיים פער תקציבי בשנים האחרונות, כעת הוא רק יגדל.

קישורים:
  • מניפולציה של יצחק קדמן, וחנה סלוצקי בישיבת הוועדה לזכויות הילד בכנסת - יולי 2008 - בעקבות חשיפת תכנית "שומר מסך" את מסע הייסורים של ילדים מבני ברק הסובלים מהתעללות בביתם, התקיימה בנושא ישיבת וועדה לזכויות הילד בכנסת ב-14 ביולי 2008. התעללות בילדים, או בכל חסרי ישע הנו דבר אותו יש לגנות ולהביא לדין את מבצעי הפשע...
  • תחנה 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - הכתבה אשה בת 25 רוצה להיחלץ מחיי הרחוב ולהפסיק להתפרנס מזנות. עדות , מאת אורלי וילנאי , הארץ , מאי 2010... מ"מסילה" זוכרת לינור בעיקר את החדר הסגור. בשפה המקצועית קוראים לו חדר "פסק זמן", הנערות ב"מסילה" קוראות לו הגיהנום. זוהי דרגת הענישה החמורה ביותר במעון: תא קטן, שגודלו מטר וחצי על שני מטרים, קירותיו עטופים בספוג בצורת תבנית ביצים, חידודים חידודים. על הרצפה מודבק שטיח דק ודוקרני המכסה גם מדרגה בולטת שנועדה לשינה. הנערות מוחזקות בו, כל אחת בנפרד, בבדידות מוחלטת, לזמן לא מוגדר, בלי חלון, בלי יכולת להדליק או לכבות את האור...

תגובית - העובדים הסוציאליים בחברות הסיעוד עושים קופונים על קשישים

מרץ 2011 - תגובית על תמיכת האומנים בשביתת העובדים הסוציאליים
אמנים יקרים וסתם אנשים.. לפני שאתם תומכים במאבק שנראה צודק כל כך.. אנא קראו את הדברים הבאים.. המו"מ בין העובדים הסוציאליים לאוצר עלה על שרטון בגלל העובדים הסוציאליים של חברות הסיעוד. למעשה, יכול היה הסכסוך להסתיים עכשיו כי האוצר הסכים להעלות את שכרם של העו"ס הממשלתיים כפי שדרשו. הסיבה שבגללה הסכסוך ממשיך היא הדרישה להשוואת שכרם של העו"ס בחברות הסיעוד לאלה הממשלתיים..
עובדים סוציאליים שעובדים בחברות סיעוד..
"טלו קורה מבין עיניכם"..
ממילא אתם חיים מכסף שעל פי הצדק לא צריך להגיע אליכם אלא כסף שהביטוח הלאומי משלם על מנת לממן טיפול סיעודי בקשישים חסרי ישע..
אתם, עובדים סוציאליים יקרים , באמצעות חברות הסיעוד החלקלקות גזרתם קופון על חשבון אותם קשישים אומללים.. ואני אסביר..
הביטוח הלאומי נותן לכל קשיש סיעודי מימון למטפל זר אשר עובד עם הקשיש 24 שעות ביממה. 47 ש"ח לשעת עבודה כזאת מעניק הביטוח הלאומי.. אולם הכסף לא ניתן ישירות לקשיש או למשפחתו אלא לחברות סיעוד אשר הבינו שיש כאן פרנסה יפה, גם ללא עבודה שוות ערך.
חברות הסיעוד לוקחות את אותם 47 ש"ח לשעת סיעוד , גוזרות מתוכם 21 ש"ח ונותנות לקשיש או למשפחתו רק 26 ש"ח למימון משכורתו של העובד הזר.
בתמורה מממנות חברות הסיעוד עובד סוציאלי שבא פעם בשלושה חודשים לבית הקשיש , שואל מה נשמע וממלא דוח.
קשיש סיעודי מקבל מביטוח לאומי כ-90 שעות טיפול לחודש.. תעשו חשבון.. אני כבר עשיתי.. 90 כפול 21 ש"ח שחברת הסיעוד לוקחת לעצמה.. זה נותן לנו כן נכון.. הרבה כסף.. 1800 ש"ח אשר מדי חודש נשארים אצל חברת הסיעוד למימון של אותו ביקור תלת חודשי מפואר..
כל השאר עובר אחר כבוד לחברת הסיעוד.. לבעליה כאמור וגם למימון משכורת.. גם אם נמוכה לעובד סוציאלי שאף אחד לא באמת זקוק לשרותיו..
קישורים:

השיטות הבזויות של פקידי סעד מאבחנים ומטפלים מטעם הרווחה לניתוק ילדים ממשפחותיהם - השירות למען הילד

תודות למנהלי אתר לשכת רווחה גבעתיים - לשכת רווחה רמת גן - מידעון לאזרח בהכנת הפוסט
משנת 1987 משמשת מילי מאסס מדי פעם כעדה מומחית בהליכים משפטיים הדנים בבקשות של המדינה להכריז על ילדים בני אימוץ ללא הסכמת הוריהם, בעילה שההורים אינם יכולים לגדל את ילדיהם.
במהלך מילוי תפקידה, שעיקרו הערכת יכולתם של ההורים לגדל את ילדיהם, נחשפה מאסס לשיטות פעולה של פקידי סעד, מאבחנים ומטפלים, יועצים משפטיים מטעם הרווחה בעלת תקציבים ומשאבים ללא הגבלה אל מול משפחה מוחלשת הנאבקת לשמור על שלמותה. בספרה "בשם טובת הילד - אובדן וסבל בהליכי האימוץ" מתארת מילי מאסס את השתלשלותם של דיונים משפטיים בבקשת המדינה להכריז על ילדים בני אימוץ, מאחר שלטענת מערכת האימוץ הוריהם לא מסוגלים לגדלם

להלן ציטוטים מתוך ספרה של מאסס המתארים את שיטות פקידי סעד לחוק האימוץ, מאבחנים ומטפלים מטעם הרווחה לניתוק ילדים ממשפחת זיו (כל השמות בדויים) - הערות מנהל האתר בצבע אדום.

רשויות הרווחה מנתקים ילדים מהוריהם כדי להוכיח אי מסוגלות הורים
בדיון המשפטי בעניינה של משפחת זיו נחשף המהלך היוצר קשר הכרחי בין המשמעות המפלילה המתלווה למונח "היעדר מסוגלות הורית" לבין ניתוק ילדים מהוריהם. הפסיכולוג שטיפל בילדים בבית הילדים העיד: "היה אירוע ביום הולדת של המון צעקות וקללות. זה היה אחד הביקורים המזוויעים שעברתי בבית הילדים. שמשפחה שלמה באה לחגוג יום הולדת עם עוגה גדולה וכל המשפחה מתעסקת בצעקות ואיומים אבל אף אחד מהם לא הצליח להתארגן ולחגוג לו במאומה. ומי שר לו שיר יום הולדת זה רק אני". באירוע אחר, סיפר הפסיכולוג, האם קיללה אותו קללות עסיסיות ואיימה עליו: "אתה מת מסומם, נמצא אותך, יש לי חברים במקום שאתה גר".

פקידת האימוץ מוסרת לאמא שילדיה ישלחו לאימוץ טרם פגישתה עם ילדיה
לשאלת באת כוח האם אּם ידוע לו שלפני הביקור האלים השני שוחחה פקידת האימוץ עם האם והסבתא ואמרה להן שהילדים יילקחו לאימוץ, שלל הפסיכולוג את סמיכות המקרים שעליה העידה קודם לכן פקידת האימוץ. אולם גם אם האירוע לא התקיים באותה עת, אין מחלוקת על העובדה שהודעה כזו נמסרה לאם לפני אחד מביקוריה – עיתוי המעיד, לכל הפחות, על חוסר כל רגישות למצבה לפני פגישתה עם ילדיה. על ביקור אחר שהפסיכולוג דיווח עליו סיפרה הסבתא בתצהיר שהוגש לבית המשפט.

הפסיכולוג המטפל משתיק את הילדים שלא יביעו את רצונם לחזור הביתה
לדבריה, בנה בן ה- 11, אחי האם, שהצטרף לביקור, שאל את יצחק אם ברצונו לחזור הביתה, אך הפסיכולוג השתיק אותו ואמר "אף אחד לא מדבר על הבית", ואז פניתי לפסיכולוג ואמרתי לו: "למה אתה אומר שהוא לא רוצה הביתה", ואז הפסיכולוג תפס את הילדים ואחז אותם בחוזקה ולא נתן לנו לתקשר עם הילדים, ואז הילדים החלו לפרוץ בבכי ואני התרשמתי שהילדים רוצים לבוא הביתה והפסיכולוג לא מאפשר להם....

לבית המשפט נודע על שני אירועים נוספים שהיו כרוכים באלימות מצד המשפחה. אירוע אחד התרחש בלשכת הרווחה במקום מגורי האם: האם הגיעה לשיחה שבה היתה אמורה לשמוע על תוכניות השירות למען הילד בנוגע לילדיה, אך מאחר שלא הייתה בידי עובדות הלשכה תשובות ברורות התפצה האם בצעקות. בעקבות זאת הוזמנה משטרה והוגשה תלונה.

אירוע נוסף התחולל בעקבות פגישה שבה הובהרה לאם הכוונה לפנות לבית המשפט כדי לבקש להכריז על ילדיה בני אימוץ. זמן קצר לאחר הפגישה התקבלה שיחה בביתה של פקידת האימוץ ובמהלכה איימו עליה כי "יתקעו לה כדור בראש". פקידת האימוץ הגישה תלונה במשטרה, אך, כדברי בית המשפט: "ודוק: לא נאמר מי איים, באיזה הקשר, כיצד נקשר מי מהמשיבים לשיחת הטלפון, ומה היו תוצאות חקירת המשטרה".

פקידי הסעד מובילים את ההליך השיפוטי בדרכים עקלקלות
בהסתמכן על אירועים אלה טענו פקידות האימוץ ששני ההורים אלימים, וכדי לגונן על העדים מטעם המדינה הוגשה לבית המשפט בקשה "להורות כי עדויותיהם של פקידות סעד ומומחים שהגישו חוות דעת, תסקירים או תצהירים (מטעם המדינה) יישמעו ללא נוכחות המשיבים (ההורים) ושלא ימסרו למשיבים מועדי הדיון בהם יעידו כותבי המסמכים האמורים, כי המסמכים ואף פרוטוקול החקירה שלהם יהיו חסויים בפני המשיבים וכי ייאסר על בא כח המשיבים לגלות להם פרט כלשהו העלול להביא לזיהוי כותבי המסמכים האמורים!...".

מאחר שהאב היה נתון במעצר ורק האם הופיעה לדיונים, התייחסה הבקשה בעיקר אליה. על טענות אלו נאמר בפסק הדין:
מבלי לגרוע במאומה מהחומרה שיש לייחס לאלימות כלשהי, אם מביאים בחשבון את דרך הוצאתם של הקטינים מרשות הוריהם, העובדה שהם הוחזקו במשך תקופה ארוכה כל כך בבית מעבר מרוחק מבית הוריהם, ללא אפשרויות ביקור סבירות וללא שניתן להם דיווח כלשהו לגבי הצפוי בהמשך הדרך, אין פלא שחוסר האונים, התסכול, חוסר הוודאות והחרדה נתנו את אותותיהם גם בדרך של התפרצויות זעם. דא עקא, במקום לפשפש במה שנעשה, בחרו פקידי הסעד לחוק האימוץ לנסח תסקיר מוגזם ומגמתי ולהגיש בקשה יוצאת דופן – שמא כדי לסחוף גם את בית המשפט לדרך העקלקלה בה הובלו העניינים כבר מההתחלה.

איום גלום בהתערבותן של פקידות האימוץ
לא היה זה המקרה היחיד שבו נוכחתי בהשלכת האיום, הגלום בעצם התערבותן של פקידות האימוץ, על ההורים. במקרה אחר, אלימותו של אב כפי פקידת אימוץ הוצגה לבית המשפט כהנמקה לטענה שאין לאפשר לו לבקר את בתו. (אמצ 34/97 הי"מ נ' פלונית ואח', תק-מש 99(2) 121 (1999).


הבת, רויטל, נלקחה מידי אמה מיד עם לידתה; לאביה נודע על קיומה רק במהלך הדיון בבקשת המדינה להכריז עליה בת אימוץ משום שאין ביכולתה של האם לגדלה. רויטל שהתה אצל משפחה אומנת חסויה, שאליה הועברה על ידי השירות למען הילד, ואביה נפגש עמה בקביעות במשרדי השירות. כאשר רויטל היתה בת שבעה חודשים ראיתי אותה לצורך הערכת יכולתו של אביה לגדלה בביתו.

פקידות הרווחה מטייחות התעללות והזנחה בתינוקת במשפחת אומנה
בחוות הדעת שהגשתי לבית המשפט כתבתי שמצבה של התינוקת מעיד על שעות רבות של שכיבה על הגב ללא ניע, באחורי ראשה היתה קרחת והפיגור בהתפתחותה בלט לעין: רויטל היתה פסיבית לגמרי, היא התבוננה בפנים שמולה אך לא עקבה אחריהם בעיניה, כשנשמט מידה צעצוע לא עקבה אחריו, וכשהוגש לה, לא הושיטה אליו את ידה (ראו, Selma Fraiberg: "Intervention in Infancy: A Program for Blind Infants". Journal of the American Academy of Child Psychiatry 10 (1971): 381-405: Sally Provence and Rose C. Lipton, Infants in Institutions, New York: International Universities Press, 1962).

חודשים מספר לאחר מכן הגיש השירות למען הילד בקשה לבית המשפט להשתמש בסמכותו לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסית, התשכ"ב-1962, ולאשר ניתוח השתלת עור בירכה של רויטל: מים רותחים נשפכו עליה בבית המשפחה האומנת וגרמו לה כוויות קשות. התקרית הוגדרה כתאונה.

רויטל נשארה בטיפולה של אותה משפחה ולא נפתחה כל חקירה על ידי גורם חיצוני. להגדרת המקרה כתאונה, למרות האזהרה שהיתה מובלעת בתיאור סימני ההזנחה שעליהם הצבעתי חודשים קודם לכן, נוספה הדרך שבה השליכו פקידות האימוץ על האב את הפגיעה שהיתה גלומה בעצם הזנחתה של רויטל.

מידור האבא וההיגיון הרקוב של שירותי הרווחה
במשך שבועות אחדים לא הותר לאב לראות את ירכה החבושה של בתו בעת ביקוריו, וכשהוסרה התחבושת הוא הזדעזע למראה הירך המעוותת וצעק: "זה מה שהכי טוב לילדה?" – שהרי זו ההנמקה שניתנה לו לכך שהילדה איננה נמסרת לחזקתו. פקידת האימוץ עזבה את החדר, וכשחזרה ניסתה להרים את התינוקת הדף האב את ידה.

בביקור הבא צפו בו, לדבריו, מאחורי מראה חד סטרית והציבו אדם שישמור עליו. לביקור שלאחר מכן נבצר ממנו להגיע, וכשטלפון כדי לבטלו נשאל כיצד הוא חושב שיוכל לגדל את בתו אם איננו מסוגל לקיים את ביקוריו אצלה. בשלב זה איים האב על פקידת האימוץ ואמר שיהרוג אותה.

פקידות הסעד משפילות ומבזות את האבא
על כן נאסר עליו להיפגש עם בתו. כדי להעביר את רוע הגזרה כתב האב מכתב לבית המשפט ובו תיאר את שרשרת האירועים והתנצל לפני פקידת האימוץ על האיום שהשמיע כלפיה. הוא יחס את התנהגותו התוקפנית להרגשת ההשפלה והנרדפות שחש לנוכח יחסן של פקידות האימוץ כלפיו ולצער העמוק למראה הנזק שנגרם לבתו, והבטיח שאין ולא היתה לו כל כוונה לממש את איומיו. הסיפור מתאר אב שעומד לפני ירכה הפגועה של בתו הפצועה וזועק מעוצמת הכאב.

איש מעובדי השירות למען הילד איננו מציע מילות נחמה או הרגעה שיש בהן כדי לבטא הכרה ברגשותיו של האב ואולי אף להודות באחריותו של השירות לפגיעה הקשה בתינוקת.

שירותי הרווחה מציגות דאגת אבא לבתו התינוקת כתוקפנות
האב מוצג כתוקף, כמי שיש להדוף את טענותיו ולהתגונן מפניו, וכשהדבר מעורר את זעמו והוא מאיים על פקידת האימוץ, השיטה מוכתרת בהצלחה: האב אכן מתנהג בצורה אלימה ומאיימת ובית המשפט מורה להפסיק את ביקוריו אצל בתו.

שירותי הרווחה מעלילים על הורים כתוקפנים כדי למדר אותם מהליך שיפטי גורלי לילדיהם
לא כך היה במקרה של ילדי משפחת זיו. הבקשה לקיים את הדיון בלא נוכחות ההורים לא נענתה על ידי בית המשפט, וזו לשון ההנמקה:

אכן אין צורך להכביר מילים לעניין החומרה שבה רואה בית המשפט תקיפה של עובדי ציבור ולענין זכותם להעיד בבית המשפט באופן חופשי ללא חשש ופחד, זכות שחובתו של בית המשפט להגן עליה מכל משמר.
מנגד עומדת זכותם של המשיבים, בעלי דין שמבקשים לקחת מהם את היקר להם מכל – לשלול מהם את הורותם על ילדיהם לצמיתות, להיות נוכחים בדיון ושענינם יוצג בפני בית המשפט בצורה המיטבית!... זכותו של בעל דין להיות נוכח בדיונים בענינו הינה זכות יסוד חוקתית!... זהו אינטרס ציבורי של בית המשפט להגן עליו.

לפיכך, משנטען כי זכות זו מתנגשת עם זכותם של עדים לשלומם ובטחונם נקבעו בהחלטה הסדרים מיוחדים לשמיעת העדויות.

בית המשפט הסכים שהעדים יופיעו מאחורי פרגוד, אולם הפרגוד הוסר במהלך הדיונים. הנימוק לכך הובא בפסק הדין:

האם הצטנפה בפינת האולם ודי היה להתבונן באופן ישיבתה ובחוסר האונים ששידרה כדי להיווכח שלא הפחד מנוכחותה הוליד את הבקשה יוצאת הדופן.

גם העדים שעלו לדוכן בזה אחר זה העידו כי מדובר באשה פסיבית, שקטה ומאופקת, כי אין הם חוששים ממנה וכי לא טענו כך בשלב כלשהו!... בהסתכלות לאחור קשה להשתחרר מן הרושם כי הבקשה האמורה נועדה בעיקר לצורך דרמטיזציה ויצירת הדה-לגיטימציה לגבי המשיבים שתעמידם במצב נחות וקשה כבר מלכתחילה.

ואמנם נדרשה דרמטיזציה כדי לשכנע את בית המשפט בנכונותה של עמדת השירות למען הילד, לפיה לילדים צפויה סכנה אם יוחזרו לאמם.

בא כוח היועץ המשפטי לממשלה טען שהבקשה להכריז על הילדים בני אימוץ הוגשה על דעת כל שירותי הרווחה שהיו מעורבים בפרשת האימוץ. נסיונו להפגין עמדה אחידה הנחה את הדרך שבה יצג את עמדת המדינה.

יועץ משפטי לרווחה מציג בעלי מקצוע כעדים עוינים כשחוות דעתם אינם כדעתו
כך, למשל, מנהלת מחלקת הרווחה במקום מגורי האם, שהוזמנה להעיד מטעמו, הסבירה בעדותה את תוכניתה של המחלקה, שנועדה לוודא שהחזרת הילדים לרשות האם תלווה ברשת ביטחון.

למשמע דברים אלה ביקש בא כוח היועץ המשפטי לממשלה להכריז עליה כעל עדה עוינת, וב תשובה על התמיהה הגלויה שביטאה השופטת ענה: "...לא הייתי יכול לצפות מראש מה העדה תאמר היום. לאור התוכן של העדות שלה היום יש מקום להכריז עליה עדה עוינת לצורך חקירה יותר רחבה".

רשויות הרווחה נוקטים מדיניות מכוונת לדיכוי שירותים בקהילה כדי להוציא ילדים מהבית ולאימוץ סגור
העדה אף סיפרה על דיון בוועדה העליונה, שהמקרה הובא לפניה במטרה ליישב את המחלוקת שבין מחלקת הרווחה המקומית לבין השירות למען הילד בדבר אימוצם של ילדי משפחת זיו:
"הדיון היה סוער, היה בטונדה גבוהה מאוד... שמעתי הערה שאם יהיו תוכניות כאלה בקהילה אז יקטן מספר הילדים לאימוץ והדבר יפגע במשפחות המבקשות לאמץ".

"ובכך לא היה די", ממשיך פסק הדין.

בא כוח היועץ המשפטי לממשלה מסר לבית המשפט תיקים שהועלמו ממנו פרוטוקולים האמורים לסייע למשפחה ושלמותה
כשהורה בית המשפט שכל החומר המתייחס למשפחת זיו המצוי בתיק לשכת הרווחה במקום מגורי האם יועמד לעיונם של עורכי הדין של ההורים, הוברר כי:
"בא כח המבקש (השירות למען הילד) עשה דין לעצמו. הוא הגיש העתק תיק הרווחה (מהלשכה במקום מגורי האם) תוך שהועלמו ממנו פרוטוקולים של שני דיונים שנערכו בענין הקטינים... משקובלו המסמכים הוברר כי לא ב"תרשומת פנימית" מדובר ולא ב"מכתב בין עורך דין ללקוח", אלא בפרוטוקול של דיונים שקוימו בשירות למען הילד ביחד עם עובדים סוציאליים (במקום מגורי האם), עובדי בית הילדים וכן בא כח היועץ המשפטי לממשלה... בא כח היועץ המשפטי לממשלה צירף לבקשה להכרזת הקטינים ברי אימוץ פרוטוקולים לא עדכניים, בהנחה – כך נראה – שלא יתגלה כי הפרוטוקולים של אותם דיונים ממש שהתקיימו במועדים מאוחרים יותר – מצביעים על מצב שונה בתכלית".

בפרוטוקולים שהועלמו נרשמו התנגדויותיהן של עובדות לשכת הרווחה במקום מגורי האם להגשת הבקשה להכריז על הילדים בני אימוץ. התנהלותו של בא כח היועץ המשפטי לממשלה בתיק זה גררה החלטה מיוחדת של השופטת, המתריעה מפני מצב של היעדר הגנה לילדים הגלום בייצוג בלתי הולם מצד המדינה:

"צר לי שזו היא עמדת בא כח היועץ המשפטי לממשלה. לפחות בשניים שונים תיקי האימוץ מתיקים אזרחיים רגילים המונחים לפתחו של בית המשפט. כאן המבקש הוא היועץ המשפטי לממשלה וכאן מאפשר החוק המצאת מסמכים על ידי המבקש הכוללים גם מסמכים שאינם קבילים בבית משפט אזרחי רגיל ובמשמע מצורפים לבקשה להכרזה על קטין כבר אימוץ תסקירים המכילים עדויות שמיעה, התרשמויות וכן מסמכים שעל פניהם לא תמיד ניתן לברר מי כתב אותם, מה היו נסיבות כתיבתם, מה היו המניעים שמאחורי הכתיבה, האם היו מניעים אלו כשמדובר בהליך שאמור להיות ההליך שתוצאתו הינה התוצאה הקשה ביותר במסגרת ההליכים שבית המשפט מצווה להכריע בהם.
ההנחה שבבסיס האפשרות הזאת היתה שאמנם כשמוגשת הבקשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה ולא על ידי גוף אינטרסנטי כלשהו הרי ששיקוליה יהיו שיקולים טהורים. לא זאת אלא שתפקידו הינו להאיר את עיני בית המשפט ולהביא בפניו את מכלול החומר על ההתלבטויות, על השיקולים לכאן ולכאן, על מנת שיהיה בפני בית המשפט להכריע במחלוקת הקשה העומדת בפניו בהסתמך על התמונה המלאה של המצב.
אינני סבורה שתפקידו של היועץ המשפטי מצטמצם בהבאת עמדתו של השירות למען הילד בלבד ואם אמנם קיימת מחלוקת בשאלה גורלית שכזו, קשה לצפות שהמשיבים שהינם ההורים הביולוגיים יפעלו כשידיהם כבולות כשמצד שני יהיה מונח חומר שיכול שיש בו כדי להביא בפני בית המשפט שיקולים לטובתם וחומר זה יהיה חסוי מבית המשפט מתוך שיקולים צרים של הצד שכנגד".

היועץ המשפטי מייצג את המאמצים במקום לייצג את האינטרס הציבורי
ייצוג המדינה באמצעות הלשכה המשפטית של משרד הרווחה שנמצאת בקשרי עבודה הדוקים עם פקידות האימוץ, ולא על ידי פרקליטות המדינה, כנהוג בנוגע למשרדי ממשלה אחרים (ראו החלטתו של השופט דרורי, ע"מ 707/05 הי"מ נ' אב לא ידוע, פסקה 6 (לא פורסם), נמצא במאגר נבו (ניתן ב- 14.4.2005); "אין כאן מקום להאריך, אך לא אוכל לסיים את חוות דעתי מבלי להביע עמדה , אם כי באופן ראשוני, ביחס לדרך של ייצוג עמדת המערער בתיק זה. המערער על פי שמו, היועץ המשפטי לממשלה, אמור לשקף את אינטרס הציבור כולו, בעוד שבערעור זה ניתן היה, ללא קושי רב, להבחין כי היתה העדפה ברורה של ההורים הפוטנציאליים לאימוץ, כולל הערכות עתידיות לגבי היקף האימוצים, שהשפיעו על הטיעון של ב"כ המערער, וזאת במקום לשקול את הזכויות הבסיסיות של ההורים, ובמקרה זה של האבות שאינם ידועים, אך ניתנים לאתור. יהיו דברים קצרים אלה מעין "הערת אזהרה" אשר ייתכן ויהיה מקום בעתיד לפתחה לכללים מעשיים בדבר הגורם המייצג את אינטרס הציבור במקרים כגון דא, כאשר לשירות למען הילד יש "סדר יום, משלו, אשר לטעמי, לא אחת, מאפיל על מבטו הרחב של היועץ המשפטי לממשלה המיוצג על ידי אנשי הלשכה המשפטית של משרד הרווחה, המצויים בקשר קבוע ורצוף עם השירות למען הילד, ורואים עצמם כעורכי דין של שירות זה.), יוצר חזית אחידה שיש בה כדי לאיים על עמדתו של ההורה בהליך המשפטי ולהציגו כמי שיש להוציאו אל מחוץ ל"אוכלוסיה הנורמטיבית".

מקומם של הילדים בתפיסת המנגנון ההורי

הענקת משמעות מפלילה ל"היעדר מסוגלות הורית" מציגה את כל ההורים שהמדינה מגדריה כ"נשאים" של לקות זו כמי שעצם הקשר אתם מסכן את ילדיהם. לפיכך הילדים מוצאים בתוקף צו חירום למקום חסוי וקשריהם עם הוריהם מתקיימים באמצעות פקידות האימוץ.

ניגוד עניינים בתפקידן של פקידות האימוץ: משמשות צד בהליך האימוץ ושומרות סף על הקשר בין הורים לילדיהם
מערכת האימוץ העניקה לפקידות האימוץ עוצמה רבה: הן משמשות "צד" בהליך המשפטי שמבקש להכריז על הילדים בני אימוץ, ובה בעת הן "שומרות הסף" של הקשר שבין ההורים לילדיהם, לאחר שהללו הועברו כאמור לחסותן בתוקף צו חירום. ביכולתן להבנות את הקשר שבין ההורים לילדים בדרך המאשרת את ההנחה שקשר זה מסוכן לילדים ותומכת בבקשתן להכריז עליהם בני אימוץ.

פקידות האימוץ מטרפדות כל קשר בין האם לילדיה כדי שיוכרזו ברי אימוץ
פסק הדין בענינם של ילדי משפחת זיו חושף כיצד פעלו פקידות האימוץ במקרה זה:
בדיון הראשון, כאמור, העלה בא כוח המבקש (השירות למען הילד) את הטענה שיש להפסיק לאלתר הביקורים, זאת מאחר"... (ש) לאור הראיות שצורפו לבקשה הצטיירה תמונה של נזק שנגרם לקטינים עקב הביקורים שהתקיימו בעבר.. החלטת בית המשפט לא להפסיק הביקורים (שממילא, כפי שהתברר בהמשך – גם לפני הגשת הבקשה לא קוימו – ולו במתכונת של אחת לחודש כפי שנקבע), נשארה בבחינת אות מתה... עם ההתקדמות בדיונים בתיק החלה להצטייר מתוך העדויות שנשמעו תמונה לפיה אותו דפוס של טרפוד הביקורים והערמת קשיים על האם התקיים מן הרגע בו הוצאו הילדים מן הבית... ואף זאת, גם במיטת סדום האמורה – ביקור אחד בחודש, למשך שעה אחת, לשלושה ילדים – שלעיתים מזומנות בוטל מסיבות כאלה ואחרות – לא ניתנה לאם הזדמנות נאותה לתקשר עם ילדיה: מהתיאורים שהובאו בענין עולה כי נעשה כל מאמץ כדי לערער ולהחליש את הקשר בין הילדים למשפחתם.

ייתכן, כמובן, שהמרחק הגיאוגרפי הרב בין מקום מגורי האם לבין בית הילדים לא נקבע מתוך כוונה להקשות על האם לקיים את הקשר עם ילדיה, אך ודאי שהוא היה גורם לא מבוטל ביכולתה לקיים את ביקוריה בעיתוי שקבעו הרשויות. באת כח האם מסרה מפיה שרציפות המפגשים הקודמים נקטעה שוב ושוב.

מנהלת בית הילדים נוהגת בנוקשות נגד האם בקביעת מפגשים עם ילדיה
כך, לדוגמה, לאחד המפגשים נאלצה האם להגיע באיחור משום שהמונית שבה נסעה היתה מעורבת בתאונת דרכים, אך מבית הילדים נמסר לה שאין ביכולתם להתארגן למפגש בשעה מאוחרת יותר והמפגש הבא יתקיים רק חודש לאחר מכן – כלומר, בפער של חודשיים בין ביקור לביקור. מפגש אחר נדחה גם הוא בחודש מאחר שבמועד שנקבע נאלצה האם לטפל בדחיפות בשיניה, שוב נוצר פער של חודשיים.

אטימות של הפסיכולוג מטעם הרווחה לטרפוד המפגשים בין האם לילדיה
לילדים לא הוסבר שביקורי האם נדחים בשל הכללים של בית הילדים, משום ש"הסברים טכניים אינם מה שילדים צריכים", לדברי הפסיכולוג. אלא שילדים צריכים את ביקוריה הרצופים של האם; ספק אם תכיפות של ביקור אחד בחודש יכולה להעניק להם תחושה של ביטחון בקשר של אמא אליהם, אבל כאשר לכך נוסף גם ביטול הביקור המובטח, הילדים עלולים להרגיש נטושים. כדי להגן עליהם מפני הרגשה כזו אפשר היה להציע לאם מועד קרוב, בימים שלאחר הביקור שנדחה, במקום לבטלו. אלא שהדרך שבה תופסים הילדים את הקשר עם ההורה, המובנה על ידי משטור הפגישות, מובאת כהצדקה להחלטות של עובדי השירות למען הילד ולא כדי לבחון אותן – שהרי, כאמור, הערכת המנגנון ההורי איננה מתייחסת לקשר של הילדים להורים, ומאחר שכך, גם ההשפעות של התערבות השירות למען הילד על הקשר הזה אינן נבחנות.

עובדי הרווחה גורמים להורים להראות בעיני הילדים כמסוכנים, חסרי אונים, ושאינם יכולים להגן עליהם
עם הפעלת המידור בין הילד להורה נתפס ההורה בעיני הילד כחסר אונים. בשל הניכור והזרות שמחלחלים ליחסים בין ההורים לילדיהם, ובשל נוכחותם של המטפלים במפגשים ביניהם, ההורים אינם נתפסים בעיני הילד ככתובת שהוא יכול לפנות אליה ולתנות את צרותיו, בין אמיתיות ובין מדומות.
כזכור, במקרה של משפחת זיו, הדוח של הפסיכולוגית הציג את התנהגות הילדים כלפי אמם ואת העובדה שלא פנו אליה בעת הפגישות כעדות לחוסר קשר.
גם אם נתעלם מאירועים קשים במקומות קלט שבאחריות השירות למען הילד, לילדים יש תמיד קשיי הסתגלות.
ההורה מוצג לפני הילד לא כמי שיכול להגן עליו ולתמוך בו מול המסגרת שבה הוא נמצא (כפי שעושים הורים רבים, למשל כלפי בית הספר שבו לומד ילדם) אלא – ובעיקר – כמקור סכנה.

לילדים מועבר המסר שהקשר עם הוריהם מזיק להם, שאילולא כן, מדוע ההורים אינם מבקרים אותם במקום מגוריהם אלא במשרדים מנוכרים וקרים? מדוע הפגישות אתם מתקיימות תחת פיקוח?

פקידי אימוץ מתוך בורות ושיקולים זרים מדירים הורים מחיי ילדיהם בעיקר כאשר הילדים זקוקים להם
סיפורם של ילדי משפחת זיו מצביע על הסכנה הגלומה בעצם המידור בין הילדים לבין אמם, כפי שעולה מניסוח החלטת בית המשפט:

מנהלת בית הילדים תיארה את מצבם של הילדים כך: "הילדים נמצאים שנה ושלושה חודשים בבית המעבר. הזמן פעל בחלקו לטובתם. בחצי השנה האחרונה יש התדרדרות במצב הילדים הגדולים במיוחד במצבו של הגדול... בן חמש וחצי ילד חכם, אינטליגנט... מבחינה רגשית נמצא בייאוש טוטלי, סימני דיכאון ותופעות אלימות כלפי הילדים וכלפי עצמו. מצבים שבהם נמצא בהשתוללות גמורה... הסכנה הן כלפי עצמו והן כלפי ילדים. כשלא משתולל יש התכנסות בתוך עצמו. עיניו בוהות ועצובות. כמו כן הפנטזיה שהתעוררה אצלו כתוצאה מהביקורים של האמא שנעשו יותר סדירים יתכן וערערה את הבטחון שלו".

גם במצבים המתדרדר והולך של הקטינים לא היה כדי להדליק איזו שהיא נורה אדומה אצל פקידי הסעד לחוק האימוץ, וכשהעובדת הסוציאלית (ממקום מגוריה של האם) מציינת כי "שעה לשלושה ילדים זה לא מספיק זמן לחלק את תשומת הלב" וחוזרת על בקשתה של האם לראות את הקטינים פעם בשבועיים, תגובתה של פקידת הסעד הראשית לחוק האימוץ הינה: "מציעה שהביקורים לא ישתנו בשל התגובות הקשות מצד הילדים..." (ואיש לא גילה את אוזנה שמא מצבם הקשה של הקטינים מתדרדר עקב ההפרדה הקשה בינם לבין משפחתם).

הגדרת הורים שנכשלו לדעת השירות למען הילד כנטולי "מסוגלות הורית" והדרתם מחיי ילדיהם נעשות בשם "טובת הילד" – אלא שהילד נעדר מהן.

הילד הוא "הוכחה" (מעין מסמך), לא ניתנת לו אפשרות להביע עמדתו
מצבו משמש כ"הוכחה" לעמדת המדינה אך מעמדו כעד נשלל ממנו, וגם כשקולו מצליח להבקיע את חומת הסודיות והוא מביע את משאלתו לחזור אל משפחתו, נציגי המדינה שהופקדו על טובתו והגנתו ממהרים לבטל את משמעות דבריו.

כינוי משאלתו של יצחק לחזור הביתה כ"פנטזיה" משתיק את עדותו ומתכחש למשמעות העמוקה של הקשר עם האם ושל החשש מפני היעלמותו – חשש שבעת הליך ההערכה שקיימתי צף ועלה לא רק אצל יצחק אלא גם אצל גלית, כפי שאתאר בהמשך.

ההתדרדרות במצבם היה בה כדי להצביע על הפער, שנגרם בעקבות המגמה להשתיק את עדותם, בין המציאות שנוצרה ובין יכולתם לבטא את רצונם לתבוע את השבת הקשר עם אמם. (ראו בהקשר זה את דבריו של אופיר: "הגדלה מכוונת של הפער הזה [בין הרגשת האובדן לבין היכולת לבטאו] היא סוג של התעללות" (לשון הרע, עמ' 48)).

המטפלים מהרווחה רואים בניתוק הילד מאמו כעובדה מוגמרת טרם החלטת בית המשפט
תיאור משאלתו של יצחק כ"פנטזיה" מעיד כאלף עדים על כך שבעיני המטפלים, ניתוק הילדים מאמם כבר היה בגדר עובדה מוגמרת, אף כי בית המשפט, שרק הוא מוסמך לקבוע זאת, עדיין לא הכריז על יצחק בר אימוץ.

באותה עת, המשאלה לחזור הביתה לא היתה פנטזיה משום בחינה שהיא, אך הגדרתה ככזו שירתה את ההתכחשות לאובדן שהיה בהיעלמות הקשר שלו עם אמו, שנגרמה בשל משטור פגישותיו עם האם.

שירותי הרווחה משתמשים ב"טובת הילד כ'עלה תאנה' לכל בקשה או צידוק לכל מעשה או מחדל
על כך אמר בית המשפט בין היתר: "גם הבקשה להפסקת הביקורים נומקה ב"טובת הילדים", אף כי בשום שלב לא הוסבר לבית המשפט מדוע "טובתו" של הקטין מחייבת ניתוקו ממשפחתו ומאמו, ואף כי לא הועלתה הטענה כי האם מזיקה לקטינים או פוגעת בהם באופן כלשהו) והרי "טובת הילד" אינה 'מנטרה', והיא בוודאי אינה יכולה לשמש 'עלה תאנה' לכל בקשה או צידוק לכל מעשה או מחדל".

שירותי הרווחה מוציאים ילדים מביתם לחודשים רבים ב"אופן זמני" ופוגעים בקשר בין הילדים להוריהם
לדידו של השירות למען הילד, ההחלטה נעשתה כבר בעצם הוצאת הילדים מן הבית, ולא אצה לו הדרך להגיש בקשה להכריז על הילדים בני אימוץ אלא לאחר ששהו 21 חודש במסגרת שנועדה לכל הדעות לשהייה זמנית בלבד.

דומה שמתן ההיתר לפגישות עם ההורים נועד ליצור אצל בית המשפט את הרושם שהמדינה מכבדת את סמכות בית המשפט להחליט בענינם של הילדים, אך הדרך שבה מתקיימות הפגישות מבטיחה שעד שיגיע בית המשפט להחלטה יפגע הקשר של הילדים להורים ללא תקנה.

ביקורי ההורה את ילדו בבית הילדים משמש ככלי בידי שירות למען הילד כדי "להכשיר" את הילד לאימוץ
על כך שהחוק הפקיד את היחסים שבין ההורים לילדיהם בידי גוף בעל ענין, מעצם הגדרתו כצד בהליך משפטי, אמר בית המשפט:
ההתרשמות מהמקרה דנן כמו גם מתיקים אחרים שעניינם בקשה להכרזת קטין בר אימוץ) הינה כי "הכשרת" הקטין לאימוץ נעשית מרגע הוצאתו מן הבית באופן שכשמגיע שלב הדיון וההכרעה, לא פעם כבולות ידיו של בית המשפט, שכלים להחזרת גלגלי הזמן אחורנית לא ניתנו בידו... נושא הביקורים הפך להיות כלי בידי השירות למען הילד להשגת המטרה האמורה. אם ההורה איננו מגיע, נטען נגדו כי הוא מזניח את הקטין ואינו מגלה ענין בו, אם הוא מאחר נטען שהמעון אינו יכול להתארגן בכל שעה וההורה נשלח לביתו כלעומת שבא, וכשבכל זאת מתאפשר הביקור, נעשה הדבר כשעיניים זרות בוחנות כל תנועה וכל אמירה.

תכופות נדמה שיותר משהוצאת הילד מרשות הוריו מכוונת להגן על טובתו של הילד, היא מכוננת להגן על הדימוי האידיאלי הרואה בהורות הליך טבעי.

הורים שכשלו, לדעת מערכת האימוץ, מופללים ומוצגים כנעדרי "מסוגלות הורית" משום שבהתנהגותם הם מנפצים את הדימוי הזה.

תפיסת ההורות כביטוי לפתרון במאבק ההישרדות של ההורה

רשויות הרווחה משתמשות בתפיסות מעוותות הרואות את ה"מסוגלות ההורית" כקבועה ולא ניתנת לשינוי.
תפיסת יכולתו של ההורה כמנגנון "טבעי", "נורמלי", מאפשרת להתעלם מן ההקשר שבו פועל ההורה, מתנאי חייו ומהשפעת הילד עליו, ולהציג את "המסוגלות ההורית" כקבועה וככזו שאיננה ניתנת לשינוי.

תפיסה חלופית עשויה לראות בהורות פתרון לקונפליקט בין הצורך של ההורה להיענות לדרישות שמציב לפניו הילד, ואשר מדלדלות את משאבי ההורה, לבין הצורך של ההורה לשמר את המשאבים הללו כדי ליצור תנאים מתאימים לגידול הילד ולקיום המשפחה בכלל וכדי לנהל את חייו בדרך הטובה ביותר האפשרית לו.

שינוי בתנאים שבהם מתקיימת ההורות, לרבות התבגרות של הילד והתפתחותו, יכול לחולל שינויים גם בפתרון שההורה הגיע אליו.

מאבק ההישרדות של ההורה מובנה אל תוך ההורות והוא נחשף, למשל, כאשר להורה אין תנאים הולמים לגדל את ילדיו, או כאשר הילד מציב בפני ההורה דרישות מיוחדות, כגון אלו שמציבים ילדים "מאותגרי התפתחות".

הצגת הילד כמי שמדלדל את משאבי ההורה נוגדת את ההשקפה הרווחת (והאידיאלית) הרואה בילד יצור רך התלוי לחלוטין בטיפולו של ההורה, אבל היא עולה בקנה אחד עם מחקרים המצביעים על הילד כמי שמציב בפני ההורה דרישות בלתי מותנות לטפל בו מרגע הולדתו.

בד בבד, הגדרת ההורות כמאבק הישרדות מערטלת אותה מדימויה כיכולת טבעית היוצאת מן הכח אל הפועל עם הלידה וההולדה, דימוי שיש בו יותר מקורטוב של אידיאליזציה.

ואולם, הגדרת ההורות כמאבק בין היענות לצורכי הילד לבין הצורך של ההורה לשמר את משאביו מעמידה במרכזה את השיקולים המנחים את ההורה בפתרון הקונפליקט ומנכיחה הן את ההורה והן את הילד כסוביקטיבים.

לשם כך נדרשות ידיעה והבנה הן של חייו של ההורה, הן של המשאבים האישיים העומדים לרשותו והן של הדרישות שילדו מציב לפניו.

ילדים שונים זה מזה בדרישותיהם וביכולתם לבטא אותן ואת עוצמתן, והורים שונים זה מזה ביכולתם להבין את דרישות ילדיהם ולהגיב עליהן.

מעגל יחסי הגומלין שנוצר בין ההורה לילד מבטא את השפעת דרישותיו של הילד על ההורה ואת השפעת הפתרון של ההורה על הילד ועל דרישותיו.

תפיסת יכולתו של ההורה כפתרון למאבק ההישרדות שלו מחייבת אפוא גם האזנה לקולו של הילד, וכך, עמדת הסובייקט של הילד, כמו זו של ההורה, זוכה אף היא בהכרה. הבנת יכולתו של ההורה כפתרון הקונפליקט הגלום בהורותו מחייבת התיחסות הן לביטויים של הורות מגנה ומטפחת והן לביטויים של הורות פוגעת העלולה לסכן את הילד, אך אלה אינם מוצאים מתחום הנורמליות אל תחום הפתולוגיה.

ועם זאת חשוב לציין שההתמקדות בפתרון שההורה הגיע אליו מציבה קושי בפני הנסיון לחזות שינוי בעתיד ביכולתו של ההורה לגדל את ילדו, כפי שמתנה החוק.

שינויים בתנאי חייו של ההורה בעתיד ובדרישותיו של הילד הגדל ומתפתח, והשפעתם על ההורה – כל אלה אינם ניתנים לניבוי, לעומת יציבות במבנה אישיותו של ההורה. קושי זה מחייב זהירות רבה בהסקת המסקנות הנדרשות.
השפעתם של תנאי החיים שבהם מתפתחת ההורות באה לידי ביטוי בדבריו של בית המשפט בנוגע לילדי משפחת זיו. לאחר שחזר והציג את ההיסטוריה של בני הזוג ושל חייהם המשותפים, כפי שזו הוצגה בתסקיר של פקידות האימוץ, התמקד בית המשפט בהשפעתה על האם:

מערכת הרווחה ובתי משפט למשפחה ונוער מחלקים אחריות פועלים ברשלנות זדון וחוסר מקצועיות וחורצים גורלות המשפחות ללא דיון מעמיק
המשיבה, ילדה – נערה, שנקלעה למצב בלתי אפשרי, ונותרה לא פעם ללא מזון או ציוד ביתי בסיסי, רחוקה ומנותקת ממשפחת המקור שלה, התכנסה בתוך עצמה ונראה כי גילה ומצבה חברו יחד ונתנו אותותיהם גם במצב הילדים. המשיבה התקשתה לטפל בילדים ובמיוחד התקשתה להגן על עצמה ועליהם מזעמו והתפרצויותיו האלימות של המשיב. מהנספחים שצורפו לבקשה עולה כי הקטינים עברו גלגולים רבים עד שהוגשה הבקשה להכריזם בני אימוץ, כאשר בינתיים הם שוהים מחוץ לבית המשיבים לסירוגין למשך תקופות ארוכות. בינתיים (כעבור כחצי שנה), לאחר שהילדים הוחזרו לביתם (נעצר המשיב ולכאורה סביר היה להניח שזהו הזמן להשקיע באם ולחזקה. דא עקא, מטעמים שפשרם לא הוברר לי, דווקא משנעלם הגורם העיקרי לסבל ולמצוקה הוחלט כי יש להוציא את הקטינים מרשות אמם.
האם, בצור לה, שלחה את שני הילדים הגדולים יותר (למקום מגורי הוריה), ולגבי הילד הקטן הגיעה עם גבר אחר וטענה שזהו אביו, שמא בכך תרחיק מעליה את רוע הגזירה. ואולם בכל אלו לא היה מועיל. הילדים נתפסו והוצאו מרשותה בסיוע כוחות משטרה והועברו לבית הילדים.
יצוין כי צווי הנזקקות וצווי ההוצאה ממשמורת הוצאו על ידי שופטים שונים בבתי משפט במקומות שונים והוארכו ללא דיון מעמיק (או ללא דיון כלל) תוך הסתמכות על דברי פקידי הסעד – שלכאורה נראה כי לא תמיד היו מאוזנים ומדויקים (כך, למשל, מעוררת תמיהה הצהרתה של פקידת הסעד בבית המשפט (במקום מגורי האם), כי "אין התנגדות מצד המשפחה המורחבת להוצאת הילדים מרשות האם!", אף כי הסתבר כי בה בעת הוחבאו הילדים על ידי המשפחה המורחבת והאם אף נעצרה על שלא גילתה את מקום הימצאם – הכל כדי למנוע הוצאתם מהבית). מאז העברת הקטינים לבית הילדים (במרכז הארץ) ועד להגשת הבקשה להכרזתם בני אימוץ אושרו בקשות פקידות הסעד ללא דיון עניני – שמא בהסתמך על האמון הרב בפקידי הסעד. גם נושא הביקורים ושמירת הקשר עם ההורים במהלך תקופה ארוכה זו הושאר על ידי בית המשפט לקביעת פקידי הסעד, ובכל פעם שהוארך צו החרום צוין בהחלטה כי "הביקורים, מקומם ותוקפם יקבע על ידי פקידת הסעד".

ההבדל בין תיאור האירועים בפסק הדין לבין התיאור שהוצג בתסקיר של פקידות האימוץ איננו רק בהדגשים השונים שניתנו לעובדות אלא גם בהסבר לכשלונה של האם. בפסק הדין האם מוצגת לא כמי שמונעת על ידי "מנגנון הורי", אלא כסוביקט, כאישה צעירה שהמצוקה אליה קלעה את עצמה בחפזונה לקשור את חייה בחיי בן זוגה שיתקה אותה, ובשל כך לא הגנה על ילדיה ולא דאגה לסיפוק צורכיהם.

קשיי ההתנהגות של הילדים מיוחסים בפסק הדין לא רק לאלימות של האב ולחוסר האונים של האם אלא גם לאי היציבות בחייהם, לאחר שהוצאו על ידי שירותי הרווחה למשפחות אומנות.

הוצאתם מחזקת האם בתוקף צו חירום והעברתם לחזקת השירות למען הילד, המוצגות בתסקיר של פקידות האימוץ כעובדות גרידא, כאילו היו אירוע סתמי נוסף בשרשרת האירועים, מתוארות בסיפורו של בית המשפט כדרמה. מעצרו של האב האלים נתפס על ידי בית המשפט כרגע שבו נוצר סיכוי לשינוי ביכולתה של האם להיענות לצורכי ילדיה – והנה, דווקא ברגע זה הוציאו שירותי הרווחה את הילדים מחזקתה.

השימוש החוזר בפתרון של הרחקת הילדים מן הבית, גם ברגע שהיה עשוי להיות נקודת מפנה, כשהאם התנערה מן הפסיביות שאפיינה אותה עד אז ונלחמה כלביאה להחזיק בילדיה, נהפך לתכלית המצדיקה נקיטת צעד שאי אפשר להגזים באיום הטמון בו בעיני הילדים:

האם נעצרה בידי המשטרה והילדים הוצאו בכוח ממקום המסתור שמצאה להם משפחתם כדי למנוע את ניתוקם ממנה.

הפעלת צו חירום לשלילת מקום ההורים בחיי ילדיהם
הפעלת צו החירום אינה מוצגת בפסק הדין כאמצעי להגן על הילדים אלא כנקודה שבה החל תהליך שלילת מקומה של האם בחייהם. ואכן, הפסיכולוג שטיפל בילדי המשפחה בהיותם בבית המעבר נימק באוזניי את התנגדותו להחזרת הילדים לאמם בטענה ש"לילדים אין כל בטחון בהגנתה של האם" – אבל הוא לא קישר בין הדרך שבה הורחקו הילדים מאמם לבין מה שהוא תיאר כ"חוסר הבטחון" שלהם באמם, שהרי כיצד יוכלו לבטוח בה ובכוחה להגן עליהם כשנסיונה להחזיק בהם נכשל מול כוחן של פקידות האימוץ?

ההתכחשות למשמעותו ולחשיבותו של הקשר בין האם לילדיה היא שהנחתה את משטור היחסים ביניהם; לפיכך, בבואי להעריך את יכולתה של האם, היה עלי לנסות ולחדור מבעד למסך ההתכחשות.

הוראת בית המשפט לקיים רצף של פגישות, שניתנה עוד לפני שקיבלתי עלי לשמש כעדה מומחית, סללה לפני את הדרך.

קישורים:

הונאות עמותות משרד הרווחה בתעשיית אימוצי ילדים מחו"ל - שוחד, הונאה, הפקרה ...

מאי 2010 - תחקיר אולפן ששי ערוץ 2 - פנו לאימוץ וקיבלו ילד חולה - עמותות הרווחה משקרות לציבור על מנת להפיק רווח, כסף קל. משרד הרווחה האמור לפקח ולקבוע מדיניות באימוצי ילדים מחוץ לארץ מתרשל וכושל בתפקידו וכתוצאה מכך הפקרות מערכתית, התפתחה תעשיית שוחד והונאת עמותות "רווחה", רופאים מטעם עמותות הרווחה כותבים חוות דעת שקריות, בתי משפט לענייני משפחה ונוער משמשים חותמות גומי ומסבים נזקים ערכיים ומערכתיים למדינת ישראל.

רופאים משקרים ומסלפים בדיקות רפואיות משיקולי בצע - רופאים הנשלחים מטעם העמותות לבדוק את הילדים דיווחו שמצבם הבריאותי מצוין ואחרי שההורים חתמו על המסמכים והגיעו עם הילדים לארץ התברר השקר והשבר שהתינוק סובל משיתוק מוחין, פיגור שכלי, או מאיידס - HIV.
בסיפורם של מאיה ורונן נמסר להם שמחכה להם ילדה מקסימה בבית היתומים בחו"ל. הם באו לחו"ל לקחו את הילדה מבית היתומים לרופא מטעם העמותה בחו"ל. הרופא בדק את הילדה וקבע כי בריאה לחלוטין וזקוקה למסז' קל. כשבאו עם הילדה לארץ לקחו אותה לבדיקה רפואית ונתברר להם שלילדה יש שיתוק מוחין.

עמותות הרווחה משחדות פקידי ממשל מחו"ל - ההורים מאיה ורונן בכתבה שילמו לעמותת אימוץ ילדים מחו"ל סכום דמיוני של מאה אלף שקלים אשר היה אמור לכסות הוצאות הטיסה והנסיעה ותשלום שצריך לשלם לפקידים במדינה שבה נולדה הילדה שאמורה להיות בתם המאומצת.

משרד הרווחה מפנה לעמותות אימוץ תאבות בצע - מאירה הופנתה ע"י משרד הרווחה לעמותת אימוץ ילדים מחול. מאירה מעידה כי מה שעניין את העמותה זה רק כסף. הם רצו 20,000 דולר רק לעמותה, לא כולל הוצאות טיסה, נסיעה ורופא.
פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד - דרכי רמיה לסחר ילדים לאימוץ מחו"להרופא מהארץ מטעם העמותה בדק את הילדה בחו"ל וקבע כי מצבה הבריאותי מצוין. מאותו שלב דחקו פקידי העמותה במאירה לקחת את הילדה מבית היתומים לארץ. בבדיקה רפואית שבוצעה לילדה בארץ נתברר כי היא לוקה באיידס - HIV.

משרד הרווחה מתנער מאחריות - הממונה על האימוץ במשרד הרווחה אורנה הירשפלד טוענת כי אינה יודעת על ילדים מאומצים מחו"ל עם מחלות סופניות וקשות. הפקידה אורנה אינה מוכנה למסור מידע על עמותות אימוץ של משרד הרווחה שרשיונן הותלה עקב מחדלים.



סחר בילדים בחסות משרד הרווחה-  כסף תמורת ילד לאימוץ מחו"למשרד הרווחה מעודד אימוץ ילדים מחו"ל תמורת כסף (שוחד) בניגוד לחוקי המדינה שמוסרת את הילד לאימוץ - בשיחה שניהלה תחקירנית ערוץ 10 עם אחת ממנהלות העמותות הודתה המנהלת כי נציגי העמותה בחו"ל מקבלים כסף עבור כל אימוץ

משרד הרווחה מפקיר את ההורים המאמצים שעמותות הרווחה הונו אותם - אל מאיה, רונן ומאירה שנחשפו בתחקיר, מצטרפת שורה ארוכה של הורים שאימצו ילדים בחול וגילו שהתינוקות חולים. אך מעבר למה שיכול להיחשב מקריות, ההורים טוענים שגם לאחר שחזרו לישראל הם נותרו לבדם ולא קיבלו סיוע.
"אף אחד מהמדינה לא התקשר לשאול אם אנחנו מסתדרים מבחינה נפשית, מבחינה כלכלית. שום דבר. התעלמות מוחלטת עד עצם היום הזה", הם אומרים. "ההורים חשים מופקרים וגם אומרים להם: אימצתם באופן פרטי, תשברו את הראש באופן פרטי".

משרד הרווחה מתנער מאחריות למצב הרפואי של התינוקות מאימוץ מחו"ל - פקידת הרווחה הממונה על האימוץ אורנה הירשפלד טוענת כי: "מדינה לא יכולה להיות אחראית למצבם הרפואי של ילדים שנמסרים לאימוץ". ובכך היא מודה כי מדיניות משרד הרווחה כושלת ורשלנית. שהרי אם ההורים לא יודעים מראש על מחלה מהותית של הילד הנמסר להם לאימוץ האימוץ יכשל ויגרם סבל ועגמת נפש לילד ולמשפחה המאמצת. טעם נוסף הוא ילדים המובאים לאימוץ מחו"ל עם מחלות סופניות ללא ידיעת ההורים המאמצים בעוד בארץ מאות ילדים כלואים בפנימיות, הנה מדיניות כושלת הפוגעת בכלל המדינה.



קישורים: